כל בו חצי חינם בע"מ נ. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1996/22 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר העותרות: 1. כל בו חצי חינם בע"מ 2. א.ר.ז.י.ם ניהול קניונים בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד 2. עיריית הוד השרון 3. מנהל ארנונה בעיריית הוד השרון 4. היועץ המשפטי בעיריית הוד השרון 5. סקאל ספורט בע"מ 6. אופטיקה הלפרין בע"מ 7. לירם אקסלוסיב 86 בע"מ 8. סטימצקי (2005) בע"מ 9. ש.א.ג. ניהול קניונים בע"מ 10. אינטר ג'ינס בע"מ 11. ריקושט 3000 בע"מ 12. 4 שף בע"מ 13. פוקס - ויזל בע"מ 14. גוטקס מותגים בע"מ 15. טוגו - הנעלה והלבשה בע"מ 16. כיתן תעשיות טקסטיל בע"מ 17. גולף ייזום וניהול מותגים 18. מאמו. אספרסו בר בע"מ 19. שילב שיווק ישיר לבית היולדת בע"מ 20. ללין נרות וסבונים בע"מ 21. אירוקה אנטרנשיונל בע"מ 22. הודיס בע"מ 23. "קסטרו מודל" בע"מ 24. ג.מ. השקעות ואופנה בע"מ 25. קרולינה למק בע"מ 26. טופ טן אביזרי אופנה בע"מ 27. קנופי בע"מ 28. דלתא גליל תעשיות בע"מ 29. שירת הגלים בע"מ 30. בייבי טבע הוד השרון בע"מ 31. ירוטקס טקסטיל בע"מ 32. רנואר אופנה ייצור ושיווק בע"מ 33. טוונטי פור סבן אופנה בע"מ עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרות: עו"ד טל יצחק אזרואל עו"ד עידן שרון פסק-דין השופטת י' וילנר: בעתירה שלפנינו מבוקש כי נורה על ביטול פסק הדין שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי בעמ"נ (מנהליים מרכז) 46106-04-21 ובעמ"נ (מנהליים מרכז) 49341-04-21 (להלן: פסק הדין). העותרות לא היו צד להליך זה, ועיון בעתירה מלמד כי בקשתן לביטול פסק הדין נובעת מכך שהוא עומד בבסיס שומת ארנונה שנשלחה להן על-ידי המשיבה 2. מכאן עולה אפוא, שהלכה למעשה, העותרות חפצות בביטול שומת הארנונה שנשלחה להן. דין העתירה להידחות על הסף מפאת קיומו של סעד חלופי. סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: החוק), מורה כי מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי להשיג עליה לפני מנהל הארנונה תוך 90 יום, על יסוד טענה מהטענות המנויות בסעיף. בהתאם לסעיף 6 לחוק, מי שרואה עצמו מקופח מתשובת מנהל הארנונה על השגתו, רשאי לערור עליה לפני ועדת ערר, תוך שלושים יום; ועל החלטת ועדת ערר יש זכות ערעור לפני בית משפט המחוזי. השגה על חיוב בתשלום ארנונה שלא על יסוד טענה מהטענות המנויות בסעיף 3 לחוק, יכולה להיעשות באמצעות עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי, בהתאם לפרט 1 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000 (ראו עע"ם 3518/02 רג'בי נ' יושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(1) 196, 215-214 (2002)). לעותרות עומד אפוא סעד חלופי, ולפיכך אין מקום שבית משפט זה יידרש לעתירתן (ראו, מני רבים, בג"ץ 8284/21 תזמורת ירושלים מזרח ומערב נ' משרד התרבות והספורט מדינת ישראל, פסקה 10 (27.02.2022)). זאת ועוד, העותרות ציינו כי "למען הזהירות מוגשות השגה וכן בקשה למתן ארכה להגשת עתירה מינהלית". כידוע, כוחו של הכלל בעניין סעד חלופי יפה במיוחד במקרים של ניהול הליכים במקביל (בג"ץ 2746/14 הלוי נ' מדינת ישראל משרד מבקר המדינה, פסקה 10 (6.7.2014)). אכן, "אין מקום לניהול מקביל של הליך בבג"ץ והליך בערכאה אחרת, למען יתפוס בית משפט זה את כל אשר לא מצא מקומו בערכאה המוסמכת. סדרי הדין כשמם כן הם – מטרתם עשיית סדר בדין. גישת העותרת יש בה כדי ליצור התדיינות כפולה, בלבול דיוני, וסיכון במתן הכרעות סותרות" (בג"ץ 5610/12 אקסטל בע"מ נ' עיריית מעלה אדומים, בפסקה 3 (10.2.2013)). והדברים יפים לענייננו. יובהר, כי לא נעלמה מעיני טענת העותרות שלפיה "קיים הכרח לדון בעתירה זו בראש ובראשונה, וזאת משום שהעירייה הוציאה את החיובים מכוח פסק הדין ובהסתמך עליו" [ההדגשה במקור]. אולם ברי כי במסגרת ההליכים שהעותרות נקטו נגד שומת הארנונה שנשלחה להן, הן רשאיות להעלות את טענותיהן נגד השומה האמורה, ובכלל זה, טענותיהן נגד פסק הדין לגופו; היותו בסיס לחיוב בארנונה כלפי מי שלא היה צד לו ולא נתנה לו ההזדמנות להתגונן; ועוד כהנה וכהנה. למען הסר ספק, מובהר כי אין באמור כדי להביע עמדה כלשהי באשר לטענות אלו. העתירה נדחית אפוא על-הסף. לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות לטובת אוצר המדינה. ניתן היום, ‏כ"ח באדר ב התשפ"ב (‏31.3.2022). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22019960_R01.docx מה מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1