דלילה יאור חורי נ. מרים בנאי

בבית המשפט העליון רע"א 1990/22 לפני: כבוד השופט י' עמית המבקשת: דלילה יאור חורי נ ג ד המשיבה: מרים בנאי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיא ר' שפירא) ברע"א 4195-11-21 מיום 26.1.2022 בשם המבקשת: אברהים אבו ורדה בשם המשיבה: דור וולך פסק דין בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיא ר' שפירא) ברע"א 4195-11-21 מיום 26.1.2022, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לערער על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מ' קלמפנר נבון) בת"א 15646-02-18 מיום 15.7.2021, במסגרתה נדחו בקשות המבקשת להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין בהיעדר הגנה; לביטול פסק הדין; ולאפשר לה להגיש כתב הגנה והודעת צד ג'. 1. המשיבה הגישה לבית משפט השלום תביעה כנגד המבקשת על סך כולל של 1,200,000 ₪, ולצרכי אגרה הסכום הועמד על 600,000 ₪. בתמצית, בכתב התביעה נטען כי בשנת 2011 המבקשת שימשה כעורכת דינה של המשיבה בהליכי הוצאה לפועל שננקטו נגדה, ולטענת המשיבה היא שילמה למבקשת סכומי כסף רבים, לפי דרישתה, לצורך הטיפול בתיק. לטענתה, בשנת 2012 ביקשה המבקשת תשלום נוסף על מנת לפתוח בהליך פשיטת רגל, והמשיבה עשתה כן לנוכח אמונתה ביושרתה המקצועית של המבקשת. בשנת 2013, הסתבר למשיבה כי המבקשת לא פעלה כלל כדי לקדם את הליך פשיטת הרגל במהלך השנה שחלפה, דבר שלטענתה הסב לה נזקים רבים. לטענת המשיבה, לנוכח מחדלי המבקשת תיק האיחוד פוזר וננקטו נגדה הליכי הוצאה לפועל, דבר שהסב לה עוגמת נפש בנוסף להוצאות הכספיות; כי החלפת הייצוג עיכבה את המשך הטיפול בתיק והובילה לתשלום שכר טרחה נוסף, מעבר ל-10,000 ₪ ששולמו זה מכבר למבקשת כשכר טרחה. עוד נטען כי נגרם למשיבה נזק בגין עוגמת נפש ופגיעה בשמה הטוב אשר הועמד על 200,000 ₪; כי המשיבה העבירה כספים למבקשת עבור תיק האיחוד ו/או תיק ההוצאה לפועל, אך רק לאחר מכן גילתה כי תיק האיחוד פוזר לנוכח אי תשלום ולפיכך נאלצה לשלם 2,000 ₪ עבור האיחור בהעברת התשלומים, וסכום נוסף עבור הריביות שנצברו. לבסוף, לנוכח העובדה שנזקיה אינם ניתנים להערכה וכי גבול אחריותה של חברת הביטוח של המבקשת הינו 1,000,000 ₪, המשיבה העמידה תביעתה על סכום זה, בנוסף ל200,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לה. כאמור לעיל, לצרכי אגרה, סכום התביעה הופחת ל-600,000 ₪. 2. ביום 25.10.2018 ניתן כנגד המבקשת פסק דין בהיעדר הגנה על יסוד כתב התביעה בלבד, לאחר שחלף המועד להגשת כתב הגנה ולא התבקשה על ידה הארכת מועד להגשתו. בפסק הדין חויבה המבקשת לשלם למשיבה 600,000 ₪, מלוא הסכום שנתבע על ידי המשיבה, בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין אשר הועמדו על 25,000 ₪. 3. ביום 6.6.2021 – בחלוף למעלה משנתיים לאחר מתן פסק הדין – הגישה המבקשת לבית משפט השלום בקשה להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה. כן עתרה המבקשת להורות על ביטול פסק הדין; לאפשר לה להגיש כתב הגנה והודעת צד ג', ולעכב באופן מידי את כל הליכי ההוצאה לפועל הננקטים נגדה. 4. בית משפט השלום דחה את הבקשה וקבע כי כתב התביעה נמסר לידי המבקשת במועד, שכן התקבל על ידי בעלה, שהיה גם שותפה למשרד, בכתובתה הרשומה בלשכת עורכי הדין; כי המבקשת לא הגישה כתב הגנה במועד הנדרש והשתהתה בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין לאחר שניתן; כי אין זה סביר שאיסוף מסמכי התביעה והסדרת הייצוג ארכו כחצי שנה, פרק הזמן שחלף מאז גילתה המבקשת לטענתה לראשונה על פסק הדין ועד שהגישה את בקשתה; כי המשיבה מצדה הסתמכה על פסק הדין והחלה בהליכי הוצאה לפועל; וכי סיכויי ההליך "בלשון עדינה, אינם מהמובהקים". משדחה בית משפט השלום את הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, קבע בית המשפט כי אין להידרש לבקשות לביטול פסק הדין ולעיכוב ההליכים הננקטים כנגד המבקשת. 5. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בהחלטתו קבע בית המשפט כי המבקשת לא הוכיחה שנפלו פגמים בהמצאות וכי טענותיה בעניין זה אינן סבירות, שכן התביעה הומצאה למענה הרשום, ואם לא למענה אזי למשרד בעלה ושותפה, שאישר את המסירה; כי אף אם תתקבל טענת המבקשת כי נודע לה על התביעה לראשונה בינואר 2021, השתהותה בהגשת הבקשה משך שישה חודשים אינה סבירה; וכי בפרט לנוכח השכלתה המשפטית של המבקשת, ישנו קושי בקבלת הטענה שהשיהוי נגרם עקב איסוף מסמכים הנדרשים להליך ומציאת עורך דין שייצגה. בית המשפט עמד על חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, אולם קבע כי במקרה דנן, התנהלות המבקשת לאורך ההליך בשילוב טענותיה הלא סבירות וחוסר שיתוף הפעולה עם חברת הביטוח שלה עצמה, מעידות על הזנחה וזלזול בוטים בבית המשפט המצדיקים את דחיית בקשתה. לעניין סיכויי הגנתה של המבקשת, ציין בית המשפט כי ייתכן שישנו בסיס לטענותיה בעניין אי הוכחת היקף הנזק על ידי המשיבה, אך נקבע כי מחדליה הרבים "מאפילים על השיקול בדבר סיכויי הגנתה לגופו של עניין". משכך, הבקשה נדחתה. 6. על החלטתו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת את הבקשה למתן רשות ערעור שלפניי. במסגרת הבקשה נטען, בין היתר, כי למבקשת נגרם עיוות דין קיצוני המצדיק ליתן רשות ערעור, שכן הנזק הצפוי לה במידה ופסק הדין יוותר על כנו אינו סביר; כי שגו ערכאות קמא עת דחו את בקשתה אך בשל התנהלותה הדיונית הנטענת, על אף קיומם של סיכויי הגנה משמעותיים אשר כלל לא נבחנו; כי התקיימו פגמים חמורים בהמצאות ובתוך כך המסמכים נמסרו שלא לכתובתה הרשומה במשרד הפנים ובעלה מעולם לא אישר את קבלתם; כי המבקשת – עורכת דין במקצועה שהושעתה מלשכת עורכי הדין – לא זלזלה ולא היה בכוונתה לזלזל בהליך ובבית המשפט; כי בדחיית בקשתה נשללה ממנה זכות הגישה לערכאות; כי טענת התרשלותה והיקף הנזק שנגרם מהתרשלותה כלל לא הוכחו על ידי המשיבה; וכי שגו הערכאות דלמטה שעה שלא בחנו לעומק את טענותיה באשר לחבותה והתנהלותה של חברת הביטוח של המבקשת. 7. בתגובתה, המשיבה טענה, בין היתר, כי המבקשת לא הציגה כל טעם ענייני למתן ארכה לאחר שחלפו שלוש שנים מהמועד להגשתה; כי הבקשה נדחתה באופן מנומק ומפורט על ידי הערכאות הדיוניות; כי התנהלותה של המבקשת, ובתוך כך התעלמותה מכתבי ההתראה ומכתבי בית-דין שהומצאו לה, מעידים על זלזול בוטה ושיטתי בבית המשפט; וכי סיכויי ההגנה של המבקשת בהליך העיקרי הינם קלושים. 8. לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטותיהם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, מצאתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה (ומשכך תכונה להלן המבקשת: המערערת). אין לכחד כי הסכסוך הנוכחי אינו מעורר שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין. ברם, קריטריון נוסף שבו בית המשפט בוחן סכסוך בגלגול שלישי, הינו מניעת עיוות דין וקיומם של שיקולי צדק הדורשים את התערבותו של בית משפט זה. במקרה דנן, דומה כי קיים פער גדול בין הנזק הממשי שנגרם למשיבה לבין הסכום שנפסק לזכותה, והיה על בית משפט השלום לפעול על פי הרישא של תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 הקובעת כלהלן: נתבע שלא הגיש כתב הגנה בתוך המועד שנקבע לכך או שכתב ההגנה נמחק, רשאי בית המשפט לדרוש מהתובע הוכחה מספקת של התביעה, כולה או מקצתה, או לתת פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד. בשל כך, נראה כי למערערת נגרם חוסר צדק שעולה כדי עיוות דין ויש להורות על השבת התיק לבית משפט השלום (רע"א 2401/21 ג'אעוני נ' נחלת שמעון בע"מ, פסקה 2 והאסמכתאות שם (1.3.2022); רע"א 6884/21 דן ל.נ.א השקעות בע"מ נ' ליאם נחמיאס חברה לבניין בע"מ, פסקה 9 (20.2.2022)). 9. לא בנקל הגעתי לתוצאה זו. במצב הדברים הרגיל, מחדליה ומעשיה של המערערת, המבטאים הזנחה וזלזול בהליך ובבית המשפט, אינם מצדיקים התערבות "בגלגול שלישי" לאחר ששתי ערכאות נתנו דעתן לעניין. עם זאת, בתביעת נזיקין עסקינן, והפרקטיקה הנוהגת היא לדרוש מהתובע לכל הפחות תצהיר הוכחת נזק טרם מתן פסק דין בהעדר הגנה. על פניו, ומבלי לקבוע מסמרות, מכתב התביעה עצמו עולה כי הנזקים הנטענים על ידי המשיבה קטנים מהסכום שנתבע ומהסכום שנפסק לזכותה, כך שהותרת פסק הדין של בית משפט השלום על כנו מביאה לחיוב המבקשת בתשלום סכומי כסף משמעותיים, מבלי שהוכחו כלל הנזקים להם טענה המשיבה בכתב התביעה. 10. כתב התביעה שהוגש לבית משפט השלום כלל, לטענת המשיבה, מספר נזקים אשר אינם ניתנים להערכה. לנוכח כך, ומשתקרת האחריות על פי פוליסת ביטוח האחריות המקצועית של המבקשת עמדה על 1,000,000 ₪, העמידה המשיבה את תביעתה על סכום זה, בנוסף ל200,000 ₪ בגין עגמת נפש. לצרכי אגרה העמידה את סכום התביעה על 600,000 ₪. ברם, עיון בכתב התביעה מעלה פער לכאורי משמעותי בין סכום התביעה ובין ההוכחות להיקף הנזק. הסכום הנקוב בכתב התביעה איננו מפורט או מנומק, לא נסמך בכל ראיה או אסמכתא שהיא, ולא הולם את הנזקים הנטענים. אף במסגרת הדיון שהתקיים בפני בית משפט השלום ביום 17.10.2018, בטרם ניתן פסק הדין בהיעדר הגנה, לא נתבקשה המשיבה להוכיח את היקף נזקה. זאת ועוד. המשיבה טענה כי אין בידיה העתקי קבלות ו/או חשבוניות באשר לכספים שהעבירה לידי המערערת. במצב דברים זה, ראוי היה כי המשיבה תגיש תצהיר מטעמה המפרט את הסכומים שהועברו לידי המערערת. בית משפט השלום הורה למשיבה להגיש תצהיר עדות ראשית, ולמרות שניתנו שלוש ארכות להגשת התצהיר וניתנה התראה לפני מחיקת התובענה, המשיבה לא עשתה כן, והתובענה כנגד חברת הביטוח נמחקה מחמת חוסר מעש. הנה כי כן, עולה כי גם המשיבה בעצמה לא קיימה את הוראות בית המשפט, והתעלמה מהתזכורות ומהארכות שניתנו לה. לא למותר לציין כי אף בא כוחה של חברת הביטוח ביקש מהמשיבה במכתבו מיום 11.12.2013 להמציא אסמכתאות כלשהן התומכות בסכום התביעה, ודרישה מנומקת ומפורטת הנתמכת במסמכים בקשר לנזקים להם טוענת המשיבה. אולם, כאמור לעיל, התובענה נמחקה מחוסר מעש וכל שניתן להניח הוא שאלו לא הועברו לידי חברת הביטוח. 11. יוער כי במסגרת תגובת המשיבה לבקשת רשות הערעור, לכאורה עמדה המשיבה באופן מפורט יותר על נזקיה לעומת הנטען בכתב התביעה. ברם, גם על פי הנטען כיום, המשיבה הגיעה להסדר נושים כולל בסכום של 70,000 ₪, והמערערת השיבה לכאורה למשיבה את שכר הטרחה בסך 10,000 ₪ שגבתה ממנה. לא ברור כלל כיצד הגיעה המשיבה לסכום של 380,000 ₪ ששולם לטענתה, ולא ברור אם סכום זה כולל גם את ההליכים שננקטו כנגד בעלה. מכל מקום, יש לקחת בחשבון כי בכל מקרה המשיבה הייתה צריכה לשלם לנושיה סכום כזה או אחר במסגרת הליך פשיטת הרגל. אף ספק אם היה מקום להוסיף לסכום הנטען האמור, הסך של 220,000 ₪ בגין עגמת נפש. מכל מקום, הפירוט הלכאורי שצוין בתשובה לבקשת רשות הערעור לא עמד בפניי בית משפט השלום עת שפסק את מלוא סכום התביעה לטובת המשיבה, ובית המשפט הסתמך על כתב התביעה ללא כל אסמכתא, ראיה או ביסוס להיקף הנזק, ואף ללא תצהיר הוכחת נזק. 12. לכך יש להוסיף, כי ככל שפסק הדין יבוטל אזי יתאפשר למערערת להגיש הודעת צד ג' כנגד מבטחתה בביטוח אחריות, וייתכן שהמערערת תחויב בסופו של יום אך בסכום ההשתתפות העצמית בפוליסה, סכום שהוא קטן בהרבה מהסכום שנפסק לחובתה. 13. בהינתן האמור לעיל, ולנוכח החשש כי הסכום שנפסק לזכות המשיבה עולה בהרבה על סכום הנזק הממשי, ובהינתן שהמשיבה לא הגישה תצהיר הוכחת נזק ואף גרמה במחדליה למחיקת התביעה כנגד חברת הביטוח של המערערת, הערעור מתקבל במובן זה שהבקשות שהגישה המערערת מתקבלות (הארכת מועד, ביטול פסק הדין, הגשת כתב הגנה והודעת צד ג' למבטחת) והתיק יוחזר לדיון בבית משפט השלום. הליכי ההוצאה לפועל שננקטו על ידי המשיבה כנגד המערערת – יעוכבו. לנוכח מחדליה של המערערת כמתואר לעיל, וכתנאי לדיון בבית משפט השלום, המערערת תפקיד בקופת בית משפט השלום סך של 20,000 ₪ ותגיש כתב הגנה והודעת צד ג' – והכל תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, תחזור החלטת בית משפט השלום ותעמוד על כנה. ניתן היום, ‏י' בסיון התשפ"ב (‏9.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22019900_E02.docx מנ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il