פלוני נ. הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים שער מנשה

פסק-דין בתיק רע"א 1990/16 בבית המשפט העליון רע"א 1990/16 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט א' שהם המבקש: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים שער מנשה 2. פלוני 3. פלוני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה בתיק עו 048331-11-15 תאריך הישיבה: ב' בסיוון התשע"ו (8.6.2016) א' בתמוז התשע"ו (7.7.2016) בשם המבקש: עו"ד אדמית רוזנצויט; עו"ד דניאל רז בשם משיבה 1: עו"ד ברק מימון בשם משיבים 3-2: בעצמם פסק-דין השופט נ' הנדל: מונחת בפנינו בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"ו 48331-11-15, כב' השופט ש' ברלינר), במסגרתה התקבלה בקשת משיבים 3-2, קרובי משפחה של המבקש, שהוגשה נגד החלטת משיבה 1 (להלן: הוועדה) ונקבע, בניגוד לדעת הוועדה, כי אשפוזו הכפוי של המבקש יוארך בשישה חודשים נוספים. 1. המנהל של בית החולים שבו מאושפז המבקש מזה תקופה ארוכה ציין בחוות דעתו בכתב כי המבקש בשנות ה-50 שלו, לוקה בסכיזופרניה עם אשפוזים רבים חוזרים. עם שחרורו הפסיק המבקש טיפול גם במסגרת טיפול כפוי, ומשוטט בארץ ובשטחים תוך סיכון עצמי. קשה היה לאתרו, עד שנמצא במצב פסיכוטי חריף. הודגש כי לא חל שינוי במצבו, הוא ממשיך להיות במצב פסיכוטי פעיל כרוני עם מחשבות שווא, "... עם פגיעה ניכרת בשיפוט וחוסר תובנה למצבו ובשל כך עדיין מסוכן לעצמו ולסובבים". לאור האמור, ביקש המנהל להאריך את האשפוז הכפוי לשישה חודשים נוספים. העניין הגיע לדיון בפני הוועדה (בהתאם לסעיף 10(ג)(2) לחוק הטיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991. להלן: חוק הטיפול בחולי נפש). בהחלטתה ציינה הוועדה כי המבקש אושפז פעמים רבות בעבר. האשפוז האחרון הוא מספטמבר 2011, שהחל בצו והמשיך בהוראה. צוין כי המבקש חולה כרוני-פסיכוטי פעיל, עם ליקוי מתקדם. עם זאת, הודגש כי מזה תקופה ארוכה שתכני הפסיכוזה של המבקש לא מקבלים ביטוי התנהגותי ואין אירועים חריגים. עוד צוין כי "המשך האשפוז בבית החולים לא ישנה דבר באשר לתכנים הפסיכוטיים שמקובעים ובלתי ניתנים לשינוי". מכאן הגיעה הוועדה למסקנה כי אין מקום לבקשת המנהל, וכי הגיעה העת לסיים את האשפוז הכפוי הממושך. כדי להבטיח מתן טיפול מחוץ לבית החולים, המליצה הוועדה על הוראה לטיפול מרפאתי כפוי. על החלטה זו הגישו משיבים 3-2 ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. בהחלטתה ציינה הערכאה קמא כי לא בנקל יתערב בית המשפט בהחלטת הוועדה בשל מומחיותה. ואולם, במקרה דנא, נקבע כי החלטת הוועדה איננה סבירה. צוין כי ההחלטה מבטאת למעשה ייאוש ממצבו של המבקש ומהאפשרות להיטיב את מצבו, אך אין בכך כדי להצדיק את סיום האשפוז. עוד נכתב כי "ברי כי מיד עם השחרור יחזור המערער [המבקש] לשוטט בגבולות ובאזורי סיכון". סיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והורה על ביטול החלטת הוועדה והמשך האשפוז הכפוי לשישה חודשים נוספים. מכאן הבקשה המונחת בפנינו. 2. הבקשה נקבעה לדיון בפני הרכב. הדיון התעכב בשלב ראשון כי בהליך קמא הצדדים היו משפחת המבקש (משיבים 3-2) והוועדה (משיבה 1) ואילו הבקשה למתן רשות ערעור נפתחה כהליך בין המבקש-החולה לבין הוועדה. כלומר, קרובי משפחתו לא צורפו כצד להליך זה בכלל. כמובן יש להקפיד על כך שכל הצדדים המעורבים והרלוונטיים יהיו חלק מכל הליך. גורם נוסף לעיכוב הוא כי המבקש לא הוזמן בתחילה לדיון בפנינו. התברר כי הדבר לא נעשה במכוון. ועתה לעיקר. החוק לטיפול בחולי נפש הוא חוק ייחודי. הסנקציה של אשפוז כפוי היא קשה, אף אם עשויה להיות מוצדקת. המבחן הקובע הוא מסוכנותו של החולה כלפי עצמו וכלפי סביבתו (ראו סעיפים 10-9 לחוק הטיפול בחולי נפש). עולה כי שני הגורמים הרפואיים שבדקו את המבקש – מנהל בית החולים והוועדה – בחנו את המקרה על פי אמת מידה זו. אלא שכל אחד מהם הגיע למסקנה אחרת. בהתאם, נוצר קושי בהכרעה. אין מחלוקת כי הוועדה עומדת מעל המנהל בהיררכיה של הכרעות מעין אלה. אף אין לשלול את האפשרות שתהא מחלוקת רפואית. בית המשפט אינו אמור לשמש מומחה רפואי בנדון, אלא עליו לבקר ביקורת שיפוטית את ההליך (ראו: פסק דינו של חברי, השופט ח' מלצר, ברע"א 8000/07 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני (2.5.2012)). החסר בהחלטת הוועדה הוא בכך שהיא לא מסבירה מדוע דעתה שונה מזו של המנהל. ודוק, אין לצפות כי הוועדה תכתוב פסק דין או מעין פסק דין. אך דווקא מפני שהמסקנה הרפואית כה קריטית ועומדת בליבת ההכרעה, נכון היה לעמוד על הפער ולהסבירו. חסר זה אף משליך על הכרעת בית המשפט המחוזי. הרי בית המשפט צעד במסלול של המנהל והחליט כי יש להמשיך באשפוז הכפוי. איננו סבורים כי בשל כך בהכרח נפלה טעות בהחלטתו, אך הצגת המחלוקת על ידי הרופאים – אַיִן, וחסר זה מורגש, כאמור, גם בהחלטת בית המשפט המחוזי. 3. קיימנו דיון בנוכחות המבקש. המקרה קשה להכרעה אף בשל נימוק נוסף. הפיתרון המוצע על ידי הוועדה היה שחרור מאשפוז כפוי וטיפול מרפאתי תרופתי. ייתכן ויש בכך לענות על הסיכון. ברם, מהו הדין כאשר עולה בבירור – וכך אף עולה מעמדת המנהל וגם המבקש טען זאת בפנינו – כי אין לחולה כל כוונה לקחת את התרופה? תוצאה כזו יוצרת סיכון לו וייתכן שאף לסובבים אותו, גם אם סיכון זה היה נמנע לו היה מקבל את התרופה. מרכיב נוסף שראוי לציון הוא כי המבקש אושפז על רקע חשד לביצוע עבירה פלילית. במהלך הדיון הודיעה לנו עו"ד עבר-הדני מהלשכה המרכזית במשרד הבריאות כי יש קשת שלמה של אפשרויות – מחלקה סגורה, מחלקה פתוחה, אשפוז יום, טיפול יום, טיפול מרפאתי רגיל וטיפול מרפאתי כפוי. היא אף הדגישה כי ייתכן ויש הוסטלים שעשויים להתאים למקרה של המבקש. לשאלת בית המשפט, הבהירה נציגת משרד הבריאות כי אופציות אלה ידועות למנהל בית החולים ולוועדה. עוד ראוי לציין כי חלק ממשפחת המבקש התייצב. מתברר כי יש מספר אחים, ולא נשללה האפשרות כי ינסו למצוא פיתרון מתאים גם תוך חלוקת העלות. העולה מן האמור הוא כי הגם שהנתונים אינם מספיק ברורים כדי להצדיק את שחרור המבקש מהאשפוז הכפוי מצד אחד, הרי שהם גם אינם מספיק ברורים כדי להשאיר את החלטת האשפוז על כנה מצד שני, בלי התערבות מסוימת כפי שיובהר. יש לזכור כי עסקינן בזכויות בסיסיות של כבוד האדם, ואף אם אין מנוס מהארכת האשפוז הכפוי, הזהירות מידה יפה היא. יש לתור אחר חלופה שפוגעת פחות בחירותו של המבקש, אם יש בה כדי לתת מענה ראוי למסוכנות פוטנציאלית שלו. במקרה זה, הדבר נכון משני כיוונים. האחד, יש לעמוד על המחלוקת בין עמדת המנהל לבין עמדת הוועדה ועל משקלה. השני, ייתכן ויש פתרונות נוספים שיהיו ראויים למצבו של המבקש. מבלי להביע עמדה, ברי כי ככל שחולה נמצא יותר זמן באשפוז כפוי, יש לבחון את המשך הימצאו שם ביתר-רגישות. סוף דבר, ובנסיבות העניין, הננו מאריכים את תקופת אשפוזו הכפוי של המבקש בשבועיים נוספים מהיום. היה ויתקיים דיון בעניין הארכת אשפוזו מעבר לתקופה זו, יש לשקול את הסוגיה גם על פי הנחיות והבהרות פסק דין זה. ניתן היום, ‏י"ג בתמוז התשע"ו (‏19.7.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16019900_Z13.doc סה מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il