פלוני נ. פלונית

פסק-דין בתיק ע"א 1989/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1989/03 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד מיום 2.10.2002 בתמ"ש 4000/96 שניתן על ידי כבוד השופטת מיכל ברנט בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (כב' השופטת מ' ברנט) מיום 2.10.02, שלא לפסול עצמה מלדון בתמ"ש 4000/96. 1. המשיבה הגישה לבית המשפט לענייני משפחה תביעה למזונות כנגד המערער. ביום 24.9.01 התקיים דיון בבקשת המשיבה לפסיקת מזונות זמניים, ובהחלטתו מיום 18.12.01 פסק בית המשפט מזונות זמניים למשיבה בסך של 2,800 ש"ח. ביום 27.1.02 הגיש המערער בקשה כי ביקש המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינו. בבקשה זו טען המערער כי בדיון מיום 24.9.01 חש שלא בטוב, אך בית המשפט סרב להיעתר לבקשתו לדחות את מועד הדיון. כן טען המערער, כי בית המשפט לא התייחס לחלק מן הטענות אותן העלה במהלך הדיון, ובהן טענת חוסר סמכות, וכי גילה העדפה כלפי טענות המשיבה. המערער טען כי הוא חש כי הוא מופלה לרעה הואיל ובית המשפט נוטה לצד הנשים באופן אוטומטי. עוד טען המערער, כי לא היה מקום כי בית המשפט יפסוק למשיבה מזונות, נוכח העובדה שבית הדין הרבני פסק אף הוא מזונות למשיבה. טרם היה סיפק בידי בית המשפט ליתן החלטה בבקשת הפסילה, הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הם מבקשים להקפיא את ההליכים הואיל והגיעו לשלום בית. 2. ביום 2.6.02 הורה בית המשפט, לבקשת המשיבה, על חידוש ההליכים והתיק נקבע לדיון ליום 24.10.02. בין לבין הגישה המשיבה ביום 19.9.02 בקשה למתן צו הגנה כנגד המערער לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, והבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים ליום 29.9.02. ביום 1.10.02 הגיש המערער בקשה כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק. בבקשתו טען המערער כי בדיון מיום 29.9.02 לא ניתנה לו אפשרות להשמיע את דבריו. 3. בית המשפט, בהחלטתו מיום 2.10.02, דחה את בקשת הפסילה, בציינו כי בקשה זו הינה למעשה חידוש בקשת הפסילה הראשונה שהוגשה בחודש ינואר 2001. בית המשפט קבע כי טענת המערער לפיה בית המשפט נוטה לצד הנשים, הינה תחושה סובייקטיבית אשר אינה נסמכת על דבר ומקורה בחיובו במזונות המשיבה על ידי בית המשפט, וכי הדרך הנאותה להשיג על החלטתו היא על ידי הגשת בקשת רשות ערעור ולא בדרך של פסילתו מלישב בדין. בית המשפט הוסיף וציין כי משהתקיים דיון בבקשת המשיבה למתן צו הגנה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, ומשנטתה כף המאזניים לטובתו של המערער ולחובת המשיבה, לא עתר המערער לפסילת בית המשפט. בכך יש להצביע כי מטרת בקשת הפסילה היא למנוע מבית המשפט לדון בתובענה מקום שהמערער סבור - אף כי אין כך הדבר - כי כף המאזניים נוטה לחובתו. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערער חוזר על הטענות אותן העלה בבקשות הפסילה שהגיש ומוסיף כי בדיון מיום 24.9.01 העלה בית המשפט מיוזמתו הצעה לשלוח את המערער להיבדק בפוליגרף, מה שמצביע על נסיונו של בית המשפט לסייע למשיבה בהוכחת תביעתה למזונות. כן טוען המערער, כי במהלך הדיונים נהג בית המשפט כלפיו בחומרה ובזעף ולא נתן לו להשמיע את דברו. עוד טוען המערער, כי קביעתו של בית המשפט בהחלטתו מיום 18.12.01, כי אינו נותן אמון בהצהרתו של המערער באשר לגובה השתכרותו, וזאת מבלי שנימק את קביעתו, מלמדת כי בית המשפט חרץ את גורלו של המערער באשר לתביעת המזונות. לטענת המערער, מדברים אלה עולה דעה קדומה מצד בית המשפט אשר לבית המשפט יקשה להשתחרר ממנה בבואו לפסוק את סכום המזונות הסופי. 5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. על מנת להקים עילת פסלות יש להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, המבוסס על נסיבות אובייקטיביות (ראו למשל: ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל פ"ד לט(1) 446, 558[א]; ע"א 1570/94 שרותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה פ"ד מד(3) 758, 760). "השאלה שיש לשאול היא... אם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה, שדעתו של היושב בדין 'ננעלה', כך שניתן לראות בהליך כולו כ'משחק מכור'" (ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (טרם פורסם). בנסיבות העניין, לא הונחה בפני תשתית לקיומו של חשש כזה. בית המשפט הכחיש בהחלטתו את טענת המערער לפיה הוא נוטה לצד הנשים וקבע כי זו מבוססת על תחושתו הסובייקטיבית של המערער אשר אין לה על שתסמוך. הלכה היא כאשר בית המשפט אינו מקבל את גרסתו העובדתית של המבקש בבקשה פסלות, באשר לעובדות שבבסיס הבקשה, מוטל על המערער נטל כבד להוכיח כי טעה בכך בית המשפט (ע"פ 344/99 זאב בשן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 599). המערער, במקרה דנן, לא עמד בנטל זה, ולא הניח תשתית ראייתית לטענתו כי בית המשפט גילה העדפה כלפי המשיבה בשל היותה אשה. החלטתו של בית המשפט בדבר חיוב המערער במזונות המשיבה היא החלטה שיפוטית, אשר הדרך לתקיפתה הוא באמצעות הליך הערעור ולא באמצעות הליך הפסלות. גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (וראו, לדוגמא: ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס (לא פורסם); ע"א 7186/98 שלמה מלול נ' אלברט ג'אן (לא פורסם)). הוא הדין באשר להחלטת בית המשפט שלא להורות על דחיית מועד הדיון מיום 24.9.01. אפשר שבראייתו של המערער, אשר אינו מיוצג, נוצר חשש, כי ההחלטה שקיבל בית המשפט בעניינו מצביעה על קיום משוא פנים כלפיו, אולם חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות. עיינתי בהחלטתו של בית המשפט מיום 18.12.01, ומבלי להביע עמדה באשר לצדקתה ונכונותה, הרי שלא מצאתי כי עולה ממנה עוינות כלשהי מצדו של בית המשפט כלפי המערער או כי יש בה להעיד על קיומו של חשש ממשי לקיומו של משוא פנים כלפיו. 6. יתר טענותיו של המערער הועלו לראשונה בערעור שבפני. אין מקום כי ערכאת הערעור תידרש לטענות אלה לראשונה ומטעם זה בלבד יש לדחותן, מה גם שהעלאת הטענות נגועה בשיהוי ניכר, המונע את העלאתן בשלב זה (וראו לעניין זה תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וכן ע"א 5397/97 אליהוד יערי, עו"ד נ' יצחק אינדיג, עו"ד (לא פורסם)). הערעור נדחה. ניתן היום, י"ב באדר ב' התשס"ג (16.3.2003). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03019890_A01.doc/דז/ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il