עופר דורי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1987/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1987/15 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט מ' מזוז המערער: עופר דורי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 19.02.2015 בת"פ 44877-06-13 (סגנית הנשיא השופטת ו' מרוז) תאריך הישיבה: ז' בתמוז התשע"ה (24.6.2015) בשם המערער: עו"ד סוחמי משה בשם המשיבה: עו"ד ארז בן-ארויה בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט מ' מזוז: 1. ערעור על גזר דינו מיום 19.2.2015 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' סגנית הנשיא, ו' מרוז) בת"פ 44877-06-13. תמצית הליכים קודמים 2. ביום 28.9.2014 הורשע המערער על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, לאחר ניהול חלקי של הוכחות, בכתב אישום מתוקן. הסדר הטיעון כלל הסכמה להשתת קנס בסך 40,000 ש"ח, אך לא כלל הסכמה לענין יתר רכיבי העונש. המערער הורשע בעבירה של סחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 ביחד עם סעיף 19(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים). כמתואר בכתב האישום, ביום 17.12.2012 סיפר שותפו של המערער לעבירה (להלן: השותף) לסוכן משטרתי כי יש אדם המספק לו סם מסוג קוקאין, ובתגובה לשאלת הסוכן מסר השותף כי אותו אדם יוכל לספק לסוכן 50 גרם של קוקאין. בהמשך נפגשו השניים עם המערער ובאותו מעמד סוכם ביניהם כי המערער יספק לשותף 50 גרם של קוקאין עבור הסוכן. בהתאם לסיכום ביניהם, מאוחר יותר באותו היום, כיוון המערער את השותף והסוכן לביתו בפתח-תקוה. בהגיעם למקום, מסר הסוכן לידי השותף 19,000 ש"ח והשותף יצא מהרכב, פגש במערער והעביר לידיו את הכסף, וקיבל מהמערער בתמורה את הסם. 1. בגזר הדין שניתן ביום 19.2.2015 השית בית המשפט על המערער 26 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי תקופת מעצרו, 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יורשע במשך 3 שנים מיום שחרורו בעבירה לפי פקודת הסמים למעט שימוש בסם לצריכה עצמית, וקנס בסך 40,000 ש"ח. 2. בית המשפט עמד על כך שמעשי המערער חמורים עד מאוד וכי יש בהם כדי לסכן את שלום הציבור ובריאותו נוכח השפעתם ההרסנית של סמים על החברה, ובייחוד כאשר מדובר בסם מסוג קוקאין. בית המשפט קבע כי מעובדות כתב האישום המתוקן עולה שהמערער הוא "אדם הנטוע היטב בעולם הסמים" וכי אין לראות במערער כמי ש"נכנע" באופן חד-פעמי לבקשתו של השותף לסייע לו באספקת סמים. 3. בית המשפט קבע את מתחם הענישה בהתחשב בסוג הסם ובכמות הנכבדה שסופקה, וכן בסכום התמורה הנכבד. לצד אלו, התחשב בית המשפט בכך שהמערער איננו ממוקם בראש הפירמידה של מבצעי העבירה, ולפיכך אין להציב את עונשו בשורה אחת עם עונשיהם של נאשמים אחרים אשר היו הרוח החיה בפרשה. בהתבסס על האמור ובהתאם למדיניות הענישה הנוהגת קבע בית המשפט כי מתחם הענישה ההולם למעשי המערער עומד על 44-24 חודשי מאסר בפועל. בקביעת עונשו של המערער בתוך מתחם הענישה התחשב בית המשפט בעברו הנקי של המערער, לקיחת האחריות והבעת החרטה, והמלצת שירות המבחן לפיה ישנו סיכוי נמוך להישנות העבירות. כן התחשב בית המשפט בהשלכות שעלולות להיות למאסר ממושך על המערער ומשפחתו. יחד עם זאת, דחה בית המשפט את המלצת שירות המבחן להסתפק בתקופת מאסר קצרה שתרוצה בעבודות שירות, בהיותה "חורגת מהמתחם באורח ניכר ומפליגה לקולא". בית המשפט קבע כי אין הצדקה במקרה זה לחרוג ממתחם הענישה בשל שיקולי שיקום. לבסוף קבע בית המשפט כי העונש הראוי למערער נמצא בתוך השליש התחתון של מתחם הענישה שקבע. עיקרי טענות הצדדים בערעור 4. בערעורו טען המערער כי טעה בית המשפט בקביעת המתחם בעניינו כך שנמנעה מבית המשפט האפשרות לתת במסגרת המתחם עונש קל יותר, שישקף את נסיבותיו האישיות ואת העובדה כי הוא נעדר עבר פלילי. כמו כן נטען כי נוכח התסקיר החיובי, שגה בית המשפט כאשר קבע כי אין הצדקה לחרוג לקולה בעניינו של המערער ממתחם הענישה שקבע. בטיעונו לפנינו מיקד בא כוח המערער טיעונו בכך שהעונש שהוטל על המערער יש בו פגיעה בעקרון אחידות הענישה. לטענתו, עונשו של המערער אינו עולה בקנה אחד עם העונשים שנגזרו על מעורבים אחרים בפרשה, שהורשעו בעבירות רבות, שונות וחמורות יותר (עבירות סמים ונשק), בעודם בעלי עבר פלילי מכביד. 5. מנגד, טען בא-כוח המדינה כי עונשו של המערער הולם את מעשיו ואיננו חורג לחומרה מהענישה הנהוגה. כן נטען כי המכנה המשותף היחיד בין המערער למעורבים האחרים שצוינו על ידי בא כוח המערער הוא שמדובר באותו סוכן משטרתי. ואולם מדובר בכתבי אישום שונים, עם עבירות ונסיבות שונות, והשיקולים לחומרה ולקולה בין המקרים הם שונים. עוד נטען כי בא-כוח המערער אינו יכול לטעון לענישה אינדיבידואלית ולאחידות הענישה בו בזמן. כמו כן, המלצת שירות המבחן בעניינו היא מסויגת, ואף עולה מהתסקיר כי העולם העברייני אינו זר למערער. דיון והכרעה 6. נקודת המוצא לדיוננו היא ההלכה לפיה ככלל לא תטה ערכאת הערעור להתערב בגזר דין של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בהם נפלה בגזר הדין טעות מהותית ובולטת, או שעה שהעונש שנגזר על ידה חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות (ע"פ 3060/15 אבו רגייג נ' מדינת ישראל (21.7.2015), להלן: ענין אבו רגייג; ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 5931/11 עבדולייב נ' מדינת ישראל (22.10.2013); ע"פ 8445/11 קם נ' מדינת ישראל (31.12.2012)). איני סבור כי המקרה דנן נופל בגדר המקרים החריגים האלה. 7. בית המשפט קמא עמד, בצדק, על החומרה הרבה שיש לייחס למעשי המערער. המערער הורשע בסחר בסמים. על חומרתן של עבירות סחר והפצה של סמים מסוכנים ועל הצורך להיאבק בהן באמצעות ענישה משמעותית ומרתיעה עמד בית משפט זה לא אחת, תוך הדגשה שבעבירות אלה יש ליתן משקל ממשי לשיקול ההרתעתי אל מול השיקולים האישיים (ע"פ 9482/09 ביטון נ' מדינת ישראל (24.7.2011); ענין אבו רגייג). לענין זה יש כמובן משמעות ומשקל באשר לסוג הסם ולכמותו. במקרה דנן מדובר בסם "קשה" מסוג קוקאין ובכמות של כ-50 גרם, כמות שהיא פי יותר מ- 160(!) מהכמות המוגדרת בחוק ככמות לצריכה עצמית. כן ראוי להזכיר את קביעתו של בית המשפט קמא כי מעובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה המערער עולה שהמערער הוא "אדם הנטוע היטב בעולם הסמים". גם תסקיר המבחן בעניינו של המערער רחוק מלהיות חד משמעי, ומכל מקום, כבר נפסק, כי הגם שישנה חשיבות לשיקולי השיקום, הם אינם חזות הכול, ובצדם ניצבים שיקולי הגמול וההרתעה (ענין אבו רגייג; ע"פ 8820/14 שחר נ' מדינת ישראל (17.5.2015)). 8. בנסיבות אלה אין לומר כי מתחם העונש ההולם שנקבע על ידי בית המשפט בעניינו של המערער (44-24 חודשי מאסר), כמו גם העונש שהוטל בפועל על המערער ברף התחתון של מתחם זה (26 חודשי מאסר, בניכוי תקופת מעצרו), חורגים לחומרה מהעונש ההולם בנסיבות אלה (ע"פ 7350/12 פלוני נ' מדינת ישראל (14.1.2013) להלן: ענין פלוני; ענין אבו רגייג) 9. אשר לטענות המערער לענין אחידות הענישה. אכן עקרון אחידות הענישה, מורה כי יש להחיל על עבריינים שהורשעו בעבירות דומות ובמערכת נסיבתית דומה, ובעיקר כאלה המורשעים במסגרת פרשה אחת, שיקולי ענישה דומים (ענין פלוני, פסקה 10; ע"פ 2580/14 חסן נ' מדינת ישראל, פסקה 19 (23.9.2014); ע"פ 900/11 עטאללה נ' מדינת ישראל (7.12.2011); ע"פ 4450/11 עספור נ' מדינת ישראל, 8.2.2012); ע"פ 7907/14 ואזנה נ' מדינת ישראל (22.2.2015)). ברם, כפי שנקבע לא פעם, מלאכת קציבת העונש איננה בגדר יישום נוסחה אריתמטית מדויקת, אלא פרי איזונים בין מכלול רחב של נתונים ושיקולים הצריכים לעניין. "עקרונות הענישה משלבים ערכים חברתיים כלליים לצד נסיבות אישיות קונקרטיות של הנאשם, בין כאלה הקשורות בביצוע העבירה ובין כאלה שאינן קשורות בביצוע העבירה. הענישה היא לעולם ענישה אינדיווידואלית הנגזרת מהנסיבות והשיקולים הפרטניים שבכל מקרה לגופו" (ע"פ 7552/14 יוסף אגבאריה נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (‏23.6.2015)). על כן קשה עד מאוד, ולרוב אף בלתי אפשרי, לבודד ולכמת את המשקל שניתן במסגרת העונש שקבעה הערכאה הדיונית לכל נתון ונתון בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, וממילא קשה להשוות בין גזרי דין שניתנו לנאשמים שונים ובנסיבות עובדתיות ואישיות שונות (ענין פלוני, פסקה 10; ע"פ 3117/12 ארביב נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (6.9.2012)). יתר על כן, עקרון אחידות הענישה אינו חזות הכל. השיקול בדבר אחידות הענישה הינו שיקול אחד מבין מכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול על מנת להגיע לתוצאת מאוזנת המגשימה את תכלית ההגנה על עניינו של הציבור והפרט (ענין פלוני, שם; ע"פ 10370/02 סויסה נ' מדינת ישראל (27.5.2003)). 10. במקרה דנן, כפי שכבר צוין, אין מדובר בהשוואה בין נאשמים באותו כתב אישום, אלא מול מי שנידונו בהליכים נפרדים, ובחלקם אף בפני מותב אחר, כאשר החוליה המחברת היחידה בין ההליכים היא שמדובר בכתבי אישום שהם תוצר של פעילות אותו סוכן משטרתי. מובן שאין בכך בלבד כדי לחייב אחידות ענישה. כאמור לעיל, הענישה היא לעולם ענישה אינדיווידואלית והיא נגזרת ממכלול הנסיבות והשיקולים הפרטניים שבכל מקרה לגופו. בנוסף, עקרון אחידות הענישה אינו חזות הכל. איני סבור שהמערער השכיל להניח בפנינו תשתית עובדתית המצדיקה את התערבותנו. 11. סוף דבר: אני סבור כי יש לדחות את הערעור. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט מ' מזוז. ניתן היום, ‏ב' באלול התשע"ה (‏17.8.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15019870_B03.doc אב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il