אברהם סימון נ. מדינת ישראל

ער"א 1986/21 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערערים: 1. אברהם סימון 2. בת ציון סימון נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת הרשמת ד' להב בע"א 664/21 מיום 8.3.2021 בשם המערערים: בעצמם פסק-דין לפנַי ערעור על החלטת הרשמת ד' להב בע"א 664/21 מיום 8.3.2021 במסגרתה נדחתה בקשת המערער לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. ברקע לערעור זה, ערעור המדינה על דחיית בקשתה לבית המשפט המחוזי לקבלת צו חוסם נגד המערערים, אשר ימנע מהם לפתוח בהליכים משפטיים בערכאות השונות. משלא התייצבו המערערים לדיונים שנקבעו בעניינם, הדיון בערעור נדחה מפעם לפעם. בקשה שהגישו המערערים לפסילת המותב שנקבע לדון בעניינם נדחתה בהחלטה מיום 19.1.2021 (ע"א 1062/20). על החלטה זו הגישו המערערים ערעור פסלות ולצידו בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. ביום 8.3.2021 דחתה הרשמת את בקשת הפטור בקבעה כי היא לא נתמכה בתשתית עובדתית מתאימה על אודות מצבם הכלכלי של המערערים, על אף שהחובה לבסס את בקשתם הובהרה להם בעבר פעם אחר פעם. כן צוין כי סיכויי הערעור נמוכים נוכח אמות המידה בערעורי פסלות, המצריכות חשש ממשי-אובייקטיבי למשוא פנים. נוסף לכך, נדחתה בקשת המערערים להגיב על תשובת המשיבה בהיעדר סיבה לסטות מהוראות הדין שאינן מאפשרות זאת. מכאן הערעור שלפנַי, בגדרו חוזרים המערערים על בקשתם לקבלת פטור מאגרה ועירבון בשל מצבם הכלכלי הקשה שנוצר לאחרונה. עוד מבקשים המערערים, כי בית המשפט יאפשר להם להגיב לתשובת המשיבה לבקשתם לקבלת פטור מאגרה ועירבון. דין הערעור להידחות. שיקול הדעת המסור לרשם בית המשפט בענייני אגרה ועירבון הוא רחב, וערכאת הערעור לא תתערב בו אלא במקרים חריגים (ראו: בש"א 6076/20 דבורצקי נ' זפט, פסקה 5 (14.9.2020); בש"א 1728/20 פלוני נ' פלוני, פסקה 4 (11.3.2020); בש"מ 654/19 קרליץ נ' מנהל הבחירות לעיריית באר שבע, פסקה 6 (30.1.2019)). מקרה זה אינו נמנה על אותם מקרים חריגים. המערערים לא הציגו בבקשתם, ואף לא בערעור שלפנַי, תשתית עובדתית ראויה בדבר מצבם הכלכלי, המצדיקה מתן פטור מתשלום אגרה או מהפקדת עירבון. סיכויי הערעור גם הם אינם תומכים כלל בבקשת המערערים. כמו כן, צדקה הרשמת בקבעה כי אין לקבל את בקשת המערערים להגשת תגובה לתשובת המשיבה בהיעדר מקור לכך בדין. בדברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 אף נכתב במפורש כי בניגוד לתקנות הקודמות, תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שאפשרו הגשת תגובה לתשובה, תקנות אלה קובעות כי תוגשנה בקשה ותשובה לה בלבד. שינוי זה נקבע לאחר שנמצא כי הגשת תגובה לתשובה איננה הכרחית ואף מאריכה את ההליך השיפוטי שלא לצורך. לא למותר לציין, כי התנהלותם הדיונית של המערערים מונעת את בירור הסוגיה להטלת צו חוסם כנגדם לגופה עד כה. המערערים שבים ומגישים בקשות חסרות תוחלת לבית משפט זה בהליך בעניינם, ולצידן הליכי משנה רבים, ובהם בקשות לרשמי בית המשפט לפטור מאגרה, בקשות לעיון חוזר על החלטותיהם, וערעורים על החלטות הרשמים (ראו למשל: רע"א 6909/19 סימון נ' מדינת ישראל (28.10.2019); רע"א 7016/19 סימון נ' מדינת ישראל (28.10.2019); רע"א 7133/19 סימון נ' מדינת ישראל (30.10.2019); בש"א 8371/19 סימון נ' מדינת ישראל (18.12.2019); בש"א 8373/19 סימון נ' מדינת ישראל (18.12.19); בש"א 8371/19-א' סימון נ' מדינת ישראל (19.12.2019); בש"א 3372/20 סימון נ' מדינת ישראל (2.6.2020); בש"א 5181/20 סימון נ' מדינת ישראל (26.7.2020); ע"א 1062/20 סימון נ' מדינת ישראל (16.2.2021) ועוד ועוד ועוד). קשה להימנע מהרושם כי המערערים עושים כל שלאל ידם לעכב את הדיון בערעור. בהתנהלות זו גורמים המערערים לבזבוז זמן שיפוטי, משאב ציבורי יקר המצוי בחסר, ובכך פוגעים בזכות הגישה לערכאות של בעלי דין אחרים שמצוקתם קשה ומצדיקה דיון (ראו: בש"א 5842/20 כוכבי נ' כוכבי (30.8.2020); בשג"ץ 3660/18 כצמן נ' פרקליטות המדינה (10.5.2018); ע"א 8166/11 חברת אלי ראובן בנייה והשקעות בע"מ (בפירוק) נ' נ. אלה ובניו חברה קבלנית לבניין (1972) בע"מ (12.4.2015) וההפניות שם). יפים לעניין זה דבריה של השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 3454/04 ורקר נ' הראל, פסקה 4 (5.6.2005): "זכות הגישה של האזרח לערכאות הינה זכות חוקתית מוכרת; היא משקפת הכרה חוקתית בזכות הפרט לדיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט ... יחד עם זאת, בצד זכות חוקתית זו השמורה לבעל דין, חלות עליו חובות כלפי בית המשפט וכלפי בעלי הדין האחרים שנועדו להבטיח הליך תקין לפרט ולציבור. זכות הגישה לערכאות מותנית איפוא, בקיום חובות בסיסיות של בעל הדין לקיים הליך שיפוטי תקין. בעל דין אינו רשאי, בשם זכות הגישה לערכאות, לנצל את ההליך השיפוטי לרעה, ולצפות כי תישמר זכותו לפנות לערכאות וינתן לו יומו בבית המשפט חרף זאת". בפסק דין קודם שנתתי בעניינם של המערערים, הזהרתי כי "ככל שהמערערים ימשיכו בהגשת בקשות וערעורי סרק מסוג זה, יוטלו עליהם להבא הוצאות לטובת אוצר המדינה" (בש"א 3501/20 סימון נ' מדינת ישראל (7.6.2020)). מאז קיבלו המערערים את התראה זו, הם נקטו במספר רב של הליכים נוספים דומים וחוזרים לפני בית משפט זה. אשר על כן, מעבר לדחיית הערעור, אני רואה לנכון לחייבם בתשלום סך של 750 ש"ח לאוצר המדינה. כמו כן, אני מורה למזכירות בית המשפט שלא לקבל עוד לרישום בקשות כלשהן שיוגשו על ידי המערערים בתיק ע"א 1062/20 ובהליכים המסתעפים ממנו עד להסדרת תשלום זה במלואו, וכן תשלום כל ההוצאות אשר הושתו עליהם בכל ההליכים כאמור. ניתן היום, ‏כ"ב בניסן התשפ"א (‏4.4.2021). ש ו פ ט _________________________ 21019860_N02.docx יר מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il