זוריק סידגייב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1986/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1986/13 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המערער: זוריק סידגייב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 06.03.2013 בת"פ 13817-11-12 שניתן על ידי כבוד השופטת ח' הורביץ תאריך הישיבה: ג' באדר א התשע"ד (3.2.2014) בשם המערער: עו"ד שי וולשטיין בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד הילה גורני גב' ברכה וייס פסק-דין השופטת א' חיות: זהו ערעור על חומרת העונשים שגזר בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ח' הורוביץ) על המערער, לאחר שהרשיעו על-פי הודאתו בעבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק) ובנהיגה בשכרות לפי תקנה 169ב לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 בצירוף סעיפים 62(3) ו-68 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. עוד הורשע המערער בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ובהפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק. בית המשפט המחוזי גזר על המערער שלוש שנות מאסר בפועל מיום מעצרו; שנים עשר חודשי מאסר על תנאי כי לא יעבור במשך שלוש שנים עבירת אלימות מסוג פשע ועבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה; שלושה חודשי מאסר על תנאי כי לא יעבור במשך שלוש שנים עבירות של נהיגה בשכרות, איומים והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו; ופסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה במשך שלוש שנים. כמו כן הפעיל בית המשפט עונש מאסר מותנה בן שמונה חודשים שהוטל על המערער בעבר, בקובעו כי העונש המותנה ירוצה במצטבר לעונש המאסר שהוטל במקרה דנן, כך שבסך הכול ירצה המערער ארבעים וארבעה חודשי מאסר בפועל. הרקע העובדתי ופסק דינו של בית המשפט קמא 1. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן שבהן הודה, שתה המערער בליל ה-30.10.2012 משקאות אלכוהוליים ורמת האלכוהול בדמו הייתה 96 מיליגרם אלכוהול ב-100 מ"ל דם. סמוך לאחר חצות הלילה בעודו יושב ברכבו הבחין המערער בשני המתלוננים כשהם נוסעים ברכבם בעיר חדרה לכיוון כביש החוף, והחל לנסוע בעקבותיהם. בשלב מסוים עקף המערער את רכבם של המתלוננים ותוך כדי הנסיעה הורה להם לעצור בצד. משעצרו המתלוננים את רכבם פנה המערער אל אחד מהם ושאל אותו האם הוא ערבי ולאחר שנענה בחיוב צעק המערער לעברו, קילל אותו ואמר לו לצאת מהרכב. המתלוננים פנו בנסיעה מהירה לכיוון כביש החוף ובניסיון להתחמק מן המערער החליפו נתיבים במהירות ואף חצו צומת ברמזור אדום, אך המערער לא הירפה ודלק אחריהם בנהיגה פראית ומסוכנת לאורך כשלושה קילומטרים. המערער המשיך לרדוף אחרי המתלוננים וניסה פעם אחר פעם להתקרב עם רכבו אל רכבם ובתוך כך החליף נתיבים במהירות גבוהה במטרה להטיל אימה על המתלוננים ולהשיגם. סמוך למחלף קיסריה הגביר המערער את מהירות רכבו, התנגש ברכבם של המתלוננים וכתוצאה מכך סטו שני כלי הרכב אל דרך הכורכר שמעבר לשול הימני של הכביש (להלן: התאונה). בשלב זה יצא המערער מרכבו כשהוא אוחז מקל, התקדם לעבר המתלוננים וקילל אותם אך המתלוננים נמלטו מהמקום לכיוונם של עוברי אורח אשר עצרו את רכבם למראה התאונה. משהגיעה ניידת משטרה למקום התאונה, קילל המערער את אחד השוטרים, איים כי ידקור אותו והתנגד לניסיונותיו של השוטר לעכבו ולעוצרו. 2. תחילה כפר המערער באישומים שיוחסו לו, אך בהסדר הטיעון שנערך עימו חזר בו מכפירתו לאחר שכתב האישום תוקן ונמחקו ממנו הסעיפים שייחסו לו גרימת נזק לרכוש ולאדם ונהיגה במהירות שאינה סבירה וכן צוין כי לאחר התאונה פנה המערער למתלוננים והציע להם לפצותם בגין הנזק שגרם לרכבם. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש. לפיכך הורשע המערער ביום 24.12.2012 על-פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן וביום 3.3.2013, לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן, נשמעו הטיעונים לעונש. 3. בגין העבירות שבהן הורשע גזר בית המשפט המחוזי ביום 6.3.2013 על המערער את העונשים שפורטו בפתח הדברים. בגזר דינו התייחס בית המשפט לתסקיר שירות המבחן, ממנו עלה כי המערער אושפז בעבר במחלקה לבריאות הנפש ושוחרר מהצבא. עוד צוין כי המערער עשה שימוש בחומרים פסיכואקטיביים מסוג חשיש, גראס ואלכוהול, וכן כי הוא מתקשה לגייס כוחות ומשאבים פנימיים להמשך תפקוד ללא מעורבות עבריינית. שירות המבחן הוסיף וציין כי בין השנים 2010-2008 הועמד המערער בשתי תקופות מבחן בגין הרשעות בעבירות אלימות וסמים וכי ההתרשמות ממנו היא כי מדובר באדם המתקשה להתמודד עם מצבים מורכבים ומשום כך נוטה לשימוש באלכוהול. כמו כן צוין כי המערער נוטל אחריות למעשיו אך אינו מודע לנזקי השתייה ולהשלכותיה על התנהגותו. שירות המבחן ציין עוד כי המערער לא הפיק תועלת ממשית מהטיפולים שעבר וכי נשקף ממנו סיכון ברמה בינונית להישנות התנהגות אלימה. לפיכך המליץ שירות המבחן להטיל על המערער עונש מאסר בפועל, שיחדד לו את גבולות האסור והמותר. בית המשפט המחוזי סבר כי מתחם הענישה ההולם לעבירות שביצע המערער נע בין שלושים לשישים חודשי מאסר, בהדגישו את הסיכון הרב שנשקף לחיי אדם כתוצאה מהתנהגותו של המערער. בית המשפט ציין כי המערער ניהל מרדף אחרי המתלוננים בהיותו בגילופין תוך שהוא חוצה צמתים באור אדום, מחליף נתיבים ומבצע עבירות חמורות שרק במזל לא הסתיימו בפגיעה בנפש. עוד קבע בית המשפט כי גם כשהגיעה ניידת משטרה למקום התאונה הוסיף המערער לקלל ולאיים על השוטרים ולא ציית להוראותיהם וכי העובדה שהציע לפצות את המתלוננים על נזקם אין בה כדי להפחית מחומרת מעשיו. עוד נקבע כי העובדה שהמערער היה שתוי אינה מצדיקה הקלה בעונשו אלא להיפך, משום שהיא מדגישה את המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו ואת הצורך להגן על הציבור מפניו. בית המשפט עמד על עברו הפלילי של המערער, הכולל הרשעות קודמות בעבירות תקיפה ואיומים שבגין אחת מהן הוטל עליו עונש מאסר מותנה בר הפעלה במועד שבו ביצע את העבירות דנן. בקביעת עונשו של המערער בתחומי המתחם שקבע ציין בית המשפט כשיקול לקולא את הודאתו, את העובדה שפיצה את המתלוננים, את החרטה הכנה שהביע, ואת מצבו הנפשי של המערער ושל משפחתו. בהתחשב במכלול השיקולים הללו גזר, אפוא, בית המשפט על המערער את העונשים שפורטו לעיל. מכאן הערעור שבפנינו. תחילה נסב הערעור הן על הכרעת הדין המרשיעה הן על גזר הדין, ואולם במהלך הדיון שקיימנו ביום 3.2.2014 צמצם המערער את טענותיו כלפי חומרת העונש בלבד. טענות הצדדים והתסקיר המשלים 4. המערער ער לכך שהעונש שהושת עליו עולה בקנה אחד עם המגמה הניכרת בשנים האחרונות להחמיר בעונשם של עברייני תנועה הנוהגים תחת השפעה של אלכוהול או סמים, אך לטענתו בהינתן הנסיבות הקונקרטית של המקרה, מדובר בעונש חמור המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. המערער גורס כי היה מקום לשקול לטובתו את מצבו הנפשי הרעוע, אשר במשולב עם מצב השכרות שבו היה נתון הוביל אותו לעשיית המעשים שבהם הורשע. המערער מוסיף וטוען כי העבירות שביצע אינן מאפיינות את אישיותו הנורמטיבית ואת אופיו הנוח ועוד הוא טוען כי הנזק שנגרם לרכבם של המתלוננים היה "שולי" ואביו פיצה את המתלוננים וביקש את סליחתם וזו אכן ניתנה. המערער מדגיש עוד כי מעשיו לא הביאו לפגיעה בגוף ובוצעו בשעת לילה מאוחרת כך שהסכנה למשתמשים בדרך הייתה נמוכה. לטענת המערער היה על בית המשפט לזקוף לטובתו את החרטה הכנה שהביע והוא מוסיף ומציין כי עברו הפלילי אינו מכביד ואינו כולל "עבר תעבורתי" וכי עונש המאסר המותנה שהוטל עליו בעבר עמד לפקוע זמן קצר לאחר שביצע את העבירות הנוכחיות. בנסיבות אלה, כך טוען המערער, היה מקום להפעיל את המאסר המותנה בחופף לעונש המאסר הנוכחי שהושת עליו ולא במצטבר. כמו כן טוען המערער כי נוכח נתוניו האישיים, היה מקום לבכר את שיקולי השיקום ולהסתפק בטיפול אלטרנטיבי ולא בעונש מאסר מאחורי סורג ובריח. התסקיר המשלים שהוגש בעניינו של המערער לבית משפט זה מבוסס על דיווח שקיבל שירות המבחן מהגורמים המטפלים במערער מטעם שירות בתי הסוהר במהלך ריצוי מאסרו. מן התסקיר המשלים עולה כי המערער סובל מדיכאון ומטופל תרופתית וכי עד לאחרונה הוא היה תחת השגחה בשל מצבו הנפשי. עוד צוין כי המערער מצוי בקשר עם עובדת סוציאלית וכי בהמשך צפויה להיבחן האפשרות להפנותו לטיפול גמילה מסמים ומאלכוהול ולשלבו בסבב חופשות. 5. המשיבה טוענת, מצידה, כי אין מקום להתערב בעונשים שאותם גזר בית המשפט קמא על המערער, ההולמים לשיטתה את העבירות שבהן הודה והורשע. לטענתה, המעשים שביצע המערער הם מסוכנים ביותר ועלולים היו להסתיים בתוצאות חמורות ובפגיעה בנפש. עוד טוענת המשיבה כי המערער הורשע בעבר בעבירות דומות של התפרעות והפרעה לשוטרים, כי ניתנו לו הזדמנויות לשקם את עצמו אולם הוא לא השכיל לנצלן וכי בנסיבות העניין לא היה כל מקום להפעלת עונש המאסר המותנה בחופף לעונשים שהושתו על המערער. דיון והכרעה 6. כערכאת ערעור כלל נקוט הוא בידינו שלא להתערב בעונשים שגזרה הערכאה הדיונית, אלא אם כן נפלה בגזר הדין טעות מהותית או שהעונש שהוטל חורג מרמת הענישה הראויה והמקובלת בנסיבות דומות (ראו: ע"פ 200/13 ברמן נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (5.2.2014); ע"פ 4894/13 סלע נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (23.1.2014)). במקרה דנן, לא ראיתי מקום לסטות מכלל זה. העבירות בהן הורשע המערער הן מכוערות וחמורות. המערער נסע בפראות בכביש לאחר שנטל תרופות ושתה אלכוהול לשוכרה, הילך אימים על המתלוננים, העמיד בסיכון חמור חיי אדם, ורק באורח נס לא נגרמו פגיעות בנפש בשל התנהגותו. בית משפט זה עמד לא אחת על החובה להטיל עונשים הולמים ומשמעותיים על המסכנים במזיד את חיי המשתמשים בדרך (ראו ע"פ 6461/11 יאסין נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (22.1.2014)), בפרט כאשר העבירה נעברת במצב של שכרות. העובדה כי מעשיו של המערער לא גרמו בפועל לפגיעות בנפש, אף כי אין להתעלם ממנה, אינה מכריעה את הכף בכגון דא ואינה מצדיקה הקלה מופלגת בעונשו של מי שהורשע בעבירות אלו, אשר בהן פוטנציאל הפגיעה הקטלנית גבוה ביותר (ראו: ע"פ 7332/11 עטאללה נ' מדינת ישראל, פסקה י"א (6.10.2013); ע"פ 2842/10 קלדרון נ' מדינת ישראל, פסקה 31 (23.1.2012); ע"פ 7164/10 ג'אן נ' מדינת ישראל, פסקה ד' (1.12.2011); ע"פ 8748/08 ברכה נ' מדינת ישראל, פסקה 32 (10.10.2011); ע"פ 5002/94 בן איסק נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4) 151, 165 (1995)). נופך נוסף של חומרה נלווה למעשי המערער נוכח התנהגותו שלוחת הרסן כלפי השוטרים שהגיעו למקום. שיקולים אלה של גמול והרתעת היחיד והרבים, כמו גם נסיבות ביצוע העבירות ומדיניות הענישה הנוהגת, נשקלו כולם על-ידי בית המשפט קמא אשר קבע את עונשו של המערער בתוך מתחם הענישה, בהתאם לנסיבותיו האישיות ומבלי שהתעלם מהרקע הנפשי, מהבעת החרטה והצער של המערער, מהודאתו וכן מן העובדה כי פיצה את המתלונן והלה מחל לו. אשר לטענה לפיה היה מקום להפעיל את עונש המאסר המותנה בחופף לעונש המאסר הנוכחי. כפי שציינה המשיבה בטיעוניה, הוראת סעיף 58 לחוק העונשין מורה כי כאשר מוטל עונש מאסר ומופעל עונש מאסר מותנה תרוצינה תקופות המאסר, ככלל, "בזו אחר זו". בית המשפט קמא בחר שלא לסטות מן הכלל האמור במקרה דנן ולא ראיתי הצדקה להתערב בכך, בייחוד בהינתן העובדה שהמערער לא השכיל לנצל את ההזדמנויות לשיקום שניתנו לו בעבר ואת ההליכים הטיפוליים שבהם שולב. אכן, משלא שינה המערער את דרכיו והתמיד בדרך העבריינית למרות ההזדמנויות שניתנו לו, אין בפיו טעם המסבר את האוזן מדוע יש לסטות מן הכלל בדבר הצטברות העונשים. 7. מן הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה. ניתן היום, ‏כ"ד באדר א התשע"ד (‏24.2.2014). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13019860_V03.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il