יבולי גליל בע"מ נ. פרי מבח"ר בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 1981/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1981/03 וערעור שכנגד בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה המערערת: יבולי גליל בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. פרי מבח"ר בע"מ 2. בית הלל 3. כפר יובל 4. קדש נפתלי 5. דישון 6. שדה אליעזר 7. משמר הירדן 8. מרגליות 9. אברהן גילדר, עו"ד ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 13.1.03 בה"פ 1517/95, שניתן על-ידי כבוד השופט ג' קלינג תאריך הישיבה: כ' בטבת תשס"ד (14.1.04) בשם המערערת: עו"ד רנאטו יאראק בשם המשיבים: עו"ד אריה שרמן; עו"ד ורדה גילה פסק-דין השופטת ד' דורנר: בגדר סכסוך בין פרי מבח"ר לבין יבולי גליל, נרשמה אגרת חוב על נכסי פרי מבח"ר, לשם הבטחת חובה ליבולי גליל, ואף מונה כונס נכסים למימוש אגרת החוב. סכום החוב היה שנוי במחלוקת, אותה העבירו הצדדים, בהסכמה, להכרעת בורר. הבורר פסק את פסקו, והפסק אושר על-ידי בית-המשפט. אלא שבגדר הפסק לא נקבע סכום החוב, אלא אך הפרמטרים לתשלומו, וממילא, נותרה מחלוקת בין הצדדים על סכום זה. הצדדים שבו לבית-המשפט המחוזי לשם הכרעה במחלוקת שנותרה, ועל פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בעניין, הגישו שני הצדדים את הערעורים שבפנינו. פרי מבח"ר טוענת, כי בית-המשפט טעה בחייבו אותה בתשלום ריבית חח"ד בסיסית על חשבונות פרטיים בתוספת מרווח סיכון שבנקים נוהגים לגבות, בעוד שהבורר, שהסתמך על עד מומחה, הורה על תשלום ריבית עסקית בלבד. לעומתה, טוענת יבולי גליל, כי טעה בית-המשפט המחוזי ואף התערב בפסק-הבורר, בקובעו שבריבית על חשבונות פרטיים לא יכללו גם רכיבים נוספים שהבנקים נוהגים לגבות. עוד טוענת היא כנגד החלטת בית-המשפט, לפיה לאור התנהגותה, שבין היתר תרמה לאי תשלום החוב בזמנו, לא תשולם ריבית כלל על חלק מהתקופה, ואף הריבית שתשולם תהא בשיעור נמוך מהמקובל. בנוסף, טוענת יבולי גליל כנגד חיובה בתשלום עבור מיכלים (להלן: המיכלים) שקיבלה מפרי מבח"ר ושלא הוחזרו לה. יש לדחות את טענותיהם של שני הצדדים. אשר לטענת פרי מבח"ר, מהחלטת הבורר עולה, כי כוונתו הייתה לריבית המתייחסת לחשבונות פרטיים, בתוספת מרווח הסיכון המקובל. אף לאחר שעיינו בחוות-דעת המומחה הרוסי לא מצאנו דבר לסתור מסקנתנו זו. אשר לטענות יבולי הגליל, אין בהוראות בית-המשפט המחוזי בדבר התקופה שבה תשולם הריבית ובדבר שיעור הריבית שתשולם, שעוגנו בהתפתחויות מאוחרות ושהפנו לכונס להוראות, משום התערבות בפסק-הבורר או משום טעות המצדיקה את התערבותנו. בנוסף, החיוב בתשלום עבור המיכלים בוססה על ראיות כדבעי ואינה מקימה אף היא מקום להתערבותנו. שני הערעורים נדחים איפוא, ובנסיבות העניין, איננו רואים לעשות צו להוצאות. ניתן היום, כ' בטבת תשס"ד (14.1.04). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03019810_L05.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il