יונס אלאטרש נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1977/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1977/06 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ד' חשין המערער: יונס אלאטרש נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 9.2.06 בת.פ. 4163/05 שניתן על-ידי כבוד השופט י' דר תאריך הישיבה: י"ב באלול התשס"ו (5.9.06) בשם המערער: עו"ד מאיר מורגנשטרן בשם המשיבה: עו"ד רחל מטר פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' דר) הרשיע את המערער בעבירות של קשירת קשר, מסחר ברכב, סחיטה באיומים ושיבוש הליכי משפט. המערער זוכה מעבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בית המשפט השית על המערער עונש של מאסר לתקופה של 30 חודשים מהם 18 חודשים לריצוי בפועל והיתר על תנאי. כתב האישום שהוגש כנגד המערער – וכנגד אדם נוסף (להלן: חליל) – נסב על קשר שרקמו השניים, יחד עם אחרים (להלן יחד: הקבוצה), לגנוב חלקים יקרי-ערך מרכב "באגר" ששימש לצורך ביצוע עבודות עפר באתר בנייה. כוונתם היתה למכור חלקים אלה חזרה לבעליהם. התכנית יצאה אל הפועל, ומן הרכב פורקו חלקים ששוויים מוערך בסך של 35,000 עד 40,000 דולרים. כתב האישום מוסיף ומתאר את המשא-ומתן שקיים אחד מחברי הקבוצה – אדם שהזדהה בשם "אמיר" – עם מנהלי החברה הקבלנית שממנה נגנבו חלקי הרכב, במטרה להחזירם תמורת תשלום. בשלב מסוים פנה מנכ"ל החברה למשטרה, ובמשא-ומתן השתלב שוטר סמוי – כביכול איש הקשר שעמו תתבצע עסקת השבת החלקים. בסופו של דבר סוכם על גובה התמורה (סך של 25,000 ש"ח) ועל מקום המפגש. לפגישה הגיעו שני שוטרים מוסווים מצד אחד והנאשמים מצד שני. הנאשמים נעצרו, כשברכבם – החלקים הגנובים. 2. בהכרעת-הדין פירט בית המשפט המחוזי באריכות את הגרסאות שהציגו שני הנאשמים. תחילה בחן את גרסתו של חליל – הנאשם השני – ואת ההתפתחויות שחלו בה במהלך החקירה והעדות. בעיקרו של דבר, ניסה חליל לבסס גרסה שהוא פעל באופן תמים בשליחותו של אחר (אחד בשם אמג'ד). גרסה זו נדחתה מכל וכל על-ידי בית המשפט קמא, ונמצאה "מופרכת". "אמג'ד" – כך נקבע לאחר סקירת הראיות – הוא "דמות בדיונית". בית המשפט הוסיף ובחן את גרסתו של המערער, כי הוא נכח ברכב כ"טרמפיסט" בדרכו הביתה – הא ותוּ לא. גם גרסה זו נדחתה. בית המשפט מצא כי ראיות שונות קושרות את המערער לפרשה, ובכלל זה: קלטות שתיעדו ניסיון לתיאום עדויות בין חליל לבין המערער, בעת שהשניים נותרו לבדם ברכב משטרה; זיהוי קולו של המערער בשיחת טלפון עם השוטר הסמוי – זיהוי שנעשה על-ידי שוטר בשם אסעד, שהאזין להקלטת שיחת הטלפון לאחר שחקר את המערער. הזיהוי לא על-ידי מומחה, זאת לאחר שהנאשמים מיאנו למסור "דגימת קול" לצורך זיהוי; ועובדות שונות שהתבררו לגבי המפגש בין הנאשמים לבין השוטרים הסמויים. בהקשר אחרון זה יצוין כי המערער נצפה על-ידי השוטרים כשהוא אוחז באלה, וכי בית המשפט פסק, על יסוד ממצאי מהימנות, שהנאשמים הגיעו למקום המפגש פעמיים: תחילה ללא חלקי-הרכב הגנובים, ואחר-כך, כשהחלקים ברשותם. עוד הזכיר בית המשפט כי המערער שמר על שתיקה בחלק מחקירותיו ונמנע מליתן הסבר לראיות מפלילות שנאספו כנגדו. על יסוד הממצאים שנקבעו הורשע המערער בעבירות הנזכרות, ועונשו נגזר כאמור. על ההרשעה ועל חומרת העונש משיג המערער היום. לדבריו, אין בחומר הראיות כדי להביא להרשעתו במעורבות במעשים המפורטים בכתב האישום. הוא מכחיש נטילת חלק בשיחות הטלפון המפלילות, וטוען כי בית המשפט קמא התבסס בהכרעת-הדין על ראיות בלתי-מספיקות. בכל הנוגע לעונש שנגזר עליו, גורס המערער כי בית המשפט החמיר עמו יתר-על-המידה, ובמיוחד בהשוואה לעונש שנגזר על הנאשם האחר – "הרוח החיה" בפרשה כולה. 3. דין הערעור להידחות על שני חלקיו. בפסק-דינו המנומק והמפורט של בית המשפט המחוזי נבחנו כל הראיות העומדות כנגד המערער (וחברו), ומנגד, נבדקו גרסאותיהם של השניים. בית המשפט הגיע למסקנות שאליהן הגיע, בעיקר, על סמך ממצאי עובדה ומהימנות. בכגון דא, כידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב, ובמקרה זה לא מצאנו עילה לסטות מכלל זה. אכן, המערער נכח ברכב שהגיע למקום המפגש עם השוטרים הסמויים, וברכב נמצאו החלקים הגנובים. גרסתו באשר לנוכחות זו – נמצאה בלתי-מהימנה. לכך התווספו ראיות נוספות, ובכלל זה, זיהוי קולו בטלפון, אחיזתו באלה ותיאום העדויות עם שותפו. לאור כל אלה, לא מצאנו פגם בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, וטענותיו של המערער כנגד קביעות אלה, וכנגד המסקנות שהוסקו מהן – לא שכנעונו. נציין, עם זאת, כי בכל הנוגע לזיהוי קולו של דובר הנשמע בהקלטה יש להקפיד תמיד על מילוי הדרישות שנקבעו (ראו ע"פ 5140/99 וידל נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(2) 844), ולשאוף ליישום שיטת הזיהוי המהימנה ביותר בנסיבות העניין. מובן, כי משקלה של הראיה ייקבע בהתאם לאיכותו ומהימנותו של הזיהוי. בנסיבות העניין, מהווה הזיהוי ראיה נוספת במארג הראיות כנגד המערער. עוד יצוין, כי במהלך הדיון בפנינו העלה בא-כוח המערער טענות מסוימות נוספות, שלא הועלו במסגרת הודעת הערעור, בין השאר באשר לפרשנותה של עבירת הסחר. די באי-העלאתן של טענות אלה בהודעת הערעור כדי לדחותן, מה עוד שלא מצאנו בהן ממש. אשר על כן, אנו דוחים את הערעור על ההרשעה. 4. אשר לעונש: בית המשפט המחוזי שקל בגזר-הדין את הנסיבות לכאן ולכאן. טענותיו של המערער בדבר נסיבותיו האישיות הובאו בחשבון, אך מנגד הועמדו חומרת העבירות, נסיבות הביצוע והצורך בהתמודדות הולמת עם העבירות הנפוצות של מסחר בכלי-רכב ובחלקים. אכן, יש לזכור כי הנאשמים ביקשו למכור את כלי הרכב הגנובים חזרה לבעליהם – מעשה שיש בו תעוזה רבה וחומרה יתרה. לאור זאת, ולאור נימוקיו של בית המשפט קמא באשר ליחס בין שני הנאשמים – נימוקים המקובלים עלינו – הגענו לכלל מסקנה כי אין להתערב בעונש שנגזר על המערער. הערעור נדחה. המשנה-לנשיאה השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ד' חשין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין. ניתן היום, א' בכסלו התשס"ז (22.11.06). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06019770_P04.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il