גדה בורסאי אנדריאס נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1976/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1976/13 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שהם המערער: גדה בורסאי אנדריאס נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 4.2.2013, בת"פ 42026-03-12, שניתן על-ידי כב' השופט א' אליקים תאריך הישיבה: ה' בשבט התשע"ד (6.1.2014) בשם המערער: עו"ד גיל משה בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין השופט א' שהם: 1. זהו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 4.2.2013, בת"פ 42026-03-12, שניתן על-ידי כב' השופט א' אליקים. 2. המערער, יליד 1984, הורשע, על-יסוד הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן, כמפורט להלן: מעשה מגונה בקטינה, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (שתי עבירות); פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 5 בנסיבות סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (מספר עבירות); ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין (מספר עבירות). 3. בעקבות הרשעתו בדין, נגזרו על המערער העונשים הבאים: 40 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, תוך שלוש שנים, עבירת מין שהיא פשע; 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, תוך שלוש שנים, עבירת מין שהיא עוון, או עבירה לפי חוק הגנת הפרטיות, או עבירת איומים; כמו כן, חוייב המערער בתשלום פיצויים בסך 3,500 ₪, לכל אחת מהמתלוננות באישומים הראשון, השני, השלישי והרביעי. למתלוננת באישום החמישי נפסקו פיצויים בסכום של 1,500 ₪. עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערער 4. כתב האישום המתוקן כולל שישה אישומים, אשר אינם מופיעים בסדר כרונולוגי. למען בהירות התמונה, ראוי לסקור את העובדות על-פי סדרם, ראשון ראשון ואחרון אחרון, ולא על-פי סדר הופעתם בכתב האישום. האירוע הראשון מתואר באישום החמישי, במסגרתו נטען כי בתאריך 20.2.2010, יצר המערער קשר עם ש.ר., ילידת 1997, באמצעות רשת האינטרנט. ש.ר. סירבה לקשר זה, ובתגובה איים עליה המערער בכך שכתב לה, בין היתר: "פדופילים כמוני לא רוצים ממך דברים רעים ... זה כבר מאוחר מידי כי יש לי את הכתובת שלך ... אז אם אני מה שאת אומרת שאני, כדאי לך לא לעצבן אותי ולהמשיך לדבר איתי כי אם לא תמשיכי אז את נותנת לי סיבה לבוא ולרצוח אותך ... אז ההגיון שלך כרגע אמור להגיד לך ... תמשיכי לדבר איתו כדי לא לעצבן אותו". ש.ר. התחננה בפני המערער כי יניח לה ויכבד את רצונה שלא להיות בקשר עמו וזאת, "לאור פחדה מפניו וחששה שירצח אותה", אך המערער לא הרפה מ-ש.ר. והוסיף לאיים בכותבו, בין היתר: "אני הייתי רק נחמד אלייך את עכשיו פוגעת בי ... ולא פוגעים באנשים כמוני. אני לא סתם איזה אפס שאפשר להתייחס אליו ככה ... עכשיו תשאי בתוצאות ... וזה לא פעם ראשונה שאני הורג בן אדם ... קודם לנשק אותך ... מה עדיף נשיקה או מוות ... מה עדיף לעשות עם סכנה להמשיך להיות נחמד אליו לא ... עכשיו את שינית את חוקי המשחק והפכת אותי לפדופיל רוצח ..." בהמשך, כתב המערער ל-ש.ר. שלא תדאג וכי "יהיה בסדר". במסגרת אישום זה הורשע המערער בעבירה של איומים. 5. באישום הרביעי נטען, כי החל ממחצית שנת 2010 ועובר למועד הגשת כתב האישום, בחודש אוקטובר 2012, במועדים שאינם ידועים במדויק למאשימה, במספר הזדמנויות בהן פגש המערער את ק.פ., ילידת 1997, במקומות שונים בחיפה, הוא עקב והתחקה אחריה, ואיים עליה "שיפגע בה, ושהיא תמות, והטריד אותה". במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, במחצית שנת 2010, טיילו ק.פ. וחברתה הקטינה בפארק הכט בחיפה. המערער שהיה במקרה במקום, הבחין ב-ק.פ. ובחברתה, והחל להטריד אותן בכך שעקב אחריהן, נעץ בהן מבטים "ורשם לעצמו דבר מה". ק.פ. וחברתה חששו מפני המערער והזעיקו לעזרתן את השומר במקום. במחצית שנת 2011, פגש המערער את ק.פ. באקראי, והחל לעקוב אחריה ואחרי חברתה, בדרכן למסעדת מזון מהיר בקניון חיפה. המערער פנה אל ק.פ. ושאל לשמה, ולאחר מכן התיישב מאחוריה במסעדה, השליך לעברה מספר שקלים ואמר לה ולחברתה שיקנו גלידה. ק.פ. סירבה לכך ועזבה את המקום. זמן מה לאחר אירוע זה, עברה ק.פ. באזור פארק הכט בחיפה. המערער, אשר היה באקראי במקום והחזיק בבקבוק בירה, פנה אל ק.פ. ואמר לה שלא תדאג, הוא לא ייגע בה ואין לה מה לפחד. ק.פ. המפוחדת פתחה בריצה, אך המערער רדף אחריה, קרא לה לעצור, והניף את בקבוק הבירה, תוך השמעת איום כי אם היא לא תעצור הוא יזרוק עליה את הבקבוק. ק.פ. הצליחה להימלט מהמקום, וכעבור מספר ימים פגש בה המערער והתנצל בפניה. במועד אחר, לאחר האירוע הקודם, הבחין המערער ב-ק.פ. ובחברתה, בעת שהוא רכב באופנוע באזור מחנה דוד. המערער פנה אליהן, והשמיע דברי איום, באומרו "חכי, חכי, אתן מתות", תוך שביצע בידו תנועת איום בצוארו. ק.פ. וחברתה המבוהלות פתחו בריצה לכיוון השני, אך המערער ביצע פניית פרסה ודלק אחריהן, ללא הצלחה. בתאריך 26.9.2011, הלכה ק.פ. לבית חברתה בחיפה, וכאשר המערער הבחין בה הוא החל לעקוב אחריה לבית החברה. כשהבחינה ק.פ. במערער, הוא כיסה את פניו בחולצתו והסתתר. ק.פ. המפוחדת פתחה בריצה לעבר בית חברתה. כעבור זמן מה, ירדו ק.פ. וחברתה מהדירה, ובהיותם בחדר המדרגות של הבניין, הגיח לפתע המערער "קפץ והבהיל את השתיים שצרחו ופתחו בריצה". המערער רדף אחרי הבנות, הוא דחף את החברה וניסה לתפוס את ק.פ., אשר נאבקה בו, והוא ברח מהמקום. האירוע האחרון המתואר במסגרת האישום הרביעי, התרחש במחצית הראשונה של חודש מארס 2012 בשעות הערב. ק.פ. הגיעה למועדון ריקודים של בני נוער באזור מרכז הכרמל. המערער שהיה במקרה במקום עקב אחרי ק.פ., וכשזו התחמקה ממנו, הוא חיפש אותה, ואף פנה לחברותיה ושאל היכן היא. נאמר בכתב האישום, כי בעקבות כך הזעיקה ק.פ. את המאבטחים במקום. בגין מעשיו אלה, יוחסו למערער מספר עבירות של פגיעה בפרטיות ומספר עבירות של איומים. 6. האישום השישי נוגע ל-א.ק. שהיתה חברתו של המערער. נטען בכתב האישום, כי בסוף שנת 2010 "במהלך עימות הדדי" עם א.ק., איים המערער עליה באומרו כי אם תעזוב אותו הוא ישבור את רגליה. במועד שאינו ידוע במחצית שנת 2011, החליטה א.ק. להפרד מהמערער. מאז, החל המערער להטריד את א.ק. בכך שעקב אחריה, נהג להגיע למקום עבודתה, ושלח מסרונים בתדירות גבוהה למכשיר הנייד שלה. בתאריך 16.6.2011, שלח המערער מסרון מאיים ל-א.ק. בו כתב: "אבל קחי בחשבון שחוסר מענה יוביל למחשבות שמשהו רע קרה לך שיוביל למארב מתחת לבית שלך וליד המשרד ... שאני בטוח שאת לא מעוניינת בכך כי את מכירה אותי וכבר חווית את הסכיזופרן". בתאריך 17.6.2011, הגיע המערער למקום עבודתה של א.ק., כשהוא מצויד במקל עץ באורך מטר. המערער הטריד את א.ק. בכך שדפק על דלת הכניסה באמצעות המקל ו"ביצע כלפיה תנועת איום בצווארו, בכדי להפחידה". ביום 26.7.2011, הטריד המערער את א.ק. באמצעות משלוח מסרון, ואיים עליה במסרון אחר, שבו כתב "ואני לא אומר את הדברים האלה מתוך רוע ... טוב אולי כן, אבל יותר בקטע של מציאות שניתנת לשינוי". בגין מעשיו בגדרו של האישום השישי, הורשע המערער במספר עבירות של איומים ובמספר עבירות של פגיעה בפרטיות. 7. באישום השלישי נטען, כי בין החודשים יוני – אוגוסט 2011 או בסמוך לכך, שיחקה הקטינה ו.ס., ילידת 2001, עם חברתה ליד ביתה בחיפה. המערער הבחין ב-ו.ס. ובחברתה, והוא הטריד אותן בכך שהתקרב אליהן, הקשיב לשיחתן, ופנה אליהן שעה שהן ניסו לפתוח שער, באומרו "אני יכול לפתוח לכן", ובתגובה לכך עזבו הבנות מיד את המקום. במועד אחר, הלכה ו.ס. עם חברתה ליד ביתה. המערער, שהבחין ב- ו.ס., הטריד אותה בכך שרץ לעברה, נגע בה וברח מהמקום. ו.ס. המבוהלת רצה מיד לעבר ביתה. המערער חזר על מעשה דומה בהזדמנות אחרת. בגין מעשיו אלה, הורשע המערער בשלוש עבירות של פגיעה בפרטיות. 8. האירוע המתואר באישום השני התרחש בתאריך 24.3.2012, בסמוך לשעה 16:00, כאשר הקטינה א.פ., ילידת 1999, הלכה לכיוון שבט הצופים בחיפה. המערער, אשר הבחין ב-א.פ. "הכה על ישבנה לשם גירוי, ביזוי או סיפוק מיניים". א.פ. המבוהלת קפצה בבעתה, ואילו המערער חייך אליה. בשלב זה, פתחה א.פ. בריצה, תוך שהיא בודקת אם המערער נמצא מאחוריה. משלא הבחינה בו, התקשרה א.פ. לאמה, ואו אז הגיע המערער מאחוריה, הבהיל אותה, קפץ לעברה, השמיע קריאה מפחידה, וניסה לתפוס אותה בידיו. א.פ. המפוחדת החלה לברוח מהמקום והמערער צחק בתגובה. נטען, כי במעשיו אלה ביצע המערער "מעשה מגונה לשם גירוי, ביזוי או סיפוק מיניים בקטינה שטרם מלאו לה שש עשרה שלא בהסכמתה". בגין כך הורשע המערער במעשה מגונה בקטינה ובפגיעה בפרטיות. 9. באישום הראשון נטען, כי המערער הגיע, בתאריך 15.3.2012 בסמוך לשעה 16:35, לאזור מרכז חורב בחיפה, כשהוא רכוב על קטנוע. לאחר שהחנה את קטנועו, הבחין המערער בקטינה ס.ת. ילידת 1997, כשהיא הולכת ברחוב עם חברתה, לכיוון תחנת אוטובוס. המערער החל לעקוב אחר השתיים ובשלב כלשהו, כאשר הן עצרו בתחנת האוטובוס, הוא נעמד לידן. זמן קצר לאחר מכן, הגיע האוטובוס ו-ס.ת. עמדה בתור כדי לעלות עליו, ואו אז התקרב המערער אל ס.ת., הפשיל את שרוול יד ימין, הושיט את ידו לעבר ישבנה, אחז בישבנה בכל כף ידו, וצבט אותו. מיד לאחר מכן, נמלט המערער מהמקום ושוטרים אשר עקבו אחריו, אותה עת, הצליחו לעוצרו. נאמר בכתב האישום, כי במעשיו אלה ביצע המערער "מעשה מגונה לשם גירוי, ביזוי או סיפוק מיניים בקטינה שטרם מלאו לה שש עשרה שלא בהסכמתה החופשית". גזר דינו של בית משפט קמא 10. בפתח גזר דינו, עמד בית משפט קמא על שתי חוות דעת שהוגשו בעניינו של המערער, המתייחסות למסוכנותו המינית. מחוות דעת המרכז להערכת מסוכנות עולה כי מסוכנותו המינית של המערער הינה בינונית לטווח הארוך. המערער גילה חוסר תובנה באשר לחומרת מעשיו, ונראה כי קיימים אצלו עיוותים קוגנטיביים, כאשר הוא הופך את עצמו לקורבן, ואינו מגלה כל אמפטיה לקורבנות העבירה האמיתיים. נאמר בחוות הדעת, כי המערער אינו מקבל אחריות של ממש על מעשיו. בית משפט קמא ציין, כי בפתח ישיבת הטיעונים לעונש, הבהיר המערער שהדברים המופיעים בחוות הדעת אינם משקפים את עמדתו, וכי הוא אינו חוזר בו מהודאתו. לדבריו, היה "בלבול" עם מעריכת המסוכנות. חוות דעת אחרת הוגשה מטעמו של המערער, והיא נערכה על-ידי הגב' אסנת גיא, עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית. להערכתה, מסוכנותו המינית של המערער היא נמוכה. הוא לא עשה שימוש באלימות, ואופי עבירות המין שביצע המערער, נמצא, לדבריה, במדרג התחתון, דבר המלמד כי אין לו דפוסים מיניים בעייתיים. אשר למסוכנותו של המערער כלפי חברתו, נאמר בחוות הדעת כי היא נמוכה בטווח הקצר ובינונית בטווח הארוך, ולפיכך נדרש טיפול במערער, בהתאם לתוכנית שגובשה על ידה. יצוין, כי חברתו של המערער העידה כעדת הגנה, וטענה כי אינה חוששת ממנו. 11. לאחר זאת, נפנה בית משפט קמא לקבוע את מתחם העונש ההולם לגבי כל אישום בנפרד. לגבי האישום הראשון נקבע מתחם ענישה הנע בין 3 ל-7 שנות מאסר. באישום השני, נקבע המתחם בין 3 ל-8 שנות מאסר. באישום השלישי מדובר במתחם העומד בתווך בין מאסר על תנאי ל-3 שנות מאסר בפועל. באישום הרביעי נקבע מתחם הנע בין שנת מאסר ל-4 שנות מאסר לריצוי בפועל. מתחם העונש ההולם באישום החמישי עומד בין מאסר על תנאי ל-1.5 שנות מאסר. באישום השישי, המתייחס לחברתו הבגירה של המערער, נע המתחם בין 6 חודשי עבודות שירות לבין 3 שנות מאסר. למרות שמדובר באירועים נפרדים ובמתלוננות שונות, החליט בית משפט קמא לגזור על המערער עונש כולל, בגין האירועים כולם. 12. בית משפט קמא ציין כי מעשיו של המערער נמשכו למן תחילת שנת 2010 ועד לחודש מארס 2012, תוך פגיעה בשש מתלוננות שונות, שחמש מהן קטינות, בגילאים 10 עד 15 שנה. המעשים נעשו במקומות ציבוריים רבים בעיר חיפה. בהתייחסו להערכת המסוכנות המינית של המערער, קבע בית משפט קמא כי הוא מעדיף את חוות הדעת מטעם המרכז להערכת מסוכנות, שכן חוות דעתה של הגב' אסנת גיא מבוססת על תשתית עובדתית שגויה, אשר הוצגה לה על-ידי המערער עצמו. כך, למשל, טען המערער, כי המתלוננות הקניטו אותו, דבר שאינו מתיישב עם עובדות כתב האישום. בהתאם להערכת המסוכנות של המרכז, המדובר ברמת מסוכנות בינונית לטווח הארוך, ועוד נאמר בחוות הדעת כי תהליך שיקומי אינו עומד על הפרק, משום שהמערער אינו מפנים את הבעייתיות הטמונה במעשיו. המערער הודה, אמנם, במעשים, אך בית משפט קמא התרשם כי הוא "מפנה את האשם כלפי כל העולם", ואין לו כוונה אמיתית לקבל טיפול ייעודי בבעיותיו ולתקן את התנהגותו. בית משפט קמא זקף לזכותו של המערער את הודאתו באשמה, את העובדה כי הוא נעדר עבר פלילי, את אורח חייו הנורמטיבי עד לביצוע העבירות, ואת שירותו הצבאי שזיכה אותו בציונים לשבח. לאחר כל אלה, החליט בית משפט קמא לגזור על המערער את העונשים שפורטו בפסקה 3 לעיל. תסקיר שירות מבחן בעניינו של המערער 13. לאחר הדיון בערעור, שהתקיים ביום 6.1.2014, ביקשנו משירות המבחן להכין תסקיר מבחן בעניינו של המערער. בתסקיר מיום 29.1.2014, ציין שירות המבחן כי למרות שבקשתנו הצטמצמה להתנהגותו של המערער בכלא, הוחלט להרחיב את המידע, כך שהוא יתייחס למהלך חייו של המערער "ולהתייחסותו כיום לעבירות בהן הורשע". המערער הינו בן 29, רווק, תושב חיפה אשר נולד ברומניה למשפחה נוצרית. בני משפחתו של המערער הגיעו לישראל בשנת 1987 והשתקעו במדינה. המערער סיים 12 שנות לימוד, התנדב לצה"ל ושירת כלוחם. מאז שחרורו משירות סדיר, עושה המערער שירות מילואים כנדרש. לאחר השחרור, החל המערער לעבוד כמאבטח ברכבת ישראל ובמפעלים שונים, וכשנה טרם מעצרו הוא עבד כקבלן משנה בחברת שליחים בחיפה. צוין בתסקיר, לגבי מצבו המשפחתי של המערער, כי אביו של המערער חזר לחיות רומניה, אמו משמשת כרופאת עור ומין, ואחותו המבוגרת סובלת מנכות ונמצאת במוסד טיפולי. המערער מודה בעבירות המתוארות בכתב האישום ומביע צער וחרטה על מעשיו. ואולם, שירות המבחן התרשם, כי לצד הביטוי החיצוני של חרטה, מתקשה המערער "להכיר במידת האחריות האמיתית שלו לביצוע העבירות". הוא משליך את האשמה על אחת המתלוננות וטוען כי היא התנכלה לו וניסתה לפגוע בו, ביחד עם חברותיה, כאשר את העבירות שביצע הוא תיאר כמעשה נקם מצידו. נאמר בתסקיר, כי עמדתו זו של המערער אינה מתיישבת עם הצהרתו, לפיה הוא מפיק תועלת מהטיפול בכלא. לדברי המערער, אין מדובר כלל בעבירות מין שבוצעו על-ידו, אלא בעבירות של אלימות, שכן "לא היתה לו כל כוונה מינית פוגענית והוא לא חיפש ריגוש או הנאה מינית מכך". המערער שלל נזקקות טיפולית בתחום המיני, אך מסר כי השתתפותו בקבוצה של עברייני מין במסגרת הכלא, מגבירה את רמת המודעות שלו לתחום המיני. כאמור, שירות המבחן התרשם כי קיים אצל המערער "צורך לטשטש את חומרת מעשיו וקושי לקבל אחריות אמיתית על משמעות העבירות ותוצאותיהן לגבי הקורבנות". בתקופת המאסר, הסתבר כי המערער נמצא בתהליך התמכרות לאלכוהול והומלץ על טיפול גמילה, אך המערער מסר כי אינו מעוניין בכך, משום שאינו רואה עצמו כמכור או כמי שסובל מבעיית שתייה. המערער משולב, אמנם, בתהליך טיפולי ומשתף פעולה "באופן פורמאלי" עם הצוות הטיפולי, אך, להערכת שירות המבחן, הוא אינו מפיק את התועלת הנדרשת מהטיפול, שכן הוא מתקשה להכיר "באופן מעמיק בבעייתיות הקיימת אצלו הן בתחום המיני והן באשר לשימוש לרעה באלכוהול". אשר לתפקודו של המערער בכלא, צוין כי המערער מתאר את מאסרו כתקין וללא בעיות מיוחדות. הערעור על חומרת העונש והתייחסות לתוכנו של התסקיר 14. בהודעת ערעור, שהוגשה על-ידי עו"ד גיל משה, בא כוחו של המערער, נטען כי העונשים אשר הוטלו על המערער "חמורים בכל קנה מידה בשים לב למעשים בהם הודה". עוד נטען, כי ניתן משקל "מכריע" לחוות הדעת מטעם המרכז להערכת מסוכנות, למרות שזו מבוססת על שיחה אחת עם המערער, והיא נערכה "באופן מגמתי ועם דעה קדומה". לטענת המערער, מעריכת המסוכנות הסתמכה בחוות דעתה על תיקים שנסגרו ועל מבד"ים שאינם קיימים, ויצאה מתוך הנחה שגויה כי המערער הודה בכך שהוא נמשך לקטינות. המערער הוסיף וטען, כי במהלך המפגש עם מעריכת המסוכנות הוא "ספג בעיקר צעקות", כאשר השיחה התנהלה באוירה עויינת. עוד נטען, כי לאור חוות הדעת המגמתית, היה בית משפט קמא נתון תחת "תפיסה שגויה לפיה מדובר במניפולטור המנסה לחזור בו מהודאתו". עו"ד משה ציין, כי המערער הודה מיד בתחילת הדיון בכל אשר יוחס לו, ויש בכך משום הכאה על חטא, ואין מדובר בהתנערות מאחריות למעשים. לטענתו של עו"ד משה, כל העבירות שבוצעו על-ידי המערער, מצויות ברף הנמוך ביותר מבחינת מידת החומרה, כאשר בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לעובדה זו. עוד נטען, כי המערער לא הורשע לפני פרשה זו בפלילים וזוהי הסתבכותו הראשונה. בנסיבות אלה, נטען על-ידי המערער, כי לא היה מקום לפסול את חוות דעתה של המומחית מטעמו, הגב' גיא, אשר מצאה כי מסוכנותו המינית של המערער נמוכה. 15. בטיעונו בפנינו, חזר עו"ד גיל משה על עיקרי השגותיו על חוות הדעת מטעם המרכז להערכת מסוכנות. לדבריו, התמונה המצטיירת מכתב האישום היא שמדובר באדם ילדותי וחסר בשלות, כאשר במרבית המקרים אין במעשיו כל קונוטציה מינית, ואין מדובר במי שיש לו בעיה בשליטה על דחפיו המיניים. 16. לאחר עיון בתסקיר המבחן, שעיקריו פורטו בפסקה 13 לעיל, טען עו"ד משה כי שירות המבחן חרג מהאמור בהחלטתנו מיום 6.1.2014, לפיה הוא התבקש להתייחס להתנהגותו של המערער בכלא, הא ותו לא. נטען, בהקשר זה, כי אין חולק שהתנהגותו של המערער בכלא תקינה לחלוטין, והוא משתתף בקבוצה לעברייני מין, ומגלה שביעות רצון מהטיפול. לגבי האמור בתסקיר, לפיו המערער אינו מעונין בטיפול מעמיק ויסודי יותר בבעיות בתחום המיני, נטען על-ידי עו"ד משה, כי טיפול זה הוצע לו לפני ימים ספורים ולצורך כך הוא צריך לחזור לכלא "חרמון", שם הוא סבל בעבר מהתנכלויות אסירים. עו"ד משה טען, כי המערער שב והודה במעשים שיוחסו לו והביע חרטה וצער עליהם, כאשר הטיפול שניתן לו עד כה סייע לו לפתח מודעות לגבי התנהגותו הבעייתית. לגישתו של עו"ד משה, אין כל בסיס להתרשמותו של קצין המבחן, לפיה מדובר בשיתוף פעולה "פורמלי", מצידו של המערער. כמו כן, מוכחשת הטענה כי המערער נמצא בתהליך התמכרותי לאלכוהול, שכן הוא מעולם לא היה מכור לאלכוהול, ולא עשה בו שימוש "יותר מהשימוש הממוצע בקרב בני גילו". לאור האמור, התבקשנו להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא ולהקל, באורח משמעותי, בעונשו של המערער. תגובת המשיבה לערעור 17. המשיבה, אשר יוצגה על-ידי עו"ד יאיר חמודות, מבקשת לדחות את הערעור. לטענת המשיבה, התמונה המתקבלת ממכלול התנהגותו של המערער היא "מפחידה", כאשר ניתן לזהות בנקל קו ברור של אסקלציה במעשיו. למעט באישום השישי, שם דובר בהטרדה של חברתו הבוגרת, התנכל המערער לקטינות בנות 10 עד 15 שנה, וזאת בעת שהוא היה כבן 28 שנים. בהתייחס לחוות הדעת בנושא מסוכנותו המינית של המערער, נטען כי המערער חזר בו, למעשה, מהדברים שבהם הודה, שעה שטען כי לא היתה לו כוונה מינית והכחיש כי הוא עקב אחרי הקטינות. בנסיבות אלה, כך נטען, ניתן להתרשם מחוסר אמינותו של המערער ומהעדר קבלת אחריות על-ידו. אשר לחוות הדעת של הגב' גיא, נטען כי היא התבססה על דבריו השקריים של המערער, אשר סתרו חזיתית את האמור בכתב האישום, בו הוא הודה, ולכן צדק בית משפט קמא משלא נתן כל משקל לחוות דעת זו. עו"ד חמודות הוסיף וטען, כי עלינו לשוות לנגד עינינו את תחושותיהן הקשות של המתלוננות, אשר הוטרדו על-ידי המערער, כאשר בשתיים מהן ביצע המערער מעשים מגונים, וגרם להן, כך יש להניח, לנזק נפשי. עוד נטען, כי גם אם המעשים המיניים אינם עומדים על הצד הגבוה, יש לראות במכלול גם את עבירות האיומים והפגיעה בפרטיות, ונראה כי התנהגותו הכוללת של המערער מעידה על מסוכנותו הרבה. המשיבה הוסיפה וטענה, כי במקרה דנן מדובר ברצף עברייני, אשר התחיל בעבירות באמצעות אינטרנט, לאחר מכן בוצעו עבירות איומים בחוצות העיר, ולבסוף הגיע המערער לביצוע עבירות מין של ממש. 18. בהתייחסו לתסקיר המבחן, נטען על-ידי עו"ד חמודות, כי האמור בו מחזק את עמדת המשיבה, לפיה אין להיעתר לערעור. המדובר בתסקיר שלילי, שבו נקבע כי המערער טוען שלא קיימת אצלו בעיה בתחום המיני והוא משליך חלק מהאחריות למעשיו על המתלוננות. המערער סרב להשתלב בטיפול ייעודי ומעמיק בתחום המיני, והוא אינו מכיר בכך שהוא מצוי בתהליך התמכרותי לאלכוהול. בנסיבות אלה, סבורה המשיבה כי המסוכנות המינית הנשקפת מהמערער עומדת בעינה. לאור האמור, התבקשנו על-ידי המשיבה לדחות את ערעורו של המערער. דיון והכרעה 19. בפתח דיוננו בערעור, נבקש להזכיר מושכלות ראשונים לפיהם ערכאת הערעור לא תתערב בעונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים של סטייה קיצונית ממדיניות הענישה במקרים דומים, או כאשר מדובר בטעות מהותית שנפלה בגזר הדין (ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 6095/10 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל (18.7.2012); ע"פ 9074/12 מדינת ישראל נ' אבו אחמד (13.6.2013); ע"פ 4568/12 מדינת ישראל נ' סראחין (11.6.2013); ע"פ 6577/10 פלוני נ' מדינת ישראל (28.11.2013). לאחר ששמעתי בקשב רב את טיעוני הצדדים ונתתי דעתי לגזר דינו של בית משפט קמא, לחוות הדעת המקצועיות בנושא המסוכנות ולתסקיר שירות המבחן, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בעונש שנגזר על המערער. להלן אפרט את הטעמים העומדים ביסוד עמדתי זו. 20. המערער הורשע בעבירות שיוחסו לו בשישה אישומים נפרדים, ובחינה כרונולוגית של המעשים מגלה קו ברור של הסלמה בהתנהגותו של המערער. בשלב ראשון, "הסתפק" המערער באיומים ששיגר באמצעות האינטרנט אל קטינה כבת 13 שנים, כמפורט באישום החמישי. עצם השמעת איומי רצח מרומזים ומפורשים כלפי נערה צעירה, גם אם לא היתה כוונה רצינית מאחוריהם, יש בה כדי ליצור תחושות של פחד וחרדה בקרבה של הקטינה. כפי שצוין בכתב האישום, הקטינה התחננה בפני המערער כי יניח לה ויכבד את רצונה שלא להיות בקשר עמו, וראוי להזכיר, כי באותה עת היה המערער כבן 26 שנים. באישום הרביעי ניתן לזהות החרפה משמעותית בהתנהגותו של המערער, כאשר הוא עקב, איים, והטריד קטינה אחרת, שאף היא היתה כבת 13 שנים. המדובר בשישה אירועים נפרדים, שבהם התנכל המערער, מילולית ובהתנהגות, לקטינה וחברתה. הוא רדף אחריהן, הפחיד אותן עד מוות, ובהזדמנות אחת אף ניסה לתפוס את המתלוננת בידה, אך היא נאבקה עמו והצליחה להימלט מידיו. למרות שמדובר כביכול בעבירות "קלות" יחסית של איומים ופגיעה בפרטיות, אין ניתן להתעלם מתחושותיה ומחששה של המתלוננת, אשר חשה עצמה מאויימת ונתונה במעקב מתמיד מצידו של המערער, אשר ארב לה והטריד אותה, פעם אחר פעם. גם בהתנהגותו של המערער כלפי חברתו הבוגרת, כעולה מהאישום השישי, אין להקל ראש. המערער עקב אחריה, הטריד אותה פעמים רבות, איים עליה, ואף הגיע למקום עבודתה כשהוא מצויד במקל ארוך. המעשים בוצעו על-ידי המערער כדי להפחיד ולהקניט את חברתו, ולאלצה להמשיך בקשר עמו. יש לציין, עם זאת, כי בעדותה בבית המשפט טענה החברה כי אינה חוששת מהמערער. הסלמה נוספת בהתנהגותו הנלוזה של המערער חלה באירוע המתואר באישום השלישי. המערער הטריד קטינה כבת 10, שעה שהוא עצמו היה כבן 27 שנים. הוא התקרב למתלוננת וחברתה והקשיב לשיחתן, וכעבור זמן מה הוא התנכל למתלוננת המבוהלת, בכך שהוא רץ לעברה ונגע בה ולאחר מכן ברח מהמקום. התנהגות זו חזרה על עצמה פעם נוספת, כאשר המערער הבחין במתלוננת, רץ לקראתה וגם הפעם נגע בה, תוך שהוא מאלצה להמלט מהמקום בבהלה. האירוע המתואר באישום השני, הנוגע לקטינה כבת 13 שנים, הוא בגדר "עליית מדרגה" מבחינתו של המערער. כאמור בכתב האישום, המערער הכה על ישבנה של הקטינה "לשם גירוי, ביזוי או סיפוק מיניים". לאחר מכן רץ המערער בעקבותיה, והבהיל אותה תוך שהוא מנסה לתפוס את המתלוננת בידיו. המערער הודה והורשע בגין כך, במעשה מגונה בקטינה ובפגיעה בפרטיות. האירוע האחרון תואר באישום הראשון, כאשר הפעם מדובר במתלוננת כבת 15 שנים. המערער עקב אחריה ואחרי חברתה, ובשלב מסויים הוא אחז בישבנה בכל כף ידו וצבט אותו "לשם גירוי, ביזוי או סיפוק מיניים". 21. סדרת מעשים זו מעידה על מסוכנותו הרבה של המערער, ונראה כי יש בסיס איתן לאמור בחוות הדעת מטעם המרכז להערכת מסוכנות, לפיה מדובר ברמת מסוכנות מינית בינונית, לטווח הארוך. יצוין, כי לא מצאתי בסיס לטרוניותיו של בא כוח המערער לגבי חוות דעת זו, ככל שהדבר נוגע לעמדה אותה הציג המערער בפני מעריכת המסוכנות. כזכור, נאמר בחוות הדעת כי המערער מקבל אחריות חלקית בלבד על מעשיו, מטיל את האשם על חלק מקורבנות העבירה, ואינו מגלה תובנה של ממש לגבי חומרת מעשיו. האמור בחוות דעת זו זכה לתמיכה של ממש בתסקיר שירות המבחן, אשר הוכן לבקשתנו. קצין המבחן התרשם כי המערער אינו מכיר במלוא האחריות "האמיתית" שלו לביצוע העבירות, והוא משליך את האשמה על אחת המתלוננות, שלטענתו התנכלה לו, והוא הגיב במעשי נקם כלפיה. כמו כן, הכחיש המערער, בניגוד להודאתו בכתב האישום, כי יש למעשיו קונוטציה מינית וכי הוא זקוק לטיפול בתחום זה. יצוין, כי הן בחוות דעת המרכז להערכת מסוכנות והן בתסקיר, זוהתה בעיית התמכרות לאלכוהול, שגם לה מתכחש המערער. אכן, בקשתנו משירות המבחן היתה לבחון את התנהגותו של המערער בכלא, ונמצא כי התנהגותו בבית הסוהר תקינה. ואולם, משהורחבה היריעה על מנת להציג בפנינו תמונה כוללת, אין ניתן להתעלם מתוכנו של התסקיר, שהוא בהחלט אינו חיובי ורחוק להיות מעודד. 22. העונש שהושת על המערער, הכולל רכיב של 40 חודשי מאסר לריצוי בפועל, אינו קל, אך יש לזכור כי בצד העבירה שעניינה מעשה מגונה בקטין, קבע המחוקק עונש של 10 שנות מאסר. בית משפט זה נדרש, לא אחת, לעבירות של מעשה מגונה בקטין בקובעו כי יש לראות בחומרה מעשים מעין אלה, המטביעים את חותמם על קורבנות העבירה וגורמים להם לנזק נפשי (ראו, למשל, ע"פ 6463/08 פלוני נ' מדינת ישראל (4.1.2009); ע"פ 980/10 פלוני נ' מדינת ישראל (20.9.2010); ע"פ 9218/96 גנאים נ' מדינת ישראל (15.4.1997)). לא זו אף זו, אין מקום, לטעמי, להקל ראש ביתר העבירות בהן הורשע המערער, ובכל מקרה ראוי להתייחס למכלול מעשיו של המערער, כאשר מדובר בסדרה של מעשים חמורים. 23. לאור האמור, דעתי היא כי בית משפט קמא לא חרג באורח מהותי מרמת הענישה הראויה, וגם אם העונש נוטה לחומרה, אין מדובר בסטייה המצדיקה את התערבותנו. לפיכך, אציע לחבריי לדחות את הערעור על חומרת העונש. לסיום, מן הראוי לציין כי מהחומר שהונח לפנינו עולה כי המערער זקוק לטיפול ייעודי ומעמיק בתחום המיני, ויש לקוות כי הוא יתעשת ויסכים ליטול חלק בטיפול מעין זה, על מנת שיוכל לפתוח דף חדש ונורמטיבי עם שחרורו מהמאסר. כמו כן, ראוי שהמערער ייתן את דעתו לצורך לטפל בבעיית התמכרותו לאלכוהול, ובמידה שהוא צודק בדבריו כי אינו מכור לאלכוהול, יש להניח כי הדבר "יתגלה" מיד בתחילת הטיפול. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: א. בהחלטתנו בעקבות הדיון מיום 6.1.14 הזמנו, בטרם הכרעה, תסקיר שירות המבחן באשר להתנהגות המערער במאסרו. לא אכחד, כי ביקשנו על-ידי כך לשקול אם אין מקום להקלה מסוימת. ואולם, התסקיר מציג תמונה מעורבת שמחד גיסא מצביעה על התנהגות ותפקוד תקינים של המערער במאסר, לרבות השלמת בגרות, ושילוב בקבוצה טיפולית ראשונית לעברייני מין, אך מנגד טענה מפי המערער כי מתקשה הוא לראות עצמו כעבריין מין ואינו מעוניין בטיפול מעמיק וייעודי בתחום המיני או זקוק לו; בנוסף דובר על התמכרות לאלכוהול והומלץ על טיפול גמילה, אך אין המערער רואה עצמו כזקוק לכך. סיכום התסקיר הוא כי המערער משולב בתהליך טיפולי ומשתף פורמלית פעולה, אך אינו מפיק תועלת ראויה, בהתקשותו להכיר בבעיתיותו המינית ובאשר לנטייתו לאלכוהול. ב. אכן, הסניגור המלומד חולק עובדתית על האמור בתסקיר, ובין השאר טוען כי לשם העמקת הטיפול לעברייני מין היה על המערער לעבור לבית סוהר אחר, אך הוא חושש מפני התנכלויות. מנגד סבורה המדינה כי התסקיר אינו חיובי, אף שהיא מברכת על התקדמות בהקשר הלימודי. ג. לאחר העיון בתסקיר – ולפני כן בהערכת המסוכנות – איני רואה מנוס מהצטרפות להכרעתו של חברי השופט שהם. אכן, אין מדובר בעונש קל, אך מדובר בסדרת מעשים ההופכת כמות ל"איכות" קשה, ועל כן גם אין העונש חורג מן המתחם הראוי. מצטרף אני לחברי באשר לנושאי הטיפול, ומבקש לעודד את המערער בכיוון זה, למען עתידו ולמען החברה. ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' שהם. ניתן היום, י"ז באדר א' התשע"ד (‏17.2.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13019760_I03.doc הג+יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il