רקפת אזולאי נ. יעקב אזולאי

פסק-דין בתיק בש"א 1976/04 בבית המשפט העליון בש"א 1976/04 בפני: כבוד השופט א' ריבלין המערערת: רקפת אזולאי נ ג ד המשיב: יעקב אזולאי ערעור על החלטת רשם בשם המערערת: עו"ד א' גל בשם המשיב: עו"ד א' גרינשטיין פסק-דין 1. זהו ערעור על החלטתה של כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ, במסגרתה נדחתה בקשת המערערת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. תחילתו של הסכסוך בין הצדדים בהסכם גירושין, שנחתם ביניהם ביום 12.10.2000. במסגרת הסכם זה, נקבע כי המערערת תקבל את דירת המגורים, שהייתה בבעלות הצדדים בעת נישואיהם, אם תשלם למשיב את מחיר חלקו בדירה. מאז ועד היום, לא שילמה המערערת את שהתחייבה לשלם לפי ההסכם, והמשיב נאלץ לפתוח בהליכי הוצאה לפועל לשם מימוש החוב. המערערת קיבלה הארכות מועד רבות מהערכאות השונות לתשלום החוב, ומשלא עמדה במועדים שנקבעו במשך שלוש שנים, דחה בית המשפט לענייני משפחה את בקשתה להארכת מועד נוספת. המערערת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בקשה זו נדחתה מן הטעם שלא הופקד עירבון, אך בית המשפט המחוזי ערך, למעלה מן הנדרש, דיון בבקשה עצמה ודחה אותה גם לגופו של עניין. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור. 2. החלטתו של בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 1.9.2003. לפי המועד שנקבע בדין להגשת בקשת רשות ערעור, ובהתחשב במועד המצאת ההחלטה לידי המערערת ובעיצומים בבתי המשפט, היה על המערערת להגיש בקשתה עד ליום 29.1.2004. המערערת הגישה את בקשת רשות הערעור לבית משפט זה רק ביום 5.2.2004, וביום 23.2.2004 הגישה בקשה להארכת מועד להגשת אותה בקשת רשות ערעור. טענתה העיקרית של המערערת, בבקשתה להארכת מועד, הייתה כי לא הצליחה להגיש בקשתה במועד משום שהייתה נתונה במעצר. כבוד הרשמת קבעה כי מעצרה של המערערת הסתיים למעלה מעשרים יום לפני חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור ומשכך, קבעה, כי נימוק זה אינו יכול לשמש טעם מיוחד להארכת מועד. כמו כן, קבעה כבוד הרשמת כי העיצומים בבתי המשפט האריכו ממילא את המועד להגשת בקשת רשות הערעור מעל ומעבר למועדים הקבועים בחוק, וכי במצב דברים זה, הנטל הרובץ על המערערת להצדיק את איחורה כבד פי כמה. בנוסף לכל אלה, ציינה כבוד הרשמת כי התרשמה כי סיכויי בקשת רשות הערעור שהוגשה אינם גבוהים, הואיל ומדובר בבקשה לערעור שני שאינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית מעבר לעניין שבין בעלי הדין עצמם. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני, ובמסגרתו הוגשו שתי בקשות לעיכוב ביצוע, הראשונה לעיכוב פינוי מדירה, והשנייה - לאחר שהתברר כי הדירה פונתה - לעיכוב מכירת הדירה. 3. בערעורה, טוענת המערערת כי טעתה כבוד הרשמת משקבעה כי המערערת לא הראתה טעם מיוחד להארכת מועד. לשיטתה של המערערת ההצטברות הייחודית של הנסיבות בעניינה ובכללן מעצרה של המערערת, קשיי התקשורת עם בא-כוחה, קשיים כלכליים, והעיצומים בבתי המשפט, מהווים טעם מיוחד המצדיק מתן הארכת מועד בעניינה. כן טוענת המערערת, כי כבוד הרשמת שגתה בקובעה כי סיכויי בקשתה להתקבל נמוכים, וכי בקשתה אינה מעלה סוגיה עקרונית וכללית. 4. דין הערעור להידחות. ערעורה של המערערת אינו מגלה כל עילה שתצדיק התערבות בשיקול דעתה של כבוד הרשמת. מקובלת עלי מסקנתה של כבוד הרשמת כי המערערת לא הציגה בפני בית המשפט טעם של ממש שיצדיק מתן הארכת מועד, לא כל שכן טעם מיוחד, כנדרש על פי דין. למעלה מן הנדרש, יצוין כי מתגובת המשיב עולה, כי בינתיים פונתה הדירה נשוא ערעור זה, כך שממילא המדובר במעשה עשוי וספק אם יש טעם לדון בבקשת רשות הערעור שהגישה המערערת, כפי שהוגשה. עוד יוער, כי נראה שהמערערת השמיטה פרטים חשובים בבקשה שהגישה להארכת מועד, בערעורה ובבקשות לעיכוב ביצוע שהגישה במסגרת הערעור. כך למשל מתברר, לפי תגובת המשיב, כי למערערת דירה נוספת פרט לזו נשוא בקשת ההליכים המשפטיים וכי ילדי הצדדים מצויים בחזקת המשיב, הנאלץ להתגורר בדירה שכורה. גם מטעמים אלה, דין הערעור שבפני להידחות. הערעור נדחה, איפוא. הצו הארעי שניתן ביום 15.3.2004 מתבטל. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך הדין של המשיב בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, א' באייר תשס"ד (22.4.2004). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04019760_P09.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il