סיוושקין דמיטרי נ. משרד הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 1970/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1970/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות העותרים: 1. סיוושקין דמיטרי 2. ילנה סבצ'נקו 3. אנדריי סבצ'נקו נ ג ד המשיב: משרד הפנים עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד לורה מקסיק בשם המשיב: עו"ד דניאל מארקס פסק-דין השופטת א' חיות: עניינה של העתירה בבקשת העותרים כי תוענק לעותר 1 (להלן: העותר) אזרחות ישראלית ולחלופין כי יוענק לו מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים. 1. העותר, יליד שנת 1985, הוא בנה של העותרת 2 מנישואיה הראשונים. לעותרת 2 בן נוסף מנישואים אלה. בשנת 2000 נישאה העותרת 2 לעותר 3 ובשנת 2002 עלו השניים לישראל וקיבלו אזרחות ישראלית מכוח זכאותו של העותר 3 על פי חוק השבות, התש"י-1950 (להלן: חוק השבות). העותר ואחיו לא עלו לישראל יחד עם העותרים 2 ו-3 ונותרו בחו"ל. זאת לטענת העותרים בשל מידע מוטעה שנמסר להם בעת שהגישו את בקשת העלייה בנציגות ישראל בטאשקנט ולפיו העותר ואחיו אינם זכאים לקבל אשרות עליה מאחר והעותר 3 לא אימץ אותם. לאחר עלייתם פנו העותרים אל המשיב בבקשה להסדיר את מעמדו של העותר בישראל, אך בקשתם נדחתה. בשנת 2005 נכנס העותר לישראל באשרת ביקור (ב/2) שאיננה בתוקף עוד, ובמהלכו הגיש בקשה להחלפת מעמד. מאותה עת שוהה העותר בישראל. 2. בעתירה שלפנינו טוענים העותרים כי זכותו של העותר להסדיר את מעמדו בישראל מעוגנת בנוהל מס' 5.2.0024 של המשיב לעניין "הטיפול בהענקת מעמד לבן קטין של בן/ת זוג של זכאי שבות" (להלן: נוהל קטין נלווה). בהתאם לנוהל זה, תוענק לקטין הנכנס לישראל עם הורהו והעומד בכל תנאי הנוהל אשרת ישיבה מסוג א/5 לתקופה של שלוש שנים. בתום תקופה זו יקבל הקטין מעמד של תושב קבע, ולחלופין יוכל להגיש בקשה להענקת אזרחות מכוח סעיף 9(א)(1) לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות) שעניינו הענקת אזרחות ישראלית לקטין תושב ישראל על פי בקשת הוריו. העותרים 2 ו-3 טוענים כי במועד עלייתם לישראל היה העותר בן שש-עשרה ועל כן היה מקום להחיל בעניינו את "נוהל קטין נלווה" ולאפשר לו לעלות לישראל יחד עימם. דא עקא, בעת שהגישו את בקשת העלייה בנציגות ישראל בטאשקנט, כך טוענים העותרים, הם כלל לא תודעו אודות הנוהל ואף נמסר להם כי העותר ואחיו אינם זכאים לקבל אשרות עליה שכן העותר 3 לא אימץ אותם. העותרים טוענים, אפוא, כי אלמלא המידע השגוי שנמסר להם היה העותר עולה לישראל יחד עם הוריו מכוח "נוהל קטין נלווה" והיה זכאי כיום לאזרחות ישראלית. לחלופין טוענים העותרים כי יש מקום להעניק לעותר מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים ועוד הם מבקשים כי עד למתן הכרעה בעתירה יימנע המשיב מלהרחיק את העותר מישראל. 3. עמדת המשיב היא כי דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. לטענת המשיב, העותרים אינם מצביעים על כל עילה מכוחה זכאי העותר לקבלת מעמד בישראל על פי חוק השבות או חוק האזרחות. עניינה של העתירה בהסדרת מעמדו של העותר בישראל על פי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל) ועל כן דינה להתברר בבית המשפט לעניינים מינהליים בהתאם להוראת סעיף 5 ולפרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מינהליים). אשר לטענת העותרים לפיה אילו העותר היה מגיע לישראל כ"קטין נלווה" היה הוא זכאי לקבל אזרחות ישראלית טוען המשיב כי העותר לא נלווה לאימו בעת העלייה לישראל וכי גם בעת שהגיש את בקשתו להחלפת מעמד בשנת 2005 לא היה קטין ועל כן הנוהל אינו רלוונטי עוד בעניינו. ממילא, כך טוען המשיב, בשלב זה העותר טרם קיבל מעמד כלשהו בישראל ואין כל עילה בדין להעניק לו אזרחות ישראלית. לבסוף טוען המשיב כי ההכרעה בבקשתו החלופית של העותר לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים נתונה לסמכותו של שר הפנים לפי חוק הכניסה לישראל ועל כן גם בעניין זה עומד לעותרים סעד חלופי על דרך של פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים. בתשובה לתגובת המשיב טוענים העותרים כי בקשת העלייה שהגישו בנציגות ישראל בטשקאנט כללה את העותר, שהיה קטין אותה עת, ואת אחיו, וכי רק בשל המידע השגוי שניתן להם בעל-פה לא עלו השניים לישראל. העותרים שבים ומדגישים כי אילו היו נציגי המשיב פועלים כדין היה העותר כיום בעל אזרחות ישראלית לכל דבר ועניין ועל כן הם סבורים כי אין מדובר במקרה של סעד חלופי. 4. דין העתירה להידחות על הסף. אכן, כעולה מתגובת המשיב העותרים אינם מצביעים על עילה לפיה זכאי העותר לקבל כיום מעמד בישראל מכוח חוק השבות או מכוח חוק האזרחות. העתירה עניינה, אפוא, מתן מעמד בישראל מכוח חוק הכניסה לישראל ובעתירות כגון אלה מוסמך לדון בית המשפט לעניינים מינהליים. מכאן שיש לעותרים סעד חלופי ודי בכך על מנת לדחות את עתירתם. למעלה מן הצורך יצוין כי "נוהל קטין" עליו ביקש העותר להסתמך עוסק בהסדרת מעמד של תושב קטין על פי חוק הכניסה לישראל כשלב מקדמי לפני הענקת אזרחות על פי סעיף 9(א)(1) לחוק האזרחות. בענייננו, לעומת זאת, העותר טרם קיבל מעמד כלשהו בישראל ומכאן שראשית עליו להסדיר את מעמדו מכוח חוק הכניסה לישראל (ראו והשוו: בג"ץ 8876/05 וזניק נ' משרד הפנים-מינהל האוכלוסין (טרם פורסם 25.12.2005); 1983/06 וזניק נ' משרד הפנים-מינהל האוכלוסין (טרם פורסם, 23.7.06); בג"ץ 2208/02 סלאמה נ' שר הפנים, פ"ד נו(5) 950, 959 (2002); בג"ץ 2590/05 רשיטילובסקיה נ' שר הפנים (טרם פורסם, 29.11.2005); בג"ץ 1105/03 פאטמה נ' שר הפנים, פיסקה 11 (טרם פורסם, 2.7.2006)). עוד יצוין למעלה מן הדרוש כי בקשתם החלופית של העותרים להעניק לעותר מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים לוקה באי מיצוי הליכים וגם בעניין זה רשאים יהיו העותרים לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים בעתירה מתאימה לאחר מיצוי ההליכים כנדרש (ראו: בג"ץ 145/05 ליבמן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 28.3.2005); בג"ץ 3287/05 צ'יורני נ' שר הפנים (טרם פורסם, 19.7.2005)). אשר על כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏‏ט' אלול, תשס"ז (23.08.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07019700_V05.doc יג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il