עזבון המנוחה אבלין מנסור ז"ל נ. סוהיל פרח ח'ורי

החלטה בתיק רע"א 197/15 בבית המשפט העליון רע"א 197/15 לפני: כבוד השופטת א' חיות המבקשים: 1. עזבון המנוחה אבלין מנסור ז"ל 2. עזבון המנוחה סלוא נאיף גרייב ז"ל 3. עליא נאיף גרייב 4. ג'אנית נאיף אליאס 5. עטאללה מנסור 6. בוטרוס מנסור 7. בדר מנסור 8. סמר מנסור-סמאוי נ ג ד המשיב: סוהיל פרח ח'ורי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נצרת מיום 09.12.2014 בתיק א 036089-02-14 בשם המבקשים: עו"ד לואי לובאני בשם המשיב: עו"ד נתן פנץ פסק דין בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט י' בן-חמו) מיום 9.12.2014 בה נדחתה בקשת המבקשים לחיוב המשיב, התובע בבית המשפט קמא, בהפקדת ערובה להוצאותיהם. 1. כעולה מן הבקשה ונספחיה, בחודש פברואר 2014 הגיש המשיב, באמצעות שלוחו - עו"ד איליא שאער (להלן: עו"ד שאער), תביעה לבית המשפט המחוזי נגד המבקשים בה עתר להצהיר כי הוא בעל הזכויות במקרקעין הידועים כחלקה 51 בגוש 17397 בכפר כנא (להלן: המקרקעין). לפי הנטען, המבקשות 4-2 ושתי נתבעות נוספות (אשר משום מה לא צורפו אף לא כמשיבות פורמאליות לבקשה דנן), בעלות הזכויות במקרקעין, העניקו ייפוי כוח בלתי חוזר למבקשת 1 - גב' אבלין מנסור ז"ל (שיורשיה הם המבקשים 8-5) (להלן: מנסור) למכור את זכויותיהן במקרקעין. המשיב טען כי מנסור חתמה עמו על הסכם לרכישת הזכויות במקרקעין וכי הוא שילם לה חלק מן התמורה הנקובה בהסכם במזומן והיתרה בשיק בנקאי. עם זאת, ובניגוד למוסכם מנסור לא העבירה את כלל הזכויות במקרקעין על-שמה לצורך העברתן על שמו, ומשכך הוגשה התביעה דנן. לתביעה צירף המשיב את הסכם המכר, את ייפוי הכוח עליו חתומות המבקשות 4-2 והנתבעות הנוספות וכן אסמכתאות על התשלום למנסור – אישור תשלום במזומן וכן צילום של המחאה בנקאית על-סך כ-460 אלף ש"ח מיום 26.1.2006. המבקשים לא התגוננו במועד ולבקשת המשיב נתן בית המשפט קמא פסק דין לטובתו במעמד צד אחד. בהמשך בוטל פסק הדין בהסכמה והמבקשים הגישו כתב הגנה בו נטען למעשי מרמה וזיוף מצד המשיב וגורמים נוספים, בהם עו"ד שאער, של הסכם המכר וייפוי הכוח וכן החתימות של מנסור ושל המבקשות 4-2 והנתבעות הנוספות, במטרה לנשל את המבקשים מזכויותיהם במקרקעין (נספח ג' לבקשה). 2. המבקשים עתרו לבית המשפט המחוזי בבקשה לחייב את המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם, ככל שהתביעה תידחה. לטענת המבקשים סיכויי התביעה, שהוגשה בשיהוי ניכר, קלושים ועוד נטען כי המשיב הוא אדם מבוגר, אינו בקו הבריאות ומתגורר בקנדה ומכל מקום, לא נמסרה כתובתו המדויקת של שלוחו והדבר עלול להכביד על גביית הוצאות, ככל שהדבר יידרש. המבקשים הוסיפו והצביעו על עלויות ההגנה שלהם, ובין היתר על הצורך בשכירת מומחים לבחינת האותנטיות של המסמכים התומכים בתביעה ועל שכר טרחת עורכי הדין. בהחלטתו מיום 9.12.2014 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה וקבע כי אין לומר שסיכויי התביעה קלושים או כי מדובר בהליך סרק וכן כי לא שוכנע שיש ממש בטענות המבקשים לעניין מצבו הכלכלי של המשיב או היכולת להיפרע ממנו, ככל שהדבר יידרש. על כן, ובשים לב להלכה כי רק במקרים חריגים יטיל בית המשפט על תובע להפקיד ערובה להוצאות, קבע בית המשפט כי לא ראה מקום לקבל את הבקשה וחייב את המבקשים בהוצאות המשיב בבקשה בסך 2500 ש"ח. מכאן הבקשה שלפניי בה עותרים המבקשים לחייב את המשיב להפקיד ערובה בסך 100,000 ש"ח לפחות. המבקשים שבים על טענותיהם לעניין סיכויי התביעה והשיהוי בהגשתה ומוסיפים כי בית המשפט לא נימק את החלטתו ולא דן בטענותיהם לגופן, ובפרט בטענה כי המשיב תושב חוץ ואין לו נכסים בארץ ועל כן יש לחייבו בהפקדת ערובה. 3. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, החלטתו של בית המשפט מנומקת דיה וכן הוא טוען כי הטענות העובדתיות בבקשה לחייבו בהפקדת ערובה אינן נתמכות בתצהיר ויש לדחותן. המשיב מוסיף וטוען כי סיכויי התביעה טובים ואין חשש שהמבקשים לא יוכלו להיפרע ממנו, ככל שהדבר יידרש, שכן המקרקעין הם נכס שבבעלותו ומכל מקום ניתן יהיה להיפרע ממאות אלפי השקלים שהעביר למנסור, המצויים כיום בידי יורשיה (המבקשים 8-5), כנטען. המשיב אף מכחיש את הטענה כי הוא תושב חוץ ומציין כי הוא אזרח מדינת ישראל. 4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש מקום לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. ככלל, וכפי שקבע בצדק בית המשפט קמא, אין להתנות את זכותו של תובע לברר את עניינו בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות אלא בנסיבות חריגות (ראו רע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן, פיסקה 5 (16.1.2013)), זאת בשל הפגיעה בזכות הגישה לערכאות הכרוכה בכך המחייבת את בית המשפט לנקוט זהירות וריסון בהפעלת שיקול הדעת המוקנה לו בהקשר זה (ראו רע"א 2142/13 נעמאת נ' קרמין, פיסקה 7 (13.11.2014)). אחד החריגים לכלל האמור שהוכרו בפסיקה הוא המקרה שבו התובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט ואין באפשרותו להצביע על נכסים בישראל, באופן שיקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו, ככל שייפסקו לטובתו. עם זאת, נתונים אלה אינם מהווים שיקול יחיד ועל בית המשפט לדון בכל מקרה על פי נסיבותיו ולשקול, בין היתר, גם את סיכויי ההליך; מורכבותו; השיהוי בהגשת התביעה ותום ליבו של התובע (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח(5) 865, 868 (2004); רע"א 2310/10 ‏אבו קבע נ' מדינת ישראל, פיסקאות 7-6 (27.7.2010); רע"א 6562/14 פלונית נ' משרד הבריאות, פיסקה 5 (4.12.2014)). 5. טענתם העיקרית של המבקשים היא כי המשיב הוא תושב חוץ וכי הוא לא הצביע על נכסים כלשהם מהם יוכלו להיפרע את הוצאותיהם היה והתביעה תידחה. לעניין זה קבע בית המשפט המחוזי "לא שוכנעתי כי חששם של הנתבעים כי יעמדו בפני שוקת שבורה אם יזכו בהוצאות משפט הינו ממשי ביותר בנסיבות העניין". דעתי שונה. המבקשים מבססים את טענתם כי המשיב הוא תושב חוץ על האמור בכתב התביעה לפיו "התובע [המשיב] הינו תושב העיר חיפה בעבר וכיום הוא מתגורר בקנדה" (פסקה 3 לכתב התביעה, נספח ב' לבקשה). המשיב הכחיש טענה זו באופן כוללני והפנה לטענותיו בפני בית המשפט המחוזי, אך עיון בתגובתו שם מעלה כי אינו טוען שהוא תושב ישראל אלא כי טענות המבקשים בהקשר זה "לקוחות מדמיונם הפורה" וכי הוא אזרח ישראל. יצוין כי המשיב לא הבהיר בהקשר זה מדוע לא סיפק כתובת מגורים עדכנית בישראל ומדוע אם הוא תושב ישראל - הוגשה התביעה באמצעות שלוח (עו"ד שאער). בנסיבות אלו, לטעמי עלה בידי המבקשים להראות כי המשיב הוא תושב חוץ. לכך יש להוסיף כי המשיב אינו מצביע על נכסים כלשהם בישראל מהם יוכלו המבקשים להיפרע במידת הצורך. שני הנכסים עליהם הצביע - המקרקעין נושא התביעה והתמורה שהועברה למנסור – אינם עונים על הנדרש בהקשר זה משום שנכסים אלה הם הם העומדים במוקד המחלוקת בתביעה דנן. זאת ועוד – הסכם המכר שעליו נסמכת התביעה נחתם על פי הנטען בחודש ינואר 2006 ואילו התביעה דנן לאוכפו הוגשה בשנת 2014 בעת שמיופת הכוח הנטענת כבר הלכה לבית עולמה. על כן, לוקה התביעה על פני הדברים בשיהוי ניכר. 6. בנסיבות אלו, נוכח היותו של המשיב תושב חוץ שאינו מצביע על נכסים בבעלותו בארץ מהם ניתן יהיה להיפרע במידת הצורך את ההוצאות שתיפסקנה, וכן נוכח השיהוי הרב בהגשת התביעה, נוטה הכף לעבר חיובו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים, ככל שייפסקו לטובתם. הערעור מתקבל, אפוא, החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת והמשיב יפקיד בתוך 60 ימים בקופת בית המשפט המחוזי במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית סך של 30,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשים בהליך דנן, ככל שיפסקו לטובתם. כמו כן, ישא המשיב בהוצאות המבקשים בבקשה זו בסך 6,000 ₪. ניתן היום, ‏ב' באייר התשע"ה (‏21.4.2015). ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15001970_V03.doc מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il