שוהם דאו נ. דניאל גרינברג

15 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1969/20 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט י' אלרון המערערת: שוהם דאו נ ג ד המשיבים: 1. דניאל גרינברג 2. הכונס הרשמי 3. עו"ד ליאור מזור 4. עו"ד אסף מרקס, כונס הנכסים למכירת הבית 5. שרית טטרואשווילי 6. אברהם טטרואשווילי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 28.2.2020 (כב' השופטת י' קראי-גירון) ב-פש"ר 30629-02-15 תאריך הישיבה: י"ג באב התשפ"א (22.07.2021) בשם המערערת: עו"ד אורי מייטליס; עו"ד תמר מירז בשם המשיב 1: דניאל גרינברג (בעצמו) בשם המשיב 2: עו"ד אסף ברקוביץ' בשם המשיב 4: עו"ד אסף מרקס (בעצמו); עו"ד אמיר רנן בשם המשיבים 6-5: עו"ד עופר זמיר פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 28.2.2020 (כבוד השופטת י' קראי-גירון) ב-פש"ר 30629-02-15. בגדרי ההחלטה נדחתה בקשת המערערת לבטל החלטות קודמות של בית המשפט המחוזי שעניינן במימוש זכויות בבית מגורים ובמגרש חקלאי ביישוב בת שלמה. זאת בטענה לקיומם של פגמים בהליך קבלת ההחלטות, ובכלל זה טענת המערערת כי לא זומנה לדיונים שהתקיימו בבקשות שבגינן התקבלו אותן החלטות, וממילא לא ניתנה לה אפשרות להתנגד להן. ייאמר כבר כעת, כי מדובר בהליך נוסף במסכת של הליכי סרק שבהם נקטו המערערת ובני משפחתה, ובראשם אחיה – הוא המשיב 1, במטרה למנוע את מימוש הזכויות האמורות. עם זאת ובמיוחד לנוכח חומרת הטענות שבפי המערערת, ראיתי מקום להרחיב בעניין. הרקע הדרוש לעניין 2. המערערת, שוהם דאו, היא אחותו של המשיב 1, דניאל גרינברג (להלן: החייב). החייב היה בעלים של חברה ועסק באמצעותה במיזמי בנייה במושבים ובקיבוצים. במסגרת עסקיו הוא נטל על עצמו הלוואות והתחייבויות שונות במיליוני שקלים, ובני משפחתו ובהם המערערת (להלן: בני משפחת גרינברג או בני המשפחה) היו ערבים ביחד ולחוד לחובותיו. על מנת להבטיח את פירעון החובות, שיעבדו החייב, המערערת ושאר בני משפחת גרינברג, את זכויותיהם במספר נכסים משפחתיים המצויים ביישוב בת שלמה; וערעור זה מתמקד בשניים מהם. האחד, בית מגורים שנבנה על מקרקעין הידועים כחלקה 15 בגוש 11345, שבו התגוררו המערערת ואימה; והשני, מגרש חקלאי הידוע כחלקה 22 בגוש 11346 (להלן: הבית ו-המגרש, בהתאמה, ושניהם יחד: הנכסים). על הבית נרשמה משכנתא לטובת חברת נפקו סטאר בע"מ (להלן: חברת נפקו סטאר), ועל המגרש נרשמה משכנתא לטובת חברת נ.ג.ש בע"מ (להלן: חברת נגש). יצוין כי על אף ששני הנכסים נזכרים בערעור, הוא מתמקד רובו ככולו בהחלטות שהובילו למימוש המשכנתא שרבצה על הבית. עסקיו של החייב לא עלו יפה, והוא לא עמד בהתחייבויותיו. בשנת 2015 הוגשה בקשה למתן צו כינוס ולהכרזה על החייב כפושט רגל, שבעקבותיה נפתח תיק פש"ר 30629-02-15 בבית המשפט המחוזי בחיפה (להלן: תיק הפש"ר ו-בית המשפט המחוזי או בית משפט של פש"ר, בהתאמה). בית המשפט המחוזי נתן צו כינוס לנכסי החייב בהחלטה מיום 29.6.2015 והכונס הרשמי מונה ככונס לנכסי החייב. בד בבד הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב כל ההליכים שהתנהלו בעניינו של החייב בערכאות השונות ובכלל זה הליכי הוצאה לפועל, לפי סעיפים 20(א) ו-22(א) לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 (להלן: הפקודה). ערעור שהגיש החייב על החלטה זו נמחק לבקשתו ביום 12.2.2017 (ע"א 5172/15). למען שלמות התמונה בהקשר זה, יצוין כי כשנה לאחר מתן צו הכינוס, ביום 9.5.2016, הוכרז החייב כפושט רגל ועו"ד ישראל שפלר מונה כנאמן לנכסיו. בקשה לביטול החלטה זו שהוגשה על ידי החייב נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 25.10.2016. בהמשך, ביום 17.1.2017 מונה עו"ד ליאור מזור (המשיב 3) כנאמן נוסף. 3. ביום 5.7.2015 הגישה חברת נפקו סטאר בקשה להורות על המשך הליכי מימוש הבית שאותם ניהלה נגד בני משפחת גרינברג בלשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא. הבקשה הוגשה על ידי עו"ד אסף מרקס, בא-כוחה של חברת נפקו סטאר שמונה לשמש כונס נכסים של הבית על פי צו מינוי של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ולשכת ההוצאה לפועל (המשיב 4, להלן: עו"ד מרקס). בבקשה נטען כי בעלי הזכויות בבית, בני משפחת גרינברג, חייבים לחברת נפקו סטאר סך של 7.2 מיליון ש"ח בהתאם להסכם הלוואה משנת 2008 ולפסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 9.1.2012 ב-ת"א 2277-09-11. עוד נטען כי לאחר שבני המשפחה לא עמדו בהסדרי פשרה שהושגו עימם חרף ארכות רבות שניתנו, בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הורה כי הבית ימומש באמצעות ההוצאה לפועל. משכך הגיש עו"ד מרקס בקשה לאכיפת שעבודים ללשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא (תיק 17-27589-12-0). הליכי מימוש הבית החלו ונקבעו מועדים לפינוי, ובנסיבות אלה ביקש עו"ד מרקס מבית משפט של פש"ר לאפשר לחברת נפקו סטאר להמשיך את ההליכים. בהתאם להחלטת בית משפט של פש"ר, ביום 2.8.2015 הגיש עו"ד מרקס הודעה על מסירת הבקשה להורות על המשך הליכי מימוש הבית לידי כל בני המשפחה החייבים, וצירף להודעה אישורי מסירה. באישור המסירה הנושא את שמה של המערערת, מספר תעודת הזהות שלה וכתובתה, נכתב "מסרבת לחתום מאשרת קבלת המסמכים". ביום 2.8.2015 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה להמשך הליכי מימוש הבית בהוצאה לפועל. בהחלטה הובהר כי בית משפט של פש"ר יפקח על ההליך. 4. כעבור שלוש שנים, ביום 22.8.2018, הגיש עו"ד מרקס לבית משפט של פש"ר בקשה לאישור מכר הבית תמורת סך של 4.1 מיליון ש"ח לידי שרית ואברהם טטרואשווילי (המשיבים 5 ו-6, להלן: הקונים). בבקשה זו פירט עו"ד מרקס את הפעולות הרבות שנקט במטרה לממש את הבית. בין היתר נכתב בבקשה כי הבית פונה במהלך חודש אוקטובר 2017, וכי חרף פרסומים רבים לא התקבלו הצעות ראויות לרכישת הנכס. ועוד פירט כי באישור לשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא העניק עו"ד מרקס זכות תיווך בלעדית למתווך עוזי גיל, וכי לבסוף התקבלה ההצעה לרכוש את בית המגורים בתמורה ל-4.1 מיליון ש"ח, והופקדה ערבות להבטחתה. עו"ד מרקס ציין בבקשה כי לפי שומה שערך השמאי יאיר תודה, שווי הבית הוא 6 מיליון ש"ח, ובהפחתת 15% לצורך מימוש מהיר הוא עומד על 5.3 מיליון ש"ח. לשיטת עו"ד מרקס, הערכה שמאית זו הייתה גבוהה מדי ולא לקחה בחשבון מספר נתונים הקשורים בנכס ובסביבתו, ובכלל זה את מצבו הפיזי והתכנוני הבעייתיים. לנוכח נתונים אלה פנה עו"ד מרקס לשמאי, וזה האחרון הסכים כי ניתן להגדיל את ההפחתה לצורך מימוש ולהעמיד את התשלום הראוי על סך של 4.8 מיליון ש"ח (כולל מע"מ). כן צירף עו"ד מרקס מכתב מאת המתווך שבו הוא ממליץ לבצע את העסקה ומציין כי היא ראויה. עוד נכתב בבקשה כי באותה תקופה פנה לעו"ד מרקס עו"ד יואל גולדברג, ואמר כי מרשיו, הבעלים הרשומים של הבית, מבקשים לפדות אותו במחיר המוצע. עו"ד מרקס ביקש מעו"ד גולדברג שיודיע לו את מי הוא מייצג, יעביר ייפוי כוח ויצרף ערבות בסך 10% מהצעתו, ואולם עו"ד גולדברג לא השיב וניתק עימו את הקשר. לאחר מכן פנה החייב באופן אישי לעו"ד מרקס בבקשה להאריך את המועד להפקדת הערבות, ועו"ד מרקס הודיע לו כי יש להפנות את הבקשה לבית המשפט או ללשכת ההוצאה לפועל. לבסוף, ביום 8.8.2018 חתם עו"ד מרקס על הסכם למכירת הבית לקונים. בבקשה לקבלת ארכה להגשת תגובה לבקשה, שהגיש החייב ביום 28.8.2018, הוא מסר כי הוא וכל בני המשפחה מתנגדים לבקשה למימוש הבית. 5. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה לאישור מכר הבית בהחלטה מיום 31.8.2018 (להלן: החלטת אישור המכר בבית המשפט המחוזי). כעבור זמן קצר, ביום 13.9.2019 אושר המכר גם בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל בכפר סבא (להלן: החלטת אישור המכר בהוצאה לפועל). ביום 2.10.2018 הגישה המערערת בקשה בתיק ההוצאה לפועל באמצעות עו"ד גולדברג, שבה עתרה לביטול החלטת אישור המכר בהוצאה לפועל. למחרת היום הגיש עו"ד יעקב בלטר בקשה לבית המשפט המחוזי בשם החייב, שבה עתר לביטול החלטת אישור המכר בבית המשפט המחוזי ולעיכוב ביצוע המכר עד למתן החלטה אחרת. בבקשה הועלו טענות לגבי הליך קבלת החלטת אישור המכר בבית המשפט המחוזי; העובדה שלא ניתנה לחייב הזדמנות לפדות את הבית; וכן טענות לגבי גובה השומה. בד בבד הגיש החייב בקשה לפסילת המותב בבית המשפט המחוזי. ביום 11.10.2018 הגיש החייב בקשה נוספת לקיום דיון במעמד כל הצדדים הרלוונטיים ובכלל זה כל בעלי הזכויות בבית. ביום 15.10.2018 הגיש עו"ד בלטר בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי בשם המערערת ואחיה, אהרון גרינברג (להלן: אהרון), שבה עתר לבטל את החלטת אישור המכר בבית המשפט המחוזי והחלטה נוספת מיום 2.10.2018 – שבה קבע בית המשפט המחוזי כי החייב, אהרון והמערערת חייבים להעביר לעו"ד מרקס נתונים על אודות הכנסותיהם ולחתום על בקשות להקלות במס שבח. בבקשה זו נטען כי החלטות בית המשפט המחוזי התקבלו בהיעדר תגובה מטעמם ומבלי שצורפו להליך. בית המשפט המחוזי קבע מועד לדיון בכל הבקשות התלויות ועומדות ליום 22.10.2018, והמערערת לא התייצבה לדיון זה. עו"ד בלטר שנכח בדיון מסר בו כי כל בני משפחת גרינברג מעוניינים לרכוש את בית המגורים (להלן: טענת הפדיון). ביום 7.11.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשות שהוגשו הן על ידי המערערת ואהרון, הן על ידי החייב. בהחלטה זו הבהיר בית המשפט המחוזי כי למערערת ולאהרון אין מעמד בהליך לאישור המכר בבית המשפט המחוזי. הליך זה נדרש רק משום שהחייב מצוי בהליך חדלות פירעון ומשכך כל אדם שמבקש לנהל הליך משפטי נגדו – דוגמת ההליך למימוש הבית בהוצאה לפועל – נדרש לבקש היתר מבית משפט של פש"ר. משכך, החלטת אישור המכר בבית המשפט המחוזי ניתנה על ידי בית משפט של פש"ר כמפקח על הליכי מימוש הזכויות של החייב בבית, כאשר הליך המימוש עצמו מבוצע בהוצאה לפועל. כן הובהר כי המקום המתאים להעלאת טענותיהם של המערערת, אהרון והחייב, ובכלל זאת את טענת הפדיון, הוא לפני לשכת ההוצאה לפועל. לגופו של עניין ציין בית המשפט המחוזי כי החייב מצוי בהליכי חדלות פירעון, ואחיו חייבים סכומים משמעותיים לחברת נפקו סטאר כמי שערבו לחובותיו של החייב. משכך, לא ברור מניין להם הממון הדרוש לפדיון הבית. זאת לאחר שנטען על ידי המערערת ואהרון כי שניהם אנשים חולים ונכים "שהפרוטה לא מצויה בכיסם", בלשון בית המשפט המחוזי. ביום 11.11.2018 ניתנה החלטה נוספת של רשמת ההוצאה לפועל בכפר סבא שבה אושר לעו"ד מרקס לדווח על עסקת המכר למס שבח. על החלטה זו הגיש החייב בקשת רשות ערעור, שנדחתה כפי שיפורט בהמשך. 6. בשל קיומם של הליכים רבים שהתנהלו בערכאות השונות בעניין הנכסים, פנה עו"ד מרקס לבית משפט של פש"ר בבקשה להעביר אליו את כל ההליכים שנוגעים למימוש הבית ולהורות על עיכוב הליכים אלה בערכאות השונות ובכלל זה בהוצאה לפועל. בקשה זו של עו"ד מרקס התקבלה בהחלטה מיום 19.8.2019, חרף התנגדות החייב (להלן: ההחלטה לאיחוד הליכים). בהחלטה לאיחוד הליכים ציין בית המשפט המחוזי כי ריכוז הדיון בכל ענייניו של החייב בערכאה אחת צפוי לקדם את תועלתם של הנושים ושל החייב בעצמו, בשל היכרותו של בית המשפט המחוזי עם הנסיבות הרלוונטיות. בהקשר זה נדחו טענות החייב שלפיהן בית משפט של פש"ר אינו מוסמך לדון בהליכי מימוש שמנוהלים על ידי נושה מובטח, והובהר כי אם בית משפט של פש"ר מוסמך לפקח על ההליכים בהוצאה לפועל, ודאי שהוא מוסמך לדון בהם בעצמו. בהמשך להחלטה זו הגיש עו"ד מרקס בקשה למתן החלטה בבקשה לרשות ערעור שהגיש החייב לבית משפט השלום בנתניה, בגין החלטת רשמת ההוצאה לפועל בכפר סבא מיום 11.11.2018 שבה אושר לעו"ד מרקס לדווח על עסקת המכר למס שבח. בהתאם, הבקשה לרשות ערעור נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 24.10.2019, ובקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה ביום 26.12.2019 (רע"א 7792/19, השופט ד' מינץ). 7. במקביל להליכי מימוש הבית, פעל בא-כוחה של חברת נגש, עו"ד עידן מרדכי (להלן: עו"ד מרדכי), למימוש המגרש במסגרת תיק הוצאה לפועל מספר 518965-06-17 בחיפה. ביום 26.3.2018 התקבלה בהסכמת החייב בקשתו של עו"ד מרדכי להורות על המשך הליכי מימוש המגרש בהוצאה לפועל, וזאת בכפוף לכך כי המימוש ייעשה באישור בית משפט של פש"ר. שנה לאחר מכן, ביום 28.3.2019 הגיש עו"ד מרדכי בקשה לאישור מכר המגרש, שבה נטען כי לאחר הליך התמחרות הוכרז זוכה – הוא אברהם טטרואשווילי (המשיב 5 ואחד משני הקונים), שהציע לקנות את המגרש תמורת סך של 700,000 ש"ח. עו"ד בלטר הגיש התנגדות לבקשה לאישור מכר המגרש מטעם החייב, וזאת בהסתמך על מספר נימוקים. נטען בין היתר כי בית משפט של פש"ר אינו מוסמך לדון באישור המבוקש, כי אם לשכת ההוצאה לפועל. בדיון שהתקיים בבקשה טען החייב עצמו לקיומה של קנוניה בין הקונים ובין עו"ד מרדכי, בשל העובדה כי מדובר במי שביקשו לרכוש גם את הזכויות בבית. בהחלטה מיום 7.5.2019 דחה בית המשפט המחוזי את טענות החייב וקיבל את הבקשה לאישור מכר המגרש. גם בהחלטה זו הובהר כי בית משפט של פש"ר מאשר את עסקת מכר המגרש מתוקף תפקידו כמפקח על מימוש זכויות של החייב בהליכי חדלות פירעון. עוד צוין בהחלטה כי החייב לא השמיע כל טענה לעניין סבירות העסקה, ואין שחר לטענת הקנוניה. מכאן להליכים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי ועומדים במרכז הערעור. ההליכים נושא הערעור 8. לאחר ההחלטה לאיחוד הליכים, ביום 6.11.2019 הגישה המערערת באמצעות עו"ד בלטר בקשה לביטול כל ההחלטות שנוגעות למכירת הנכסים "מתוך חובת הצדק", וכן לעיכוב ביצוע ההחלטות במעמד צד אחד (להלן: בקשה 161 הראשונה). בבקשה 161 הראשונה נטען כי המערערת – אישה חירשת, אילמת וחולה במחלה קשה – לא הייתה מודעת לאף אחת מההחלטות שנגעו למכירת הנכסים; לא הייתה שותפה להליך כלשהו שהתנהל בעניין המכירה; לא קיבלה את כתבי הטענות וההחלטות שנגעו להליכים אלה; ולא זומנה לאף דיון שהתקיים בעניינם. לשיטת המערערת, פגמים אלה בהליך המכירה מחייבים את ביטול כל ההחלטות שניתנו בו, וזאת אף מבלי להזדקק לטיעונים ענייניים לגופו של המכר. בהחלטה מיום 17.11.2019 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה להענקת סעדים במעמד צד אחד. ויומיים לאחר מכן הגיב עו"ד מרקס לבקשה 161 הראשונה וטען כי המערערת הייתה מודעת לכל ההליכים שקדמו למתן ההחלטות שאותן היא מבקשת לבטל, ומשכך יש לדחות את בקשתה. ביום 20.11.2019 התקיים דיון בבקשה 161 הראשונה בנוכחות המערערת, אך ללא מתורגמן לשפת הסימנים. בדיון זה הצהיר עו"ד בלטר כי הוא מייצג את המערערת אך מעולם לא פגש אותה עד ליום הדיון, ומעולם לא הגיש כל בקשה בשמה או בשם אחיה אהרון. עו"ד בלטר שב על טענת הפדיון ואמר כי המערערת מעוניינת לרכוש את הבית. בדיון השתתף גם ויקטור בורביע, חתנו של החייב (להלן: בורביע) שטען כי הוא בודק אפשרות לקבל הלוואה לצורך פדיון הבית עבור המערערת. הצדדים הגיעו להסכמה שלפיה הם יוותרו על חקירת המערערת וינסו להגיע להבנות, ואם אלה לא יושגו תינתן למערערת הזדמנות להשיב לתגובת עו"ד מרקס, ולאחר מכן תינתן החלטה בבקשה 161 הראשונה. לאחר הדיון הגישו הקונים בקשה להצטרף להליך ועתרו לדחיית בקשה 161 הראשונה. עו"ד בלטר הגיש בקשות רבות למתן ארכות להשיב לתגובת עו"ד מרקס ולתגובת הקונים. בסופו של יום לא הוגשה תשובה מטעם המערערת, ותחת זאת הוגשה בקשה לתיקון בקשה 161 הראשונה (להלן: בקשה 161 המתוקנת). בבקשה 161 המתוקנת טענה המערערת כי יש לבטל את כל ההחלטות שנוגעות למכר הנכסים גם משום שאלה התקבלו בהיעדר סמכות עניינית של בית משפט של פש"ר. בהקשר זה נטען כי לא הייתה לבית משפט של פש"ר סמכות להורות על העברת הליכי המימוש שהתנהלו בהוצאה לפועל ולאחד אותם תחתיו, וזאת משום שהליכים אלה נוגעים גם לזכויותיה של המערערת, שאיננה פושטת רגל. על כן, כך נטען, כל ההחלטות שנגעו למכר הנכסים ניתנו בחוסר סמכות והן בטלות מעיקרן. 9. בית המשפט המחוזי דחה את בקשה 161 הראשונה ואת בקשה 161 המתוקנת בהחלטה מיום 28.2.2020 (להלן: ההחלטה). ביחס לבקשה 161 המתוקנת ציין בית המשפט כי כל העילות שהמערערת ביקשה להוסיף היו ידועות לה או היו יכולות להיות ידועות לה כבר בעת הגשת בקשה 161 הראשונה, ולא הובאה הצדקה לאי-הכללת עילות אלה בבקשה 161 הראשונה. לגופם של דברים הבהיר בית משפט של פש"ר כי הוא היה מוסמך לתת את כל ההחלטות שניתנו בקשר למכירת הנכסים, וכי הטענות לקנוניה של עו"ד מרקס והקונים הן חסרות שחר. גם בקשה 161 הראשונה נדחתה במסגרת ההחלטה, וזאת משום שהמערערת הייתה מיוצגת על ידי עו"ד בלטר לפי ייפוי כוח משנת 2017 ואף נטלה בעצמה חלק בכמה מההליכים הרבים שננקטו בנוגע למימוש הזכויות בנכסים. מכאן הוגש הערעור. על מנת שהתמונה לא תימצא חסרה יצוין כי ביום 5.3.2020 השלימו הקונים את תשלום התמורה בעד הבית, ובהחלטה מיום 22.3.2020 הורה בית משפט של פש"ר על רישום זכויותיהם בבית בלשכת רישום המקרקעין; ואלה אמנם נרשמו. הטענות בערעור 10. בערעור טוענת המערערת לקיומם של פגמים מהותיים בהליכים למכירת הנכסים שמצדיקים את ביטולם, תוך התמקדות במכר הבית. לטענת המערערת, השומה שעל בסיסה נקבעה התמורה בעד הבית לא הייתה עדכנית, ונערכה לצורך הכללתה בדוחות הכספיים של חברת נפקו סטאר ולא לצורך הגשתה במסגרת הליכי מימוש בהוצאה לפועל. לשיטת המערערת, עובדה זו גרמה להפחתת אומדן שווי הבית ב-2.2 מיליון ש"ח. כן נטען כי עו"ד מרקס פעל בזדון ובחוסר תום לב וביצע הפחתה מלאכותית של השומה באמצעות הכללת מע"מ מיותר במחיר העסקה, על מנת שזו תתאים להצעת הקונים שעמדה על סך של 4.1 מיליון ש"ח; וכי לא בוצעה התמחרות כך שהליך המכר לא מוצה. טענות אלה מעידות לשיטת המערערת על "קנוניה" של עו"ד מרקס והקונים, שמצדיקה את ביטול העסקה למכירת הבית אפילו בשלב המתקדם שאליו הגיעה. עוד נטען שיש לבטל את מכר הבית משום שלא ניתנה למערערת ולבני משפחת גרינברג הזדמנות ראויה לפדות אותו חרף פניות חוזרות ונשנות לעו"ד מרקס. לטענת המערערת, בורביע ובנו של החייב, עידו גרינברג, הגישו הצעה בכתב לרכוש את הבית במחיר גבוה מזה שהציעו הקונים – 4.5 מיליון ש"ח. למרות זאת פעל עו"ד מרקס מאחורי גבם לקידום העסקה עם הקונים, והציב להם דרישות שלא ניתן לעמוד בהן כתנאי לקידום רכישת הבית על ידם. 11. המערערת שבה על הטענה כי כל ההחלטות בעניין מכירת הנכסים היו מצויות בסמכותו הבלעדית של רשם ההוצאה לפועל, וניתנו בהיעדר סמכות עניינית על ידי בית משפט של פש"ר. משכך, נטען, כל ההחלטות בטלות מעיקרן, ובכלל זה אף ההחלטה על איחוד ההליכים בערכאות השונות שניתנה לפי סעיף 178(ג) לפקודה. לשיטת המערערת, סעיף זה מקנה לבית משפט של פש"ר סמכות רק ביחס להליכים שמתנהלים בבתי משפט ולא בלשכת ההוצאה לפועל. המערערת טוענת כי גם מבחינה מהותית לא הייתה לבית משפט של פש"ר סמכות לאחד תחתיו את ההליכים, וזאת משום שהחייב הוא הבעלים הרשום של חלק מצומצם ביותר מהזכויות בבית, ומשכך משמעות ההחלטות שהתקבלו הייתה שולית ביחס אליו בהשוואה ליתר בעלי הזכויות. עוד טוענת המערערת כי כל ההחלטות שנגעו למכר הנכסים ניתנו בהיעדרה, מבלי שהומצאו לה הבקשות וההחלטות הרלוונטיות, ומבלי שניתנה לה הזדמנות להתנגד. בניגוד לאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי שלפיה עו"ד בלטר ייצג את המערערת החל משנת 2017 והופיע בשמה בכל הדיונים מאז, טוענת המערערת כי החלה להיות מיוצגת על ידי עו"ד בלטר רק בחודש נובמבר 2019. לטענתה, ייפוי הכוח שעליו הסתמך בית המשפט המחוזי בהחלטתו ניתן על ידה לעו"ד בלטר רק לצורך עיון בתיקי הוצאה לפועל ולא לצורך ייצוג. עוד נטען כי אין קשר בין העובדה שהחייב היה מיוצג על ידי עו"ד בלטר בהליכים מסוימים ובין ייצוגה של המערערת על ידו. כן טוענת המערערת טענות רבות בנוגע למצבה הבריאותי הקשה, ולנזקים החמורים שייגרמו לה כתוצאה ממכירת הבית שבו גידלה לבדה את שלושת ילדיה. בסיכומי התשובה שהוגשו מטעם המערערת בהליך זה נטען לראשונה כי המערערת מעולם לא קיבלה הסבר על משמעות חתימתה על ערבויות עבור אחיה, ועל הסיכונים הכרוכים בכך. 12. בתגובתו דוחה עו"ד מרקס את כל טענותיה של המערערת, וטוען כי יש לדחות את הערעור שמי שעומד מאחוריו, הלכה למעשה, הוא החייב שעושה שימוש ציני במוגבלותה של אחותו, היא המערערת. לטענת עו"ד מרקס, כל הטענות שמעלה המערערת ביחס למחיר העסקה ולפגמים בהליך למכירת הבית כבר נדונו ונדחו על ידי ערכאות רבות, וחל לגביהן מעשה בית דין. כן מציין עו"ד מרקס כי מכר הבית אושר בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל בכפר סבא כבר בשנת 2018, והחלטה זו הפכה לחלוטה טרם שהוגש הערעור. לגופם של דברים טוען עו"ד מרקס כי הצעות בני משפחת גרינברג לפדיון הבית הועלו בעלמא, שכן הוא מעולם לא קיבל הצעה קונקרטית ולא הופקדה כל בטוחה לרכישת הבית על ידי המערערת או מי מטעמה. ביחס לשומה טוען עו"ד מרקס כי החוב של בני משפחת גרינברג לחברת נפקו סטאר עולה במיליוני שקלים על שווי הבית, כך שהאינטרס שלו כמי שמייצג נושה מובטח היה למכור את הבית במחיר גבוה ככל שניתן – וכך אירע. ביחס לאיחוד ההליכים תחת בית משפט של פש"ר טוען עו"ד מרקס כי צעד זה היה מתחייב בשל התנהלות בני המשפחה בניצוחו של החייב, שפתחו בהליכים מקבילים רבים תוך הטעיית הערכאות השיפוטיות בתביעות סותרות. כן נטען כי אין ממש בטענות המערערת לגבי סמכות בית משפט של פש"ר, והוא מוסמך לדון בכל הליך שנוגע למימוש נכסיו של פושט רגל. לעניין הייצוג טוען עו"ד מרקס כי החייב, המערערת ושאר בני המשפחה נעזרו לכל אורך הדרך במספר עורכי דין והחליפו את הייצוג באופן אסטרטגי על מנת לסכל את הליכי המימוש של הבית. המערערת סירבה לחתום על אישורי מסירה של מסמכים שהומצאו לה על מנת שתוכל לטעון לאחר מכן שלא קיבלה אותם. עו"ד בלטר ייצג את המערערת בפועל מראשית ההליכים, והוא לא יכול לטעון ברצינות שהיא אינה מודעת לבקשות ולהחלטות השונות שניתנו בתיק הפש"ר, כאשר ההליכים ננקטו על ידי עו"ד בלטר בעצמו, ובשם אחיה של המערערת – הוא החייב. כן נטען כי המערערת מבקשת לבטל מחובת הצדק החלטות שהתקבלו לאחר הדיון מיום 22.10.2018, כאשר אין מחלוקת שבדיון זה ובהליכים שלאחריו היא הייתה מיוצגת. בתגובת הקונים לערעור נטען כי החייב הוא הרוח החיה מאחורי כל הליכי הסרק של המערערת שנועדו אך כדי לעכב את מכירת הנכסים. הקונים עומדים על כך שלא הייתה בינם ובין עו"ד מרקס כל קנוניה, וכי טענה זו הועלתה לראשונה בבקשה 161 המתוקנת מבלי שהוצגה ראיה כלשהי להוכחתה. הקונים מדגישים כי מכירת הבית היא מעשה עשוי, לאחר שהושלמה זה מכבר בתום לב ובתמורה. 13. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 22.7.2021 יוצגה המערערת על ידי עו"ד אורי מייטליס ועו"ד תמר מירז מטעם הסיוע המשפטי, והתלוותה למערערת מתורגמנית לשפת הסימנים. בראשית הדיון ביקש עו"ד מייטלס לחזור מטענת הקנוניה שהופיעה בכתבי טענות קודמים שהוגשו מטעם המערערת. הוא טען כי יש מקום להתערב בהחלטות קודמות בשל מצבה הבריאותי הקשה, ועמד על כך שיש לאפשר למערערת להעמיד בטוחה על מנת לפדות את הבית. כן התאפשר לחייב לומר דברים, והוא עמד על כך שיש באפשרותו להעמיד בטוחה לרכישת הבית. לשאלתנו השיב בא-כוח הקונים, עו"ד עופר זמיר, כי בשלב זה לאחר שמכירת הבית הושלמה, אין עוד כל אפשרות לתת למערערת הזדמנות לרכוש את הבית לפנים משורת הדין. עו"ד זמיר טען כי הקונים השקיעו כ-700,000 ש"ח בשיפוץ הבית, וקנו גם את המגרש בהסתמך על רכישת הבית. כן הובהר כי המערערת פינתה את הבית בהסכמה כשנה לפני הליך המכר וללא כל קשר לקונים, וקיבלה 20,000 ש"ח מקופת הכינוס לצורך מימון הפינוי ותשלום דמי שכירות בדיור חלופי. 14. שלושה ימים לאחר הדיון בבית משפט זה, ביום 25.7.2021 הגיש עו"ד בלטר בקשה לעיכוב מתן פסק הדין עד להגשת בקשה מטעם המערערת להשלמת טיעון. לבקשה צורף תצהיר מאת עו"ד בלטר עצמו, ללא ייפוי כוח של המערערת. בהמשך, ביום 28.7.2021 הוגשה בקשה נוספת מטעם עו"ד בלטר שבה עתר לעיכוב מתן פסק הדין, לקבלת היתר להגשת השלמת טיעון ולקביעת דיון נוסף בערעור. גם לבקשה זו צורף תצהיר מאת עו"ד בלטר, והיא הוגשה ללא ייפוי כוח מטעם המערערת. כבר בשלב זה יובהר כי המערערת הייתה מיוצגת בדיון על ידי בא-כוח אחר; ומשכך, ומשלא צורף לבקשות שהגיש עו"ד בלטר ייפוי כוח או כל מסמך אחר שממנו עולה כי הבקשות הוגשו על דעתה של המערערת – אין לעו"ד בלטר כל מעמד בהליך. גם לגופם של דברים, מעיון בבקשות עולה כי הן חוזרות בעיקרן על הטיעונים שהועלו בהודעת הערעור שעליה חתום עו"ד בלטר. דיון והכרעה 15. לאחר בחינת טיעוני הצדדים בכתב על נספחיהם, ומששמענו את הטיעונים בעל פה, סבורתני כי אין מקום לקבל איזו מטענות המערערת, ואציע לחבריי כי נדחה את הערעור. ההליכים למימוש הבית במסגרת תיק הפש"ר החלו עוד בשנת 2015, ודומה שאין הליך משפטי שלא ננקט על ידי החייב, המערערת ובני משפחה נוספים, בניסיון למנוע את מכר הבית ולעכבו. ערעור זה הוא רק אחד מאותם הליכים והוא מבוסס על טענות "ממוחזרות" שכבר נדונו בערכאות רבות ונדחו על ידן. רוב הטענות שנכללו בערעור הן טענות עובדתיות שאין זו דרכו של בית משפט של ערעור להתערב בהן, ולא התקיימו בענייננו נסיבות חריגות שמצדיקות סטייה מכלל זה (ראו מני רבים: ע"א 7188/18 אמיר נ' חנאי, פסקה 59 (28.12.2020). כפי שעוד יבואר, גם ביחס לסוגיה המשפטית שנוגעת לסמכותו של בית משפט של פש"ר מצאתי כי אין ממש בטענות המערערת. ואפרט. 16. המערערת מעלה טענות רבות לעניין השומה שעל בסיסה נערכה העסקה למכירת הבית, ובסופו של יום טענתה מתמצה בכך ששוויו של הבית הוא 6.3 מיליון ש"ח והתמורה ששילמו הקונים עומדת על 4.1 מיליון ש"ח בלבד. טענה זו דינה להידחות כבר מן הטעם שחובה של המערערת ובני משפחת גרינברג עומד כיום, לטענת עו"ד מרקס, על 7.5 מיליון ש"ח; כך שמיצוי הליכי המכירה והשגת תמורה גבוהה ככל שניתן הם בראש ובראשונה אינטרס של חברת נפקו סטאר. מבלי להביע עמדה לגופה של השומה, ומשהמערערת לא צירפה לערעור חוות דעת שיש בה כדי לסתור את חוות הדעת השמאית מטעם עו"ד מרקס – גם אם ניתן היה למכור את בית המגורים בתמורה ל-6.3 מיליון ש"ח כטענת המערערת, לא היה בכך כדי להותיר יתרת זכות כלשהי בקופת הכינוס. הפער המשמעותי בין מחיר המכירה של הבית ובין גובה החוב לנושה המובטחת, חברת נפקו סטאר, לא יכול להותיר ספק כי החברה בחרה באמצעות עו"ד מרקס בהצעה המשתלמת ביותר שניתן היה להשיג. טענה נוספת שבפי המערערת היא כי לא ניתנה לה הזדמנות ראויה לפדות את הנכס, לא כל שכן להעמיד בטוחות שיוכיחו את "רצינות" ההצעה. מדובר בטענה עובדתית שנטענה ונדחתה הן במסגרת הליכי ההוצאה לפועל הן בהליך הפש"ר, ואף הונחה לפתחו של בית משפט זה במסגרת רע"א 7792/19 ונדחתה. חרף טענות חוזרות ונשנות של המערערת, של החייב, ושל בני משפחה נוספים, כי ברצונם וביכולתם לפדות את הנכס במחיר שעולה על זה שהוצע על ידי הקונים, לא הוצגה כל ראיה לכך כי במועד כלשהו הגישה המערערת או מי מטעמה הצעה כנה ואמיתית לפדות את הנכס. זאת ועוד. עצם הטענה כי קיימת בידי המערערת או החייב אפשרות מעשית לפדות את הנכס, היא מוקשית. החייב העיד בהליכים מסוימים כי הוא חסר כל, אינו עובד ונתמך על ידי בני משפחתו ובהם המערערת; ובהליכים אחרים טענו החייב והמערערת כי היא סמוכה על שולחנו וכי מצבה הכלכלי קשה ביותר. במצב דברים זה, כלל לא ברור כיצד יכולה המערערת לממן את רכישת הנכס. ולראיה, חרף מספר הזדמנויות שבהן הציע עו"ד מרקס כי בני המשפחה יעמידו בטוחה להצעה, שהופרחה לאוויר בלא תימוכין, הדבר לא נעשה. משכך, שוכנעתי כי יש לקבל את טענתו של עו"ד מרקס כי טענת הפדיון אינה מבוססת על אפשרות רצינית ומעשית של בני המשפחה לרכוש את הבית. מה גם שבשלב זה מדובר במעשה עשוי, והזכויות בבית נרשמו על שם הקונים שרכשו אותו בתום לב ובתמורה, ולדבריהם אף השקיעו כספים רבים בשיפוצו. 17. לעניין השתתפותה בהליכי המכר בתיק הפש"ר טוענת המערערת כי לא הייתה מודעת להליכים, לא הייתה מיוצגת ולא ניתנה לה הזדמנות להתנגד להם. טענות אלה אין לקבלן. הבקשה להורות על המשך הליכי מימוש הבית בהוצאה לפועל הומצאה למערערת בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי. ההליך העיקרי למכירת בית המגורים התנהל בלשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא, והמערערת הייתה צד להליך זה ויוצגה בו על ידי עו"ד בלטר. בהקשר זה יובהר כי בייפוי הכוח משנת 2017 שהוגש בתיק ההוצאה לפועל המערערת הסמיכה את עו"ד בלטר באופן מפורש להגיש בשמה תביעות, בקשות, התנגדויות והודעות; להופיע בשמה בבית המשפט; ולנקוט בכל פעולה שימצא לנכון שיש בה כדי לקדם את ענייניה, וזאת על אף שצוין במסמך כי ייפוי הכוח נועד לצורך עיון בתיקים. אף אם המערערת עצמה לא נכחה בכל הדיונים בהוצאה לפועל, אין ספק כי עו"ד בלטר היה מוסמך לייצגה ואף עשה זאת באופן נמרץ ביותר, תוך הגשת בקשות והתנגדויות אין-ספור. ובנקודה זו יודגש כי המערערת לא צירפה לערעור כל מסמך מלבד החלטת בית המשפט המחוזי מיום 28.2.2020, וכי לבית משפט זה אין גישה לתיק ההוצאה לפועל. עם זאת הוברר כי מכר בית המגורים אושר בהחלטת ההוצאה לפועל בכפר סבא מיום 13.9.2018, והמערערת הייתה צד להליך ולהחלטה. המערערת כלל לא טענה כי לא הייתה מודעת להליכים שם, ועו"ד גולדברג אף הגיש בשמה בקשה לביטול אותה החלטה, בקשה שנדחתה. עו"ד בלטר ייצג את החייב לסירוגין בתיק הפש"ר, במקביל לייצוג המערערת בהוצאה לפועל. בתקופות מסוימות המערערת והחייב אף התגוררו באותו בית, ודומה שהחייב הוא מי שעומד לפחות מאחורי חלק מההליכים שהוגשו בשמה. בנסיבות אלה, לא יכול להיות ספק כי המערערת הייתה מודעת להליכים שהתנהלו בתיק הפש"ר ולמשמעותם, ויובהר כי עד להחלטה לאיחוד הליכים כל הליכי המכר התנהלו בלשכת ההוצאה לפועל ובית משפט של פש"ר היה מעורב בהם רק לצורך פיקוח ובשל הליכי הכינוס שהתנהלו בעניינו של החייב. זאת ועוד, מעיון בתיק הפש"ר עולה בפירוש כי הפסקות הייצוג והחלפת באי-הכוח של החייב והמערערת היו חלק מהתנהלות שנועדה לסרבל את ההליכים ולעכבם, ולא מתעורר ולו בדל של חשש כי המערערת לא הייתה מיוצגת באופן אפקטיבי באיזה מן ההליכים. 18. ומכאן לטענה שנוגעת לסמכות בית משפט של פש"ר לתת החלטות בהליך המכר. בהקשר זה טענה המערערת כי סעיף 178(ג) לפקודה אין בו כדי להקנות לבית משפט של פש"ר סמכות לאחד תחתיו הליכים שמתנהלים בהוצאה לפועל. כידוע, לנוכח מומחיותו הייחודית בתחומו, מוקנה לבית המשפט של פשיטת רגל שיקול דעת רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: רע"א 5633/18 בדראן נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 14 (16.10.2018)). בנסיבות המקרה שלפנינו ובשל השימוש לרעה שעשו החייב והמערערת בהליכי משפט באמצעות נקיטת הליכים מקבילים בערכאות השונות והגשת בקשות דחייה רבות, דומה כי לא נותרה לבית משפט של פש"ר ברירה אלא לאחד תחתיו את ההליכים השונים במטרה להביא לסיום מהיר ויעיל של ההליכים למימוש הנכסים. ויודגש כי מכירת הבית אושרה על ידי ההוצאה לפועל בכפר סבא עוד לפני שניתנה ההחלטה לאיחוד הליכים, והטענות השונות ביחס למחיר המכירה ולאפשרות של פדיון הבית על ידי בני משפחת גרינברג כבר נדונו ונדחו שם. למעשה, כל שעשה בית משפט של פש"ר לאחר ההחלטה לאיחוד הליכים הוא חתימה על צו המכר, ובנסיבות המקרה שלפנינו מדובר בהליך פורמלי בלבד. בהינתן כל האמור, שוכנעתי כי לא היה באיחוד ההליכים תחת בית משפט של פש"ר כדי לגרום לעיוות דין או לפגוע בזכויותיה הדיוניות של המערערת (ראו והשוו: רע"א 9082/05 שרידב השקעות בע"מ נ' עו"ד הרטמן, פסקה 5 (26.3.2007)). 19. לבסוף יצוין כי טענת המערערת שלפיה לא הבינה את משמעות החתימה על ערבויות עבור אחיה נטענה לראשונה בסיכומי התשובה שהוגשו מטעמה בהליך זה, ואין לה זכר בכתבי הטענות בכל אחד מההליכים בערכאות הקודמות. גם אם יש ממש בטענה זו, ברי שלא ניתן לבררה במסגרת ערעור זה. עוד יודגש כי המערערת ערבה לחובותיו של החייב לפי הסכם הלוואה שנחתם בשנת 2008, וכן בהתאם לפסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו משנת 2012 שניתן בהסכמתה של המערערת ובעת שהייתה מיוצגת; וחזקה על בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ועל בא-כוחה של המערערת דאז כי הסבירו לה את משמעות הסכמתה למתן ערבות. נוסף על כך, במועד שבו חתמה המערערת על הערבות היא החזיקה אך בחלק מצומצם מהזכויות בבית, ושאר בני משפחת גרינברג החזיקו בחלק הארי של הזכויות. כך שגם אם המערערת הייתה מסרבת לתת ערבות, דומה שלא היה בכך כדי למנוע את התוצאה של מכירת הבית לצורך פדיון החוב לחברת נפקו סטאר. ניתן להבין את הקושי של המערערת להשלים עם נטילת זכויותיה בנכס שהיה ברשות משפחתה במשך שנים רבות, ושבו התגוררה בעצמה. עוד יובהר כי בית משפט זה ער לנסיבות חייה המורכבות של המערערת ולקשיים הרבים שעימם היא מתמודדת. עם זאת, בשלב שבו אנו מצויים היום אין עוד כל אפשרות להימנע ממימוש הנכס לצורך פירעון החובות הכבדים של אחיה-החייב שהמערערת ערבה להם, ואין טעם לנקוט בכל פעולה נוספת בניסיון לעכב או למנוע את מכירתו לקונים. פעולות אלה רק "דוחות את הקץ" ואין בהן כדי לסייע למערערת לשפר את מצבה. סוף דבר 20. אם תישמע דעתי הערעור יידחה. לנוכח מצבה הכלכלי של המערערת, לא ייעשה צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופט ג' קרא: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' אלרון: אני מסכים לפסק דינה המפורט והמנומק של חברתי השופטת ע' ברון אשר לא פסחה על אף אחת מטענות המערערת בערעורה ועשתה זאת ברגישות רבה, זאת לנוכח נסיבותיה המיוחדות של המערערת. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ע' ברון. ניתן היום, ‏ז' באלול התשפ"א (‏15.8.2021). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20019690_G30.docx עא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1