בן שיטרית רפאל נ. רשות הנמלים והרכבות

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1958/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערער: רפאל בן שיטרית נ ג ד המשיבה: רשות הנמלים והרכבות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 22.1.97 בת"א 1553/93 שניתן על ידי כבוד השופט י' זפט בשם המערער: עו"ד דוד סרנגה ועו"ד שלמה רן בשם המשיבה: עו"ד ב' זייגר פסק-דין השופט ת' אור: 1. המערער נפגע בתאונת עבודה ביום 25.5.90 במהלך עבודתו אצל המשיבה. המערער עבד כסוור, וביום המקרה עסק בפריקה והובלה של מטען ברזל לבניין מאוניה. בעת שהיה עסוק בעבודתו זו והלך על משטח עבודה של המשיבה, נתקל בקרשים או חלקי קרשים אשר היו פזורים על משטח העבודה, ונפל. כתוצאה מכך נפגע בידו. על פי קביעות בית המשפט המחוזי, אותם קרשים מפוזרים היוו מכשול לעובדים, ביניהם המערער, אשר עברו במשטח העבודה תוך כדי נשיאת הברזלים. המכשול של קרשים מפוזרים במשטח העבודה היה מכשול כמעט קבוע, והיה ידוע למשיבה. על אף זאת, לא נקטה בצעדים סבירים לניקוי משטח העבודה עליו פוסעים העובדים, ולא נקטה כל שיטת עבודה אשר תמנע את הסיכון הטמון בכך. בית המשפט הדגיש עוד, שהנהגת שיטת עבודה ראויה אשר תבטיח את ניקיון המשטח, היתה בעלת חשיבות בטיחותית מיוחדת, בהתחשב בכך שהמשיבה היתה מודעת לכך ששיטת הפרמיות בה עבדו העובדים, כולל המערער, גורמת להאצת קצב העבודה, דבר העלול לעיתים לבוא על חשבון נקיטת אמצעי זהירות. בהתחשב בכל אלה, קבע בית המשפט המחוזי כי המשיבה התרשלה ועקב רשלנותה ארעה התאונה למערער. בית המשפט קבע גם, שהיתה רשלנות תורמת של המערער. בקבעו זאת, הזכיר בית המשפט שהמערער נתקל במכשול גלוי, ולגישתו, לו היה נוקט המערער באמצעי זהירות הולמים, יכול היה להימנע מלהתקל בו. עוד הזכיר בית המשפט, שהמערער, כסוור ועובד ותיק של המשיבה, היה מודע לקיומם של קרשים במשטח העבודה. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט שהמערער תרם בהתרשלותו כדי 30% מהאחריות לקרות התאונה. אשר על כן, חייב את המשיבה בתשלום 70% מנזקיו עקב התאונה בלבד. ערעור המערער בפנינו מתייחס הן לשאלת האחריות לקרות התאונה והן לגובה הפיצויים שנפסקו לו. 2. טענת המערער היא, שלא היה מקום לייחס לו רשלנות תורמת, ולחילופין ששיעורה כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי הינו גבוה מהראוי. לדעתי, יש לקבל את הטענה ולקבוע כי לא היה מקום לייחס למערער רשלנות תורמת. על המערער הוטלה עבודה קשה הכרוכה במאמץ פיסי של עבודת סבלות - נשיאת ברזלים המיועדים לבניה. לא עליו היתה מוטלת המשימה לנקות את משטח העבודה מהקרשים אשר היו מפוזרים בו. הדבר היה מוטל על המשיבה, וכפי שהוכח, מצב המשטח - על המכשולים שבו - היה ידוע לה, ולא היה כל צורך שהמערער יסב תשומת לבה לכך. על אף זאת, לא נעשה על ידה דבר לתיקון המצב. בנסיבות אלה, נאלץ המערער לשאת את הברזלים הכבדים כשהוא הולך על אותו משטח, על הסיכונים הטמונים בו. היה עליו, כמובן, ככל אדם סביר, לשים לבו למשטח שלפניו ולהזהר בהולכו על המשטח לבל יתקל באחד ממכשולי הקרשים אשר היו פזורים עליו. אולם בנסיבות בהן אדם אדם נושא מטען כבד, וכפי שהוברר, העבודה של פריקת המטען נעשית בקצב מואץ, אך סביר שהוא עלול לטעות ולא להבחין במכשול העומד בדרכו, בפרט כשהוא מרוכז בעבודתו הפיסית הקשה. אכן, נשיאתו של משא כבד מגבילה את היכולת לשים לב היטב למסלול הדרך בו הלך המערער. אין גם להוציא מכלל אפשרות סבירה, שבגלל היותו מרוכז בעבודה זו, נעלם מעיניו קרש או חלק של קרש, ועובדה זו היא אשר גרמה לכך שנתקל בו ונפל. תוצאה כזו של התקלות בקרש ונפילה עלולה לקרות בלהט העבודה ומתוך רצון לבצעה ביעילות ובזריזות, ולא תמיד תצביע על קיום התרשלות. בשאלה מתי תחשב התנהגותו של עובד לרשלנות ותזקף לחובתו רשלנות תורמת, אומר השופט אריאל בע"א 477/98 בוארון נ' עירית נתניה (פ"ד מב(1) 415) דברים היפים לענייננו: "עד שאנו באים לקבוע אשם תורם מצד העובד הנפגע ולכרסם כתוצאה מכך בפיצוי המגיע לו עקב הפגיעה שנפגע בגין אחריותו ורשלנותו של המעביד שלמענו עבד ובשירותו של זה נפגע - עלינו להביא בחשבון, שהעובד עלול בלהט עבודתו גם לטעות, אולם אין לראות בכך בהכרח רשלנות תורמת. ראי דברי השופט לנדוי (כתוארו אז) בע"א 5/65 (פ"ד יט(3) 205, 212-211): '... עובד העושה עבודה מסוכנת למען מעבידו אינו נותן את דעתו תמיד רק על בטחונו האישי שלו. אין זו ממידת הסבירות לדרוש ממנו שינהג כן, ולבוא אליו בטענה שאילו עשה הכל כדי להשמר לנפשו, היתה הסכנה חדלה להיות סכנה. בוודאי עליו להזהר בעבודתו. אבל יש להכיר בכך שדווקא אצל העובד הטוב קיים הרצון לעשות את מלאכתו היטב, ולשם כך הוא מוכן אפילו לקבל על עצמו סיכוני גוף. ועוד הכירו בתי המשפט בכך שכרגיל העובד אינו עושה את עבודתו בתנאים המאפשרים לו לשקול בישוב הדעת את הסיכונים לעומת הצורך לעשות את המלאכה, כדרך שאנו עושים לאחר מעשה באוירה השקטה של אולם המשפטים" (בעמוד 425). הנטל להוכיח את רשלנותו התורמת של המערער מוטל על המשיבה. נוכח כל האמור לעיל, הנני סבור שאין לייחס למערער רשלנות תורמת, רק על סמך זאת שהוא ידע על קיומם של קרשים מפוזרים בשטח ועל סמך העובדה שהוא נתקל באחד מקרשים אלה. אשר על כן, יש לבטל את קביעת בית המשפט המחוזי בדבר קיום רשלנות תורמת של המערער. 4. טענות המערער לעניין גובה נזקיו מתמקדות בשלושה עניינים. ככל שאלה מתייחסות לקביעת שיעור הנכות שנותרה למערער עקב התאונה, ולפיצוי שנפסק לו בגין הפסד השתכרות והפסד כושר השתכרות, פסיקתו של בית המשפט המחוזי מקובלת עלינו ואין להתערב בה. העניין האחד שמצדיק את התערבותנו, נוגע לסכום בסך 60,007 ש"ח (המתקרב לסכום של 90,000 ש"ח ביום פסק הדין בבית המשפט המחוזי), אותו החליט בית המשפט לנכות מסכום הפיצויים. בית המשפט החליט על ניכוי זה על סמך ההנחה שסכום זה שולם למערער רק משום שהפסיק את עבודתו אצל המשיבה עקב התאונה, והוא לא היה זכאי לקבלו אם התאונה לא היתה קורית והוא היה ממשיך לעבוד אצל המשיבה. כדי להצדיק את הניכוי כאמור, על המשיבה היה הנטל להוכיח שרק עקב התאונה זכה המערער לקבל סכום זה. אם היה זכאי לקבלו גם לולא פרישתו עקב התאונה, שוב אין הצדקה לניכוי זה. קביעתו של בית המשפט בנושא זה הסתמכה על גירסתו של אחד, אמציה רונן, אשר נחקר על תצהירו בבית המשפט. והנה, עיון בעדותו בחקירתו הנגדית אינו מוביל למסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי. את דבריו (בעמודים 185-184 לפרוטוקול), ניתן להבין באופן לפיו גם במקרה פרישה שאינה קשורה בתאונה, המערער היה זכאי למענק האמור. בנסיבות אלה, לא הוכיחה המשיבה שיש לנכות את הסכום האמור. 5. על סמך כל האמור לעיל, מתקבל הערעור כדלקמן: א. קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המערער תרם ברשלנותו לקרות התאונה מבוטלת, והמערער זכאי לסכום הנזק שנגרם לו במלואו. ב. חלק פסק הדין, על פיו נוכה סכום של 60,007 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו למערער מסכום הפיצויים - מבוטל בזה. המשיבה תשלם למערער הוצאות ערעור זה בסך 20,000 ש"ח. ש ו פ ט הנשיא א' ברק: אני מסכים. ה נ ש י א המשנה לנשיא ש' לוין: אני מסכים. המשנה לנשיא הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור. ניתן היום, ד' בניסן התשנ"ט (21.3.99). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97019580.E05 /עכב