פסק-דין בתיק בג"ץ 1958/10
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 1958/10
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
כבוד השופטת מ' נאור
העותרים:
1. משרד האסירים הפלסטיני
2. עו"ד פהמי שקיראת
3. עו"ד כמיל סבאג
4. עו"ד כרים עג'ווה
נ ג ד
המשיב:
אלוף פיקוד המרכז
עתירה למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה:
כ"ו באדר א' התשע"א
(02.03.2011)
בשם העותרים:
עו"ד סמדר בן נתן
בשם המשיב:
עו"ד ענר הלמן
פסק-דין
העתירה שלפנינו מעלה סוגיה אשר עלתה זה לא מכבר בעתירה דומה שנידונה על ידינו ובה ניתן פסק דין בבג"ץ 2690/09 ("יש דין" – ארגון מתנדבים לזכויות אדם נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (טרם פורסם, 28.3.2010)). בדיון לפנינו היום הודיעה באת-כוח העותרים תחילה ובעקבות טענות שהעלתה המדינה כי היא מוכנה להצהיר שבעתירה זו הרשות הפלשתינית אינה עותרת לפנינו ולפיכך חזרה בה מהעתירה, והותירה את העותרים האחרים מבלי לנקוט עמדה לגופה של זכות העמידה. עוד ביקשה באת-כוח העותרים למקד את העתירה, לא בשאלת החזקת עצורים פלשתינים בתוך שטח ישראל, השאלה שנידונה בבג"ץ 2690/09 הנ"ל, אלא בחוסר האפשרות של משפחות פלשתיניות, קרובי עצורים ועורכי-דין מקומיים מהאזור להגיע לדיוני המעצר בישראל. בעניין זה השיב בא-כוח המדינה, כי גם היום עומדת המדינה באופן עקרוני מאחורי הצהרתה שניתנה עוד בשנת 1996 בבג"ץ 2560/96 סלהב נ' מפקד כוחות צה"ל (לא פורסם, 25.3.1997), כי יש נכונות מצידה לאפשר לעורכי-דין ואף לבני משפחה בדרגת קירבה מסוימת להגיע לדיוני מעצר; אך לטענתה יש לבדוק לשם כך הסדרים פרטניים נוכח השינויים שחלו מאז אותה הצהרה. לטענת בא-כוח המדינה אף אין אפשרות להגיב על טענות העותרים בעניין זה, בשל כלליות הטענות בעתירה ובהיעדר נתונים פרטניים המצביעים על יישום לקוי של הצהרת הכוונות שניתנה עוד בבג"ץ סלהב הנ"ל.
על יסוד חזרתו של בא-כוח המדינה על העמדה העקרונית של מתן אפשרות לנוכחות משפחה ועורכי-דין מהאזור, ובהמלצתנו משכה באת-כוח העותרים את העתירה, תוך שמירת טענותיה על יסוד מקרים פרטניים.
לפיכך העתירה נמחקת ללא צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ו באדר א' התשע"א (02.03.2011), בפני באי-כוח הצדדים.
ה נ ש י א ה המשנה לנשיאה ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10019580_N07.doc דז
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il