מרים סער נ. רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול, היחידה המשפטית, משרד הפנים.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 19570-09-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט חאלד כבוב כבוד השופטת רות רונן העותרים: 1. מרים סער 2. זכריה נג'אר 3. ברכה לוי אהרונסון 4. יונה שעיבי 5. שמחה מאור 6. דורית אהרון דחבש 7. יפה יחיא 8. שרה גברא 9. בת שבע לוי נגד המשיבים: 1. שר הפנים 2. רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול, היחידה המשפטית, משרד הפנים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד אסף פריאל; עו"ד יוסי גמליאל בשם המשיבים: עו"ד יונתן ציון מוזס; עו"ד אילנית ביטאו פסק-דין השופטת רות רונן: עניינה של העתירה שלפנינו בסתירות בין רישומי המשיבה 2 (להלן: רשות האוכלוסין) לבין קביעות של ועדות ציבוריות שונות שהוקמו לצורך בחינת פרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן (להלן: פרשת ילדי תימן). הרקע לעתירה לאחר קום המדינה הגיעה עלייה המונית של יהודים ממדינות שונות בעולם, ובהם גם עלייה של כ-50 אלף יהודים מתימן במסגרת מבצע "כנפי נשרים". במהלך שנות ה-50 של המאה הקודמת החלו להצטבר תלונות של הורים בדבר היעלמותם של ילדיהם. חלקם העידו כי התבשרו בדיעבד על מות ילדיהם מבלי שנמסרו להם פרטים על אודות נסיבות המוות, מקום הקבורה או מבלי שנערך תיעוד רשמי כנדרש. בשנות ה-60 החלו משפחות לקבל צווי גיוס על שמם של הילדים שנעלמו, וכפועל יוצא מכך התעוררה סערה ציבורית שלימים קיבלה את הכינוי "פרשת ילדי תימן". על רקע זאת, הוקמו ברבות השנים מספר ועדות ציבוריות שעסקו בפרשה במטרה לפענח מה עלה בגורלם של הילדים שלגביהם נטען כי הם נעדרים (להלן: הוועדות הציבוריות). במשך שנים נותרו חומרי הוועדות הציבוריות חסויים, אולם בשנים האחרונות הוחלט להעמיד אותם לעיון הציבור. בד בבד עם חשיפת החומרים, הוקמה בכנסת ועדה נוספת בנושא – הוועדה המיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן (להלן: הוועדה המיוחדת). על רקע זאת, פנו העותרים – קרובי משפחה של ילדים שנטען שהם נעדרים – למשיבים בבקשה לקבל מידע על אודות קרוביהם שנעלמו, ובין היתר נוהלו הליכים משפטיים בעניין זה. לאחר שנמסר לעותרים מידע בנושא, נשלח ביום 28.4.2025 מכתב בשם העותרים מטעם "פורום אחי למען משפחות ילדי תימן, מזרח והבלקן החטופים" למשיבים. במכתב צוין כי מהמידע שהתקבל עולים פערים משמעותיים בין מסקנות הוועדות הציבוריות השונות שהוקמו לבין המידע המצוי במרשם האוכלוסין (להלן: המרשם), ופורטו עיקרי הפערים שהתגלו. העתירה משלא התקבל מענה למכתב, הגישו העותרים את העתירה דנן. בעתירתם מבקשים העותרים מענה מפורט ומנומק לפערים ולסתירות שהתגלו ברישומי מרשם האוכלוסין בנוגע ל-7 ילדים – קרובי משפחתם של העותרים. ביחס לכל ילד צוינו הספקות שעולים לגביו, בין היתר על רקע מסקנות הוועדה הציבורית הרלוונטית שלפיהן הילדים האמורים הלכו לעולמם. לצד זאת, ביקשו העותרים כי נורה לרשות האוכלוסין לפעול באופן אקטיבי ויזום להסרת פערים ברישומים הרשמיים כך שיתאמו את מסקנות הוועדות הציבוריות ביחס לכלל הילדים שנבחנו; וכי נורה למשיבים לנמק מדוע הסטטוס של אותם ילדים במרשם האוכלוסין מוסיף להיות של אנשים חיים, כאשר הוועדות הציבוריות קבעו שילדים אלה נפטרו. המשיבים בתגובתם הסתמכו על דו"ח הוועדה המיוחדת (ראו מסמך סיכום פעילות הוועדה המיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן (להלן: דו"ח הוועדה המיוחדת)). בדו"ח זה צוין כי נציגי רשות האוכלוסין הבהירו לחברי הוועדה כי בהתאם לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה–1965 (להלן: חוק המרשם או החוק), רישום על אודות פטירתו של אדם נעשה בהתבסס על "הודעת פטירה" או על הוראת קבורה ואישור קבורה (ראו שם, בעמ' 62). "הודעה על פטירה" מוגדרת בסעיף 7 לחוק כהודעה שתימסר "על ידי האחראי על המוסד שבו אירעה הפטירה, על ידי הרופא שקבע את דבר המוות, ובאין רופא – על ידי מי שהיה נוכח בזמן הפטירה". יצוין עוד כי בהתאם לחוק המרשם – שינוי פרט רישום מחייב קיומה של "תעודה ציבורית" כמשמעו של מונח זה בפקודת העדות (ראו סעיפים 19א ו-19ג לחוק המרשם). בדו"ח הוועדה המיוחדת צוין כי נציגי רשות האוכלוסין הדגישו שתעודות פטירה שהונפקו למשפחות על ידי הוועדות הציבוריות אינן נחשבות מסמך ציבורי רשמי ועל כן לא ניתן לעשות בהן שימוש על מנת לעדכן פטירה (ראו שם). בהמשך לכך, המשיבים הבהירו כי דרך המלך לתיקון הפערים הנטענים בין מסקנות הוועדות הציבוריות לבין המידע המופיע במרשם האוכלוסין (קרי – עדכון דבר פטירתם של הילדים), היא על ידי הגשת בקשה מתאימה לרשות האוכלוסין בצירוף תעודה ציבורית רשמית כנדרש בסעיף 19א לחוק המרשם; ובמקרה דנן – פסק דין הצהרתי של בית המשפט לענייני משפחה. בכל הנוגע למקרים הפרטניים שהוצגו בעתירה, הסבירו המשיבים ביחס לכל מקרה ומקרה את מקור הפער בין הרישום לבין מסקנות הוועדה. המשיבים הדגישו כי העותרים לא הגישו בקשות פרטניות לשינוי הרישום, וממילא לא הציגו תעודה ציבורית שעל בסיסה ניתן לבצע את העדכון. עוד הוטעם כי הסמכות לקיים ביקורת שיפוטית על החלטת פקיד הרישום בבקשה לשינוי רישום נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים, מכוח פרט 12(10) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מנהליים, התש"ס-2000. דיון והכרעה לאחר שעיינו בכתבי הטענות ובנספחיהם, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. פרשת ילדי תימן היא "פצע מדמם בלב החברה הישראלית" (ראו עמ' 1 לדו"ח הוועדה המיוחדת). כאבם של העותרים הוא מובן ואינו נותן מנוח. אולם כפי שאף הובהר בדו"ח הוועדה המיוחדת, הסתירות בין הרישום במרשם האוכלוסין לבין מסקנות הוועדות הציבוריות נובעות מהוראות הדין, המגבילות את רשות האוכלוסין מלהתאים את המרשם למסקנות הללו. הדרך המתאימה להתאים את המרשם לקביעותיהן של הוועדות הציבוריות בכלל, ובפרט ביחס לקרוביהם של העותרים, היא על ידי פנייה לבית משפט לענייני משפחה לצורך קבלת פסק דין הצהרתי בדבר פטירתם של הילדים. פסק דין כזה יהווה תעודה ציבורית רשמית שעל בסיסה ניתן יהיה לבצע עדכון פטירה. יוער כי כך אכן נעשה בהתייחס לאחיה של העותרת 7. אנו ערים לכך שהספק מקנן בלבם של העותרים, והפערים שהתגלו עשויים להעיב בעיניהם על ודאותם לגבי גורל יקיריהם – ואיננו מקלים ראש בכך. אולם כפי שגם העותרים מציינים, העתירה אינה מבקשת לקבוע ממצאים עובדתיים חדשים בעניין גורל קרוביהם של העותרים או לערער על מסקנות הוועדות הציבוריות בנושא – וממילא אין בידינו כלים לעשות כן. כל שמבוקש הוא מתן הסבר לפערים שהתגלו ותיקון יזום של המרשם. כפי שתואר לעיל, הפערים נובעים ממגבלות הדין (חוק המרשם), ומטעם זה גם לא ניתן להיעתר לדרישתם של העותרים להורות לרשות האוכלוסין להתאים את המרשם למסקנות הוועדות הציבוריות. נוכח האמור, אין מנוס מדחיית העתירה. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, א' סיוון תשפ"ו (17 מאי 2026). דוד מינץ שופט חאלד כבוב שופט רות רונן שופטת