שאול נמרי נ. משה בנימיני

פסק-דין בתיק רע"פ 1955/12 בבית המשפט העליון רע"פ 1955/12 רע"פ 2054/12 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקש ב-רע"פ 1955/12 וב-רע"פ 2054/12: שאול נמרי נ ג ד המשיב ב-רע"פ 1955/12: משה בנימיני צד קשור ב-רע"פ 1955/12: היועץ המשפטי לממשלה המשיב ב-רע"פ 2054/12: יחזקאל בנימיני רע"פ 1955/12 - בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 24.01.2012 ב-עק"פ 27733-08-11 שניתן על ידי כב' הנשיאה ד' ברלינר וכב' השופטים ג' קרא ומ' סוקולוב רע"פ 2054/12 – בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ב-עק"פ 15761-09-11 מיום 23.1.2012 שניתן על ידי כב' הנשיאה ד' ברלינר וכב' השופטים ג' קרא ומ' סוקולוב תאריך הישיבה: ט' בניסן התשע"ג (20.03.2013) בשם המבקש ב-רע"פ 1955/12 וב-רע"פ 2054/12: עו"ד נחמן גולדברג; עו"ד משה סרוגוביץ בשם המשיב ב-רע"פ 1955/12: עו"ד אורלי קעטבי-עמיר בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד אייל כהן החלטה המשנָה לנשיא מ' נאור: 1. שתי בקשות הערעור שלפנינו עניינן בסאגה משפטית בלתי נגמרת בין המבקש בשתי הבקשות, שאול נמרי, לבין בני משפחת בנימיני. ההליכים שיתוארו כאן הם רק חלק מהתדיינות סבוכה יותר שאין צורך לעמוד על פרטיה. נמרי שכר דירה מיחזקאל בנימיני, אך סרב לפנותה למרות צווים שיפוטיים. הדבר גרר מעשים פליליים עליהם נעמוד בהמשך הדברים. רע"פ 1955/12 2. המדינה הגישה לבית משפט השלום כתב אישום נגד משה בנימיני ושתי דודותיו (אחיותיו של אביו של משה, יחזקאל בנימיני). בכתב האישום יוחסו למשה בנימיני ולדודותיו עבירות של הסגת גבולו של שאול נמרי. נטען בכתב האישום כי הנאשמים נכנסו לדירה אותה שכר נמרי מיחזקאל בנימיני, לקחו מן הבית חפצים שונים והשליכו אותם, ובהמשך – דחפו את נמרי מחוץ לדירה והכו אותו. לאחר שהחלה שמיעת הראיות, הודיעו הצדדים שם לבית המשפט כי הגיעו להסדר טיעון. המדינה הסכימה בהסדר כי משה בנימיני יימחק מכתב האישום ואילו הדודות יורשעו. הדודות אכן הורשעו, ובית המשפט מחק את משה בנימיני מכתב האישום. נמרי לא השלים עם מחיקתו של משה בנימיני מכתב האישום, והוא הגיש נגד משה בנימיני קובלנה פלילית פרטית. קובלנה זו הוגשה גם נגד אביו של משה, יחזקאל. משה בנימיני העלה בטענה מקדמית טענת סיכון כפול, בהתייחס להליך שנוהל נגדו על ידי המדינה, וכן העלה טענת הגנה מן הצדק. בית משפט השלום, שדן בקובלנה הפרטית, קיבל את טענת הסיכון הכפול וקבע (בפסק דין מיום 22.6.2011) כי עומדת למשה בנימיני גם טענת הגנה מן הצדק. נמרי לא השלים עם קביעה זו והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע (בפסק דין מיום 24.1.2012) כי אין מקום לקבלת הערעור. בית המשפט המחוזי קבע כי באמצעות הקובלנה הפלילית הפרטית יצר לעצמו נמרי מעין מסלול ערעור חלופי על ההחלטה למחוק את משה בנימיני מכתב האישום אף שאין הוא זכאי לערער על החלטה זו. נמרי מבקש להחזיר את משה בנימיני "דרך החלון" לאחר שהוצא מכתב האישום שהגישה המדינה "דרך הדלת". התוצאה אליה חותר נמרי, כך נקבע, עומדת בסתירה לחוש הצדק. לו ידעו משה בנימיני ודודותיו שעשויה להיות מוגשת נגדו קובלנה פלילית פרטית, היה משה בנימיני עומד על סיום שמיעת הראיות ועל זיכוי מלא, או למצער על חזרה של המדינה מן האישום כאמור בסעיף 94(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. דרך התנהלות זו של נמרי יש בה, לדברי בית המשפט המחוזי, משום רדיפה והתעמרות במשה בנימיני, לה לא ייתן בית המשפט יד. עומדת למשה בנימיני טענת הגנה מן הצדק ולכן יש לדחות את הערעור אף בלי התייחסות לטענת הסיכון הכפול. 3. על דחיית ערעור זה הגיש נמרי את בקשת רשות הערעור ב-רע"פ 1955/12 שלפנינו. נמרי מבקש להעלות לדיון שלוש שאלות: הראשונה – האם מחיקת כתב האישום בעסקת טיעון זהה מבחינת תוצאתה לחזרת התביעה מהאישום כמובן סעיף 94 לחוק סדר הדין הפלילי; השנייה – האם הגשת קובלנה פלילית נגד נאשם, שאישום נגדו נמחק ללא זיכוי או הרשעה, בשל אותה עבירה, מהווה סיכון כפול; השאלה השלישית שביקש נמרי להעמיד היא האם עסקת טיעון שנערכה בין התביעה הכללית לבין נאשם, לפיה נמחק כתב האישום, מונעת הגשת קובלנה פלילית. בעניין מושא ע"פ 1522/12 מדובר בהליך בו פתח נמרי, כקובל בקובלנה פלילית פרטית. רע"פ 2054/12 4. פרשת הוצאתו של נמרי מהדירה ששכר מיחזקאל בנימיני גררה הליכים משפטיים נוספים הרלבנטיים לענייננו. לאחר שהוגש כתב האישום על ידי המדינה עליו עמדנו לעיל, פרסם נמרי בבלוג שלו באינטרנט כתבות בהן נכתב, בין היתר: "משפחת פשע (בנימיני), לבית המשפט משפחת בנימיני חובשי כיפה 7.6.2009 8:30 בפני כבוד השופט בארי. השלום תל אביב נשמח לראותכם במיגור הפשע מחברתנו". ועוד כתב נמרי על משפחת בנימיני: "משפחה פושעת, משפחת פשע, פושע מלחמה, או סתם עושה דוקטורט על הפשע". בגין הפרסומים הללו הגיש יחזקאל בנימיני קובלנה פלילית פרטית נגד נמרי לבית משפט השלום. בפרשה נשוא הליכים אלה נמרי הוא הפעם בגדר נאשם בהליך פלילי שהוגש בדרך של קובלנה פרטית. נמרי הורשע בבית המשפט השלום בעבירות לפי חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות. בית משפט השלום (השופטת א' גזית) גזר על נמרי ביום 13.6.2011 קנס של 8,000 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתו, שישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. כמו כן, חויב נמרי לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע, התחייבות שסכומה 8,000 ש"ח. נמרי הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. בערעור זה יוצג נמרי כנאשם בעבירה פלילית על ידי הסניגוריה הציבורית. בית המשפט המחוזי זיכה את נמרי מן העבירה לפי חוק הגנת הפרטיות אך השאיר בעינה את ההרשעה על פי חוק איסור לשון הרע. חרף הזיכוי, לא התערב בית המשפט בעונש שהוטל על נמרי. את הקנס שהוטל הגדיר בית המשפט כ"קנס סמלי". 5. במסגרת רע"פ 2054/12 מבקש נמרי לערער על הרשעתו ועל חומרת עונשו. גם הפעם הוא מיוצג על ידי הסניגוריה הציבורית. טענתה העיקרית של הסניגוריה היא כי ההרשעה פוגעת שלא כדין בחופש הביטוי של נאשם אשר הוא עצמו נפגע עבירה. ההליכים לפנינו 6. ב-רע"פ 1955/12 בקשתי את תגובת המשיב משה בנימיני. בשל הקשר בין הקובלנה הפלילית לבין ההליך הפלילי שהוגש על ידי המדינה התבקש גם היועץ המשפטי לממשלה להגיש עמדה. המשיב משה בנימיני, באמצעות באת כוחו עו"ד קעטבי-עמיר, טען כי שתי הסוגיות הראשונות שהעלה נמרי בבקשתו כלל אינן רלבנטיות להכרעה כיוון שבית המשפט המחוזי לא נדרש להן לצורך מסקנתו; אשר לסוגיה השלישית – טען שאין הצדקה ליתן רשות ערעור. משה בנימיני תמך גם לגוף העניין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. הוא הפנה לפרוטוקול המצביע על כך שהמדינה חזרה בה מן האישום הפלילי נגדו לאחר שנמרי העיד, ועל כך ש המאשימה הצהירה בדיון כי "קושי ראייתי עלה לאחר שבית המשפט שמע את המתלונן [נמרי – מ.נ.]". 7. המדינה הבהירה כי החזרה מהאישום הייתה בהסכמת הצדדים מכוח סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), אף שבית המשפט השלום נקט בלשון השגורה "אני מוחק בהסכמה את כתב האישום". המדינה חוזרת על ההבהרה שניתנה בפרוטוקול הדיון בבית המשפט השלום לפיה החזרה מהאישום הייתה בשל קשיים ראייתיים. 8. לטענת המדינה, בקשת רשות הערעור אינה מעלה שאלות עקרוניות המצדיקות מתן רשות ערעור. המדינה מפנה לסעיף 94 לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע: תוצאות חזרה מאישום [84] 94. (א) חזר בו תובע מאישום לפני תשובת הנאשם לאישום, יבטל בית המשפט את האישום; חזר בו לאחר מכן, יזכה בית המשפט את הנאשם מאותו אישום. (תיקון מס' 19) תשנ"ה-1995 (ב) בהסכמת התובע והנאשם רשאי בית המשפט לבטל אישום, בכל עת עד להכרעת הדין, ודין הביטול יהיה כדין ביטול לפני תשובת הנאשם. (תיקון מס' 19) תשנ"ה-1995 (ג) אישום שבוטל, לפי סעיף קטן (ב), לא יוגש מחדש אלא באישור היועץ המשפטי לממשלה ומטעמים שיירשמו. המדינה מבהירה כי הביטוי בו השתמשו שתי הערכאות – "מחיקת" אישום – איננו יציר הדין. מדובר בביטול בהסכמת שני הצדדים כאמור בסעיף 94(ב) לחוק. הביטוי בו משתמש נמרי – "מחיקה במסגרת הסדר טיעון" – יש בו, כך מסבירה המדינה, כדי להטעות: ביטול כתב אישום כאמור בסעיף 94(ב) אינו פרי הסדר טיעון, כי אם יציר עצמאי ונפרד, הדומה באופיו במידת מה להסדר טיעון. לדברי המדינה – אחת היא אם בוטל האישום רק נגד משה בנימיני או אם בוטל כפי נסיבות המקרה, כחלק מהסדר כולל לסיום התיק. 9. לגוף העניין, מסכימה המדינה עם הקביעה כי יש בהעמדתו של משה בנימיני בשנית לדין במסגרת קובלנה פלילית פרטית משום רדיפה והתעמרות. הליכה בדרכו של נמרי משמעה תוצאה קשה ובלתי סבירה, המאפשרת ניהול הליכי סרק באופן חוזר ונשנה בדרך המנוגדת לרציונל ההגנה על זכויות נאשמים, יעילות הדיון וסופיותו. עוד טוענת המדינה, כי בפן המעשי התוצאה אליה חותר נמרי אינה מתיישבת עם סמכות התביעה "להשתלט" על קובלנה ולבטלה, בין מכוח סעיף 94 לחוק סדר הדין הפלילי ובין על ידי הימנעות מהבאת עדים, ואין היא מתיישבת גם עם סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה לעכב את הדיון בקובלנה משיקולי צדק. 10. רע"פ 2054/12 הועבר על ידי השופט ג'ובראן לתגובת המשיב באותה בקשה – יחזקאל בנימיני. יחזקאל בנימיני, שיוצג אף הוא בידי עו"ד קעטבי-עמיר, טען כי בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה עקרונית; הוא טוען כי ההליך מושא תיק זה עומד בסתירה להסכמי פשרה קודמים בין הצדדים שהוגשו על ידו. עוד נטען כי נמרי לא נפגע מעבירה כלשהי של יחזקאל בנימיני, שלא הואשם ולא הורשע בכל עבירה כלפיו. מכל מקום יש לדחות את טענתו של נמרי לפיה בשל היותו נפגע עבירה הוא זכאי לחופש ביטוי "מוגבר". המשיב הרחיב תגובתו לעניינים שלא עלו בפסק הדין ובהם איני רואה מקום להרחיב. 11. בהחלטת השופט ג'ובראן נקבע כי שתי הבקשות ידונו יחד. דיון והכרעה רע"פ 2054/12 12. לדידי, הרשעתו של נמרי בעבירה של איסור לשון הרע אינה מעלה כל שאלה המצדיקה דיון בגלגול שלישי. ציטטתי לעיל את הדברים שכתב נמרי על בנימיני. בצדק קבע בית משפט השלום כי מדובר בלשון הרע. גם אם אניח לצורך העניין כי יש לראות את נמרי כנפגע עבירה של יחזקאל בנימיני, אין הדבר מקנה לנמרי זכויות יתר (חופש ביטוי "מוגבר") במסגרת חוק לשון הרע. גם נפגע עבירה זכאי לפעול רק כחוק, והדין אינו מתיר עשיית דין עצמי בדרך של עבירה. לכל היותר, במסגרת קובלנה פלילית פרטית בעניין לשון הרע עשוי להיות ביטוי לעניין העונש לכך שמדובר בנפגע עבירה. העונש שקיבל נמרי הוא, כפי שהזכיר בית המשפט המחוזי – עונש סמלי. נדגיש: כשמוגש כתב אישום על ידי המדינה נשקלות כל נסיבות העניין. מותר למדינה להביא בחשבון בהחלטתה גם שיקולים כמו מידת אשמו של המתלונן, והאם הוא עצמו פגע במי שהוא מבקש שיוגש נגדו כתב אישום. אחד מחסרונותיה הרבים של הקובלנה הפלילית הפרטית הוא היעדר שיקול דעת כזה. לאחרונה הוגשה הצעת חוק לבטל את מוסד הקובלנה הפרטית (ראו הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 67) (ביטול קובלנה), התשע"א-2011, ה"ח 615). דברי ההסבר להצעת החוק מבהירים היטב את הרקע להצעה. על יסוד ניסיוני – ובעיקר ניסיוני השיפוטי כשופטת שלום – אני רואה בברכה את הצעת החוק האמורה. בין כך ובין כך – אין בחוק איסור לשון הרע פטור המוענק לנפגע עבירה. את תרופותיו בגין העבירה שפגעה בו עליו להשיג אך ורק במסגרת הדין. אם תשמע דעתי נדחה את רע"פ 2054/12. רע"פ 1955/12 13. הזכרתי בפתח הדברים את שלוש הסוגיות שמבקש נמרי לעורר במסגרת בקשת הרשות שהגיש כקובל. לדידי – אף אחת מהשאלות שביקש נמרי לעורר אינה מתעוררת בצורה המדויקת בה ביקש להציג את הדברים. ראשית, סוגיית הסיכון הכפול (הסוגיה השנייה) אינה מתעוררת כלל. בית המשפט המחוזי לא נזקק לה, כפי שציין מפורשות. רק אם הייתי מגיעה לכלל מסקנה שלא עומדת למשה בנימיני טענת הגנה מן הצדק, היה מקום לבחון אם עומדת לו בכל זאת טענת סיכון כפול. ועוד: בשתי השאלות הראשונות שביקש נמרי להעמיד צוין רכיב של עסקת טיעון. לטעמי – עניין זה אינו רלבנטי. אף שבענייננו חזרת התובע מאישום הייתה במסגרת חלק מהסדר כולל, מה שקבע בית המשפט המחוזי הוא כי לאחר שהמדינה חזרה בה מן האישום לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי אין מקום להגשת קובלנה פלילית פרטית בגין אותו עניין, ואם בכל זאת הוגשה קובלנה כזו עשויה לעמוד לנאשם הגנה מן הצדק בשל כך שכבר הוגש נגדו כתב האישום. לדעתי במסקנה זו אין מקום להתערב, אף שהנושא לא עלה עד כה בפסיקתו של בית משפט זה. 14. כמה מילים על סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי: בעבר הרחוק, ולפני תיקון סעיף 94 בשנת תשנ"ה, אם חזר בו התובע מן האישום לאחר התשובה לאישום, גרר הדבר בהכרח זיכוי של הנאשם. זיכוי לפני תשובה לאישום גרר ביטול. סעיפים קטנים 94(ב) ו-94(ג) שינו את ההסדר, וקבעו כי בהסכמת הנאשם ניתן לבטל את כתב האישום בכל עת עד להכרעת הדין. אם אישום בוטל בדרך זו, ההליך לא יוגש מחדש אלא באישור היועץ המשפטי לממשלה ומטעמים שירשמו. בדברי ההסבר הובהר הרקע להוספת סעיף 94(ב): במקרים מסוימים, למשל בעבירות קלות או במקרים בהם גם התובע מסכים כי לא היה מקום להגשת כתב האישום, יש טעם באי מיצוי ההליך הפלילי. על כן, הוצע לאפשר לבית המשפט לבטל את האישום בהסכמת בעלי הדין, וזאת ככל שטרם ניתנה הכרעת הדין (ראו דברי הסבר להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 16), התשנ"ג-1993, ה"ח 2194). בהצעת החוק הובהר, כי אין בביטול זה משום זיכוי הנאשם, וכי התביעה תוכל לחדש את המשפט אם השתנו הנסיבות שהצדיקו את ביטול ההליכים. ואולם, בנוסח סופי שהתקבל לחוק בכנסת וכפי שצוטט, נדרש אישור של היועץ המשפטי לממשלה לחידוש הליכים ומטעמים שיירשמו. מכאן שהשקפת המחוקק היא שחזרה מאישום כאמור בסעיף 94(ב) קרובה יותר לזיכוי, אף אם אינה זיכוי לכל דבר ועניין. על כן גם אם אין לומר שהנאשם יכול לטעון טענת כבר נשפטתי, דהיינו טענת סיכון כפול, עדיין יש למנוע העמדה לדין נוספת גם בדרך של קובלנה פלילית פרטית. כאמור, בית המשפט המחוזי לא הכריע בטענת הסיכון הכפול. אין לאפשר הגשת קובלנה פלילית פרטית על אף שהפרקליטות הגיעה לכלל מסקנה שראוי לסגור את התיק. ראוי ששיקול דעתה של הפרקליטות יכובד ולא יאופשר לקובל הפרטי לפתוח בכל זאת בהליכים. כך ככלל, וכך בנסיבות ענייננו בפרט, כשהסיבה לסגירת ההליך היתה קשיים ראייתיים בעקבות עדותו של נמרי. נימוקי בית המשפט המחוזי נכוחים בעיני, וגם בהליך זה אין מקום לתת רשות ערעור. שקלתי אם להטיל על המבקש כקובל (ב-רע"פ 1955/12) הוצאות. נראה כי ניתן לעשות כן, בגבולות הקבועים בדין (ראו עפ"א (ת"א) 80159/02 חטר ישי נ' ארד (25.9.2007)). בסופו של יום החלטתי שלא להמליץ לחבריי להטיל הוצאות, בתקווה שהדבר יסייע לצדדים לשים את הפרשה מאחוריהם, כפי שהמלצנו בפניהם, אלא שמר נמרי לא התרצה. סוף דבר: אציע לחבריי לדחות את שתי הבקשות. המשנָה לנשיא השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה עם חברתי המשנה לנשיא מ' נאור. אכן גם אני סבורה כי במקרים מתאימים – כשקובלנה פלילית מוגשת לאחר שכבר הוגש בעבר כתב אישום באותו עניין, כמו בענייננו – ניתן להעלות טענה של הגנה מן הצדק. אחד המצבים שהוכרו בפסיקתו של בית משפט זה לקבלתה של טענת הגנה מן הצדק היה מצב של "רדיפה" (ראו: ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 221, 370 (1996)). כאשר אדם נדרש לחזור ולעמוד למשפט פלילי באותו עניין, יש בכך משום "רדיפה" לכאורה. קובל פרטי אינו יכול "לעקוף" את שיקול דעתה של הפרקליטות ולשוב וליזום הליך סרק לאחר שזו כבר הגישה כתב אישום, שהסתיים בלא הרשעה, ואם עשה כן, הרי שהשימוש בטענה של הגנה מן הצדק הוא דבר במקומו. בית משפט זה כבר עמד על כך שקובלנה פרטית עלולה להוביל להליכי סרק המשחיתים לריק את זמנה של מערכת המשפט או לשימוש לרעה בכוחו של המשפט הפלילי, ולפיכך היא מחייבת פיקוח מצד היועץ המשפטי לממשלה, הרשאי לעכב הליך מסוג זה או אף להפסיקו כאשר הוא מתרשם שההליך מנוגד לאינטרס הציבורי (ראו: בג"ץ 4957/08 שורת הדין – Israel Law Center נ' היועץ המשפטי לממשלה, בפסקאות 18-15 (17.10.2010)). אכן, דברים אלה נאמרו בעניינה של קובלנה שעסקה בעניין ציבורי כללי, אך הם יפים אף למקרה שבו קובלנה נסבה על עניין פרטי, לאחר שהפרקליטות בחנה אותו והכריעה בו, בעיקר כאשר אנו משווים נגד עינינו גם את עניינו של הנאשם. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של המשנָה לנשיא מ' נאור. ניתן היום, ‏כ"ט אייר, תשע"ג (‏9.5.2013). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12019550_C06.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il