חברת ע.לוזון נכסים והשקעות בע"מ נ. משה צאיג

פסק-דין בתיק בש"א 1952/12 בבית המשפט העליון בש"א 1952/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערות: 1. חברת ע.לוזון נכסים והשקעות בע"מ 2. חברת ל.א.ע. מרכזים מסחריים בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. משה צאיג 2. מריה לורטו סרנו 3. עמוס לוזון (פורמלי) ערעור על החלטתו של כבוד רשם בית המשפט העליון ג' שני מיום 25.12.11 בע"א 8329/11 (ע"א 8713/11) בשם המערערות: עו"ד רון ברקמן; עו"ד אלעד חן בשם המשיבים 1-2: עו"ד אלינור דולב; עו"ד יואב נרי בשם המשיב 3: עו"ד שמואל גלינקא; עו"ד משה מזרחי פסק-דין לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני (ע"א 8329/11-ה' ו-ע"א 8713/11) מיום 20.2.2012 במסגרתה נדחתה בקשת המערערות לשינוי צו הסיכומים שהוצא מכוח תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כך שהמערערות 2-1 יגישו את סיכומיהן בנפרד מהמשיב 3 (הוא בעל השליטה במערערות 2-1 ומשיב פורמאלי בהליכים). הרשם קבע בהחלטתו כי פיצול שכזה, בשלב הנוכחי של ההליך, ייתן יתרון דיוני לא הוגן למערערות 2-1, מקום בו הוגשו ההליכים במאוחד, שולמה אגרה פעם אחת והופקד עירבון אחד. לצד זאת קבע הרשם כי המערערות והמשיב 3 יכולים להחליט לחלק את כתבי הסיכומים שלהם בכל אופן שירצו. מכאן הערעור שלפניי. במסגרת הערעור טוענות המערערות כי שגה הרשם בכך שלא נתן משקל מספק לאינטרס הנפרד של המערערות ושל המשיב 3. לשיטתן, האיזון שבין אינטרס זה, ובין החשש מיצירת יתרון דיוני להן, מוביל למסקנה כי יש לאפשר להן להגיש את סיכומיהן בנפרד. בתגובה, סומכים המשיבים את ידיהם על החלטת הרשם. לשיטתם, פיצול צווי הסיכומים יוביל למתן יתרון דיוני משמעותי למערערות, וזאת, מבלי שהם יישאו בנטל המוטל על בעלי הדין המגישים ערעור בנפרד (קרי, תשלום אגרות נפרדות והפקדת עירבון). בהמשך לכך, טוענים המשיבים כי בפועל אין למערערות 2-1 אינטרס נפרד ושונה מזה של המשיב 3, וכי מטרת המהלך היא הכפלת היקף הסיכומים שיותר למערערות להגיש. דין הערעור להתקבל בחלקו. כידוע, שיקול דעת הרשם הוא שיקול דעת רחב בו לא תתערב בנקל ערכאת הערעור (ראו: בש"א 4747/05 ראובן פלד עבודות בניין בע"מ נ' בית הארחה – מעלה החמישה (לא פורסם, 29.8.2005); בש"א 3784/02 בן דוד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 23.5.2002)). זאת, בפרט במקום בו עסקינן בסוגיה שנוגעת במישרין לאופן ניהול ההליך (ראו: בש"א 3890/10 פלונית נ' בנק לאומי לישראל (טרם פורסם, 31.5.2010)). יחד עם זאת, במקרה הנוכחי מצאתי כי החלטת הרשם נותנת משקל יתר לפרוצדורה, באופן שעלול לפגוע ביכולתן של המערערות לטעון את טענותיהן המהותיות. כידוע, חשיבות רבה יש לפרוצדורה, והעמידה עליה מעניקה לצדדים ודאות באשר להליך המשפטי ובכך, מגנה על הזכות להליך הוגן. במסגרת זאת, צו סיכומי טענות משקף את האיזון בין יעילות ההליך לבין יכולתם של הצדדים לקבל את יומם בבית המשפט ולממש את זכות הגישה לערכאות. במסגרת זאת, היקף כתבי הסיכומים שנקבע בצו משקף את הניסיון המצטבר של בית המשפט בקביעת האיזון האמור. זאת, בהסתמך על סוג ההליך העומד בפניו והיקף המחלוקות בין בעלי הדין. במקרה שלפנינו, מבקשות המערערות כי, בפועל, יוכפל היקף כתבי הסיכומים שהן רשאיות להגיש. זאת, שכן הן יצרו, בהגשת הודעת ערעור משותפת, מצג ראשוני על פיו אין כל מחלוקת בין המערערות לבין המשיב 3, מקום בו לטענתן התקיימה מחלוקת שכזו. משכך, מבקשות המערערות לתקן את הפגם שנפל בשלב הגשת הודעת הערעור במסגרת סיכומיהן. את בקשתן זו של המערערות לא ניתן לקבל. ראשית, כפי שקבע הרשם, בקשה זו תיצור יתרון דיוני למערערות, מבלי שיישאו בנטל הרובץ על בעלי דין המבקשים לפתוח בהליכי ערעור נפרדים. לצד זאת, טעם שני לדחיית הבקשה הוא בכך שפיצול הטענות בכתבי הסיכומים, תוך הותרת הודעת הערעור המאוחדת על כנה, תוביל למצב של עמימות באשר לטיבה של המחלוקת, ולחוסר התאמה בין הטענות בהודעת הערעור והטענות בכתבי הסיכומים. משכך, קבלת הבקשה תקשה על בירור הסוגיות המתעוררות בהליך. בהקשר זה יצוין כי אף אם יפעלו המערערות לפיצול פנימי בכתבי הסיכומים שלהן, עלול קושי זה להתעורר, שכן גרסתם הנוכחית מובילה בהכרח לתוצאה על פיה הודעת הערעור לא תעלה בקנה אחד עם כתבי הסיכומים. כמו כן, במצב הנוכחי, עולה כי הצדדים המנויים יחדיו בכותרת הודעת הערעור עלולים לטעון זה כנגד זה במסגרת כתבי הסיכומים ובדיון לפני בית המשפט. במצב זה אף יכולים בעלי הדין שכנגד, ולא בלי בסיס, לטעון כי המערערות מנועות מלטעון טענות המועלות לראשונה בכתבי הסיכומים, מבלי שנטענו במסגרת הודעת הערעור. נוכח כל האמור, אין ספק שהתנהלות המערערות הובילה ליצירת סבך פרוצדוראלי של ממש, בעל השלכות על היכולת לקיים הליך יעיל והוגן. פתרונו של סבך זה אינו יכול להיות בהרחבת כתבי הסיכומים. עם זאת, מקום בו ניתן לרפא פגם פרוצדוראלי שנפל בהתנהלות הצדדים, אף אם באשמתם, הכלל הוא כי בית המשפט יטה לרפא את הפגם, תוך השתת הוצאות בהתאם מתאימות. בהליך הנוכחי, כאמור לעיל, דרך המלך הייתה הגשת שני ערעורים נפרדים. משכך, ובכדי להגן על יכולתן של המערערות למצות את יומן בבית המשפט, מצאתי לנכון לאפשר להן למחוק את הערעור ולהגיש תחתיו שתי הודעות ערעור מתוקנות אשר יפתחו בנפרד. באם יבחרו המערערות ללכת בדרך זו, הן תוכלנה להגיש בקשה לרשם למחיקת הערעור, ולהגיש את הודעות הערעור המתוקנות על פי דין, וזאת, עד ליום 18.5.2012. במסגרת החלטתי זו לקחתי לתשומת ליבי את העובדה כי ממילא, משהוגשה הודעת הערעור הנוכחית, לא נוצרה בקרב המשיבים הסתמכות על אי השגה של המערערות על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. יצוין כי באם לא יפנו המערערות בבקשה למחיקת ההליך, תעמוד החלטת הרשם על כנה. עוד יצוין כי אין בפסק דיני זה כדי להוות כל קביעה באשר לטענות הדיוניות השונות שיוכלו המשיבים לטעון באשר לאי הלימה בין כתבי הסיכומים להודעת הערעור במצב זה. סוף דבר, הערעור מתקבל בחלקו כאמור לעיל. המערערות ישאו בשכר טרחת עורכי דינם של המשיבים 1-2 בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, ט"ו באייר התשע"ב (7.5.2012). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12019520_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il