פלוני נ. המרכז הרפואי שערי צדק

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1945/19 וערעור שכנגד לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ המערערים 1. פלוני והמשיבים שכנגד: 2. פלונית 3. פלוני נ ג ד המשיבים 1. המרכז הרפואי שערי צדק (משיב פורמלי) והמערערים שכנגד: 2. קופת חולים לאומית 3. הסתדרות מדיצינית הדסה ערעור וערעורים שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 027568-02-12 שניתן ביום 22.01.2019 על ידי כבוד השופטת ו' מרוז תאריך הישיבה: כ"ה בכסלו התשפ"ב (29.11.2021) בשם המערערים והמשיבים שכנגד: עו"ד גבעון עמוס בשם המשיבה 2 והמערערת שכנגד: עו"ד פזית גלובינסקי בשם המשיבה 3 והמערערת שכנגד: עו"ד רם נועם, עו"ד אדם ניידורף פסק-דין השופט י' עמית: ענייננו בתביעת רשלנות רפואית בגין טיפול שניתן למערער 1 (להלן: המערער) אצל המשיבות 3-2 (להלן: המשיבות). 1. המערער נולד ביום 26.2.2001 בבית החולים שערי צדק לאחר היריון ולידה תקינים. שעות ספורות לאחר לידתו הכחיל תוך כדי פליטה ולאחר כחצי שעה הכחיל פעם נוספת. בדיקות שנערכו בבית החולים נמצאו תקינות והמערער שוחרר לביתו בגיל תשעה ימים. ביום 30.6.2001, עת היה בן כארבעה חודשים, סבל המערער מפרכוסים וגלגול עיניים תוך מתיחת צוואר לאחור. למחרת היום נבדק אצל רופא מטעם קופת חולים לאומית והופנה לראש מחלקת נוירולוגית ילדים בבית חולים הדסה עין כרם, שאבחן כי המערער סובל ממחלה המכונהINFANTIL SPASM (להלן: IS). המערער אושפז בבית החולים הדסה עין כרם למשך תשעת החודשים העוקבים. במהלך האשפוז גברו תכיפותם ועוצמתם של הפרכוסים מהם סבל המערער. טיפול תרופתי, בין היתר בתרופה מסוג ACTH לא שיפר את מצבו, והוא החל בטיפול באמצעות דיאטה קטוגנית הידועה כדיאטה קשה המסייעת בהפחתת התקפי פרכוסים. במהלך הדיאטה הקטוגנית הפרכוסים פחתו אך משקלו של המערער ירד באופן ניכר, הוא סבל לעיתים מישנוניות ואפטיות וכן מעיכוב התפתחותי. בעקבות התייעצות של הוריו עם מרפאה מטבולית-גנטית-נוירולוגית בבית החולים וולפסון (להלן: מרפאת מ.ג.ן), נעשה שינוי בדיאטה הקטוגנית והמערער הוזן בפורמולה מסוימת המכונה RCF עד לשחרורו מבית החולים הדסה עין כרם בגיל 13 חודשים. המערער אובחן כסובל מ-IS, אפילפסיה, פיגור שכלי ואוטיזם ושיעור נכותו עומד על 100%. 2. בפברואר 2012, 11 שנים לאחר לידת המערער, הגישו המערער והוריו (להלן יחד: המערערים) את התביעה מושא הערעור. התביעה הוגשה נגד הגורמים שנטלו חלק בטיפול הרפואי במערער, בית החולים שערי צדק, קופת חולים לאומית (להלן: לאומית) והסתדרות מדיצינית הדסה (להלן: הדסה) בטענה כי כל אחד מהמוסדות התרשל בטיפול הרפואי במערער וכי הם חייבים ביחד ולחוד בנזקיהם. 3. במהלך ניהול ההליך הגיעו המערערים ובית חולים שערי צדק להסדר פשרה במסגרתו שילם בית החולים למערערים סך של 350,000 ₪ מבלי להודות באחריות. התביעה נגד הדסה ולאומית התנהלה עד תום, ובפסק דינו המקיף דחה בית המשפט את התביעה וקבע כי לא הוכחה התרשלות המשיבות בטיפול הרפואי במערער. בית המשפט קבע כי לא הוכחו סימנים מוקדמים שניבאו את פרוץ מחלת המערער וכי הטיפול התרופתי ב-ACTH ובדיאטה קטוגנית היה הטיפול המקובל, הסביר והמקצועי בנסיבות מחלתו של המערער, כשחרף מאמצי הרופאים להיטיב את מצבו הדבר לא עלה בידיהם. עוד נקבע כי גם אם הייתה התרשלות, בהעדר מידע על אודות המקור למחלת המערער והסיבות לה, לא הוכח קשר סיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין נזקי המערער, וכי דין תביעת ההורים להידחות על הסף בשל התיישנותה. 4. על פסק הדין נסב ערעורם של המערערים, ונציין כי ערעורים שכנגד מטעם המשיבות שעניינם בגובה הוצאות המשפט שנפסקו לזכותן, נמשכו בעקבות הערות בית המשפט במהלך הדיון שהתקיים. 5. נאמר בקצרה, כי לא מצאנו עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ואנו מאמצים את פסק הדין לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). 6. בית משפט קמא מצא שלא לייחס משקל רב לחוות דעתו של פרופ' לרנר עליה נסמכו טענות המערערים, דחה את התזה שהציג להתפתחות המחלה והעדיף את מסקנות מומחי המשיבות. טענות המערערים נסבות על ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה קמא בהתבסס על חוות דעת מומחים, והלכה ידועה היא שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בכגון דא, ויש שיטענו שאף ביתר שאת מקום שבו בית המשפט מבכר חוות דעת מומחה על פני מומחה אחר (ע"א 1615/11 ‏מרפאת עין טל - מרכז לרפואת עיניים נ' פינקלשטיין, פסקה 12 (6.8.2013); ע"א 2680/16 פלונית נ' המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה, פסקה 2 (‏26.2.2017)). נדגיש כי מחלתו של המערער היא מחלה נוירולוגית, ואילו מומחיותו של פרופ' לרנר היא בתחום הגסטרואנטרולוגיה; חוות דעתו נערכה מבלי שעיין בכל הרשומות הרפואיות; ואף לשיטתו של פרופ' לרנר, האטיולוגיה של המחלה אינה ידועה ולא מן הנמנע שהמחלה תורשתית. בהינתן כל אלה, אין עילה להתערב במסקנתו של בית משפט קמא שביכר את חוות דעתם של המומחים מטעם המשיבות על פני חוות דעתו של פרופ' לרנר. די בכך כדי לדחות הערעור. 7. למעלה מן הצורך, אוסיף מספר הערות. (-) המערערים טענו כי המערער טופל בתרופה מסוג ACTH במינון יתר. אכן, אין מחלוקת כי המינון שניתן היה גבוה, ואף לשיטת הרופא המטפל מטעם הדסה, בשלב מסוים המינון שקיבל המערער עלה על המינון המקובל. עם זאת, לעמדת מומחי המשיבות ניתן היה להעלות את מינון התרופה אל מעבר למקובל בנסיבות מחלתו של המערער, על מנת למצות את הטיפול התרופתי. מכל מקום, גם לשיטת פרופ' לרנר, מינון יתר של ACTH לא יכול לגרום לפיגור שכלי (עמ' 133 לפרוטוקול הדיון מיום 26.10.2015, שורות 28-23). גם הטענות לכשלים בהרכב הדיאטה הקטוגנית שנרקחה בבית החולים ולהעדרה של פורמלה RCF שלא שווקה באותה העת בישראל אין על מה להיסמך. הדיאטה הקטוגנית נועדה למנוע את נזקי הפרכוסים ולעלות על הנזק הצפוי מירידת המשקל, ולא הוכח כי במקרה דנן, הירידה במשקל גרמה לנזק מוחי. (-) טענות המערערים לאי בדיקת קטונים בדמו של המערער במהלך הדיאטה הקטוגנית נענו אף הן על ידי המומחה מטעם הדסה ד"ר הימן, ומדבריו עולה כי נהוג לערוך בשלב הראשון בדיקת שתן ולא בדיקת דם, וכי בדיקת דם אכן נעשתה (עמ' 274-272 לפרוטוקול הדיון מיום 1.2.2016). (-) אשר לטענות ביחס לקופת חולים לאומית. בית משפט קמא קבע, על בסיס התיעוד הרפואי שהונח לפניו ועל בסיס עדות סבתו של המערער, כי לא הוכחו סימנים מוקדמים שניבאו את פרוץ מחלתו של המערער לפני גיל ארבעה חודשים; כי עד למועד זה, התפתחותו היתה ככלל תקינה; כי ההפטוניה הקלה שאובחנה אצלו לא הקימה עילה לבירור מעמיק אצל נוירולוג ילדים; וכי בני המשפחה הבחינו לראשונה בהתקף הפרכוסים בגיל ארבעה חודשים, סמוך לפני האשפוז בהדסה. מסקנתו של בית משפט קמא בדבר היעדר רשלנות מצד קופת החולים אינה מגלה עילה להתערבותה של ערכאת ערעור, וזאת אף מבלי להכריע במחלוקת העובדתית בנוגע למועד ביקורו של המערער אצל ד"ר הדרי. כמו כן, הטיפול באמצעות דיאטה קטוגנית והמעקב אחריה היה בבית החולים הדסה עין כרם ולאחר סיום האשפוז במרפאת המ.ג.ן, כך שאין לייחס ללאומית רשלנות בטיפול ובפיקוח על הדיאטה בתקופה זו. (-) ולבסוף, הסוגיה הגנטית. מחלתו של המערער קשה היא ומקורה אינו ידוע בוודאות, כך גם על פי מומחה המערערים פרופ' לרנר (עמ' 125 לפרוטוקול הדיון מיום 26.10.2015, שורות 15-9). האפשרות כי מקורן של הלקויות מהן סובל המערער הוא במחלה גנטית לא התבררה עד תום, ובהקשר זה אציין כי היו אלה המערערים שדחו את הצעתה של הדסה לממן בדיקה חדשה שנועדה לבחון אם מקור הלקויות מהן סובל המערער הוא גנטי. בית משפט קמא פירט על התנהלות המערערים בהקשר זה ומצא בה טעם לפגם שצריך להיזקף לחובתם. לא ארחיב בנושא ורק אדגיש כי בנסיבות אלה, ולנוכח עמדתו של המומחה ד"ר הימן, הבדיקה הגנטית שבוצעה מטעמו של המערער ושעל דבר קיומה נודע לבית משפט קמא רק בשלב הסיכומים, אינה שוללת את האפשרות שמקור הלקויות מהן סובל המערער הוא גנטי, ואף דין הטענות בנושא זה להידחות. 8. בשל כל האמור, אין מנוס מדחיית הערעור ועל כך אנו מורים. לנוכח מצבו הרפואי של המערער, לא יעשה צו להוצאות בערכאה זו. ש ו פ ט השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ד' מינץ: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית. ניתן היום, ‏י' בטבת התשפ"ב (‏14.12.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 19019450_E09.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1