אברהים פקיה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1940/10 בבית המשפט העליון ע"פ 1940/10 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: אברהים פקיה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 27.1.10 בת"פ 7251-04-09 שניתן על ידי כבוד השופט עודד גרשון תאריך הישיבה: י"ג בטבת התשע"א (20.12.2010) בשם המערער: עו"ד דוד יפתח בשם המשיבה: אין התייצבות עקב שביתת הפרקליטים בשם שירות המבחן: גב' ציונה אבוקראט פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 7251-04-09, כב' השופט ע' גרשון), מיום 27.1.2010, במסגרתו הוטלו על המערער עונשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי, שלילת רישיון נהיגה לצמיתות וחילוט רכבו לטובת אוצר המדינה. 2. המערער הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום (שתוקן בחמישית) ואשר ייחס לו שני אישומים. על פי האישום הראשון, ביום 6.4.2009, נהג המערער ברכב מסוג פורד אקונוליין, והסיע מאזור ענתה שבשטחים ועד לתוך תחומי מדינת ישראל כ-15 נוסעים שהנם תושבי שטחים, ואשר ישבו על רצפת הרכב (להלן: הנוסעים). המערער הסיע את הנוסעים מבלי שהיו בידיהם אישורי כניסה או שהייה בישראל. יצוין כי בהתאם לרישיונות הרכב בו נהג המערער מותר להסיע בו עד שמונה נוסעים לכל היותר. בסמוך לשעה 9:00 בבוקר, באזור הכפר ערערה, עצרה את המערער ניידת משטרה ובה שני שוטרים, אשר המערער הזדהה בפניהם כאיברהים, בעל הרכב. בשלב מסוים, כאשר אחד מהשוטרים ניגש לעבר רכבו של המערער, פתח האחרון בנסיעה מהירה לאחור והחל להימלט מהשוטרים. השוטרים דלקו אחריו בניידת תוך הפעלת אורות כחולים מהבהבים, כריזה, וסימון למערער לעצור בצד הדרך, אך הוא לא שעה להוראתם. בשלב מוקדם של המרדף, הוריד המערער את הנוסעים שברכבו באזור צומת ערערה במהירות, והמשיך במנוסתו מפני השוטרים. המרדף אחר המערער נמשך והתנהל לאורך כ-39 ק"מ בדרכים הומות אדם ורכב. במהלך המרדף נהג המערער בפראות, במהירות העולה על המותר, תוך שהסיט כלי רכב ממסלול נסיעתם, גרם לבלימות פתע, פגע בכלי רכב נוסעים, סטה לצדדים בצורה מסוכנת, בלם בעצמו בלימות פתע, נסע בשוליים, לא ציית לתמרורי עצור ומתן זכות קדימה, נסע נגד כיוון התנועה תוך ביצוע פניית פרסה אסורה על אי תנועה וחצה צומת מרומזרת באור אדום. במרדף אחר המערער השתתפו כוחות רבים והוצבו מחסומים בדרך. לבסוף, במחסום הסמוך לכלא אייל נעצר המערער. על פי האישום הראשון בו הורשע, במעשיו האמורים, סיכן המערער במזיד חיי אדם בנתיב תחבורה (עבירה לפי סעיף 332(2)(5) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק)); הכשיל שוטר בעת מילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 275 לחוק); הסיע תושבים זרים (עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) בצירוף סעיף 12א(ג4) וסעיף 12א(ד) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952), והסיע נוסעים מעל המותר (עבירה לפי תקנה 84 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961). 3. על פי האישום השני, בו הודה והורשע המערער, הוא אינו מורשה לנהיגה על פי דין. בעת מעצרו בזירה בתום המרדף שתואר לעיל, הזדהה המערער בכזב בפני השוטרים כאחיו, מועתצם פקיה (להלן: מועתצם), בעל פה ובאמצעות רישיון הנהיגה של מועתצם. לאחר מכן, הזדהה המערער בכזב בפני הקצין הממונה בתחנת משטרת עירון כמועתצם, בעל פה ובאמצעות רשיון הנהיגה של אחיו. גם בהמשך בעת חקירותיו במשטרה ובמהלך ימי מעצרו המשיך המערער להתחזות לאחיו באותו האופן. חקירתו של המערער המשיכה על פי מצג זה, והמשטרה אף ביקשה לאתר את המערער (מאחר שחשבה שאינו בידיה), על מנת לגבות את הודעתו כבעל הרכב. המערער אף המשיך והזדהה בדיוני הארכת מעצרו בבית משפט השלום בחדרה כמועתצם, ומאוחר יותר כשהוגש כנגדו כתב אישום (על שם מועתצם), הזדהה בשני דיונים במשפטו בבית המשפט המחוזי בחיפה כאחיו, ורק לאחר מכן הובהרה זהותו האמיתית ותוקן כתב האישום בהתאם. לפיכך, הורשע המערער בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה (עבירה לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]); התחזות כאדם אחר (עבירה לפי סעיף 441 לחוק); התחזות כבעל תעודה (עבירה לפי סעיף 443 לחוק); שיבוש מהלכי משפט (עבירה לפי סעיף 244 לחוק); וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק). 4. כאמור, ביום 26.10.2009 הורשע המערער על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. בהמשך, הופנה המערער לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר. התסקיר הוגש והצדדים טענו את טענותיהם לעניין העונש. לאחר כל זאת גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער. בגזר דינו, עמד בית המשפט המחוזי על חומרת מעשיו של המערער, וקבע כי אילולא הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, היה העונש המושת עליו חמור עוד יותר. בית המשפט קבע כי המערער "המריא..לשיאים חדשים של חוצפה, עזות מצח וזלזול בוטה בחוק וברשויות האכיפה". בית המשפט דחה את טענות המערער אשר על פיהן הוא "בסך הכל" הסיע שוהים בלתי חוקיים בכדי לפרנס את בני משפחתו. עוד ציין בית המשפט את עברו הפלילי המכביד של המערער, ועמד על כך שלא היה בעונשי המאסר בפועל והמאסרים על תנאי שהושתו עליו בכדי להרתיעו מלעבור את העבירות דנן. כך נקבע כי המערער "מסוכן לציבור וכי נכון יהיה לאוסרו מאחורי סורג ובריח כדי הרחיקו מן הציבור לתקופה ממושכת לבל ימשיך להפר את חוקי המדינה, לעבור עבירות ולסכן את הבריות. התרשמתי כי [המערער] הינו אדם מניפולטיבי שאין לו כל קושי להביע, מילולית, חרטה, אך דומה כי אין מאחורי המילים הריקות ולא כלום". אשר על כן, דן בית המשפט המחוזי את המערער בגין עבירות האישום הראשון לשבע שנות מאסר בפועל. כן נגזרו על המערער 30 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שהמערער לא יבצע עבירה מסוג פשע ויורשע בגינה. בגין האישום השני הוסיף בית המשפט והטיל על המערער עונש של שלוש שנות מאסר בפועל. בית המשפט קבע כי עונש זה ירוצה במצטבר לעונש שהושת בשל האישום הראשון. כמו כן הוטל על המערער בגין האישום השני, עונש של מאסר על תנאי של 20 חודשים ולמשך שלוש שנים, והתנאי הוא שהמערער לא יבצע עבירה מסוג עוון ויורשע בגינה. בנוסף, הופעל כנגד המערער עונש מאסר על תנאי של תשעה חודשים שהוטל עליו בתיק פלילי 2915/04 בבית המשפט לתעבורה בירושלים – אף הוא לריצוי במצטבר. רכבו של המערער חולט לטובת אוצר המדינה, והוא עצמו נפסל מלקבל ולהחזיק רישיון נהיגה לצמיתות. בשולי דבריו, הדגיש בית המשפט המחוזי, כי הוא מודע לאפשרות המוקנית לו לקבוע כי עונשי המאסר ירוצו בחופף, אך לאור הוראות סעיף 58 לחוק, ולאור אופי העבירות שעבר המערער וחומרתן, אין מקום להצדיק חפיפה מעין זו במקרה דנן. 5. מכאן הערעור שבפנינו, המופנה כנגד חומרת העונש שהוטל על המערער. לטענת המערער, מדובר בעונש מחמיר ביותר, שאינו מידתי ושאינו משקלל בחובו את נתוניו האישיים ונסיבות חייו הקשות. לטענת המערער, אמנם רף הענישה בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה הועלה לאחרונה, אולם העונש שנגזר עליו חורג אף מרף מחמיר זה. עוד מלין המערער על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לחפוף את עונשיו. על פי המערער, מאחר וההלכה המנחה היא שהכלל הוא חפיפת העונשים, ואילו החריג הוא צבירתם, ולאור זאת ש"במקרה הנוכחי, בית המשפט הורה באופן סתמי, בלא שום נימוק, כי על המערער לרצות את שני העונשים באופן מצטבר" – היה מקום לחפוף את עונשיו. 6. בשל שביתת פרקליטי המדינה אשר עודנה נמשכת למרבה הצער, לא התייצב נציג מטעם המשיבה לדיון שנערך בפנינו ביום 20.12.2010. 7. לאחר ששקלנו את טענות המערער, ולאחר שבחנו בכובד ראש את משמעות העדרו של נציג מוסמך מטעם המשיבה – הגענו לכדי מסקנה כי דין הערעור להתקבל. המערער דנן ביצע עבירות חמורות, תוך שהוא מנסה להימלט מאימת הדין, הן באמצעות מרדף ארוך ומסוכן, והן מאוחר יותר, תוך התחזות לאחר, אשר נמשכה עד לשלבים מתקדמים של משפטו בבית המשפט המחוזי. למערער עבר פלילי ותעבורתי מכביד, כאשר מעולם לא היה בעל רישיון נהיגה. המערער אף לא הורתע מעונשים קודמים שהושתו עליו בעבר, וכן מעונשי מאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים כנגדו עובר לביצוע אירועי כתב האישום. בנתונים אלו לכשעצמם יש בכדי ללמד חובה על המערער ולהחמיר עמו. ברם, נתונים אלו אינם לבדם עומדים, ונראה כי במסגרת מכלול השיקולים, לא היה מקום בעניינו של המערער לעונש חמור כל כך. אכן, הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.1.2009), במקרה דנן, על נסיבותיו, מתקיימת לטעמי סטייה שכזו, המצדיקה את התערבותנו. האם עונש של שבע שנות מאסר בשל סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, בצירוף העבירות שפורטו להלן, ובנסיבות של המלטות מסוכנת ומסכנת מזרועות החוק מוצדק הוא? בפרשת אבולקיען (ע"פ 2100/06 מדינת ישראל נ' אבולקיען (לא פורסם, 7.6.2006)), עמד בית משפט זה על חומרת התופעה ההולכת ומתפשטת, אשר במסגרתה נוהגים עברייני תנועה לנהוג בצורה מסוכנת ואף להימלט מרשויות האכיפה תוך סיכון אחרים. בפרשה זו, התקבל ערעור המדינה באופן בו הוחמר העונש שהוטל על הנאשם לארבע שנות מאסר. גם בפרשת אבולקיען, היה הנאשם בעל עבר תעבורתי מכביד בגדרו נשא בעונשי מאסר ולא נגרם נזק ממשי לנפש או לרכוש. נראה כי גם במקרה דנן, יש מקום להמשיך ולהביע עמדה נחרצת ואיתנה כנגד אותם עבריינים עזי מצח ומסכני חיים. אולם, דומה כי העונש שהטיל בית המשפט המחוזי בגין אישום זה חורג במידה רבה אף ממדיניות הענישה המחמירה הנהוגה שהותוותה על ידי בית משפט זה. 8. בית המשפט המחוזי ציין כי העובדה היחידה שעמדה לקולא לנגד עיניו בגזירת העונש הייתה שיתוף הפעולה מצד המערער שעה שהודה בעבירות בהן הואשם, ובכך מנע את הצורך בשמיעת ראיות וחסך מזמנו של בית המשפט. ברם במסגרת השיקולים אין להתעלם מגילו הצעיר של המערער (יליד 1985), ומנסיבותיו האישיות הקשות – כפי שהובאו בתסקיר שירות המבחן מיום 22.11.2009, במסגרתו הוצגה תמונה של מצוקה כלכלית ומשפחתית אשר אף אם אין בה בכדי להצדיק את מעשיו של המערער, יש בה בכדי להוות שיקול לקולא. לאור האמור, ובשקלול כלל הנסיבות ורף הענישה הראוי במקרים כגון דא, ולאור העובדה שבסופו של יום לא נגרם נזק ממשי לנפש או לרכוש – יש לטעמי מקום להתערב בעונש שקבע בית המשפט המחוזי בגין שני האישומים. 9. נוכח האמור, לו תשמע דעתי, יש לקבל את הערעור ולהעמיד את עונשו הכולל של המערער על 6.5 שנות מאסר בפועל (הכולל בתוכו את הפעלת המאסר על תנאי של תשעה חודשים שהוטל עליו בתיק פלילי 2915/04 בבית המשפט לתעבורה בירושלים). נוסף על האמור, המערער ייפסל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 8 שנים מיום שחרורו ממאסר. כמו כן, אנו מחליטים להעמיד את עונש המאסר על תנאי שהוטל על המערער בגין האישום השני על שמונה חודשים למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שהוא לא יעבור עבירה מסוג עוון ויורשע בגינה. יתר רכיבי העונש שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי יוותרו על כנם. ש ו פ ט השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: מסכים אני לחוות דעתו של חברי השופט ג'ובראן. אוסיף, כי המערער דנא מצוי ברף גבוה של עבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה באישום הראשון, והוסיף חטא על פשע בחוכא ואטלולא בוטה כלפי מערכת האכיפה בעבירות שבאישום השני. גם סניגורו לא הקל ראש בפנינו בחומרת העבירות. ואולם, אף הצטברותם של אלה יחדיו, לרבות הפעלת העונש המותנה, אינה מגיעה במכלול לדרגת העונש שהשית בית המשפט קמא, ומכאן החלטתנו שביטא חברי. אנו מקוים כי המערער יתן אל לבו וילמד לקח, גם בעונש המופחת המושת עתה, ואף ההרתעה לא תינזק, כיון שאף שש וחצי שנות מאסר רחוקות מהיות גן של ורדים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, ט"ו בטבת התשע"א (22.12.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10019400_H03.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il