בג"ץ 1922-07
טרם נותח
אסמא ח'מאיסה נ. מדינת ישראל
סוג הליך
עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק בג"ץ 1922/07
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 1922/07
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת א' חיות
העותרים:
1. אסמא ח'מאיסה
2. תיסיר ח'מאיסה
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. שר הפנים
3. מפקדת התיאום והקישור באיו"ש
עתירה למתן צו על-תנאי ולצו ביניים
פסק-דין
השופט א' גרוניס:
1. העותרת 1, אזרחית ישראל, נישאה בשנת 1996 לעותר 2 (להלן - העותר), פלסטיני תושב האזור. בשנת 1995 הגישו העותרים בקשה לאיחוד משפחות, במטרה לקבל מעמד בישראל עבור העותר. הבקשה נדחתה בשנת 1997 מטעמים ביטחוניים. בשנת 2001 פנו העותרים בבקשה נוספת לאיחוד משפחות, שנדחתה אף היא מטעמים ביטחוניים. נגד דחיית הבקשה הוגשה עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 7415/01). ביום 30.9.02 חזרו בהם העותרים מן העתירה, בהמלצת בית המשפט. בשנת 2003 הגישו העותרים עתירה נוספת, שנייה במספר, שכוונה נגד דחיית בקשתם לאיחוד משפחות (בג"ץ 284/03). עתירה זו נדחתה מן הטעם שאין היא מגלה עילה לדיון מחודש. בשנת 2005 הגישו העותרים עתירה שלישית (בג"ץ 4061/05). ביום 30.5.05 נדחתה אף עתירה זו על הסף, בין היתר משום שהעותרים לא הצביעו על טעם המצדיק עיון מחודש בעניינם. העותרים שבו ופנו לבית משפט זה בחודש אוגוסט 2005 (בג"ץ 7611/05). ביום 16.8.05 נדחתה עתירתם הרביעית על הסף, ושוב מן הטעם שאין היא מגלה כל טעם חדש. בקשה לעיון חוזר - נדחתה ביום 29.9.05, תוך שבהחלטה מצוין כי בידי העותרים האפשרות לפנות למשרד הפנים בבקשה חדשה לאיחוד משפחות. זאת, לאור התיקון לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. ואכן, ביום 7.2.06 הגישו העותרים בקשה חדשה לאיחוד משפחות. מתגובת המשיבים לעתירה עולה, כי עמדת גורמי הביטחון היא שקיימת מניעה ביטחונית ביחס לעותר. משכך, סורבה בקשת העותרים ביום 18.2.07. בעתירה שבפנינו מבקשים העותרים כי תאושר בקשתם לאיחוד משפחות. כן מבקשים העותרים באופן חלופי כי יינתנו לעותר היתרי כניסה לישראל לצורך ליווי טיפולי הפוריות של אשתו, העותרת 1, וכי יוּצא צו ביניים המורה למשיבים להימנע מהרחקתו של העותר מישראל.
2. דין העתירה להידחות על הסף. מן הפירוט דלעיל עולה, כי מדובר בעותרים הפונים שוב ושוב באותו עניין. אין מקום לבחון בכל פעם מחדש, ובתכיפות גבוהה, את המניעה הביטחונית ביחס לעותר. אכן, ייתכן כי בחלוף מספר שנים תוסר המניעה הביטחונית. אולם, העותרים אינם מחכים פרק זמן ארוך מספיק בין עתירה לעתירה, אשר יצדיק בחינה מחודשת של המניעה הביטחונית. כאמור, העותרים מבקשים לחלופין כי יינתנו לעותר היתרי כניסה לישראל. מתגובתם של המשיבים עולה, כי היתרי הכניסה האחרונים שניתנו לעותר היו בשנת 2000. בשנים 2002 ו-2004 סורבו בקשותיו של העותר למתן היתר כניסה, וזאת מטעמים ביטחוניים. עוד מציינים המשיבים, כי אין בידי גורמי הצבא מידע לגבי בקשה חדשה שהגיש העותר לקבלת היתר כניסה לישראל. אף בעתירה עצמה אין זכר לבקשה כזו. משכך, פנייתו של העותר לבית המשפט הגבוה לצדק בנושא זה הינה מוקדמת. עליו לפנות בבקשה מתאימה לשלטונות הצבא. המשיבים מציינים, כי קיומה של מניעה ביטחונית לגבי העותר אינה מונעת באופן אוטומטי את כניסתו לישראל לתקופה קצובה ולצרכים מסויימים. לפיכך, בקשתו של העותר, אם וכאשר תוגש, תיבחן לגופה.
3. לבסוף, נזכיר כי העותר מבקש לקבל צו ביניים המונע את הרחקתו מישראל. מכך עולה כי העותר שוהה בישראל ומדובר בשהייה בלתי חוקית. זאת, תוך התעלמות מההחלטות בענייננו, אשר פורטו לעיל. ייתכן שגם מטעם זה ראוי לדחות את העתירה על הסף (ראו למשל, בג"ץ 10230/05 אבו סהיבאן נ' שר הפנים (לא פורסם, ניתן ביום 15.2.06)).
4. העתירה נדחית, איפוא. ממילא נדחית גם הבקשה לצו ביניים.
ניתן היום, י"ח בתמוז התשס"ז (4.7.2007).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת
________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07019220_S06.doc גק
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il