אושר דנה נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 1921/11 ע"פ 1921/11 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שהם המערער: אושר דנה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 01.07.2010 ועל גזר הדין מיום 24.01.2011 ב-תפ"ח 1061/08 שניתן על ידי כב' השופטים ר' יפה-כ"ץ, ו' מרוז ו-א' ואגו תאריך הישיבה: ח' בחשון התשע"ג (24.10.12) בשם המערער: עו"ד עופר אשכנזי בשם המשיבה: עו"ד דותן רוסו בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין (נוסח מותר לפרסום) המשנָה לנשיא מ' נאור: 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטים ר' יפה-כ"ץ, ו' מרוז ו-א' ואגו) ב-תפ"ח 1061/08 מיום 24.1.2011. המערער הורשע לאחר ניהול הליך הוכחות מלא בשלוש עבירות אינוס, וכן בעבירות של ניסיון למעשה סדום, מעשים מגונים, תקיפת קטין, איומים, כליאת שווא, גרימת היזק בזדון והתעללות בקטין. נגזרו עליו 15 שנות מאסר בפועל; שנתיים מאסר בפועל בגין הפעלת מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד נגדו (שירוצו אחת מהן במצטבר ואחת מהן בחופף לעונש המאסר שנגזר עליו בתיק זה); 12 חודשי מאסר על תנאי; ופיצוי למתלוננת בסך 40,000 ש"ח. הערעור מופנה הן נגד ההרשעה והן נגד חומרת העונש. הרקע 2. המערער הכיר את המתלוננת בחודש אפריל 2004. באותה עת היה המערער גבר נשוי כבן [...], ואילו המתלוננת הייתה אז קטינה כבת [...]. בין השניים התפתחה מערכת יחסים שנמשכה כשנתיים וחצי. בראשית היכרותם התגוררו הן המערער והן המתלוננת ב-[...]. בספטמבר 2004 עברה הקטינה ללמוד ולהתגורר ב-[...]; ובנובמבר אותה שנה נכנס המערער למאסר, לאחר שהורשע באלימות כלפי אשתו. יחסיהם של המערער והמתלוננת נמשכו בעת המאסר, והם שוחחו זה עם זה בטלפון מדי יום. לאחר שחרורו של המערער מן המאסר, עבר המערער בחודש פברואר 2006 ב-[...]. המתלוננת, שהייתה אז בת [...], באה לבקרו בהזדמנויות שונות ב-[...], עד סוף שנת 2006, אז ביקשה המתלוננת לסיים את מערכת היחסים. האירועים מושא כתב האישום – אירועים קשים של אינוס, מעשים מגונים, תקיפה, איומים, כליאת שווא ועוד – אירעו במהלך שנה זו. גם לאחר ניתוק היחסים באה המתלוננת לבקר את המערער ב-[...] פעם נוספת. המערער, כפי שיתואר בהמשך, המשיך להטריד את המתלוננת ואת אימה (הגם שלא נפגשו עוד פנים אל פנים), עד שלבסוף גמלה בליבה של המתלוננת ההחלטה להגיש נגדו תלונה במשטרה, בחודש מרץ 2008. על יסוד תלונה זו הוגש נגד המערער ביום 3.4.2008 כתב אישום בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, כמפורט להלן. כתב האישום 3. בכתב האישום נטען כי בעת שהכירו המערער והמתלוננת (בשנת 2004, כאמור), ידע המערער את גילה של המתלוננת. למרות זאת, בתאריכים שונים באותה שנה ביקש ממנה לנשקו, בחנות בה הכירו ב-[...], וכשנישקה אותו בלחי אמר לה "לא נשיקה כזאת", ונישק אותה בפיה. כתב האישום מתמקד באירועים שאירעו במהלך שנת 2006, לאחר שהמערער השתחרר מן המאסר ועבר לגור ב-[...]. על פי הנטען, ביום 25.3.2006 או בסמוך לכך, הגיעה המתלוננת לבקר את המערער בדירת אחיו ב-[...]. המערער אמר למתלוננת שהיא כבר ילדה גדולה ושהוא רוצה לקיים עימה יחסי מין, אך המתלוננת השיבה שאינה רוצה, ואז אמר לה המערער: "אז את מי את רוצה שאני אזיין, את השכנה?". המערער הכריח את המתלוננת לשתות וודקה, וגרם לה לבכות. המערער התעצבן על המתלוננת, הורה לה להוריד את בגדיה, פתח את הספה בסלון ואמר למתלוננת שכאשר יחזור לסלון הוא לא רוצה לראות אותה עם בגדים. המתלוננת נכנסה לשירותים, התפשטה וחזרה לסלון, ואז ראתה את המערער שוכב עירום על הספה. המערער כיבה את האורות, והמתלוננת אמרה לו, שוב, שאינה מעוניינת לקיים עימו יחסי מין. ואולם, המערער הורה לה לשכב על הספה ונישק את גופה ואת איבר מינה, וכן ליקק את איבר מינה, הכול כאשר המתלוננת אינה מסכימה למעשיו ומתנגדת להם בכך שסגרה את רגליה. למרות התנגדותה, המשיך המערער במעשיו, פתח בכוח את רגליה של המתלוננת, החדיר את אצבעו לאיבר מינה וגרם לה לכאבים. עקב התנגדותה של המתלוננת, היא והמערער נפלו מהספה, והמערער עזב אותה. על פי המתואר בכתב האישום, לאורך כל האירוע אמרה המתלוננת למערער שאינה רוצה לקיים עימו יחסי מין, אך הוא ענה לה "מי שואל אותך?" והתעלם מדבריה. עוד נטען בכתב האישום כי המערער ידע שהמתלוננת לא קיימה מעולם יחסי מין, ואף אמר לה שבתורה כתוב שבפעם הראשונה שבועלים אישה צריך לפתוח אותה פעם אחת ולצאת מייד ללא קיום יחסי מין מלאים. על פי כתב האישום, למחרת האירוע, ביום 26.3.2006 בסביבות השעה 20:00 בערב, באותה דירה ב-[...], אנס המערער את המתלוננת בשנית. המתלוננת נחה על המיטה בדירה, ואז הגיע המערער, סתם את פיה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה ובכך גרם לה לכאבים ולדימום מסיבי. כל זאת נעשה על פי הנטען ללא הסכמת המתלוננת. 4. האירוע הבא המתואר בכתב האישום התרחש בתאריך לא ידוע בחודש אפריל 2006, לאחר שהמערער עבר להתגורר בדירה משלו. המתלוננת הגיעה לבקר את המערער בדירתו, והוא נישק אותה, לקח אותה לחדרו והחל לגעת בה. המתלוננת אמרה לו כי היא אינה מעוניינת בכך. אז תקף אותה המערער והכה אותה בכל חלקי גופה, וגרם לה לפצע באפה ולדימום. המערער התיישב על המתלוננת והמשיך להכותה. על פי הנטען, לא היה זה אירוע יחיד שבו הכה המערער את המתלוננת, ופעמים רבות כשבאה לבקרו הכה אותה וביצע בה מעשים מגונים שונים ללא הסכמתה. כאשר הייתה חוזרת המתלוננת לביתה ב-[...], נהג המערער להתקשר אליה ודרש ממנה לקיים איתו שיחות סקס, אך המתלוננת לא הסכימה לכך. 5. כתב האישום מוסיף ומפרט אירועים שונים שהתרחשו כאשר המתלוננת ביקרה את המערער ב-[...]. על פי המתואר, באחת השבתות המערער אמר למתלוננת לרדת על ארבע, כשהיא עירומה, והכריח אותה לטייל כך בכל הבית. עוד אמר לה המערער שהיא חייבת לעשות כל מה שהוא רוצה. לאחר מכן, התיישב המערער על הספה, תפס אותה בשערה והחדיר את איבר מינו לפיה ללא הסכמתה. במקרה אחר בו ביקרה המתלוננת את המערער ב-[...], טיילו השניים בטיילת והמערער התעצבן על המתלוננת ואיים עליה בכך שאמר לה: "יאללה קומי, בואי תראי מה יהיה לך בבית" ולקח אותה לביתו. כשהמתלוננת ניסתה לאותת להולכי רגל שהיא בסכנה, איים עליה המערער ואמר לה "נשבע לך, אם תעשי בלאגן אני ירביץ לך כמו שמרביצים למחבל אחרי שהרג 30 יהודים". במספר הזדמנויות נוספות בשנת 2006, בעת שהמתלוננת ביקרה את המערער ב-[...], היה המערער סוגר אותה בביתו ולא נותן לה לצאת, ואף מאיים עליה שבמידה ותצא הוא יכה אותה. באחת הפעמים המערער תקף והכה את המתלוננת בכל חלקי גופה בעת שהייתה בביתו, וגרם לה לחבלות. בביקוריה השונים ציווה המערער על המתלוננת להיות בבית עירומה, ולא נתן לה להתלבש. הוא רכש אביזרי מין שונים והראה אותם למתלוננת. בנוסף, נתן המערער למתלוננת כדורים מסוג קלונקס אשר הרדימו אותה, למרות שידע שהמתלוננת אינה יודעת את טיב הכדורים והשפעתם. 6. האירוע האחרון המתואר בכתב האישום התרחש ביום 10.10.2006, כאשר ביקרה המתלוננת את המערער ב-[...] יחד עם אחיה הקטן. המתלוננת רצתה להיפגש עם חברה ולטייל עם אחיה. המערער ראה אותה משוחחת בטלפון הסלולארי, תקף אותה, שבר את מכשיר הטלפון הסלולארי שלה, דחף אותה והפילה על שולחן ברזל. כשאחיה רצה לגונן עליה, איים המערער על שניהם ואמר לאח "עוד מילה אחת אתה מדבר ואני זורק אותך מהחלון". אחר כך אמר המערער למתלוננת ולאחיה להיכנס לחדר, הכה את המתלוננת בכל חלקי גופה ודפק את ראשה בקיר. המתלוננת הצליחה בשלב מסוים לחייג למשטרה כדי להזעיק עזרה, אך המערער הבחין בכך ואמר לה שאם יראה שוטרים בעינית הדלת, הוא יזרוק אותה מהחלון של הבית, שהיה בקומה 13, יקפוץ גם הוא, וחברה קדישא תגיע מחר לאסוף אותה. המערער אמר למתלוננת שתיפרד מאחיה, שכן לא תראה אותו יותר. הוא הוציא סכין, הצמיד אותו לפניה של המתלוננת ואמר לה שידקור אותה. לאחר כל זאת דרש המערער מהמתלוננת, כך על פי כתב האישום, לקיים עימו יחסי מין. על פי הנטען בכתב האישום, המתלוננת שהייתה חבולה ומפוחדת לחייה ולחיי אחיה, ביקשה מאחיה שייצא מהבית וקיימה עם המערער יחסי מין מלאים, למרות שלא רצתה בכך. המערער הניח מגבת על המיטה, המתלוננת נשכבה על המיטה והנאשם החדיר את איבר מינו לאיבר מינה עד שהגיע לסיפוק מיני. באותו יום הייתה המתלוננת במחזור. האח, שיצא מן הבית כאמור, התקשר לאימו וביקש ממנה לבוא לעזור לו ולמתלוננת. האם הגיעה לבית בשעה 5:00 בבוקר עם חברתה, וכשהוציאה את המתלוננת מהבית, תקף אותם המערער בכך שתפס את המתלוננת, משך אותה חזרה והכה את אימה של המתלוננת ואת חברתה. 7. בגין האירועים המפורטים לעיל יוחסו למערער שורה של עבירות מין: מספר רב של עבירות אינוס (עבירות לפי סעיף 345(ב)(1),(3) ו-(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק)); מעשה סדום (עבירה לפי סעיף 347(ב) לחוק, בנסיבות סעיף 345 לחוק); ומספר רב של עבירות מעשים מגונים (עבירות לפי סעיף 348(ב) לחוק, בנסיבות המנויות בסעיף 345(ב)(1),(3) ו-(4) לחוק). כן יוחסו למערער עבירות נוספות: מספר רב של עבירות תקיפת קטין (עבירות לפי סעיף 368ב(א) לחוק); מספר רב של עבירות איומים (עבירות לפי סעיף 192 לחוק); כליאת שווא (עבירות לפי סעיף 377 רישא לחוק); מספר רב של עבירות התעללות בקטין (עבירות לפי סעיף 368ג רישא לחוק); והיזק בזדון (עבירה לפי סעיף 452 לחוק). ההליכים בבית המשפט המחוזי 8. המערער כפר במיוחס לו בכתב האישום. בישיבה הראשונה כפר המערער כפירה כללית, ולאחר מכן (בישיבה מיום 13.7.2008) אמר כי "התשובה שלי לכתב האישום היא שלא מודה בשום עובדה מנשוא כתב האישום ולא מודה בכל דבר המהווה עבירה". ההליך בבית המשפט המחוזי, על כל שלביו, לא התנהל על מי מנוחות, והמערער הפריע תכופות להתנהלותו התקינה של הדיון, הרבה להעיר, לצעוק, להניף ידיים, לעשות פרצופים, ועוד. המערער כתב מכתבים רבים לשופטים שישבו בדין, והחליף מספר סנגורים. להשפעתם של עניינים אלה על הרשעתו של המערער ועל עונשו אדרש בהמשך. 9. תחילה נשמעה עדותה של המתלוננת. לאחר מכן נשמעו יתר עדי התביעה: אימה של המתלוננת, אחיה של המתלוננת, אחותה של המתלוננת, חברה של האם, המטפלת של המתלוננת ב-[...], העובדת הסוציאלית ב-[...], והמדריך של המתלוננת ב-[...]. מטעם ההגנה העידו המערער עצמו, וכן אחיו ואחותו. 10. בית המשפט המחוזי התרשם שעדות המתלוננת מהימנה ועקבית, ואימץ את גרסתה במלואה. בית המשפט קבע כי אין ספק שהמתלוננת סיפרה אמת וכי חוותה התעללות נפשית, פיזית ומינית קשה ביותר מצידו של המערער. התרשמותו של בית המשפט מאופן דיבורה של המתלוננת, משפת הגוף שלה ומהאופן בו סיפרה את שעבר עליה תמכה בכך גם כן. עוד נקבע כי אי-דיוקים שוליים בין הגרסאות שמסרה, אליהם הפנה בא כוחו של המערער, אינם מהותיים, והגרסה כולה הייתה אמינה, אחידה וקוהרנטית. הגם שעדותה של המתלוננת היא העדות היחידה המפלילה את המערער בעבירות השונות, מצא בית המשפט חיזוקים רבים למהימנותה של המתלוננת, בעדותה שלה ובעדויותיהם של יתר עדי התביעה, וביסס על עדות המתלוננת את הרשעתו של המערער. לשאלת מהימנות גרסתה של המתלוננת אשוב בפירוט בהמשך הדברים. בית המשפט עמד על כך שהמתלוננת כבשה תלונתה על מעשי האונס השונים. בעוד מעשה האונס האחרון (מחודש אוקטובר 2006) נחשף בסמוך לאירוע, את מעשי האונס הקודמים שיוחסו למערער חשפה המערערת רק בחלוף חודשים רבים לאחר התרחשותם. בהקשר זה נקבע כי מצבה הנפשי הקשה של המתלוננת בעת האירועים, והשליטה של המערער במתלוננת, יכולים להסביר את שתיקתה. עוד נקבע כי חלוף הזמן, הטיפול הנפשי שעברה, והפחד המתחדש מפני פגיעתו של המערער שלא הפסיק להטרידה – הם ההסבר לחשיפת המעשים לאחר חלוף הזמן. בית המשפט מצא כי המתלוננת הציגה הסבר מניח את הדעת הן לסיבת כבישת העדות והן לסיבת החשיפה בסופו של דבר, וכי אין בכבישת העדות כדי לפגום במהימנות המתלוננת. 11. לבסוף, דן בית המשפט בגרסתו של המערער. לבית המשפט לא היה ספק כי המערער אינו דובר אמת. בית המשפט סקר את הסתירות בעדותו של המערער ובחקירתו, בין היתר בנקודות הבאות: באשר לעצם קיום יחסי מין מלאים עם המתלוננת; באשר לרצונותיה של המתלוננת, כשטען שוב ושוב שהכול היה בהסכמתה, ואילו בחקירתו השלישית במשטרה ציין שמעולם לא הסכימה לקיום יחסי מין מלאים; באשר לידיעת גילה האמיתי של המתלוננת; ובאשר לסיבות האפשריות שנרקמה כביכול העלילה נגדו. כן ציין בית המשפט כי המערער בעצמו הודה כי אמירת שקרים היא אמירה טבעית לכל מי שרוצה שיאמינו לו. עוד קבע בית המשפט כי גרסתו של המערער תומכת בנקודות מסוימות בעדותה של המתלוננת. כך, בין היתר, אישר המערער כי קיים עם המתלוננת יחסי מין מלאים פעמים בודדות בלבד, כפי שהעידה המתלוננת בבית המשפט; עוד אישר המערער כי המשיך להטריד את המתלוננת ואימה לאחר סיום הקשר; הוא תיאר יחס אובססיבי למתלוננת, כפי שהעידה היא; המערער אישר כי הרבה בשתיית אלכוהול ובשל כך התנהג בגסות כלפי המתלוננת; הוא הוסיף ואישר שאיים על אחיה הקטן של המתלוננת; כן אישר המערער את גרסת המתלוננת שלעיתים היה מבקש ממנה להיות עירומה בבית. אשר ליתר עדי ההגנה – אחיו ואחותו של המערער – דחה בית המשפט את עדותם וקבע כי הן אינן תומכות בגרסת המערער. בית המשפט ציין כי היה ברור כי השניים רצו לסייע למערער בעדותם, אך דווקא אחותו של המערער הכשילה אותו כשטענה שהמערער והמתלוננת היו מקיימים יחסי מין בכל יום. 12. בסופו של יום קיבל אפוא בית המשפט את גרסתה של המתלוננת, והרשיע את המערער בעבירות הבאות: שלוש עבירות אינוס (עבירות לפי סעיף 345(ב)(1) ו-345(ב)(3) לחוק): העבירה הראשונה בגין האירוע מיום 25.3.2006 בו החדיר המערער אצבע לאבר מינה של המתלוננת; העבירה השנייה בגין האירוע מיום 26.3.2006 בו בעל המערער את המתלוננת וגרם לה לדימום; והעבירה השלישית בגין האירוע מיום 10.10.2006 שאף בו בעל המערער את המתלוננת. בעניין האירוע השלישי קבע בית המשפט כי אין ספק שהמתלוננת לא הסכימה ליחסי המין, הגם שלא ביטאה זאת במפורש. עוד ציין בית המשפט את העובדה כי למתלוננת נגרמו חבלות גופניות באירועים השני והשלישי (כנדרש בסעיף 345(ב)(3) לחוק), וכי המערער ידע את גילה האמיתי של המתלוננת (כנדרש בסעיף 345(ב)(1) לחוק). עבירה של ניסיון למעשה סדום (עבירה לפי סעיף 347(ב) לחוק, בנסיבות סעיף 345(א) לחוק בצירוף סעיף 25 לחוק) בגין האירוע בו אילץ המערער את המתלוננת להתהלך על ארבע תוך שהוא אוחז בשערה, וניסה לאלצה להכניס את איבר מינו לפיה. עבירות רבות של מעשים מגונים (עבירות לפי סעיף 348(ב) לחוק, בנסיבות המנויות בסעיפים 345(ב)(1) ו-345(ב)(4) לחוק), בשל מעשים שביצע המערער בהזדמנויות רבות במתלוננת ללא הסכמתה במטרה להגיע לסיפוק מיני, כגון נגיעות בגופה, חיכוך איבר מינו באיבר מינה ועוד, תוך התעללות והשפלה. עבירות רבות של תקיפת קטין (עבירות לפי סעיף 368ב(א) לחוק), בשל האירועים הרבים בהם הכה המערער את המתלוננת וגרם לה לחבלות. עבירות איומים (עבירות לפי סעיף 192 לחוק), בגין איומיו של המערער על המתלוננת ב-[...] וכן באירוע האחרון בדירתו של המערער; ובגין איומיו של המערער על אחיה של המתלוננת באירוע מיום 10.10.2006. עבירות של כליאת שווא (עבירות לפי סעיף 377 רישא לחוק), בגין האירוע מיום 10.10.2006 ובגין אירועים קודמים עליהם העידה המתלוננת. עבירה של היזק בזדון (עבירה לפי סעיף 452 לחוק), בגין שבירת הטלפון הסלולארי של המתלוננת ביום 10.10.2006. על יסוד כל האמור לעיל, ובגין השפעת המעשים הקשים של המערער על המתלוננת, ראה לנכון בית המשפט אף להרשיע את המערער בעבירה של התעללות בקטין (עבירה לפי סעיף 368ג רישא לחוק). 13. במסגרת הטיעונים לעונש הוגשו חוות דעת של המרכז להערכת מסוכנות, תסקיר מבחן בעניינו של המערער, ותסקיר נפגעת עבירה בעניינה של המתלוננת. כן הוגש גיליון הרשעות קודמות, ממנו עלה כי למערער הרשעות פליליות רבות עוד מעת שהיה קטין, הכוללות לאורך השנים, בין היתר, הרשעה בביצוע עבירות רכוש, גניבה, התפרצות, שימוש ברכב ללא רשות, תקיפה מינית, עבירות סמים, הונאה בכרטיס חיוב, זיוף, מרמה, התחזות, גרימת נזק במזיד, אלימות כלפי אשתו, אינוס, בעילת קטינה, איומים, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, תקיפות שונות ועוד. בגין העבירות הנ"ל שהה המערער כנער במעון נעול, ריצה עונשי מאסר ושילם קנסות. בשלב הטיעונים לעונש המערער עצמו פנה לבית המשפט, וחזר על קטעים מעדותו, בהם טען כי הקשר כולו היה מבוסס על אהבה. הוא הוסיף כי הוא מצטער, אך אמר כי גם המתלוננת מצטערת. הוא טען כי בית המשפט כתב את הכרעת הדין עוד לפני שמיעת העדים, וביקש להתחשב בכך שיש לו 3 ילדים שלומדים בתלמוד תורה. 14. בגזר הדין עמד בית המשפט על חומרת מעשיו של המערער, אשר ניצל את המתלוננת, פגע בה והשפיל אותה בשיטתיות ולאורך זמן. בית המשפט ציין כי יחסו של המערער למתלוננת היה אובססיבי ופתולוגי, וכי הוא ניצל את אהבתה אליו ואת פער הגילאים ביניהם. המערער רמס את כבודה של המתלוננת, את גופה ואת נפשה, ופיתח עימה מערכת יחסים חולנית בה סבר כי ילדה בת [...] היא בת זוגו לכל דבר ועניין. בית המשפט הביע שאט נפש ממעשיו של המערער, שעשק את ילדותה של המתלוננת, והתעלל בה בצורה קשה. בית המשפט התייחס בגזר הדין אף לאישיותו המורכבת של המערער, כפי שעלתה מהתנהגותו במהלך הדיונים ומן המסמכים שהובאו לעיון בית המשפט. בהקשר זה קבע בית המשפט כי יש לתת משקל להיסטוריה הפסיכיאטרית של המערער, אולם בהתחשב בכך שמדובר באדם בוגר שאינו מוכן לקבל טיפול, אשר המסוכנות המינית ממנו גבוהה, חובת בית המשפט כלפי הציבור היא להרחיק את המערער מהחברה לתקופה ארוכה. על כן גזר בית המשפט על המערער 15 שנות מאסר בפועל; שנתיים מאסר בפועל בגין הפעלת מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד נגדו ב-ת"פ 517/96 (שירוצו אחת מהן במצטבר ואחת מהן בחופף לעונש המאסר בתיק זה); 12 חודשי מאסר על תנאי שהמערער לא יעבור כל עבירה מסוג פשע בתוך 3 שנים מיום שחרורו; ופיצוי למתלוננת בסך 40,000 ש"ח. הערעור 15. הערעור שלפנינו מופנה נגד ההרשעה, ולחלופין נגד חומרת העונש. לעניין ההרשעה טענתו העיקרית של המערער היא כי עדותה של המתלוננת איננה מהימנה, וכי יש לאמץ את גרסתו שלו. בא כוחו של המערער הצביע בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון ובדיון על פה על סתירות רבות, אי-דיוקים וסממנים נוספים עליהם אעמוד בהמשך, המצביעים לדעתו על כך שהמתלוננת איננה אמינה. עוד הוסיף וטען כי גרסתו של המערער עקבית ואמינה יותר, וכי בית המשפט הושפע שלא בצדק מהתנהגות המערער במהלך הדיונים ומהפרעותיו למהלך המשפט. המערער טוען כי היחסים המיניים התקיימו בהסכמה. לשיטתו, המתלוננת מבלבלת בין "היעדר הנאה" ל"היעדר הסכמה", ולא הייתה לו דרך לדעת שהמתלוננת איננה מסכימה למעשים. זאת, בפרט ביחס לאירוע האונס השלישי בו הורשע (מיום 10.10.2006), אשר לטענתו המתלוננת היא שיזמה שם את קיום היחסים, ובכך יש כדי ללמד לדבריו על כך שהיא רצתה בהם. בהקשר זה הצביע בא כוחו של המערער, וחזר והדגיש בדיון על פה, שראיות חיצוניות שונות (כגון תעודות רפואיות ודוחות משטרה) סותרים את גרסתה של המתלוננת על אלימות של המערער כלפיה באותו אירוע. לגרסת המערער בית המשפט המחוזי אף שגה בקובעו כי המערער ידע כל העת את גילה של המתלוננת, והוא מפרט הקשרים שונים בהם נפלו לכאורה טעויות וסתירות בהקשר זה בעדות המתלוננת ובקביעות בית המשפט. אשר לעונש שנגזר עליו טוען המערער כי מדובר בעונש חמור, וכי נוכח נסיבות ביצוע העבירות, נסיבותיו האישיות וההפרעות מהן הוא סובל, יש להתערב בעונש זה. לדעתו, מדובר בעונש מופרז ביחס לרף הענישה המקובל בעבירות מסוג זה. בטיעונו של בא כוחו של המערער לפנינו, ציין בא כוחו כי בעת גזירת העונש ניתן לדעתו משקל יתר להתנהגותו של המערער במהלך המשפט. 16. המשיבה תומכת יתדותיה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. המשיבה מפרטת בהרחבה את החיזוקים השונים, הפנימיים והחיצוניים, למהימנות גרסתה של המתלוננת, וטוענת כי אין כל יסוד להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי שהמתלוננת מהימנה. עוד טוענת המשיבה כי הסתירות הרבות בגרסתו של המערער, כפי שפורטו בהכרעת הדין, מלמדות כי אין להעדיף את גרסתו. המשיבה מוסיפה וטוענת כי בהתבסס על העובדות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, התנגדותה של המתלוננת למעשי המערער קיבלה ביטוי מפורש בהזדמנויות רבות, ועל כן יש לדחות את טענות המערער כי לא התקיים היסוד הנפשי הנדרש לעבירות. לעניין העונש טוענת המשיבה כי בהתחשב בחומרת העבירות, בעברו הפלילי של המערער, בחוות הדעת של המרכז להערכת מסוכנות וכן בהתחשב בתסקיר המבחן – העונש הוא הולם וראוי. זאת, אף לאחר שהובא בחשבון מצבו הנפשי של המערער כשיקול לקולא. דיון והכרעה 17. עיקר טענות המערער בערעור זה מופנות נגד מהימנות גרסתה של המתלוננת. המדובר בסוגייה עובדתית מובהקת, אשר ככלל ערכאת הערעור איננה נדרשת לה, למעט המקרים החריגים בהם עולות "עובדות המראות בעליל שהשופט לא יכול היה להתרשם כפי שהתרשם" (ראו, מבין רבים: ע"פ 9040/05 אוחיון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.12.2006); ע"פ 347/07 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.11.2007)). להלכה זו משקל מיוחד כאשר מדובר בעדותן של קורבנות עבירות מין, שכן "במקרה כזה, מעצם טיבו, עוסקת העדות בנושא שהוא טראומטי ואינטימי כאחד, ולפיכך מתעורר, לעיתים, קושי במתן עדות ברורה ורהוטה. בנסיבות כאלה, הטון, אופן הדיבור, שפת הגוף, וכל אותם גורמים שאינם שייכים ישירות לעולם התוכן, מקבלים משקל חשוב עוד יותר" (ע"פ 6375/02 בבקוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 419, 425-426 (2004)). גרסתה של המתלוננת היא כזכור התשתית העובדתית העיקרית ששימשה להרשעתו של המערער. המתלוננת מסרה את גרסתה לראשונה במשטרה, בשתי הודעות מחודש מרץ 2008, המפרטות את האירועים מושא כתב האישום. לאחר מכן העידה במשפט עדות מפורטת המשתרעת על פני עשרות עמודי פרוטוקול, בה חזרה על תיאור האירועים דנן. בית המשפט מצא את עדותה של המתלוננת אמינה ועקבית, וקבע כי לא נותר לו ספק שהמתלוננת דיברה אמת. להתרשמותו זו מצא בית המשפט חיזוקים בעדות המתלוננת עצמה: למרות הסבל שהיה מנת חלקה, ציינה המערערת שאהבה את המערער ושפעילויות רבות משותפות של השניים עשתה מרצונה החופשי. היא ציינה מרצונה כי הסתירה מהמטפלות שלה ב-[...] את מעשי האונס, משום שלא רצתה שיתנגדו לקשר, וגם בכך ראה בית המשפט סממן של אמת בעדותה. המתלוננת אף סיפרה מיוזמתה על הטיפול הרפואי לו נזקקה בעקבות האירוע מיום 10.10.2006, מבלי שידעה שיש מסמך רפואי בעניין עליו היא עלולה להיחקר. נוסף על אלו, התרשם בית המשפט מאופן מסירת העדות ומשפת הגוף כי המתלוננת העידה בכנות בכאב, ומסרה גרסה אמינה, אחידה וקוהרנטית. גם עדויותיהם של אמה של המתלוננת, אחיה של המתלוננת, אחותה של המתלוננת, וחברתה של האם, כמו גם עדויות הצוות הטיפולי ב-[...], תמכו בגרסתה של המתלוננת וחיזקו את עדותה. 18. למערער טענות רבות נגד מהימנות גרסתה של המתלוננת. תחילה, מצביע המערער על אי-דיוקים וסתירות שונות בגרסת המתלוננת. כך, הוא טוען כי קיימות סתירות בין העדויות השונות הנוגעות למיקום החבלות שקיבלה המתלוננת מן המערער באירוע מיום 10.10.2006, וכי דוח המשטרה מליל האירוע (אותו ערך רס"ר שמחי), והדוח הרפואי מאותו יום (עליו חתום ד"ר עותמאן) אינם תומכים בכך שהייתה אלימות באותו אירוע. עוד הוא תמה על כך שאחיה של המתלוננת שב לישון בדירתו אחרי האירוע, וטוען כי בכך יש כדי להצביע שלא הייתה באירוע זה אלימות. אשר לאירוע אחר הנזכר בגרסת המתלוננת, בו דרש המערער מהמתלוננת להתהלך על ארבע ברחבי דירתו, טוען המערער כי קיימות סתירות בעדותה של המתלוננת בשאלה אם החדיר את איבר מינו לפיה באירוע זה. טענות אלו לסתירות בגרסת המתלוננת יש לדחות מכל וכל. אפילו הייתי מקבלת את טענותיו של המערער ביחס לכל אחד מאי-הדיוקים המפורטים לעיל, אינני רואה כיצד יש בהם כדי לפגום במהימנותה של המתלוננת. המערער "מלקט" שינויים קלים בגרסתה של המתלוננת, שינויים שהם ללא ספק זניחים ביחס למסכת האירועים הקשה העולה מעדותה, כדי ללמד כביכול על חוסר אמינות, ולא היא. גם לאי-הדיוקים הנטענים יש הסברים מניחים את הדעת בחומר הראיות: כך, לא יכול להיות ספק שהאירוע מיום 10.10.2006 היה אירוע אלים. המערער עצמו טען כך בחקירתו במשטרה מייד לאחר האירוע, ולחלקיו השונים של האירוע עדים רבים שתיארו אותו כסוער ואלים, ובעיקר עדות האח, שנכח בתחילת האירוע, ועדות אמה של המתלוננת, אחותה וחברתה של האם, שנכחו בהמשכו. את העדר תיעוד חבלותיה של המתלוננת בדוח המשטרה, הסביר השוטר שערך את הדוח, רס"ר שמחי, בהסבר סביר והגיוני, לפיו החבורות לא היו גלויות לעין, והוא איננו נוהג לבקש ממתלוננות להתפשט. הסבר זה אף תואם את עדותה של חברתה של אם המתלוננת, שהעידה כי סימני המכות לא היו גלויים לעין. אשר לבדיקה הרפואית שערך ד"ר עותמאן, שהפנה את המתלוננת לבדיקה גניקולוגית, ספק אם הייתה זו בדיקה מקיפה, ונרשם בה במפורש כי המתלוננת הגיעה אליו עקב התעללות מינית. בוודאי שלא ניתן לשלול על יסוד בדיקה ראשונית זו שהמתלוננת נחבלה באירוע הנדון. אשר לאירוע (שמועדו המדויק איננו ידוע) בו דרש המערער מן המתלוננת להתהלך על ארבע, העידה המתלוננת במפורש כי המערער ניסה להכניס את איבר מינו לפיה והיא התנגדה, עדות המתיישבת עם הודעותיה במשטרה, ואין בה כל סתירה של ממש. 19. המערער מציין כי ביקוריה החוזרים של המתלוננת ב-[...], והעובדה כי חזרה לבקר שם לאחר האירוע האמור מחודש אוקטובר, מעלים תמיהות בקשר להתנהלותה של המתלוננת, שאין להן הסבר מספק. לטענת המערער מכאן ניתן ללמוד כי המתלוננת הסכימה למעשים המיניים וחפצה בהם. ואולם, כפי שנקבע בהכרעת הדין, מערכת היחסים בין המערער למתלוננת הייתה מערכת יחסים מורכבת ופתולוגית. המערער מילא את עולמה של המתלוננת בתקופה של מצוקה רגשית, והיא התאהבה בו ופיתחה בו תלות, ללא יכולת להתנתק. על כך העידו מטפליה של המתלוננת ב-[...], שליוו אותה בעת התרחשות האירועים ולאחריהם. לא למותר לציין כי המתלוננת שמרה בליבה את מרבית האירועים הקשים שאירעו בתוך מערכת יחסים זו, ולא שיתפה בה את קרוביה ואת מטפליה, בין היתר כדי שלא יתנגדו לקשר עם המערער. אכן, המתלוננת נסעה שוב ושוב לבקר את המערער ב-[...]. היא נחקרה על נושא מרכזי זה בהרחבה במשטרה ובעדותה בבית המשפט. מספר פעמים לאורך עדותה ציינה המתלוננת שאהבה את המערער, ובלשונה: "אהבתי את הבן אדם הזה. הוא פיתה אותי כל הזמן. והייתי מטומטמת עיוורת נסעתי אליו כל פעם מחדש". את נסיעותיה החוזרות ל-[...], חרף מעשיו של המערער, הסבירה המתלוננת כך: "היו לי רגשות כלפיו באמת. כשלבן אדם יש רגשות, אני לא יודעת אם כל אחד חווה את זה, אבל האהבה היא עיוורת. קצת מסנוורת. ואני הלכתי לשם וכל פעם הוא פיתה אותי מחדש. כל פעם זה 'סליחה', כל פעם 'אני אוהב אותך, זה בלי כוונה חיים שלי'. ואחיות שלו היו מתקשרות אליי. והוא בוכה. והוא עצוב והוא בדיכאון...". ועוד הוסיפה: "קודם כל, זה שבאתי והלכתי. זה עוד פעם אני אגיד לך – הייתי מאוד נאיבית. היום אני מסתכלת על זה כמישהי מטומטמת שעשתה דבר כזה... אהבתי את [המערער], בסדר? תמיד היה סליחה, ועוד סליחה ועוד סליחה ועוד תחנונים ועוד אני אוהב אותך. אז חזרתי, ואני, באמת, אני היום אם אני אראה ילדה כמוני שעשתה דבר כזה, אני אגיד לה פשוט שהיא ילדה מטומטמת". אמירות אלו כולן אינן פוגמות במהימנות גרסתה של המתלוננת – נהפוך הוא. הן מלמדות על רבדיו השונים של הקשר בין השניים, ועל החומרה היתרה הטמונה בכך שהמערער ניצל את תמימותה של המתלוננת ואת אהבתה כלפיו לצורך סיפוק יצריו. 20. למערער טענות נוספות נגד גרסתה של המתלוננת. לטענתו, כבישת עדותה של המתלוננת, וחשיפת האירועים רק בחלוף זמן רב, פוגעות במהימנותה. ואולם, גם נושא זה נדון בהכרעת הדין וקיבל מענה הולם. כפי שנקבע שם, מצבה הנפשי של המתלוננת בעת האירועים, שליטתו של המערער בה וחששה הרב ממנו יכולים להסביר את הסתרת המעשים ואת שתיקתה. כמו כן, חלוף הזמן, ההטרדות הנמשכות של המערער, החשש שיפגע בנערות נוספות והטיפול הנפשי שקיבלה יכולים להסביר את הסיבה לחשיפת המעשים בהמשך הדרך. כבישת העדות מוסברת היטב בנסיבות העניין, והיא איננה פוגעת במהימנות גרסתה של המתלוננת כהוא זה. הוא הדין אף בנוגע לטענתו של המערער כי המתלוננת העלילה עליו את הסיפור כולו. מדובר בטענה מופרכת, שאיננה מתיישבת עם מערכת היחסים בין השניים. המערער לא הצביע על כל סיבה ממשית שהייתה יכולה להביא את המתלוננת לבדות את גרסתה המפורטת האמורה, זולת הטענה שהיא רצתה באופן כללי להרחיקו. טענה לפיה המתלוננת בדתה את כל הסיפור כדי להרחיקו איננה מתיישבת, כשלעצמה, עם גרסתו הכללית, לפיה הייתה ביניהם אהבה הדדית ששני הצדדים רצו שתימשך. כמו כן, העדויות הרבות של מקורביה של המתלוננת על תגובתה לאירוע האחרון (מחודש אוקטובר 2006), אירוע שהמתלוננת חשפה מייד למקורביה, וזמן קצר לאחריו עזבה את ה-[...] בה למדה, מתיישבות היטב עם התרחשות האירוע האחרון ועם אמינות העדות. 21. המערער מוסיף וטוען כי למתלוננת יש "הרגל" לשקר לסובבים אותה, כפי שעלה מעדותה בבית המשפט, וכי אופייה האסרטיבי שנחשף בבית המשפט מלמד כי לא ייתכן שהוא שלט בה. לעניין זה דומה כי יש לומר למערער "קשוט עצמך תחילה". המערער העיד כי שימוש בשקרים הוא אך טבעי למי שמבקש שיאמינו לו, כמי שמדבר על עצמו ומעיד על דרכו שלו בפרשה. התנהגותו הגסה, האלימה, משולחת הרסן וחסרת השליטה במהלך הדיונים – אשר עולה בבירור מפרוטוקול הדיון ומהכרעת הדין – איננה מותירה מקום לדמיון בשאלה מה מסוגל המערער לעולל לזולתו, וודאי לנערה צעירה וחלשה ממנו. בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי אופיו של המערער נלמד בבירור מהתנהגותו לאורך ההליך. אכן, בית המשפט היה רשאי להתחשב בהתנהגותו של המערער בעת שניסה לעמוד על טיבו של המערער, ובעת שניסה להעריך את מהימנות גרסתו לעומת גרסתה של המתלוננת. 22. אשר לגרסתו של המערער: יש להדגיש כי מכלול גרסאותיו של המערער, מחקירותיו במשטרה (שלוש במספר) ועד עדותו בבית המשפט, איננו מצליח להציג גרסה עקבית ומשכנעת שתסביר מה אירע בינו ובין המתלוננת. כפי שציין בית המשפט המחוזי, בחקירתו ובעדותו סתר את עצמו המערער שוב ושוב בארבע שאלות העומדות בלב הרשעתו של המערער: ידיעת גילה האמיתי של המתלוננת, השאלה אם קיים יחסי מין עם המתלוננת, השאלה אם יחסי המין כללו חדירה, והאם המתלוננת הסכימה לקיום יחסי מין. התבטאויותיו הסותרות של המערער בנושאים אלו משתרעות על פני עמודים רבים, ולעיתים הסתירות האמורות מופיעות באותו משפט עצמו. במסגרת זו די אם אומר כי המבקש לענות לשאלה הפשוטה – האם, לשיטת המערער, הוא קיים יחסי מין מלאים עם המתלוננת בהסכמתה? – ימצא תשובות שונות ומגוונות של המערער בחקירתו ובעדותו. לא למותר לציין, כי אף בעיקרי הטיעון שהגיש מודה המערער בפה מלא כי לאחר "ניפוי" הסתירות השונות, גרסתו היא כי הקשר עם המתלוננת כלל יחסי מין, אשר לרוב לא היו מלאים, למעט פעמיים או שלוש. בצדק ראה בית המשפט המחוזי חיזוק בדברי המערער עצמו לגרסת המתלוננת, שכן ב"מבט על", זו התמונה העולה מעדותה. 23. בסופו של יום אין כל יסוד לקבל את גרסתו (או אם תרצה לומר גרסאותיו) של המערער, ולהעדיף אותה על פני גרסתה של המתלוננת. היסוד הנפשי בעבירות האינוס 24. טענה נוספת של המערער לעניין ההרשעה נוגעת ליסוד הנפשי הנדרש להרשעתו בעבירות האינוס. לטענתו בשלושת מעשי האונס בהם הורשע – מיום 25.3.2006, מיום 26.3.2006 ומיום 10.10.2006 – לא הייתה לו מודעות לכך שהמתלוננת אינה מסכימה למעשים. זאת, משום שלטענתו באירועים מחודש מרץ 2006 המערער לא יכול היה לדעת שהמתלוננת לא נהנית מיחסי המין ולא מעוניינת בהם; ובאירוע מחודש אוקטובר 2006 המתלוננת היא שיזמה את היחסים כדי שיירגע, ולא התנגדה להם. אשר לאירועים מחודש מרץ 2006, המתלוננת העידה כי אמרה למערער מפורשות שהיא לא רוצה לקיים עימו יחסי מין. הוא מצידו הביא בקבוק וודקה והשקה אותה, עניין שלא הייתה מורגלת בו. כשחשף בפניה את איבר מינו (באירוע מיום 25.3.2006), אמרה לו "הדבר הזה לא נכנס אליי", והוא בתגובה אמר "מי שואל אותך?". עוד העידה כי סגרה את רגליה בחוזקה וניסתה להדוף את המערער ממנה, עד שנפלו מן המיטה. באונס שאירע ביום המחרת (26.3.2006) המערער חדר אל המתלוננת על פי עדותה "ללא כל הכנה", כשהיא צורחת מכאבים ומדממת, והוא סותם את פיה בידו. אין דרך מפורשת מזו להביע אי-הסכמה. לשונה של המתלוננת אמרה "לא", גופה אמר "לא", ותגובותיה כולן הביעו חשש וסירוב לקיים יחסי מין עם המערער. המתלוננת הייתה בתולה אז, ולפי עדותה כלל לא ידעה מה משמעותם של יחסי מין. אכן, ברקע הדברים עמדה אהבתה של המתלוננת למערער, ומערכת היחסים הסבוכה שלהם, עליה עמדתי. אולם בנסיבות המתוארות, אין לקבל את טענתו של המערער כי לא יכול היה לדעת באירועים אלו שהמתלוננת אינה מעוניינת שיחדור אליה. אשר לאירוע מחודש אוקטובר 2006, כפי שצוין לעיל היה זה ערב רצוף אלימות. המערער השתולל מזעם באותו ערב, שבר את המכשיר הסלולארי של המתלוננת והכה את המתלוננת שוב ושוב. הוא איים על אחיה הקטן שיזרוק אותו מהקומה ה-12, כאשר המתלוננת מתחננת שיחדל מאיומיו. הוא תפס את ראשה של המתלוננת, הטיח את ראשה בקיר עד שהקיאה, הצמיד סכין לפניה, ואף אמר לה "נשבע לך, חברה קדישא יבואו מחר לאסוף אותך מפה". אחרי שמילטה המתלוננת את אחיה מן הדירה, קיימה עם המערער יחסי מין "רק כדי להציל את החיים שלי ושל אח שלי, לא שום דבר אחר, שום דבר אחר". המתלוננת העידה כי "ידעתי, שמה שירגיע אותו זה רק יחסי מין. ידעתי את זה בטוח. תמיד שהוא היה עצבני, אם היה גומר, הוא היה נרגע. זה מין מחזוריות כזאת...". את המעשה עצמו תיארה המתלוננת כך: "ואז הוא [המערער] שם מגבת על המיטה, כי הייתי במחזור, שהמיטה לא תתלכלך, והוא הכניס את האיבר מין שלו לאיבר מין שלי בלי כלום. ישר חד וחלק. לא היה לי הפרשות ולא כלום. השיניים שלי היו הדוקות ככה בשביל לא להרגיש". בעדותו תיאר המערער את האירוע כך: "מה שקרה בלילה אני רוצה לספר. ישנתי בסלון, בגלל שהדירה הזאת ישנתי בסלון והם [המתלוננת ואחיה] ישנו בחדר שינה שלנו. לא יודע אם הם ישנו גם, אני ישנתי ככה, זה היה צהריים. ישנתי עד שפתאום התעוררתי. אני ראיתי יושבת על הספה, ואז היא אמרה לי כפרה וזה, התחילה לדבר איתי יפה. אני כאב לי שרבנו וקיללתי אותה ככה ודיברתי אליה לא יפה ופה ושם. ואז היא באה אליי, היא נישקה אותי וזה, היא אמרה לי בוא נעשה אקט מיני. והיא פנתה אליי בדיבור הזה בדיוק, ככה היא מדברת גם, אקט מיני זה יפה, זה מאוד יפה, אבל היא דיברה ככה, נישקה אותי ואמרה לי [המערער], כפרה וזה, התחלנו להתנשק ולהתחמם. אח שלה לא היה מחוץ לבית, אח שלה היה בחדר, פה אני שוכב? אז אח שלה היה בחדר בפנים. אני ידעתי את זה אחרי זה. אז היא אמרה בוא נעשה אקט מיני, ככה היא אמרה לי. ואז לא יודע מה קרה. אני קצת כאב לי הסיפור שקיללתי אותה וזה. אז זהו". תיאור זה לא הוצג למתלוננת בחקירתה הנגדית הארוכה. אך אפילו היינו מקבלים את תיאורו של המערער – ואיננו עושים כן, מכיוון שבית המשפט המחוזי העדיף ובצדק את עדותה של המתלוננת על פני עדותו – אין ספק שהיה ברור למערער כי גם באירוע זה לא הייתה כל הסכמה מצד המתלוננת לקיום יחסי מין. לא יכול להיות ספק כי "הצעתה" של המתלוננת לקיים עם המערער יחסי מין באה מתוך חשש כן ואמיתי לחייה ולחיי אחיה, ומתוך שידעה שרק כך אפשר ויעלה בידה להרגיעו. כל זאת, לאחר מסכת איומים ואלימות שהתקיימה באותו ערב, כלפיה וכלפי אחיה. כלום ניתן להעלות על הדעת שלאחר שאיים המערער על חייה של המתלוננת במילים, במכות ובסכין, לאחר שנתן לאחיה הקטן להבין שהוא מצוי בסכנת חיים – וכל זאת, כשהמערער יודע היטב (כפי שהעידה המתלוננת) שהיא איננה מעוניינת ביחסי מין הכוללים חדירות – תקיים המתלוננת עם המערער יחסים בהסכמתה החופשית? אין ספק שהתשובה לכך שלילית. אף אין ספק כי המערער היה מודע למצב זה, בהיותו מי שאיים על המתלוננת בפיו, באגרופיו ובהטחת ראשה בקיר (השוו: ע"פ 5739/96 אוחנונה נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(4) 721 (1997)). על היסוד של הסכמה חופשית בעבירת האינוס בנוסחה דהיום עמדתי בהרחבה ב-ע"פ 2606/04 יגאל בנבידה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.2004): "אכן, כל מקרה יבחן על פי נסיבותיו אך ככלל ניתן לומר שהסכמתה החופשית של אישה לקיום יחסי מין נשללת כאשר קיימים איום, הפחדה, הפעלת לחץ וקל וחומר הפעלת אלימות או איום בה. [...] פעולה תחת איום אינה פעולה בהסכמה חופשית, כך בכל ענפי המשפט וכך גם במשפט הפלילי. כשם שבעבר ראינו יחסי מין שקוימו תחת איום או הפעלת לחץ כאינוס, כך גם היום. [...] קיים קשר הדוק שאינו בר ניתוק בין שימוש באיומים והפעלת לחץ ובין מודעות להיעדרה של הסכמה חופשית. קשה, לכן, לקבל את טענת המערער שלא היה מודע לכך שההסכמה שניתנה לו אינה הסכמה חופשית" (שם, בפסקאות 36-29; ראו גם את האסמכתאות הרבות שם). אף אם "יזמה" המתלוננת את יחסי המין במטרה "להרגיע" את המערער, לא ניתן לומר כי הייתה זו הסכמה חופשית, ולא ניתן לראות במערער כמי שלא היה מודע להתנגדותה של המתלוננת. נהפוך הוא: המערער ידע היטב, כפי שעלה מעדותה של המתלוננת, שהיא איננה מעוניינת בקיום יחסי מין מלאים עימו, ומסיבה זו אף בהזדמנויות רבות נוספות לא חדר אליה, ובא על סיפוקו בדרכים אחרות. על כך העיד המערער עצמו. ודאי שהמערער לא יכול היה להניח שהמתלוננת חפצה לפתע פתאום בקיום יחסי מין מלאים דווקא באותו ערב, בעת שהייתה במחזור, ולאחר מסכת איומים ומכות כלפיה וכלפי אחיה. 25. אין מקום אפוא להתערב בהרשעת המערער בעבירות האינוס, ואף לא ביתר העבירות בהן הורשע. המערער ניצל את אהבתה של נערה צעירה כלפיו, השפיל אותה, פגע בגופה ובנפשה לאורך תקופה ארוכה, ובדין הורשע בעבירות המין, האלימות והרכוש שיוחסו לו. העונש 26. בגזר הדין, כפי שציינתי לעיל, נתן בית המשפט ביטוי לא רק לחומרת העבירות, אלא אף לעברו הפלילי ולמצבו הנפשי של המערער, למסוכנותו העתידית, ולעובדה שהוא מסרב לקבל כל טיפול. מתסקיר מבחן עדכני שהוגש לנו עולה כי המערער אובחן כחולה בסכיזופרניה, והוא מסרב לקבל טיפול תרופתי. התנהגותו באגף בו הוא שוהה היא תקינה, אך הוא איננו מועסק ואיננו נמצא בתהליך טיפולי. הוא מודה כי נהג באלימות כלפי המתלוננת, אך מסביר זאת כאקט חינוכי, וטוען כי הקשר עם המתלוננת היה מרצונה. לפי שעה הוא איננו יוצא לחופשות. 27. בדיון שהתקיים טען בא כוחו של המערער כי העונש מופרז, וכי היה על בית המשפט "לנטרל" את התרשמותו הבלתי אמצעית מן המערער. בדיון נתנו אף אנו למערער עצמו את זכות הדיבור. בדברים שאמר האשים המערער את המתלוננת בשקרים וטען כי ההרכב שישב בדין לא שמע טענות שונות שיש לו. המשיבה טענה בדיון כאמור כי אין יסוד להתערב בעונש, בפרט בשים לב למסוכנותו של המערער. המשיבה מפנה למרשם הפלילי של המערער, ובו עבירות שונות שביצע מאז שהיה קטין, בהן עבירות רכוש, גניבה, התפרצות, שימוש ברכב ללא רשות, תקיפה מינית, עבירות סמים, הונאה בכרטיס חיוב, זיוף, מרמה, התחזות, גרימת נזק במזיד, אלימות כלפי אשתו, אינוס, בעילת קטינה, איומים, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, תקיפות שונות ועוד. המתלוננת התייצבה לדיון בפנינו, וביקשה וקיבלה רשות לדבר. מחד גיסא סיפרה המתלוננת כי מעשיו של המערער ממשיכים להשפיע עליה, והיא עודנה בטיפול נפשי. בצד זה ציינה כי לדעתה המערער חולה נפש וזקוק לטיפול. עוד אמרה כי היא מרחמת עליו, וכי לדעתה העונש שהוטל עליו הוא חמור. 28. אכן, העונש שנגזר על המערער הוא עונש חמור. ואולם, בנסיבות שתוארו לעיל לא ראינו מקום להקל עם המערער. מערכת היחסים שהתגלתה לפנינו בפרשה זו היא מערכת יחסים אובססיבית וחולנית. המערער, אדם מבוגר ובעל משפחה, ראה בקטינה רכה בשנים – בת [...] בתחילת הפרשה, ובת [...] בסופה – בת זוג לכל דבר ועניין. מעבר לפער השנים הניכר ביניהם – פער עליו ידע המערער ללא ספק עוד מראשית היכרותם, כשקנה למתלוננת יחד עם אימה מתנה ליום הולדתה ה-[...] – מדובר ביחס כפייתי, חולני ורצוף אלימות. מעשיו של המערער, כפי שתואר בהרחבה, הם מעשים קשים, אשר פגעו פגיעה חמורה במתלוננת. המערער התעלל בקטינה, ניצל אותה, ביזה והשפיל אותה, ועד היום הוא מסרב לקבל אחריות על המעשים. כמו כן, המערער ביצע במסגרת הפרשה המתוארת גם עבירות אלימות ואיומים חמורות כלפי המתלוננת, והזיק לרכושה. אכן, למצבו הנפשי של המערער משקל מסוים. ואולם, המערער מסרב לקבל כל טיפול, הגם שאובחן כחולה סכיזופרניה (כאמור, נקבע כי לכך לא הייתה השפעה על כשירותו לעמוד לדין). בית המשפט המחוזי היה ער למצבו הנפשי של המערער, ונתן לו משקל מתאים בגזירת הדין. איני סבורה שהתנהגותו של המערער במהלך המשפט השפיעה מעבר לדרוש על גזר הדין. התנהגות זו איננה אלא סממן נוסף למצבו של המערער, המסרב לקבל את הדין, מצב הנלמד בבירור מתסקיר המבחן ומדבריו של המערער עצמו. דומה כי אין עבירה שהמערער לא שלח בה ידו, החל בעבירות מין חמורות, עבור בעבירות איומים ואלימות (לרבות כלפי אשתו לשעבר), וכלה בעבירות רכוש ומרמה. הסיכון כי המערער ישוב לבצע עבירות דומות, כך מעריך המרכז להערכת מסוכנות, הוא גבוה. עונשים קודמים שהוטלו על המערער, לרבות עונשי מאסר שנגזרו עליו, לא הרתיעו אותו מביצוע עבירות נוספות. אף לא ניתן לומר כי הוא מצוי במסלול של שיקום בבית הסוהר. על כן אין מנוס מהרחקתו מהציבור. אשר על כן, אין מקום להתערב בעונש שנגזר על המערער. 29. סוף דבר: הערעור נדחה, הן לעניין ההרשעה, הן לעניין העונש. המשנָה לנשיא השופט נ' סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' שהם: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של המשנָה לנשיא מ' נאור. ניתן היום, ‏‏כ' בחשון, תשע"ג (5.11.2012). הותר לפרסום בנוסח זה היום, ‏י"ג בכסלו התשע"ג (‏27.11.2012). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11019210_C10.doc יז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il