נאסר בלאל נ. שר הביטחון

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1920/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט ח' כבוב העותרים: 1. נאסר בלאל 2. זיאד מוסטפא 3. מוסטפא מוחי 4. דרוויש דרוויש 5. מחמוד חמדאן נ ג ד המשיבים: 1. שר הביטחון 2. המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית 3. ראש המנהל האזרחי 4. המשרד לביטחון פנים- משטרת ישראל עתירה למתן צו על תנאי; תגובה מקדמית מטעם המשיבים בשם העותרים: עו"ד סאהר עלי בשם המשיבים: עו"ד שרון הואש-איגר; עו"ד מתניה רוזין פסק-דין השופט י' עמית: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרים, תושבי כפר עיסוויה המחזיקים בתעודות זהות ישראליות, כי יתאפשר להם להיכנס לאדמותיהם ולנכסיהם הנמצאים בסמוך לבסיס מצודת אדומים (להלן: המצודה). 1. בסיס המצודה משמש את מג"ב ומשטרת ישראל באזור עוטף ירושלים והוקם על מקרקעין שנתפסו מכוח צו תפיסה בשנת 2002. עתירה שהוגשה כנגד צו התפיסה נדחתה (בג"ץ 5572/02). בשנת 2007 נחתם צו תפיסה בדבר מקרקעין מס' 11/02/ת' (הארכה ותיקון גבולות מס' 2) המרחיב את גבולות בסיס המצודה. כנגד הצו הוגשה עתירה (בג"ץ 4542/07 נאסר נ' מדינת ישראל (28.1.2009)), ובין העותרים היו גם העותר 2 והעותר 4 בעתירה דנן. העתירה נמחקה, בין היתר משום ש"הצדדים הגיעו להסכמה כי העותרים יוכלו לגשת באופן חופשי לחלקות המעובדות ולכל השטח (לרבות המבנים) הנמצאים ממזרח לסימון התפיסה לצרכי המחנה הצבאי". ביום 22.5.2011 נדחתה עתירה נוספת שהוגשה על ידי חמשת העותרים בעתירה דנן (בג"ץ 6387/10 בלאל נ' שר הביטחון שנדון במאוחד עם שתי עתירות נוספות, ראו: בג"ץ 3721/09 מחיסן נ' מדינת ישראל (22.5.2011) (להלן: בג"ץ 6387/10)), בה נתבקש, בין היתר, לאפשר לעותרים לעבור דרך השער הסמוך למצודה בכדי להגיע לחלקותיהם (להלן: שער המצודה או מעבר המצודה). בפסק הדין נקבע כי תכלית הגבלת המעבר דרך שער המצודה למספר מצומצם של אנשים הינה הגנה על חייהם של תושבי ישראל מפני פעולות טרור ופעולות הברחה; כי ישנו חשש ממשי שהרחבת המעבר יתר על המידה תהווה נקודת תורפה ביטחונית; וכי על אף הפגיעה במרקם החיים של חלק מתושבי כפר עיסוויה, חלופת מעבר א-זעיים המוצעת על ידי המשיבים בהחלט סבירה, ומאפשרת לבצע איזון בין השיקולים השונים, הגם שזו אינה החלופה הנוחה ביותר עבור העותרים. עוד נזכרה בפסק הדין כוונת המשיבים לשפר את תוואי הדרך החלופית באופן שיקל על גישת העותרים לשטחיהם. 2. הרקע לעתירה שלפנינו הוא הצבת קוביות בטון (להלן: בטונדות) אשר לטענת העותרים חוסמות את דרך הגישה המובילה לאדמותיהם. עוד נטען, בין היתר, כי על המשיבים לאפשר לעותרים כניסה לאדמותיהם ולנכסיהם בהתאם לנקבע בבג"ץ 6387/10; כי על המשיבים לעדכן את פרטי בעלי הקרקעות ברשימת המורשים לעבור דרך שער המצודה (להלן: רשימת המורשים); וכי לא ניתנה לעותרים זכות שימוע כדין בטרם קבלת ההחלטה בדבר חסימת הדרך לאדמותיהם ומניעת הגישה אליהן דרך מעבר המצודה. 3. בתגובתם, המשיבים טענו כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה. לשיטתם, על העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של מעשה בית דין הן לעניין הגישה לחלקות והן לעניין רשימת המורשים לעבור במעבר המצודה. נטען כי העותרים 2 ו-4 נכללים ברשימת המורשים בהתאם להסכמת המדינה בבג"ץ 4542/07; וכי ביחס ליתר העותרים בעתירה דנן, בבג"ץ 6387/10 בית המשפט דחה את בקשתם להיכנס לשטחיהם דרך מעבר המצודה, תוך שהבהיר כי מעבר א-זעיים מהווה דרך גישה חלופית שהינה "בהחלט סבירה", המרככת את הפגיעה בהם. עוד נטען כי התשתית העובדתית שהוצגה בעתירה הינה חסרה מפני שהגישה לאדמות איננה מנועה, והמחלוקת בין הצדדים נסובה בעיקרה על נוחות הגישה והמרחק בין הדרכים החלופיות, ולא על עצם הגישה; כי הבטונדות שהוצבו לא מונעות מהעותרים לעבור לשטחים החקלאים הסמוכים שכן עדיין מתאפשרת כניסת הולכי רגל, וכניסה עם רכב אפשרית דרך מעבר א-זעיים הסמוך; וכי זכות הטיעון של העותרים לא נפגעה הואיל ומטעם העותרים 2 ו-4 ובני משפחותיהם לא נתקבלה פנייה מסודרת וקונקרטית להוספתם לרשימת המורשים, וביחס ליתר העותרים, הסכמת המדינה בבג"ץ 4542/07 לא כללה אותם, ומשכך, ההחלטה אינה פוגעת בזכות הטיעון שלהם. 4. לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובה לה, ובעתירות הקודמות בעניין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף מנימוקי המשיבים ומחמת מעשה בית דין. 5. להווי ידוע, כי נושא או שאלה שהוכרעו בפסק דין סופי מקימים מחסום דיוני מלהמשיך וליזום התדיינויות נוספות באותו נושא או שאלה (בג"ץ 4800/19 וועד שכונת צור באהר נ' מנהל קשת צבעים (הגדר), פסקה 7 (22.9.2019); בג"ץ 1217/15 מ.ד. יהונתן בניה ופיתוח בע"מ נ' שר הביטחון, פסקה 12 (23.6.2015)). כלל זה חל גם ביחס להליכים המתנהלים בבג"ץ, אם כי באופן שאינו חוסם לחלוטין הליך נוסף בעניין שכבר נדון בעתירה אחרת. בג"ץ ידון מחדש בעתירה, אך בהתקיים נסיבות מיוחדות כדוגמת שינוי מהותי בנסיבות המקרה או במצב המשפטי, חלוף הזמן או לנוכח עובדות חדשות שלא היו ידועות ולא ניתן היה לדעת עליהן במסגרת העתירה הקודמת (בג"ץ 20/64 "המסייר" בע"מ נ' המפקח על התעבורה, פ"ד יח(3) 245, 250 (1964); בג"ץ 5193/18 ועד תושבי הכפר אלח'אן אלאחמר נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 12 (5.9.2018); דפנה ברק-ארז משפט מנהלי – משפט מנהלי דיוני כרך ד 475-474 (2017)). 6. כפי שתואר לעיל, טענות העותרים נסבות על בקשתם להיכנס לאדמותיהם, תוך עדכון פרטיהם ברשימת מורשי הכניסה במעבר המצודה, והסרת הבטונדות החוסמות לשיטתם את הדרך המובילה לחלקות. עם זאת, כעולה מסקירת ההליכים המשפטיים הקודמים הנוגעים לענייננו, העתירה דנן אינה מעלה טענות חדשות שלא נדונו והוכרעו בבית משפט זה. העתירה בבג"ץ 4542/07 נמחקה לאחר שהושגה הסכמה בין הצדדים כי לעותרים 2 ו-4 בעתירה דנן תהא גישה לאדמותיהם דרך מעבר המצודה. בבג"ץ 6387/10, שם כאמור העותרים היו חמשת העותרים בעתירה דנן, הובהר בשנית כי העותרים 2 ו-4 נכללים ברשימת המורשים ואין כל מניעה למעברם דרך שער המצודה (פסקה ל"ד), בהתאם לבג"ץ 4542/07. באשר לעותרים 3,1 ו-5 נקבע כי לנוכח התכלית הביטחונית העומדת בבסיס הגבלת מספר העוברים דרך שער המצודה, ומאחר שמעבר א-זעיים מהווה חלופה סבירה, נדחית בקשתם להיכלל ברשימת המורשים. אציין כי מתגובת המשיבים לעתירה דנן עלה כי לא רק שלעותרים קיימת דרך חלופית להגיע לאדמותיהם דרך מעבר א-זעיים, אלא שממועד פסק הדין בבג"ץ 6387/10 שיפרו המשיבים דרך זו, וכן נסלל כביש הטבעת המזרחי המקל על המעבר לחלקות. 7. הנה כי כן, עולה כי פסק הדין שניתן בעתירות הקודמות מקים בפני העותרים מחסום דיוני מלהמשיך וליזום התדיינות נוספת, באותן הטענות ממש. טענות העותרים הוכרעו זה מכבר בהליכים קודמים, ללא כל שינוי נסיבות או מצב משפטי המצדיקים לדון ולהכריע פעם נוספת בסוגיה. לעניין זה, אעיר כי הצבת הבטונדות אינה מהווה נסיבה חדשה המצדיקה דיון מחודש בהליך שנדון והוכרע בבג"ץ. על אף הצבת הבטונדות, מתאפשרת כניסה רגלית לחלקות דרך שער המצודה לעותרים הנכללים ברשימת המורשים, וכניסה עם הרכב מתאפשרת אף היא, לנוכח דרך הגישה החלופית במעבר א-זעיים. כמו כן, מהעתירה עלה כי הסכמת המשיבים בבג"ץ 4542/07 למעבר דרך שער המצודה נגעה לכניסה רגלית בלבד, ולא למעבר כלי רכב. אף לשיטת העותרים, משאיות וציוד חקלאי יעברו דרך מעבר א-זעיים (פסקה 4 לעתירה). משאלו הם פני הדברים, לא מצאתי כי ישנו טעם שעשוי להצדיק דיון מחודש בסוגיה. 8. למעלה מן הצורך, אציין כי אף לגופו של עניין לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטה להציב את הבטונדות. מתגובת המשיבים עלה כי ההחלטה התקבלה משיקולים ביטחוניים, ובפרט לנוכח הנגישות של הצירים הסובבים את הבסיס לכפרים באזור, המייצרת נקודת תורפה מבצעית עבור הכוחות בשטח. הצבת הבטונדות אפשרה לקטוע את התנועה הרציפה על הציר, ובכך למנוע אירוע פח"ע והימלטות לאחד הכפרים הסמוכים לציר. לנוכח דרך הגישה החלופית במעבר א-זעיים, שנמצאה כסבירה על ידי בית משפט זה, הצבת הבטונדות מאזנת כראוי בין השיקולים הביטחוניים ובין מתן הגישה לחלקות העותרים בסמוך למצודה. 9. סוף דבר, העתירה נדחית, ללא צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ' בסיון התשפ"ב (‏19.6.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22019200_E07.docx מנ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1