עזר אטיאס נ. רשם האגודות השיתופיות

פסק-דין בתיק בג"ץ 1914/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1914/08 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות העותר: עזר אטיאס נ ג ד המשיבים: 1. רשם האגודות השיתופיות 2. אדרת מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית 3. אלמליח יצחק ואברהם 4. הרב משה דדון 5. מכלוף איפרגן 6. הרב אלמליח עזר 7. מזל דדון 8. מסעוד אסרף 9. שולה ועלי דדון 10. מאיר אטיאס עתירה למתן צו על-תנאי ולצו ביניים בשם העותר: עו"ד ויקטור הרצברג בשם המשיב 1: עו"ד מיכל מיכלין-פרידלנדר בשם המשיב 2: עו"ד אייל סודאי; עו"ד אפרת פקר (חג'בי) בשם המשיב 5: עו"ד עמית רנן בשם המשיבים 9: בעצמם פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. עתירה למתן צו על תנאי שיורה למשיב 1 (להלן - המשיב) ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתו מיום 21.1.08. בהחלטה זו אישר המשיב את פסק הבורר, שמונה מכוח סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן - הפקודה), אשר ניתן ביום 13.8.07. בפסק הבורר נקבעה הזכות להקצאת נחלה לשבעה אנשים, אשר העותר אינו נימנה עליהם. טענתו של העותר הינה כי פעולותיו של המשיב והבורר שמינה נעשו בחוסר סמכות. בגידרה של העתירה נתבקש אף צו ביניים האוסר על המשיב 2 (להלן - המושב), שהינו אגודה שיתופית, להמליץ על מי מחבריו כזכאי להקצאת נחלה לצאצאיו. 2. בין העותר לבין חברים אחרים במושב נתגלעה מחלוקת בנוגע לשאלה למי מוקנית זכות להקצאת נחלה לצאצאיו מתוך שבע נחלות פנויות במקרקעי המושב. ביום 13.9.06 פנה המשיב 5 לעורכת הדין לאה רוזנטל, עוזרתו של המשיב, לשם פתיחת תיק בוררות ולמתן צו מניעה זמני. עוד באותו היום נתנה עוזרת המשיב החלטה על מינוי בורר לפי סעיף 52(2) לפקודה ועל הוצאת צו מניעה זמני לגבי נחלה אחת מתוך שבע הנחלות האמורות. ביום 14.9.06 מינתה עוזרת המשיב את עורך הדין אורן באדר כבורר על מנת שידון בסכסוך האמור. ביום 21.9.06 פנה העותר במכתב למשרדו של המשיב, בו ביקש פתיחת תיק בוררות בעניין חלוקת נחלות במושב. בו ביום הוציאה עוזרת המשיב כתב מינוי בורר על פי סעיף 52(2) לפקודה למינוי עורך הדין באדר לדון גם בסכסוך שבין העותר לבין המושב. נוכח פניות נוספות של חברים אחרים במושב, מונה עורך הדין באדר על ידי עוזרתו של המשיב לדון כבורר אף בסכסוכים בינם לבין המושב. בפני הבורר נערך דיון מאוחד בתביעות שהוגשו. ביום 13.8.07 נתן הבורר את פסיקתו. בפסק הבורר נקבע, כי שבעת חברי המושב הזכאים לקבל הקצאה של נחלה לצאצאיהם הינם המשיבים 10-5. עוד נאמר שם, כי טרם נתקבל האישור הדרוש להקצאת הנחלות ממינהל מקרקעי ישראל ועל כן לא ברור האם האמור בפסק הבורר יועיל למי מהצדדים. על החלטתו של הבורר הוגשו השגות על ידי חלק מהצדדים, ובכלל זה על ידי העותר. בהחלטתו של המשיב מיום 21.1.08 אושרה קביעתו של הבורר לגבי זהותם של חברי המושב הזכאים לקבל נחלה לצאצאיהם. 3. העותר סומך עתירתו למעשה על טענה אחת ויחידה. לטענתו, מינוי הבורר לפי סעיף 52(2) לפקודה נעשה בחוסר סמכות. משכך, כל ההליכים בהמשך, ובכלל זה פסק הבורר מיום 13.8.07 וההליך בפני המשיב, נעשו בחוסר סמכות ועל כן דינם להתבטל. לטענת העותר, אחד התנאים לקיומה של בוררות לפי סעיף 52(2) לפקודה הינו כי תקנות האגודה השיתופית יכללו הוראה המתירה להפעיל מנגנון בוררות זה. הוראה כאמור לא קיימת בתקנון של המושב, כך נטען. לעניין זה מפנה העותר לסעיף 32 בתקנון של המושב, הכולל הוראות לעניין יישוב סכסוכים. בסעיף זה נאמר: (א) כל סכסוך, הנובע מחברות באגודה או מעסקי האגודה, לרבות פירוש תקנון זה אשר יתגלע בין חברים, חברים לשעבר, יורשיהם או נציגיהם החוקיים מצד אחד לבין האגודה, פקידיה, או חברי ועד ההנהלה שלה מצד שני, ימסר לבוררות זבל"א. (ב) כל סכסוך בין חברים כנ"ל, בינם לבין עצמם יועבר לבוררות. הבוררות תתקיים בפני שלושה בוררים כאשר כל צד ימנה בורר והועד ימנה את הבורר השלישי. (ג) הבוררים יהיו פטורים מדיני הראיות ויצטרכו לנמק את החלטתם. (ד) לא נתמנו בוררים מכל סיבה שהיא תועבר הבוררות לרשם האגודות השיתופיות. סעיף זה, כך נטען, לא הסמיך את המשיב לדון בבוררות מכוח סעיף 52(2). העותר מבקש לתמוך טענתו בתקנון הישן של המושב, שהעניק למשיב סמכות לידון בבוררות מכוח סעיף 52(2) לפקודה, תוך איזכורו המפורש של הסעיף. מששונה תקנון המושב, הרי שכוונת הצדדים הייתה כי מעת תיקונו לא יתקיימו עוד בוררויות לפי סעיף 52(2) הנזכר. עוד נטען, כי משלא מדובר היה בבוררות לפי סעיף 52(2) לפקודה, לא רשאי היה המשיב לפעול באופן שפעל ולהעביר את ההכרעה במחלוקת לצד שלישי. 4. דינה של העתירה להידחות על הסף. העתירה הוגשה לבית משפט זה ביום 28.2.08. כאמור, מינויו של הבורר התבצע כשנה וחצי קודם לכן, בחודש ספטמבר 2006. בפרק הזמן שחלף מעת מינוי הבורר ועד הגשת העתירה לא העלה העותר כל טענה בעניין סמכותו של הבורר להכריע במחלוקת. אדרבא, בפתח ישיבת הבוררות שנערכה ביום 26.9.06 הצהיר העותר כי מוסכם עליו כי עורך הדין באדר ישמש בורר בסכסוך שבין הצדדים. זאת ועוד, בישיבת הבוררות ביום 8.3.07 הצהיר העותר, כי מסכים הוא שנתונה לבורר סמכות לדון בסכסוך. יצוין, כי העותר היה מיוצג על ידי עורך דין הן בהליך הבוררות בו הצהיר את ההצהרות האמורות והן בהליך ההשגה שהתנהל לאחר מכן בפני המשיב. כיום הוא מיוצג על ידי עורך דין אחר. במהלך ההליכים בפני הבורר הוגשו כתבי טענות והתקיימו מספר ישיבות במהלכן נשמעו עדים. בשום שלב משלבי הבוררות לא העלה העותר טענה בעניין חוסר סמכותו של הבורר. יתר על כן, אף בהליכים שהתנהלו לאחר מכן בפני המשיב לא הועלתה על ידי העותר טענת חוסר הסמכות. ברי, כי במהלך הליכים אלה פעלו הצדדים האחרים להליך הבוררות והשקיעו משאביהם מתוך אמונה כי הבורר הוא בעל הסמכות להכריע במחלוקת שבין הצדדים, ואילו העותר מצידו לא העלה במהלך ההליכים כל טענה בעניין. רק עתה, לאחר שהתקבלה החלטה הדוחה את טענת העותר, מוצא הוא לנכון להעלות את טענת חוסר הסמכות. ניתן אך לשער כיצד היה פועל העותר, לוּ החלטותיהם של הבורר והמשיב היו שונות. בנסיבות אלה, אין כלל מקום לבחון טענתו של העותר לגופה ודינה של העתירה להידחות על הסף (ראו והשוו, בג"ץ 377/83 כפר יעבץ מושב עובדים נ' רשם האגודות השיתופיות, פיסקה 9 (לא פורסם, 16.11.83); בג"ץ 43/63 דב אונגר נ' רושם האגודות השיתופיות, פ"ד י"ז 1432, 1436 (1963)). העתירה נגועה בשיהוי ומכל מקום לאור התנהלותו של העותר מנוע הוא כיום מלהעלות טענות נגד פסק הבורר והחלטתו של המשיב. משמע, אין צורך לקבוע האם אכן לא הייתה לבורר סמכות לדון בסכסוך לפי סעיף 52(2) לפקודה, על אף האמור בסעיף 32(ד) לתקנון המושב. 5. העתירה נדחית על הסף. העותר יישא בשכר טרחת עורך דין בסכום של 7,500 ש"ח לזכות המשיב 1 ובאותו סכום לזכות המשיב 5. ניתן היום, ל' בניסן התשס"ח (5.5.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08019140_S02.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il