פלוני נ. מדינת ישראל

6 1 בבית המשפט העליון בר"ם 1910/24 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ח' כבוב כבוד השופטת ר' רונן המבקש: פלוני נ ג ד המשיבות: 1. מדינת ישראל 2. ועדת השחרורים במקום מושבה בבית סוהר אשל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 21.2.2024 בעת"א 23415-02-24 שניתן על-ידי כבוד סגנית הנשיאה י' רז-לוי והשופטים ג' גדעון ופ' גילת כהן תאריך הישיבה: ז' באייר התשפ"ד (15.05.2024) בשם המבקש: עו"ד רותם טובול, עו"ד עומר אבקסיס בשם המשיבות: עו"ד אבי מיליקובסקי פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. בפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 21.2.2024 (עמ"ן 23415-02-24, סגנית הנשיאה י' רז-לוי, השופט ג' גדעון והשופטת פ' גילת כהן). בית המשפט המחוזי דחה עתירה מינהלית שהגיש המבקש כנגד החלטתה של ועדת השחרורים הפועלת לפי חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן בהתאמה: ועדת השחרורים ו-חוק שחרור על-תנאי) מיום 4.2.2024. 2. המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר של 27 חודשים. ביום 20.7.2021 בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בשתי עבירות של תיווך לסחר בסם מסוכן (ת"פ 74742-06-20). ביום 29.12.2022 נגזר עליו עונש של 38 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, לצד עונשים נלווים (השופטת ד' מרשק מרום). המבקש ערער על גזר הדין לבית משפט זה וביום 22.6.2023 ניתן פסק הדין בערעור (ע"פ 1143/23, המשנה לנשיאה ע' פוגלמן, השופט נ' סולברג ואנוכי). בפסק הדין קבענו כי בהתחשב בהליך השיקום יוצא הדופן שעבר המבקש בשנים האחרונות, כמפורט בתסקיר שירות המבחן שהוגש במסגרת הערעור, יש מקום לחרוג ממתחם הענישה שקבע בית המשפט המחוזי. בהתאם לכך קבענו כי עונש המאסר בפועל יעמוד על 27 חודשים. המבקש התייצב לריצוי עונש המאסר ביום 5.12.2023, ובשל תקופת מעצרו הממושכת קודם למתן גזר דינו, המועד שבו הסתיים ריצוי שני שלישים (מינהלי) ממאסרו חלף עוד בטרם החל לרצות את עונש המאסר. יתר על כן, הוא צפוי להשתחרר בשחרור מינהלי (בהתאם להוראות סעיף 68ג(ה) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971) ביום 21.8.2024 (מועד שחרורו המלא ביום 8.1.2025). 3. בהתחשב במועדים הרלוונטיים, כבר למחרת כניסתו למאסר, ביום 6.12.2023, המבקש הגיש בקשה לשחרור על-תנאי, בהתאם לסעיף 3 לחוק שחרור על-תנאי. ביום 8.1.2024 הוגשה חוות דעת מטעם רש"א בדבר התאמתו של המבקש לתכנית שיקום. בחוות דעתה עמדה רש"א על הרקע האישי והמשפחתי המורכב של המבקש ותיארה כי החל משנת 2021 החל בהליך טיפולי אינטנסיבי, סיימו בהצלחה ומאז שמר על ניקיון מסמים. כן תואר כי המבקש מצוי בזוגיות, ובני הזוג מנסים להביא ילד לעולם באמצעות טיפולי פוריות. רש"א סיכמה כי המבקש נמצא מתאים להמשך בדיקה של התאמתו לתכנית שיקום בפיקוחה וכי יש לשלבו בטיפול המשכי מסוגו, ולא להחזירו לטיפול אינטנסיבי בשנית. ביום 21.1.2024 הוגשה תכנית שיקום בפיקוח מטעם רש"א לגבי המבקש, שבה הומלץ לשחרר את המבקש ברישיון, תוך הותרתו בפיקוח אלקטרוני ובמעצר בית לילי, ולשלבו בהליך טיפולי. לצד אלה, המליצה רש"א על מציאת מקום תעסוקה עבור המבקש וכן המליצה על פיקוח של ועדת מעקב. 4. לוועדת השחרורים הוגש דו"ח מטעם עו"ס הכלא מיום 31.12.2023 שבו צוין כי המבקש "זקוק לטיפול בתחום ההתמכרויות כצורך עיקרי" וכי הוצע לו להשתלב במסגרת טיפולית בביס"ר דקל לתקופה בת חצי שנה, אך הוא אינו מביע מוטיבציה לכך. לצד זאת צוין כי המבקש שולב ב"קבוצה אגפית בתחום כישורי החיים" וכי הוא משתתף בה באופן פעיל ומגלה התמדה ורצינות. ביום 24.1.2024 עדכנה עו"ס הכלא כי המבקש סיים את שילובו בקבוצה האגפית בתחום כישורי חיים בהצלחה רבה. 5. ביום 4.2.2024 עניינו של המבקש נדון בוועדת השחרורים. המדינה התנגדה לשחרור על-תנאי, ובהקשר זה נטען כי למבקש פרופיל של השתייכות לכנופיה ורקע של התמכרות לסמים ואלכוהול. כמו כן נטען כי למבקש עבר פלילי כבד הכולל הרשעות רבות, וכי בעבר שוחרר בתנאים שאותם הפר, ועל כן רישיונו הופקע. באת-כוח המדינה הפנתה את ועדת השחרורים למידע מודיעיני מטעם מטא"ר בעניינו של המבקש וטענה כי ניתן ללמוד ממנו על מסוכנותו. באת-כוח המבקש טענה, מנגד, כי המבקש עבר זה מכבר הליכי שיקום משמעותיים מחוץ לבית הכלא והטעימה כי אין כל טעם בדרישת המדינה שהמבקש יעבור הליך טיפול בהתמכרות בתוך הכלא כאשר בפועל סיים טיפול מסוג זה עוד בשנת 2022. עוד טענה באת-כוח המבקש כי אין מקום להתייחס לידיעות המודיעיניות בעניינו של המבקש, היות שאלה מבוססות על תקופה הקודמת לשהותו במאסר. באת-כוח המבקש הוסיפה כי ראוי להביא בחשבון את נסיבותיו המשפחתיות של המבקש בגדר השיקולים לשחרורו על-תנאי. לבסוף, המבקש עצמו טען שהוא לוקח אחריות על מעשיו ומבין את חומרתם, וכן התייחס לרקע להתמכרותו ולהליכי השיקום שעבר. 6. ועדת השחרורים דחתה את בקשתו של המבקש. ועדת השחרורים התייחסה לעמדת מטא"ר ולחוות הדעת מטעמה, וציינה כי, להתרשמותה, הידיעות המודיעיניות שהוצגו על-ידי מטא"ר אינן מהימנות, לבד מידיעה אחת משנת 2022 המתייחסת לקשריו של המבקש עם עבריינים. ועדת השחרורים קבעה כי העובדה שהמבקש הפר תנאי שחרור בעבר מציבה משוכה גבוהה במיוחד בדרכו להוכיח כי הוא ראוי לשחרור על-תנאי. ועדת השחרורים קבעה כי מסוכנותו של המבקש בעינה עומדת, לנוכח חומרת העבירות בהן הורשע ועברו הפלילי, ובקשר לכך ציינה כי היה עליו להסכים לעבור הליך טיפולי נוסף בעת שהותו במאסר. 7. ביום 11.2.2024 עתר המבקש נגד החלטה זו לבית המשפט המחוזי. המבקש טען כנגד מהימנותן של חוות הדעת המודיעיניות לגביו והוסיף כי ניתן משקל מופרז לעברו הפלילי, מבלי שהליך השיקום המשמעותי שעבר הובא בחשבון. כן ציין המבקש שעל אף שהותו הקצרה בכלא, כבר הספיק להשתלב בשתי מסגרות טיפוליות, וכי גורמי הטיפול בבית הכלא אף העידו כי התרשמו מתפקודו התקין ומהמוטיבציה שהביע לניהול אורח חיים נורמטיבי. המבקש הלין על כך שוועדת השחרורים לא ייחסה משקל מספיק לעמדתם של גורמי הטיפול בשירות המבחן ובקהילה, אשר ליוו את התהליך שעבר במשך למעלה משנתיים. כן טען המבקש כי ועדת השחרורים ייחסה משקל גבוה יתר על המידה לחומרת העבירות שבגינן הוא הורשע. הוא הוסיף כי במקרים דומים ואף חמורים יותר ועדת השחרורים קיבלה בקשות לשחרור על-תנאי. לבסוף, המבקש טען כי לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיו המשפחתיות. 8. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה, בקבעו כי ההחלטה שהתקבלה אינה חורגת ממתחם הסבירות, ולכן אין מקום להתערב בה. בית המשפט המחוזי התייחס לעברו הפלילי המכביד של המבקש, לנטייתו לרצידיביזם ולמסוכנות העולה ממנו, הנלמדת מטיב העבירות שביצע המבקש, מהיקפן וממידת מעורבותו בהן. בית המשפט המחוזי קבע ששיקולים אלה מגבירים את הנטל שהיה על המבקש להרים כדי להראות ששחרורו לא יסכן את שלום הציבור. בית המשפט המחוזי הוסיף כי נטל זה אף מתעצם בהתחשב בידיעות המודיעיניות בעניינו של המבקש המציבות כשלעצמן משוכה ממשית בפני שחרורו על-תנאי. בית המשפט המחוזי אף הוסיף כי הוא אינו מקבל את מסקנתה של ועדת השחרורים לפיה הידיעות המודיעיניות אינן בעלות מהימנות גבוהה. כמו כן, בית המשפט המחוזי נדרש גם לתקופה הקצרה יחסית שבה המבקש שוהה בכלא ולעמדתם של הגורמים הטיפוליים בכלא, אשר סברו כזכור כי יש מקום להעמיק את ההליך הטיפולי בטרם תיבחן האפשרות לשחרור על-תנאי. 9. בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקש טוען כי ועדת השחרורים, וכמוה בית המשפט המחוזי, לא הביאו בחשבון את ההליך הטיפולי המשמעותי שעבר. לטענתו, ניתן משקל רב לסירובו להשתתף בקבוצה טיפולית נוספת, בהתעלם מכך שמדובר בטיפול זהה לזה שעבר קודם לכן בהצלחה ומבלי להביא בחשבון כי לא היה ביכולתו להספיק לעבור הליך נוסף בתקופת המאסר הקצרה שנותר לו לרצות. המבקש טוען עוד כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שנתן משקל למידע המודיעיני המתייחס לשנים 2022–2023, עובר לכניסתו למאסר, כאשר ועדת השחרורים עצמה לא נתנה לכך משקל רב. 10. ביום 7.3.2024 ניתנה החלטה שהורתה למדינה להגיש תשובה לבקשת רשות הערעור שבה תתייחס הן לעמדת רש"א והן לעמדת שב"ס באשר לאפשרות שחרורו של המבקש על-תנאי. כן הוריתי למדינה להבהיר איזה טיפול היה על המבקש לעבור בתקופת המאסר, לעמדת שב"ס, והאם ניתן היה לקבלו בתקופת המאסר הקצרה שנותרה למבקש מרגע כניסתו למאסר ועד למועד הרלוונטי לשחרורו על-תנאי. כמו כן, המדינה התבקשה לצרף לתשובתה את החומר המודיעיני בעניינו של המבקש. 11. ביום 20.3.2024 הגישה המדינה את תשובתה. בפתח דבריה טוענת המדינה כי יש לדחות את הבקשה בהיעדר עילה להתערבות ב"גלגול שלישי". אף לגוף הדברים, לעמדת המדינה אין הצדקה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובהחלטתה של ועדת השחרורים, בהיעדר אינדיקציה לכך שמסוכנותו של המבקש פחתה. המדינה ציינה כי רש"א עודה עומדת על המלצתה לבחון את האפשרות לשחרורו של המבקש על-תנאי תוך בדיקת התאמתו לתכנית טיפול, וכי שב"ס סבור שעל המבקש להשתלב במחלקה טיפולית להתמכרויות כפי שהוצע לו לתקופה של חצי שנה. צוין כי אין מניעה שהמבקש ישוב ויפנה לוועדת השחרורים באמצע התכנית או אחריה. מכל מקום, צוין כי לעת הזו המבקש השתלב במסגרת קבוצה אגפית בתחום כישורי חיים והוא מגלה התמדה ורצינות, השתתפות פעילה ומוטיבציה לניהול אורח חיים תקין ונורמטיבי. 12. ביום 15.5.2024 התקיים דיון בבקשה בפני ההרכב הנוכחי. בשים לב לחשש לעיוות דין במקרה זה, החלטנו להידרש לגוף הדברים ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור. המבקש ייקרא אפוא מעתה והלאה המערער. 13. המערער חזר וטען בפנינו כי במסגרת שהותו בכלא הוצע לו להשתלב בטיפול דומה לזה שכבר עבר מחוץ לכלא, וכי לצורך ההשתלבות בטיפול זה היה עליו לוותר על האפשרות שעניינו יעלה בפני ועדת שחרורים. המערער הסביר כי בקשתו לשחרור על-תנאי הוגשה גם על רקע נסיבותיו המשפחתיות. כמו כן, נטען כי ההצעה לשלב את המערער בטיפול בכלא נעשתה מבלי שקדמה לכך פנייה לגורמי הטיפול שעמם היה בקשר עובר למאסרו והיו יכולים לשפוך אור על כברת הדרך הטיפולית שעבר. מנגד, המדינה טענה כי יש לדחות את טענותיו של המערער. בעשותה כן, היא שבה וטענה למסוכנותו, על רקע עברו הפלילי המכביד והמידע המודיעיני בעניינו. 14. היבט עובדתי שהתחדד במהלך הדיון היה ששחרור על-תנאי של המערער היה מוביל לתקופה בת מספר חודשים שבה שחרורו היה מלווה על-ידי רש"א וכל חריגה שלו מתנאי השחרור הייתה מאפשרת את הפקעת רישיונו והחזרתו להמשך ריצוי עונש המאסר. לעומת זאת, המשמעות המעשית של עמדת המדינה היא ששחרורו של המערער צפוי בתוך כשלושה חודשים, אשר לאחריהם יצא לחופשי ללא כל תמיכה של רש"א וללא פיקוח. 15. בשים לב לנסיבותיו של המערער, כמו גם להערותינו בדבר החשיבות הנודעת בכך ששחרורו מן הכלא יהיה מלווה בתמיכה ופיקוח, ביקש בא-כוח המדינה לחזור ולעדכן ביחס לעמדת המדינה לא יאוחר מיום 22.5.2024. 16. ביום 23.5.2024 הגישה המדינה את הודעתה המעדכנת, שבה חזרה בעיקרו של דבר על עמדתה כי דין הערעור להידחות. המדינה טענה כי לכאורה בכל המקרים נודעת עדיפות להותרתו של אסיר ששוחרר ברישיון תחת פיקוחה של רש"א למשך תקופה ארוכה יותר, בהשוואה לתקופה שנותרה לריצוי עונשו. המדינה סברה כי מן המערער עדיין נשקפת מסוכנות ולכן מבלי שעבר טיפול נוסף בין כתלי בית הכלא אין מקום לדון בשחרורו על-תנאי. המדינה הוסיפה כי לשיטתה התכנית הטיפולית שהוצעה לו אינה חוזרת על התכנית הטיפולית שכבר השתלב בה טרם כניסתו למאסר, והדגישה כי מדובר בטיפול המשך שיש מקום להשתלבות בו דווקא בעת ריצוי המאסר ולא במסגרת שיקום בקהילה. בו ביום הוגשה גם תגובת המבקש שהפנה לדרך הארוכה שכבר עשה, ואשר היה מקום לתת לה ביטוי. 17. בשלב זה נדרשת הכרעתנו. אכן, במקרה הרגיל, אין זו דרכו של בית משפט זה להתערב בהחלטות הנוגעות לשחרורם של אסירים, ושיקול הדעת הנתון לוועדת השחרורים בעניין זה הוא רחב. אולם, לאחר ששמענו את טענות הצדדים התרשמנו כי במקרה זה קיימת הצדקה להתערבותנו. 18. מן הראוי לפתוח בכך שנסיבותיו של המערער אינן שגרתיות במובן זה שמועד שחרורו על-תנאי חל בד בבד עם תחילת ריצוי מאסרו. כעולה מחוות הדעת הטיפוליות, במשך פרק הזמן של שנתיים וחצי שבמהלכן היה המערער נתון במעצר הוא עבר דרך שיקומית מרשימה. קשה אפוא להלום את הטענה שמסוכנותו נותרה בעינה בדיוק כשם שהייתה, בשל עברו הפלילי המכביד, בשל חומרת העבירות שביצע או בשל הפקעת רישיונו בעבר. אכן, אין להתעלם מאותן עבירות, אך גם אין לומר כי אלו ילוו את המערער כל חייו כצל. על רקע זה, העמידה על התחלת טיפול דומה באופיו, גם אם לא זהה, דווקא בין כתלי בית הכלא, כתנאי לדיון בבקשתו לשחרור על-תנאי – היא מוקשית. 19. מקובלת עלינו, כמובן, מסגרת ההתערבות הצרה בהחלטותיה של ועדת השחרורים. אולם, במקרה דנן ניתן להתרשם כי התשתית העובדתית להחלטה הייתה חסרה, וכמו כן, לא זכו להתייחסות מכלול השיקולים הרלוונטיים. ראשית, הרושם המתקבל מהבקשה ומהתשובה לה הוא שההחלטה ביחס לטיפול הנוסף שהוצע למערער התקבלה ללא בירור ממשי של היחס בינו לבין הטיפול שהמבקש כבר עבר בתקופת מעצרו. שנית, ההחלטה – הגם שהיא נסמכת על המסוכנות הנשקפת מן המערער, לגישת המדינה – אינה כוללת כל התייחסות לעובדה שדחיית הבקשה לשחרור על-תנאי תוביל לתוצאה של שחרור קרוב מהכלא ללא כל תמיכה או ליווי, תוצאה שהיא בלתי רצויה קודם כול מהיבטו של האינטרס הציבורי. יש מקום להדגיש, כי אין חולק על התועלת הצפויה עבור המערער מהמשך טיפול. היבט זה הוא בעל משקל מיוחד במקרה שבפנינו – כאשר הטיפול המוצע בכלא אינו רלוונטי, מחד גיסא, ואילו התועלת הגלומה לכאורה בתוכנית רש"א היא רבה, מאידך גיסא. על רקע האמור, ובשים לב גם לנסיבות האישיות-משפחתיות שפורטו, אנו סבורים כי יש הצדקה לשינוי החלטתה של ועדת השחרורים ופסק דינו של בית המשפט המחוזי שאישר אותה. 20. סוף דבר: הערעור מתקבל במובן זה שעניינו של המערער ישוב לוועדת השחרורים על מנת שזו תיתן הוראות מתאימות לעניין מועד שחרורו על-תנאי ותנאי הרישיון, לרבות הצגת תכנית השיקום בקהילה מטעם רש"א. במכלול נסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ב באייר התשפ"ד (‏30.5.2024). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 24019100_A08.docx /עכ. מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1