אריה בוריסי נ. יחזקאל קרטין

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 191/24 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופט חאלד כבוב המערער: אריה בוריסי נגד המשיבים: 1. יחזקאל קרטין 2. שמואל קרטין 3. הדסה ויזל ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 30.7.2023, בת"א 7592-12-16, שניתן על-ידי השופט י' פרסקי תאריך ישיבה: כ' בתמוז התשפ"ה (16.7.2025) בשם המערער: עו"ד דוד חמו בשם המשיב 1: עו"ד ברוך כצמן בשם המשיב 2: עו"ד מאיר כהן בשם המשיבה 3: עו"ד יהודה שטרן פסק-דין ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 30.7.2023, בת"א 7592-12-16 (השופט י' פרסקי). בפסק הדין, נדחתה תביעת המערער למתן סעד הצהרתי שעל-פיו ביכולתו להירשם כבעל המגרש המצוי בגוש 2453, חלקה 102, באזור התעשייה באשדוד. במוקד הערעור ניצבת עסקת מכר שבוצעה אי אז בשנת 1986, ושבגדרה רכש המערער מהמשיבים ומאִמם את המגרש מושא המחלוקת, שבו הללו החזיקו באותה העת בבעלות משותפת (האם הלכה מאז לעולמה, והורישה למשיבים גם את חלקה-שלה במגרש). במסגרת ההסכם, התחייב המערער לשלם למשיבים סך של 30,000 $, בתוספת מע"מ; ולהשיג את אישור בית המשפט לביצוע העסקה, כמצוות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. זאת, מכיוון שבמועד ביצוע העסקה היה המערער קטין, והעסקה בוצעה באמצעות אביו. מועד העברת הבעלות במגרש נקבע ליום 31.12.1986, אלא שהדבר לא התבצע, והבעלות במגרש נותרה רשומה על שם המשיבים, עד היום הזה. בחלוף כעשור ממועד החתימה על ההסכם, בשנת 1995, הגיש המערער תביעה לבית משפט השלום באשדוד, שבה התבקש צו מניעה קבוע המונע מהמשיבים להחזיק במגרש. ההליך לא קודם, וסופו שבוער, אולם בעקבותיו ניהלו הצדדים מספר ניסיונות להגיע לעמק השווה; ניסיונות אלה, למרבה הצער, העלו חרס. ביום 5.12.2016, הגיש המערער תביעה נוספת, שבגדרה ביקש כי ימונה כונס נכסים לשם העברת הבעלות במגרש על שמו. בתחילה, נדחתה התביעה על הסף, מחמת התיישנות, אך ערעור על פסק הדין, אשר הוגש לבית משפט זה – התקבל, בהסכמת הצדדים. התיק הושב אפוא אל בית המשפט המחוזי, על מנת שידון בתביעה, תוך שנקבע כי טענות הסף של המשיבים, לרבות טענת ההתיישנות – שמורות להם (ע"א 4231/18 בוריסי נ' קרטין (17.4.2019)). בתום ניהול ההליך, ולאחר שלב שמיעת העדים (שבמסגרתו הוגשה בקשת רשות ערעור, שהתקבלה אף היא: רע"א 7143/21 בוריסי נ' קרטין (4.12.2022)) – נדחתה התביעה. בית המשפט המחוזי קבע, כי די בקבלת טענתם המקדמית של המשיבים, שלפיה המערער לא קיבל את אישור בית המשפט לעריכת העסקה, חרף קטינותו, כדי להביא לדחיית התביעה. בתוך כך, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המערער שלפיה יש לעסקה תקומה, מאחר שהיא אושרה על-ידו בבגירותו. כמו כן, התקבלה טענת ההתיישנות של המשיבים, לאחר שנקבע כי טענות המערער בדבר עצירת מרוץ ההתיישנות – אין להן על מה שיסמוכו. אף לגוף הדברים, דחה בית המשפט את טענות המערער, משנמצא, בין היתר, כי הלה לא שילם את המע"מ עבור רכישת המגרש, כפי שהתחייב בעסקה; ומשנקבע כי לא ניתן לראות בשיחה שניהל המשיב 2 עם המערער, במסגרת המאמצים להשגת פשרה, משום הודאת בעל דין. המערער לא השלים עם הכרעה זו, ומכאן הערעור שלפנינו. לאחר עיון בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים מזה ומזה, בכתב ובעל-פה, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור – להידחות, בהתאם למסלול שעוגן בתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי תומכים במסקנתו המשפטית, אין עילה להתערב בהם, ולא נמצאה בפסק הדין טעות שבחוק. אין אפוא מקום להתערבותנו. הערעור נדחה אפוא בזאת. המערער יִשא בהוצאות המשיבים, בחלקים שווים, על סך של 10,000 ₪. ניתן היום, ג' תשרי תשפ"ו (25 ספטמבר 2025). נעם סולברג משנה לנשיא אלכס שטיין שופט חאלד כבוב שופט