ליאור דניאל נ. הממונה על הליכי פירעון ושיקום כלכלי מחוז תל א

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 191/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט י' כשר המערער: ליאור דניאל נ ג ד המשיבים: 1. הממונה על הליכי פירעון ושיקום כלכלי מחוז תל אביב 2. רו"ח אלון פרדקין – הנאמן לנכסי החברה 3. חיים לוי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 4.12.2022, בפר"ק 13253-02-22, שניתנה על-ידי כבוד השופטת א' לושי-עבודי תאריך הישיבה: כ"ד בתמוז התשפ"ג (13.7.2023) בשם המערער: עו"ד שחר בוטון בשם המשיב 1: עו"ד רועי נירון בשם המשיב 2: עו"ד יריב שי ישינובסקי; עו"ד צליל מועלם בשם המשיב 3: עו"ד שלמה פולק; עו"ד גיא דב זוזובסקי פסק-דין 1. המערער והמשיב 3 (להלן: המשיב) הם בעלי מניות בחברה. בין השניים גבה טורא והמערער הגיש תביעה נגזרת כנגד המשיב, שהגיב בבקשה למתן צו פירוק לחברה לפי סעיף 342ו לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) הקובע כלהלן: העילות לפירוק בידי בית משפט פירוק חברה בידי בית משפט לפי פרק זה יכול שיהיה בשל אחת מהעילות האלה: (1)  החברה קיבלה החלטה מיוחדת על פירוקה בידי בית המשפט; (2)  החברה לא התחילה בעסקיה בתוך שנה לאחר רישומה, או הפסיקה את עסקיה למשך שנה; (3)  בית המשפט מצא כי מן הצדק והיושר לפרק את החברה. בית המשפט מינה, בהסכמת הצדדים, את המשיב 2 (להלן: הנאמן) כבעל תפקיד לצורך קיום בדיקות וחקירות בקשר למצבה של החברה, ובהמשך, הסכימו הצדדים ליתן לנאמן את הסמכות לנהל את החברה. לאור הממצאים שמצא הנאמן לגבי התנהלות החברה והתנהלות הצדדים, המליץ הנאמן על מתן צו פירוק לחברה. הנאמן הגיש דו"ח משלים בדבר ממצאיו בכל הנוגע לטענות הצדדים, ובית משפט קמא קיבל את המלצתו, לאחר שהגיע למסקנה כי אין מנוס ממתן צו פירוק לחברה בהינתן שהצדדים הגיעו למבוי סתום. 2. על כך נסב הערעור שלפנינו, בו הלין המערער על ההחלטה להורות על פירוק החברה. 3. דין הערעור להידחות. נקדים ונציין כי ביני לביני, ביום 13.2.2023, כחודשיים לאחר החלטת בית משפט קמא, הגיש הנאמן דו"ח נוסף לבית המשפט, שבו ביסס את מסקנתו בדבר היעדר אפשרות של החברה להוסיף ולהמשיך בפעילותה. לפיכך, המליץ הנאמן על עריכת התמחרות בין המערער למשיב. בהחלטתו מיום 30.3.2023 קיבל בית המשפט את המתווה שהוצע על ידי הנאמן. 4. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בדיון לפנינו, אך התחזק הרושם כי הדרך היחידה לפתרון הסכסוך בין המערער למשיב היא דרך ההיפרדות. אכן, דרך המלך איננה מתן צו פירוק אלא הגשת תביעה מכוח סעיף 191 לחוק החברות, סעיף המקנה לבית המשפט סל של אמצעים להסרת קיפוח של מי מבעלי המניות, במקרה של מבוי סתום ואובדן אמון בין בעלי המניות (ראו לדוגמה: ע"א 5804/19 ס.ב. ניהול מקרקעין בע"מ נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ, פסקאות 48-43 (3.10.2021)). במקרה דנן, בסופו של יום הגיע בית משפט קמא למסקנה כי הדרך הראויה להיפרדות בין הצדדים היא בדרך של התמחרות, כאשר כל טענות המערער נשמרות לו והוא יוכל לבררן לצד הליך ההתמחרות, גם במסגרת התביעה הנגזרת שהוגשה על ידו. משכך, איננו רואים כל תוחלת בערעור והוא נדחה בזה. 5. המערער ישא בהוצאות המשיבים 2 ו-3 בסך 10,000 ש"ח כל אחד (סה"כ – 20,000 ש"ח). ניתן היום, ‏כ"ז בתמוז התשפ"ג (‏16.7.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23001910_E05.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1