גלעד שרון נ. ראש המטה הכללי בצה"ל- רב אלוף

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 191/21 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט א' שטיין העותרים: 1. גלעד שרון 2. פאולינה טרגרמן 3. מרסלו טרגרמן 4. אייל רוזן 5. ברוך (בוקי) ברט 6. אלי קראוס 7. צבי רידר 8. אהרן (אהרל'ה) ברט 9. דני ברט 10. אוריה אלדור 11. איתי וייס 12. דבורה הרצל 13. נחום יצחקי 14. מיכל ליברמן אחיטוב 15. מתניה רפל 16. רחל צור 17. ניסים לוי נ ג ד המשיב: ראש המטה הכללי – רב אלוף אביב כוכבי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד עודד סבוראי פסק-דין השופט א' שטיין: העתירה שלפנינו מכוונת נגד התנהלות המשיב (להלן: הרמטכ"ל) במסגרת הפעלת סמכותו להוצאת צו כליאה לפי סעיף 3(ב)(1) לחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002 (להלן: חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים או: החוק). חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים נחקק במטרה "להסדיר את כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, אשר אינם זכאים למעמד של שבויי מלחמה, בדרך העולה בקנה אחד עם מחויבויותיה של מדינת ישראל לפי הוראות המשפט הבינלאומי ההומניטרי" (ראו: סעיף 1 לחוק). סעיף 3(ב)(1) לחוק מסמיך את הרמטכ"ל להוציא צו המורה על המשך כליאתו של אדם העומד לפני שחרור, כאשר יש לו יסוד סביר להניח כי מדובר בלוחם בלתי חוקי (על פי ההגדרה הקבועה בסעיף 2 לחוק) וכי שחרורו יפגע בביטחון המדינה. בין הוראות החוק המסדירות את הליך הוצאת הצו האמור ואת קיומו, סעיף 7 קובע חזקה שלפיה "אדם שנמנה עם כוח המבצע פעולות איבה נגד מדינת ישראל או שנטל חלק בפעולות איבה של כוח כאמור" ייחשב "כמי ששחרורו יפגע בביטחון המדינה כל עוד לא תמו פעולות האיבה של אותו כוח נגד מדינת ישראל". העותרים, תושבי אזור עוטף עזה, טוענים כי סעיפי החוק דלעיל מטילים על הרמטכ"ל חובה להסדיר מנגנון בדיקה שבגדרו תיבחן מסוכנותו האינדיבידואלית של כל חבר בארגון הטרור חמאס אשר מרצה עונש מאסר בישראל (להלן: אסיר חמאס) טרם שחרורו. לדבריהם, כל עוד הרמטכ"ל אינו משתכנע כי לא מתקיימת מסוכנות כאמור בעניינו של אסיר חמאס – החזקה הקבועה בסעיף 7 לחוק מחייבת את הרמטכ"ל להוציא צו כליאה שימנע את שחרורו. על רקע זה, העותרים מבקשים להביא לתשומת לבנו את התרשמותם כי אסירי החמאס משוחררים מהכלא הישראלי בתום ריצוי עונשיהם כדבר שבשגרה, וכן כי הם שבים לעזה, כאשר חלקם ממשיך בפעילות חבלנית נגד מדינת ישראל. בהמשך לכך, מציינים העותרים כי "למיטב ידיעתם" הרמטכ"ל כלל אינו מוציא צווי כליאה כאמור. כמו כן, מטילים העותרים ספק לגבי עצם קיומו של מנגנון בדיקת המסוכנות הקודם לשחרור האסירים, כנדרש, לשיטתם, על פי החוק. העותרים מוסיפים וטוענים כי אף אם קיים מנגנון בדיקה כאמור, ואף אם הוא פועל כראוי, "דומה כי לא ייגרע דבר מהאינטרס הציבורי", כלשונם, אם הרמטכ"ל יפרסם את החלטותיו בנושא מבעוד מועד, כך שאלו יוכלו לעמוד לביקורת ציבורית ומשפטית. לפיכך, העותרים מבקשים כי נורה לרמטכ"ל להנהיג מדיניות שבמסגרתה ימסור הודעה פומבית ביחס לכל לוחם בלתי חוקי מעזה המרצה עונש מאסר בישראל, האם החליט להוציא נגדו צו כליאה, וזאת עד 60 יום לפני תום ריצוי המאסר. עוד מבוקש בעתירה כי במקרים בהם הרמטכ"ל יחליט שלא להוציא צו כליאה כאמור, הוא ימסור החלטה מנומקת בנושא לוועדת חוץ והביטחון של הכנסת. לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, ללא צורך בקבלת תגובת המשיב. במסגרת העתירה ציינו העותרים כי ביניהם ובין הפרקליט הצבאי הראשי (להלן: הפצ"ר), יועצו של הרמטכ"ל בכל ענייני חוק ומשפט (ראו: סעיף 178(1) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955), התנהלה חליפת מכתבים בנוגע לסעדים המבוקשים על ידיהם. במכתב מטעם הפצ"ר ששוגר אל העותרים בתאריך 22.10.2020, נכתב, בין היתר, כך: "4. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, כפי שצוטטה בפניותיך, הוצאת צו כליאה מכוח החוק מחייבת הוכחת מסוכנות אינדיבידואלית מצד האדם שמתבקשת כליאתו. עוד נפסק, כי על-מנת להחזיק במעצר מנהלי מכוח חוק הלב"ח (חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים – א.ש.) אדם שסיים לרצות את תקופת מאסרו לאחר שהורשע בהליך פלילי, נדרשים שיקולי ביטחון משמעותיים ומיוחדים בעוצמתם. 5. לפי שנמסר לנו, בטרם שחרורם של אסירים תושבי עזה המשויכים לארגון חמאס אשר הורשעו בעבירות ביטחון, הגורמים הביטחוניים הרלוונטיים מקיימים בחינה אינדיבידואלית שנועדה להעריך אם מתקיימים לגביהם התנאים המאפשרים את המשך כליאתם בהתאם לחוק הלב"ח ולפסיקה בעניינו. החלטה שהתקבלה לאחרונה מטעם הממשלה מעגנת את ההנחיה לקיים בחינה כאמור באופן שיטתי מבעוד מועד, ביחס לכל אסיר." תשובה זו של הפצ"ר לא השביעה את רצונם של העותרים, והם הוסיפו להלין בפניו על אופן התנהלותו של הרמטכ"ל. במכתב נוסף שנשלח מטעם הפצ"ר, ביום 30.11.2020, נכתב כי פניית העותרים הועברה לבחינת הגורמים הרלוונטיים וכי עם סיום בחינה זו תישלח לעותרים תשובה. למרות זאת, העותרים לא המתינו לתשובה ומיהרו להגיש את העתירה שלפנינו בתאריך 11.1.2021. אציין כבר עתה כי לטעמי חיפזון זה של העותרים מצדיק כשלעצמו את דחיית העתירה על הסף. כידוע, פנייתו של עותר לרשות שלטונית בטרם הגשת העתירה איננה מספיקה בכדי לעמוד בדרישת הסף למיצוי הליכים. כדי לעמוד בדרישה זו, על העותר לתת לרשות שהות מספקת לבחון את הנושא ולהשיב (ראו: בג"ץ 826/20 ארגון LEAD מנהיגות – פיתוח מנהיגות צעירה בישראל נ' שר המשפטים (19.2.2020); בג"ץ 2572/17 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הממונה על ההגבלים העסקיים (30.3.2017)). במקרה דנן, ניכר כי הפצ"ר התייחס ברצינות לפניית העותרים, ואיני סבור שמשך הזמן שעבר מאז מכתבו האחרון מהווה שהות מספקת המצדיקה את הגשת העתירה בטרם השיב. כמו כן לא מצאתי דחיפות מיוחדת המצדיקה חיפזון כאמור, וזאת בין היתר בשים לב לכך שפנייתם הראשונה של העותרים לפצ"ר נעשתה רק לפני כארבעה חודשים. כמו כן סבורני, כי יש לדחות את העתירה על הסף גם בשל היעדר עילה להתערבותנו. סעיף 3(ב)(1) לחוק מקנה לרמטכ"ל סמכות להוציא צו כליאה בהתאם לשיקול דעתו, והעותרים לא הצביעו על שום פגם בהתנהלותו אשר עשוי להצדיק התערבות בשיקול דעת זה. ראשית, במכתב הפצ"ר אשר צוטט לעיל נאמר במפורש כי הבחינה האינדיבידואלית אשר בקיומה מטילים העותרים ספק – מתקיימת. בנוסף, בניגוד לטענת העותרים, מהחומר שהונח לפנינו עולה כי האופן שבו מתנהל המנגנון הנדון תואם את הפרשנות שניתנה בפסיקה לחזקה הקבועה בסעיף 7 לחוק, וכך גם השיקולים המנחים את הגורמים המוסמכים בהקשר זה (ראו: ע"פ 6659/06 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד סב(4) 329, פסקאות 24-21 (2008)). מעבר לכך, העותרים לא הצביעו על כל עילה שבדין המצדיקה את בקשתם כי נורה לרמטכ"ל לפרסם הודעות מוקדמות ביחס ליישומו של סעיף 3(ב)(1) לחוק ולמסור את הנימוקים להחלטותיו בעניין לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ואף בשל כך יש לדחותה על הסף (ראו: בג"ץ 2277/20 משרד מיכאל דקר נ' המוסד לביטוח לאומי (31.3.2020); בג"ץ 1253/20 ולנשטיין נ' המנהל האזרחי באזור יו"ש – הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי (24.9.2020); בג"ץ 6774/20 גרטל נ' ממשלת ישראל (30.9.2020)). יתרה מזו, עיקרי טענות העותרים נטענו בעלמא, ללא כל ביסוס עובדתי: כך בנוגע לאופן התנהלותו של הרמטכ"ל במסגרת מנגנון הוצאת הצווים, וכך באשר לנתונים בדבר שחרור אסירי חמאס הכלואים בישראל ופעילותם לאחר השחרור. אף מסיבה זו – היעדרה של תשתית עובדתית מספקת – העתירה שלפנינו נדונה לכישלון (ראו: בג"ץ 5849/19 רשימת המחנה הדמוקרטי נ' מבקר המדינה (12.9.2019); בג"ץ 1759/94 סרוזנברג נ' שר הביטחון, פ"ד נה(1) 625 (1994)). העתירה נדחית אפוא בזאת. משלא נתבקשה תגובת המשיב, לא נעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ו' בשבט התשפ"א (‏19.1.2021). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21001910_F01.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il