פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1906/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1906/11 לפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' עמית המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ב-תפ"ח 312/10 מיום 31.1.2011 שניתן על ידי כבוד השופט נ' כמאל תאריך הישיבה: ל' בכסלו התשע"ב (26.12.11) בשם המערער: עו"ד מחמוד חסאן בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות מתורגמן: מר מוחמד איברהים פסק-דין השופטת מ' נאור: ערעור על חומרת העונש שהטיל בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים צ' סגל, מ' דרורי ו-מ' יועד הכהן) על המערער, לאחר שהורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירת חברות בארגון טרוריסטי, בסיוע למגע עם סוכן חוץ ובסיוע לאויב במלחמה. רקע עובדתי ודיוני 1. נגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בו יוחסה למערער עבירת חברות בארגון טרוריסטי לפי סעיף 3 יחד עם סעיף 8 לפקודת מניעת טרור, התש"ח-1948 ובצירוף הכרזת הממשלה מיום 30.1.1986, עבירת ניסיון למגע עם סוכן חוץ לפי סעיף 114(א), בצירוף סעיף 29(ב) יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וכן עבירת סיוע לאויב במלחמה לפי סעיף 99(א) לחוק העונשין. 2. לפי המפורט בכתב האישום המתוקן, המערער, תושב ירושלים ובעל תעודת זהות ישראלית, שהה במשך כחמש שנים בירדן, שם למד רוקחות. במועד כלשהו, חבר המערער לארגון האחים המוסלמים, אשר מוגדר כהתאחדות בלתי חוקית ופעל במסגרתו. במהלך שהותו בירדן נוצר קשר בין המערער ובין מוראד נימר (להלן: נימר), אף הוא בעל תעודת זהות ישראלית, אשר היה חבר בגדודי עזאדין אל-קאסם. נימר הציע למערער להצטרף לארגון עזאדין אל-קאסם (להלן: הארגון). בתום יומיים של מחשבה, נעתר המערער להצעה. נימר ביקש מהמערער כי ישמור על הדבר בסוד, והודיע לו כי הוא, נימר, יהיה האחראי עליו מבחינה ארגונית בשלב זה. המערער שמר על קשר עם הנציגים באמצעות פלאפון ודוא"ל אלקטרוני. לאחר שהות בדובאי, שב המערער לישראל בחודש אפריל 2009. חברו, נימר, סיים את לימודיו בירדן ושב אף הוא לישראל במהלך חודש יוני 2009. 3. על פי המפורט, במהלך חודש יוני 2009 יצר אדם מסוים קשר עם נימר, והציג עצמו כחבר חמאס. הוא הציע לנימר לסייע לארגון באמצעות איסוף מידע על אתרים שונים בישראל, לרבות כבישים ראשיים ברחבי הארץ. נימר נעתר להצעה וקיבל תמורתה סך של 2,000 ש"ח. בהמשך, בהיותו מחוץ לישראל, קיבל נימר מחבר חמאס אחר סך של 10,000 ש"ח נוספים, כתשלום עבור הוצאותיו במסגרת פעילות בארגון חמאס. בהמשך, נפגש המערער עם נימר בירושלים ונימר אמר למערער, כי עליהם לבקר במספר כבישים בישראל לצורך איסוף מידע עבור ארגון חמאס. מאחר ולאף אחד מהשניים לא היה רישיון נהיגה, סיפרו המערער ונימר בכזב לבן-דודו של נימר (להלן: הנהג) כי עליהם לצלם מספר אתרים בארץ לצורך עבודה אקדמאית. לפי הנטען, במהלך חודש יולי 2009, אחת לשבוע, בימי שישי-שבת, היו נוסעים המערער, נימר והנהג בכבישים ראשיים בישראל כאשר המערער מצלם באמצעות מצלמה השייכת לנימר את השילוט לאורך הדרך בכבישים שונים. המערער שילם לנהג את הוצאות הנסיעה, מכסף שקיבל מידי נימר. השלושה צילמו תמונות רבות, מעל 100, ונימר העתיק אותן למחשב הנייד שבבעלותו. בהמשך, ובידיעת המערער, נסע נימר לערב הסעודית, כשבידו התמונות והוא מסר תמונות אלה לאנשים המשתייכים לארגון החמאס. נימר קיבל בתמורה לנסיעה זו סך של 5,000-6,000 דינר ירדני. 4. עוד מתואר כי במהלך חודש אוקטובר 2009, בהוראת נימר ובמימונו המלא, נסע המערער לטורקיה לצורך פגישות עם אנשי הארגון הנמצאים בטורקיה. הוא תודרך על ידי נימר לגבי אותה נסיעה ותודרך, בין היתר כיצד ליצור קשר עם אנשי הארגון בטורקיה. המערער קיבל מנימר שלושה מספרי טלפון והורה לו להתקשר בכל יום לטלפון אחר על-פי סדר קבוע, ולהזדהות בשם הבדואי "צלאח". המערער פעל כדבריו של נימר, אולם ברוב המקרים, כאשר התקשר, השיב לו אלמוני לטלפון וניתק לאחר זמן קצר את השיחה. בסופו של דבר, לא נפגש המערער עם אנשי הארגון והוא שב חזרה לישראל ועדכן את נימר על כך. זמן קצר לאחר מכן, הורה נימר למערער לחשוב על יעדים אופציונאליים נוספים ברחבי הארץ, בהם הם יערכו סיורים משותפים לצורך איסוף מידע והעברתו לנציגי ארגון החמאס בחו"ל, זאת לשם ביצוע פיגועי טרור באתרים אלה. בתגובה לכך, הציע המערער לנימר כי ירכשו אופנוע שישמש אותם במהלך הסיורים וכי לצורך כך אחד מהם ילמד נהיגה. נימר נעתר להצעה והשניים החלו בהליכי הוצאת רישיון נהיגה לאופנוע. המערער הוציא רישיון נהיגה בחודש נובמבר 2009 ורכש אופנוע, באמצעות כספי המימון שקיבל מידיו של נימר. לאחר רכישת האופנוע, נימר והמערער נסעו וסיירו ברחבי הארץ. במהלך הסיורים הם צילמו תמונות וצילומי וידאו רבים, הן בתוך האתרים והן מחוצה להם. בנוסף, השניים אספו מידע רב וכל המידע שהם אספו הוקלד הן על ידי המערער והן על ידי נימר, לסירוגין, על גבי המחשב. הם עיבדו את המידע במחשב בביתו של נימר ובבית הוריו ביריחו והם תכננו להעביר את המידע לאנשי ארגון החמאס בחו"ל. 5. בכתב האישום פורט בנוסף כי בגדר פעילותם בארגון החמאס, הכינו המערער ונימר מקום מסתור שישמש כמחסן נשק מאולתר עבור כלי הנשק אשר היו עתידים לקבל מנציגי ארגון החמאס, זאת לצורך הוצאת הפיגועים המתוכננים באתרים שונים אל הפועל. השניים איתרו מערה באזור הסטף בירושלים, שם חפרו באמצעות כלי חפירה בור בעומק מטר וחצי ובו טמנו תשעה דליים בנפח 18 ליטרים וזאת לצורך הסלקת כלי הנשק ושימורם. כן צוין כי המערער ונימר לא חדלו מביצוע פעולות עבור ארגון החמאס עד אשר נעצרו ביום 3.1.2010 על ידי כוחות הבטחון. 6. הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו יודה המערער בעובדות כתב האישום המתוקן. הצדדים ביקשו לדחות את שלב הטיעון לעונש וזאת בשל רצונם לנסות להגיע להסכמה בעניין העונש. בעקבות כך, דחה בית המשפט את שלב מתן גזר הדין ליום 11.11.2010. בעניינו של נימר הגיעו הצדדים להסדר טיעון ובו הסכימו על הטלת עונש מאסר בפועל של 10 שנים. גזר דינו של בית המשפט המחוזי 7. במהלך הדיון, ביקשה המשיבה להטיל על המערער עונש חמור, אשר יפחת אך במעט מהעונש שהוטל על נימר. בא כוחו של המערער טען כי יש לאבחן בין השניים ולהקל בדינו של המערער. לדבריו, יש להטיל על המערער עונש של ארבע שנות מאסר. בגזר דינו ציין בית המשפט כי אין חולק כי חלקו של נימר רב יותר מאשר חלקו של המערער. עוד ציין בית המשפט את עברו הפלילי הנקי של המערער, ואת הודאתו במיוחס לו ואת חרטתו. בית המשפט הוסיף לחומרה כי עקרון השוויון בפני החוק, ממנו נגזר עקרון אחידות הענישה, הוא כלל יסוד בתורת הענישה ומורה כי על מצבים דומים מבחינת אופי העבירות ונסיבות אישיות ראוי להחיל, במידת האפשר, שיקולי ענישה דומים ותוצאות דומות. בית המשפט ציין כי אין צורך להכביר במילים בדבר חומרת העבירות אותן ביצע המערער. לאחר שקילת מכלול השיקולים, הטיל בית המשפט על המערער עונש של 8 שנות מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי, בתנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, עבירה על אחד מאותם סעיפים בהם הורשע. על חומרת העונש הוגש הערעור שלפנינו. הערעור 8. המערער טוען כי שגה בית המשפט קמא משהטיל עליו עונש שאינו משקף את חלקו הקטן יחסית ביחס לשותפו. המערער ציין כי אין חולק כי נימר הוא זה שגייס את המערער לארגון הטרור וכי המערער, בשונה מנימר, לא עשה כל מעשה ולא יזם כל פעולה על מנת לקדם את חברותו בארגון, אלא היה חבר פורמאלי בלבד. עוד הוסיף המערער כי בית המשפט לא נתן משקל ראוי לעובדה כי לעומת חלקו הקטן של מהערער, נימר הוא זה שהגה ויזם את הפעולות והוא זה שקיבל את הכספים מידי הארגון. לטענתו, בית המשפט לא נתן משקל לעובדה שהמידע שהועבר לאנשי הארגון הוא מידע הנגיש לכולי עלמא באמצעות האינטרנט. לסיום טען המערער כי עברו הפלילי הנקי וכן הודאתו של המערער מהווים נסיבות לקולא המצדיקים מתן עונש מופחת מזה שהוטל עליו. 9. המדינה טוענת כי הפער בין המערער ונימר משתקף נכונה בגזר הדין וכי אין להתערב בו. 10. הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור. השאלה היחידה בה יש להתמקד, לטעמי, היא האם הפער בענישה בין נימר לבין המערער משקף נכונה את הפער בין מעשיהם. בא כוח המערער טען כי נוכח העונש שהוטל על נימר יש להטיל על מרשו 4 שנות מאסר בלבד, וכי בית המשפט שגה בכך שהטיל עונש של 8 שנים בפועל. ואולם, השוואת העונשים אינה עניין לחישוב מדויק. בדיון שלפנינו הגישה המשיבה את כתב האישום המתוקן שהוגש נגד נימר. מעיון בכתב האישום עולה כי למרות שהתיאורים המופיעים בשני כתבי האישום בעלי קווי דמיון רבים, הרי שהתיאורים אינם זהים לחלוטין. כך לדוגמא, בכתב האישום בעניינו של המערער מתוארות פגישות רבות יותר של נימר עם חברי הארגון בתורכיה (סעיף 6 לכתב האישום), בהשוואה לתיאור הפגישות המופיעות בכתב האישום נגד נימר. בין כה ובין כה, חלקו של נימר אכן היה גבוה יותר. הוא גם היה אחראי על המערער מבחינה ארגונית, ועל כן נגזר עליו עונש חמור יותר. ואולם, לא מן הנמנע שאלמלא היה צורך לקבוע את עונשו של המערער כשעונשו של נימר מהווה רף עליון, היה מוטל אף על המערער עונש חמור יותר מזה שהוטל עליו. למצער יש לומר כי היחס בין עונשיהם של השניים אינו בלתי סביר, ואין מקום להקלה בעונש שהוטל. 11. הערעור נדחה. ניתן היום, ‏‏‏‏א' טבת, תשע"ב (27.12.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11019060_C02.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il