פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 1903/96
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט ח' אריאל
המערער: חביב סיוון (קטין)
נגד
המשיבים: 1. ד"ר אריה הורוביץ
2. בית החולים האוניברסיטאי קריית הדסה
ירושלים
ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי
בירושלים מיום 30.1.96 בת.א. 496/93
שניתן על ידי כבוד השופט י' בזק
תאריך הישיבה: כ"ב בתמוז תשנ"ח (16.7.98)
בשם המערער: עו"ד ד"ר אחיקם סטולר, עו"ד אברהם כהן
בשם המשיבים: עו"ד יעל שמיר
פסק-דין
השופט ח' אריאל:
1. נשוא ערעור זה תביעת פיצויים של המערער, הקטין, על רשלנות רפואית במהלך לידה, שנדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בת.א. 496/93, על-ידי כב' סגן הנשיא, השופט בזק, בקביעה שלא היתה רשלנות כלשהי של המשיבים.
המדובר היה בלידת עכוז המצריכה תשומת-לב מיוחדת.
במהלך הלידה נפגע המערער בכתפיו וכתוצאה מכך ידו הימנית נשארה חלשה וכמעט משותקת.
2. בין עיקר טענותיו, טוען בא-כוח המערער כי המצב בו הגיעה אמו של המערער לבית החולים חייבה תשומת לב מיוחדת, של רופא מומחה ואילו המשיב הראשון, שטיפל ביולדת, היה מתמחה במחלקה, דבר שאינו תקין והוא בבחינת רשלנות.
עוד טוען בא-כוח המערער, כי בית משפט קמא, העדיף את דברי פרופ' מילויצקי וד"ר הורוביץ, על פני המומחה, ד"ר מירון מטעמו, ללא כל יסוד. מה עוד ששני מומחים אלה, מטעם המשיבים, לא זכרו דבר, אלא התבססו על הרישומים בלבד.
3. מסתבר מדברי ד"ר הורוביץ ופרופ' מילויצקי כי את רוב הפרטים החשובים הם זכרו והם רק נעזרו ברישומים. עוד מתברר שפרופ' מילויצקי, לדבריו, נוכח במקום וסמך על ד"ר הורוביץ, כמי שמומחה דיו בלידה המיוחדת הזו.
לעניין זה אומר בית המשפט, בין היתר (סעיף 16 לפסק-הדין):
"16. לאחר בחינת כל העדויות שוכנעתי כי פרופ' מיליויצקי היה נוכח במהלך הלידה וכי הוא פיקח על מהלך פעולותיו של ד"ר הורוביץ. פרופ' מלויצקי מעיד (עמ' 62), כי ד"ר הורוביץ היה מכל הבחינות אחד המתמחים הטובים ביותר שהוא הכיר אי-פעם, הוא עקב אחר פעולותיו במהלך הלידה ואילו עשה ד"ר הורוביץ פעולה לא נכונה היה לוקח את הלידה ממנו...".
עוד אומר בית המשפט (בסעיף 23):
"...הרופא המיילד ד"ר הורוביץ - בהשגחתו ובפיקוחו של פרופ' מילויצקי - עשה את המניפולציות הדרושות להוצאת התינוק. הוא עשה זאת כהלכה...
אם בכל זאת היתה "היצרות כתפיים", אין לייחס זאת לרשלנות מצד הרופאים, אלא לתוצאה שהיתה בלתי נמנעת בנסיבות שנוצרו...".
קביעה זו של בית המשפט, מעוגנת בחומר הראיות ובמסקנות המומחים, אותם קיבל בית המשפט.
הערעור מוסב, אם כן, רובו ככולו, כלפי קביעת העובדות והמסקנות וכאמור אין מקום להתערב בהן.
5. עיינו גם בפסיקה שהובאה על-ידי באי-כוח הצדדים ובמיוחד בע"א 6330/96 אורנה בנגר ואח' נ' בית החולים הלל יפה, חדרה (טרם פורסם), שבא-כוח המערערים ביקש להסתמך עליו. לא מצאנו שיש בפסק-דין זה כדי להביא לתוצאה אחרת, שכן מדובר בנסיבות, בראיות ובחוות-דעת מומחים שאינם דומים למקרה שלפנינו.
6. משלא מצאנו פגם בקביעות העובדתיות, במסקנות ובתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא - אנו דוחים את הערעור.
בהתחשב בנסיבות אין צו להוצאות.
הערובה תוחזר למערער.
ניתן היום, כ"ב בתמוז תשנ"ח (16.7.98).
ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
96019030.S06/אמ