גלעדי יהונתן נ. מלכה הרוש

6 1 בבית המשפט העליון ע"א 1901/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: גלעדי יהונתן נ ג ד המשיבה: מלכה הרוש ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים מיום 6.3.2022 בתיק ת"א 19070-09-18 אשר ניתנה על ידי השופטת ד' פיינשטיין; תגובה מטעם המשיבה מיום 30.3.2022 בשם המערער: עו"ד ברק מישלי; עו"ד ליאור מרקוביץ בשם המשיבה: עו"ד ליאת שולמן פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת הבכירה ד' פיינשטיין) מיום 6.3.2022 בת"א 19070-09-18 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. ההליך נושא הערעור דנן עניינו תביעה כספית שהגיש המערער נגד המשיבה בחודש ספטמבר 2018, בעקבות הסכם לפיו מכרה לו המשיבה דירת מגורים. שלב ההוכחות בהליך הסתיים והסיכומים טרם הוגשו. ביום 6.3.2022 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב מלדון בהליך בטענה כי מתקיים בענייננו חשש ממשי למשוא פנים "שעלה מאירועים שהתרחשו במהלך ניהול המשפט וקיבלו עתה חיזוק מממצאים חדשים", אשר נתגלו למערער באקראי ומהם עולה כי המותב מנוע מלדון בהליך. המערער הסביר כי בא-כוחו עיין לאחרונה, על דרך המקרה, ברשימת המניעויות של המותב, ונוכח לגלות כי הרשימה כוללת את משרד עורכי הדין אבירם-ויטנברג – שבו מועסקת עורכת הדין שדה שייצגה את המשיבה לעניין חתימת ההסכם למכירת הדירה (להלן, בהתאמה: משרד אבירם-ויטנברג או המשרד, ועו"ד שדה). עו"ד שדה, כך הודגש בבקשה, אף ייצגה את המשיבה בשני הדיונים הראשונים שהתקיימו בהליך, וכן הייתה "עדה מרכזית" במסגרתו. כמו כן נטען כי בתה של המשיבה הועסקה "במשך שנים" במשרד אבירם-ויטנברג ועבדה לצדה של עו"ד שדה. המערער הדגיש כי מעורבותה של עו"ד שדה בהליך, והקשר שלה למשרד אבירם-ויטנברג, היו ידועים עוד בעת הגשת התביעה, שכן לכתב התביעה צורפו מכתבים מטעם עו"ד שדה אשר נכתבו על נייר המכתבים של המשרד. על רקע זה טען המערער כי היה על המותב להימנע מלדון בהליך, ולמצער ליתן לצדדים גילוי נאות בנושא. עוד פירט המערער על התבטאויות והחלטות של המותב לאורך ניהול ההליך, אשר יצרו בקרבו "תחושות קשות של חוסר אובייקטיביות" והובילו לרושם כי דעתו של המותב "ננעלה". בהקשר זה הפנה המערער, בין היתר, להערות שהעיר המותב במהלך דיונים מחודש אפריל 2019 ומחודש מאי 2021. עוד צוין כי במהלך דיון מיום 3.1.2022, בזמן חקירתה של עו"ד שדה, המותב "הפריע למהלך החקירה" ואף התיר לעו"ד שדה להציג לו מסמך שלא נחשף לעיני המערער ובא-כוחו, הגם שתוכן המסמך הוקרא לפרוטוקול על ידי המותב. המותב דחה את הבקשה לפסילתו בהמשך אותו היום, מבלי לבקש את תגובת המשיבה, וזאת בהחלטה תמציתית שלשונה: "אני לא דנה בתיקיו של עורך דין יורם אבירם בשל מחלוקת משפטית שהיתה לו לפני כעשרים שנה עם בעלי לשעבר. יתר עורכי הדין במשרד לא מוכרים לי ואיני יודעת כלל את זהותם וגם המניעות הנוגעת לאברהם ויטנברג לא נובעת משום קשר שהיה לי איתו, ואף איני מכירה אותו, אלא מקשרי השותפות עם עורך דין אבירם. משכך אין בסיס לבקשה כי אפסול את עצמי והיא נדחית." מכאן הערעור שלפניי. בערעורו חוזר המערער, בעיקרם של דברים, על הטענות שהעלה בפני בית המשפט קמא, ומוסיף וטוען כי החלטת הפסלות אינה כוללת מענה של ממש לטענותיו. המערער סבור כי לא היה מקום להבחנה שהתווה המותב בין עו"ד אבירם ליתר עורכי הדין שעובדים במשרדו, בפרט נוכח העובדה שעו"ד אבירם עצמו נמנה במפורש ברשימת המניעויות של המותב לצד משרד אבירם-ויטנברג. המערער טוען בנוסף כי למשרד אבירם-ויטנברג יש "עניין אישי" בתוצאות ההליך, נוכח האפשרות שפסק הדין יקבע ממצאים בנוגע להתנהלותה של עו"ד שדה, אשר עובדת במשרד. כמו כן מפרט המערער על התבטאויות והחלטות נוספות אשר מעידות לטענתו על "נעילת" דעתו של המותב, ובהן התבטאויות של המותב במהלך דיון מחודש ספטמבר 2019. המערער מוסיף וטוען כי ה"התערבות" של המותב בחקירתה של עו"ד שדה בדיון מיום 3.1.2022 "סיכלה" את החקירה לחלוטין. ביום 30.3.2022 הגישה המשיבה תגובה לערעור, לה צורפו תצהירים מטעם המשיבה עצמה, בתהּ ועו"ד שדה. המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור, בראש ובראשונה מכיוון שלא צורף לו תצהיר מטעם המערער עצמו אלא אך מטעם אביו, הגם ש"הוחלט כי אביו של המערער [...] הוא שיעמוד מול ביהמ"ש שכן הוא שניהל, ערך, שילם ורכש את הדירה נשוא המחלוקת". לגופו של עניין, המשיבה מדגישה כי "אין ולא היה כל קשר בין עו"ד יורם אבירם לתיק זה": עו"ד שדה אמנם עבדה במשרד אבירם-ויטנברג עד לשנת 2013, ואולם ההסכם למכירת הדירה נחתם רק כחמש שנים לאחר מכן, בשנת 2018. בעת חתימת ההסכם, כך מוסבר, פעלה עו"ד שדה כעורכת דין עצמאית ושכרה מן המשרד "חדר ושירותי משרד ומזכירות", לצד קיום שיתופי פעולה עם עורכי דין מהמשרד ביחס לתיקים שאינם קשורים להליך דנן. כמו כן מודגש כי עו"ד שדה אינה שוכרת חדר במשרד אבירם-ויטנברג "מאז שנת 2019"; כי היא אמנם מופיעה באתר האינטרנט של המשרד, אך הדבר נובע מקיומם של שיתופי פעולה בינה ובין המשרד ב"מספר תיקים מצומצם בתחום המעמד האישי"; וכי נייר המכתבים שבו השתמשה עו"ד שדה נשא את שמותיהם של כלל עורכי הדין שעבדו "תחת קורת גג אחת". פרט להיבטים אלו, כך המשיבה, "לייצוג בתיק זה אין ולא היתה כל זיקה לעוה"ד יורם אבירם", ולתוצאת ההליך לא תהיה כל השפעה על עו"ד אבירם או על המשרד. עוד מדגישה המשיבה כי בתהּ מעולם לא פגשה את עו"ד אבירם "ובוודאי שלא עבדה אצל ו/או במשרדו" (כך במקור); לטענתה, בתהּ ועו"ד שדה אמנם עבדו יחד בשנת 2006, אך הדבר לא נעשה במשרדו של עו"ד אבירם. לבסוף טוענת המשיבה כי המערער "המתין" עם בקשת הפסלות עד למועד הגשת הסיכומים בהליך, וזאת במטרה לעכב את מתן פסק הדין בו. עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. כאמור לעיל, טענת הפסלות של המערער ממוקדת בעיקרה בקשר הנטען בין עו"ד שדה למשרד אבירם-ויטנברג, אשר מצוי ברשימת המניעויות של המותב. על נקודת המוצא לדיון בהקשר זה עמדתי בעבר בע"א 8675/20 שגיא נ' אחוזות החוף בע"מ, פסקה 6 (10.2.2021) (להלן: עניין שגיא), והדברים יפים לענייננו: "רשימת מניעויות של שופטים ורשמים מתנהלת במערכת בתי המשפט מזה שנים רבות. היא נועדה להבטיח ניהול משפט הוגן ויעיל ולדאוג לכך שתיקים שבהם מתקיימת עילת פסלות או סיכוי גבוה לקיומה בעניינו של מותב מסוים, ינותבו לכתחילה על ידי הגורמים המינהלתיים בבית המשפט לגורם שיפוטי אחר. כפי שצוין במסמך אמות המידה, הרשימה אינה מקימה עילת פסלות אוטומטית, והשאלה האם על השופט לפסול עצמו מלדון בהליך מסוים היא שאלה שצריכה להיבחן לגופה על ידי השופט או הרשם עצמו בכל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבותיו – וזאת בין אם הגורם שבגינו קמה עילת הפסילה הנטענת נכלל ברשימת המניעויות ובין אם לאו (סעיף 3 למסמך)." אם כן, הימצאותו של גורם מסוים ברשימת המניעויות של מותב אינה מקימה מניה וביה עילת פסלות ביחס לכל הליך שבו מעורב אותו גורם במישרין או בעקיפין. אמת המידה לפסילת מותב מלשבת בדין הייתה ועודנה הוראת סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, שלפיה יש לבחון אם מתקיימות נסיבות המקימות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. בענייננו, השופטת הבכירה פיינשטיין הבהירה בהחלטת הפסלות כי הסיבה להימצאותם של עו"ד אבירם ומשרד אבירם-ויטנברג ברשימת המניעויות שלה, נוגעת למחלוקת משפטית שהתגלעה לפני שני עשורים בין עו"ד אבירם לבן-זוגה לשעבר. יתר עורכי הדין שעובדים במשרד, כך הבהירה השופטת, "לא מוכרים ל[ה] ואינ[ה] יודעת כלל את זהותם". המערער, כאמור, סבור כי מתקיימת בענייננו עילת פסלות חרף הבהרה זו, מכיוון שעו"ד שדה – אשר ייצגה את המשיבה לעניין חתימת ההסכם שעומד במוקד התביעה, הופיעה בשני הדיונים הראשונים כמייצגת מטעם המשיבה, והינה עדה "מרכזית" בהליך – עובדת במשרד אבירם-ויטנברג. זאת למד המערער, בין היתר, מן העובדה שעו"ד שדה השתמשה בעבר בנייר המכתבים של המשרד, ומהעובדה שהיא מופיעה גם כיום באתר האינטרנט של המשרד (נספחים מע/3 ומע/4 לערעור). המשיבה, כאמור, חולקת על תיאור הדברים ולגישתה הזיקה בין עו"ד שדה והמשרד היא עקיפה יותר. בנסיבות העניין שלפנינו, לא שוכנעתי כי מעורבותה של עו"ד שדה בהליך מקימה עילה מהותית לפסילת המותב, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק. מהבהרתו של המותב עולה כי הסיבה להכללת משרד אבירם-ויטנברג ברשימת המניעויות אינה נוגעת למשרד כמכלול, אלא לזיקה שהתקיימה בעבר בין המותב ובין אחד השותפים המנהלים של המשרד. המותב אף הבהיר כי אין לו כל היכרות עם עורכי הדין במשרד פרט לעו"ד אבירם עצמו, אשר אין חולק כי אינו נמנה עם המייצגים בהליך נושא הערעור דנן. עוד אציין כי שמה של עו"ד שדה אמנם צוין כמייצגת מטעם המשיבה בפרוטוקול שני הדיונים הראשונים בהליך, אשר שהתקיימו בשנת 2019, אך מעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי היא אינה חתומה על כתבי הטענות שהוגשו מטעם המשיבה ואינה מופיעה ברשימת באי-הכוח הנוכחיים שלה. בשים לב לטיב הקשר בין המותב למשרד אבירם-ויטנברג, לא שוכנעתי כי בהקשר זה מתקיים בענייננו חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת המותב (השוו לנסיבות עניין שגיא). אוסיף ואציין כי מתגובת המשיבה אף עולה תמונה שונה בתכלית מזו שתיאר המערער בכל הנוגע לטיב הקשר בין עו"ד שדה ומשרד אבירם-ויטנברג. בתגובת המשיבה, הנסמכת על תצהירה החתום של עו"ד שדה, נטען כאמור כי עו"ד שדה הפסיקה לעבוד במשרד כחמש שנים לפני חתימת הסכם המכר, וכי החל מאותו השלב הסתכם הקשר בינה ובין המשרד בהיבטים לוגיסטיים (שכירת חדר ושימוש בשירותי משרד עד לשנת 2019) לצד שיתופי פעולה בתיקים שאינם קשורים להליך נושא הערעור דנן. כמו כן, טענת המערער לפיה בתהּ של המשיבה עבדה בעבר במשרד אבירם-ויטנברג, נסתרת בתצהירים שהגישו עו"ד שדה ובתהּ של המשיבה ומכל מקום, אפילו היה ממש בטענה, לא היה בכך כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב בענייננו (השוו: ע"א 4827/21 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (1.8.2021); ע"א 5765/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (7.10.2021)). יתר הטענות שהעלה המערער בבקשת הפסלות ובערעור, בנוגע להתבטאויות ולהחלטות שונות של המותב, אינן מקימות עילת פסלות. ראשית, רבות מן הטענות הללו הועלו בשיהוי משמעותי אשר מצדיק את דחייתן מטעם זה בלבד (ראו והשוו: ע"א 2619/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (18.5.2021)), וחלקן אף לא הועלו כלל בבקשת הפסלות ועל כן אין מקום להידרש אליהן לראשונה במסגרת הערעור. מכל מקום, לא שוכנעתי כי ההתבטאויות וההחלטות שאליהן הפנה המערער חורגות מניהול סביר של הדיונים או מעידות על "נעילת" דעתו של המותב ביחס להליך כלפי מי מהצדדים (השוו: ע"א 5609/20 סיסו נ' עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, פסקה 11 (8.10.2020); ע"א 5800/19 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (21.11.2019); ע"א 1411/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (30.3.2021)). מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה. בנסיבות העניין, ונוכח אי-הבהירות העובדתית שהתעוררה בתחילה בנוגע לחלק מטענות המערער, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ל' בניסן התשפ"ב (‏1.5.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22019010_V04.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1