בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 249/99
ע"א 190/99
ע"א 282/99
בפני: כבוד השופט ת' אור
כבוד
השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד
השופטת א' פרוקצ'יה
המערערת בע"א 249/99: איילון
חברה לביטוח בע"מ
נ
ג ד
המשיבים
בע"א 249/99: 1. נעמט אפריים
2.
מנורה חברה לביטוח בע"מ
3.
שחם סוכנויות (1977) בע"מ
4.
יצחק גושן
5.
יוסף דה וולף
המערער
בע"א 190/99: אפרים נעמט
נ
ג ד
המשיבים
בע"א 190/99: 1. מנורה חברה לביטוח בע"מ
2.
שחם סוכנויות לביטוח (1977) בע"מ
3.
יצחק גושן
4.
איילון חברה לביטוח בע"מ
5.
יוסף דה וולף
המערערים
בע"א 282/99: 1. שחם סוכנויות לביטוח (1977) בע"מ
2.
יצחק גושן
נ
ג ד
המשיבים
בע"א 282/99: 1. אפרים נעמט
2.
מנורה חברה לביטוח בע"מ
3.
איילון חברה לביטוח בע"מ
4.
יוסף דה וולף
ערעורים
על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 21.10.98 בת.א. 561/94
שניתן
על ידי כבוד השופט ד' פלפל
תאריך
הישיבה: כ' באלול תש"ס (20.9.00)
בשם
המערערת בע"א 249/99
והמשיבה
מס' 4 בע"א 190/99: עו"ד תגר מרדכי ועו"ד עשור
בשם
המשיב 1 בע"א 249/99
המערער
בע"א 190/99 והמשיב
בע"א 282/99: עו"ד קליר זהר
בשם
המשיבה 2 בע"א 249/99
המשיבה
1 בע"א 190/99
והמשיבה
2 בע"א 282/99: עו"ד רם דורון
בשם
המשיבים 3-4
בע"א
249/99, משיבים 2-3
בע"א
190/99 והמערערים
בע"א
282/99: עו"ד זילברשץ אלון
בשם
המשיב 5 בע"א 249/99
המשיב
5 בע"א 190/99 והמשיב
בע"א 282/99: עו"ד גבע ג'ון
פסק-דין
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
לפנינו שלושה ערעורים על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ד"ר ד' פלפל) בהם חויבו "שחם
סוכנויות לביטוח (1977) בע"מ" (להלן: שחם) וסוכן הביטוח מטעמה יצחק גושן
(להלן: גושן) (שניהם יחד להלן: הסוכן) לפצות את אפרים נעמט (להלן: הנפגע) בגין
הפרת חובת הנאמנות כלפיו במסגרת יחסי השליחות ביניהם. כמו כן חויבה "איילון
חברה לביטוח בע"מ" (להלן: איילון), מבטחת האחריות המקצועית של הסוכן,
לשפות את הסוכן על סכומים שחוייב בתשלומיו לנפגע. על פסק הדין ערערו הנפגע, הסוכן
ואיילון.
העובדות העולות מפסק דינו של בית המשפט המחוזי
1. הנפגע חתם ביום 16.5.93 על טופס "הצעה
לביטוח חיים" של מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: מנורה) שהיתה אמורה
להיות מועברת למנורה. החתימה על ההצעה נעשתה על-ידי הנפגע בפני מתלמד של סוכן
הביטוח (להלן: המתלמד). שחם שימשה בתקופה הרלבנטית כ"חתם של מנורה וכנציגת
מנורה ביחסיה עם לקוחותיה שהתקשרו עימה בתיווכה של שחם, בענפי ביטוח חיים.".
גושן היה בתקופה הרלבנטית סוכן ביטוח שהועסק על-ידי שחם ושימש שלוחה.
בהצעה נכללו ארבעה פירטי ביטוח שסכומי
התגמולים בגינם ננקבו בהצעה. סכום הפרמיה נקבע ל350- ש"ח בחודש ומועד תחילת
הביטוח נקבע ל1.5.93- (להלן: ההצעה המקורית). הנפגע צרף להצעה המקורית צ'ק פיקדון
שעתיד היה להיחשב כפרמיה ראשונה. כמו כן הופיע בהצעה המקורית סעיף הקובע כי הסוכן יהא
מעתה שלוחו של הנפגע ולא של מנורה. בהמשך, נוכח גושן לדעת שגובה הפרמיה אינו מכסה
את סכומי הביטוח שבהצעה המקורית. לפיכך, תיקן הוא על דעת עצמו ומבלי לגלות את
אוזנו של הנפגע, את סכומי הביטוח ואת מועד תחילת הביטוח (להלן: ההצעה המתוקנת).
הנפגע נתבקש על ידי גושן לערוך בדיקות רפואיות
ולמלא שאלון לחץ דם ועם ביצוע האמור, שלח הסוכן למנורה תזכיר אליו צורפו ההצעה
המתוקנת, שיק על סך 350 ש"ח, הוראת קבע בנקאית לתשלום פרמיות חודשיות, הצהרת
בריאות ובדיקת רופא. מנורה קיבלה את שנשלח ושלחה לסוכן קבלה על הסכום של 350 ש"ח
שעל גביה נרשם כי "אין היא מהווה ראיה לתוקף הביטוח". הוראת הקבע לא
מומשה.
ימים ספורים לאחר מכן, שלח הסוכן למנורה שלוש
הודעות שונות נפרדות, בניסוחים שונים, ובהן בוטלה ההצעה ומנורה נתבקשה שלא להנפיק
פוליסה. באותה העת פנתה מנורה למשרד הביטחון לקבלת מידע אודות חשד לרשרוש בלבו של
הנפגע, עליו הצהיר בהצהרת הבריאות ואף פנתה למשרד חקירות כדי שיפעל להמצאת חומר
זה. לאחר קבלת החומר ממשרד הבטחון וקודם שהוצאה פוליסה, נתקבלה אצל מנורה הודעה
נוספת מהסוכן בה נתבקשה להחזיר את הפיקדון על סך 350 ש"ח על שם הנפגע הואיל
ו"הנ"ל [קרי: הנפגע] ביטל את ההצעה". בעקבות זאת הוחזר הפיקדון
לסוכן.
ב9.8.93- ארעה תאונת דרכים בה נפצע הנפגע קשה
ונותר משותק בארבעת גפיו. הוא פנה למנורה בתביעה לקבלת סכומי הביטוח המגיעים לו
בגין התאונה על-פי ההצעה המקורית. תביעתו נדחתה בטענה כי לא נכרת חוזה ביטוח ולא
הונפקה פוליסת ביטוח. או אז התברר לנפגע כי הוכנסו שינויים בסכומי הביטוח ובתאריך
תחילת תחולתו שבהצעה המקורית; כי הסוכן הודיע למנורה על ביטול ההצעה; וכי לא
הונפקה על-ידי מנורה פוליסת ביטוח.
בעקבות זאת הגיש הנפגע תביעה נגד מנורה והסוכן
בה תבע את סכומי הביטוח כפי שננקבו בהצעה המקורית. לטענתו, נכרת חוזה ביטוח בין
מנורה ובינו והיא חבה כלפיו, באשר הסוכן הוא סוכן של מנורה ולא סוכנו שלו, משום
שבחותמו על תניית שינוי השליחות לא הבין את מהותה ומשמעותה. מכאן, שכל הודעות
הביטול שנשלחו על-ידי הסוכן למנורה היו חסרות תוקף כלפיו. לחלופין טען, כי גם אם
הסוכן היה שלוחו, נכרת חוזה ביטוח בטרם בוטלה ההצעה. עוד ולחילופין טען, כי אם לא
נכרת חוזה ביטוח, הרי שהסוכן אחראי כלפיו עקב הפרת חובת הנאמנות שהוא חב לו
כשלוחו. מנורה שלחה הודעת צד שלישי נגד הסוכן והסוכן שלח הודעת צד שלישי נגד המתלמד,
נגד מנורה ונגד איילון.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
2. תביעת הנפגע כנגד מנורה נדחתה מחמת שלא נשתכלל
חוזה ביטוח בין הנפגע למנורה. בית המשפט קבע, כי הסוכן היה סוכנו של הנפגע מכוח
חתימתו על תניית שינוי השליחות. בית המשפט דחה את טענת הנפגע לפיה לא הבין את אשר
עליו חתם וקבע כי התקיים האמור בסיפא לסעיף 33(א) לחוק חוזה הביטוח
התשמ"א1981- (להלן: חוק חוזה הביטוח) הקובע כי "לעניין המשא ומתן לקראת
כריתתו של חוזה ביטוח ולעניין כריתת החוזה, יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח,
זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישה בכתב". בית המשפט קבע, כי במקרה
שלפנינו העובדות מצביעות על כך שהתובע הסמיך את גושן לשמש כשלוחו, כאמור בסעיף
33(א). בית המשפט דחה את טענת הנפגע כאילו לא הבין על מה הוא חותם בקובעו כי
"כאשר חותם אדם על טופס, חזקה עליו שהוא יודע נפקות חתימתו מהי, ואין הוא יכול
לנער חוצנו ממנה. (ע"א 413/79 אלדר נ' מנצור, פ"ד לד(4)
29)". לפיכך, קבע בית המשפט כי פעולותיו של הסוכן מחייבות את הנפגע כלפי
מנורה. עוד נקבע, כי ההודעות לביטול ההצעה ששלח הסוכן למנורה, התקבלו אצלה בטרם
היה מצידה קיבול וכי די בהודעת הסוכן, שלוחו של המבוטח ולא רובצת חובה על מנורה
לקבל אישור לביטול ההצעה מן הנפגע, המבוטח הפוטנציאלי.
3. תביעת הנפגע כנגד הסוכן התקבלה. בית משפט קמא
קבע, כי הסוכן היה שלוחו של הנפגע לעניין כריתת חוזה הביטוח וכי הסוכן הפר את חובת
הנאמנות שלו כלפי הנפגע מכוח יחסי השליחות ביניהם, בכך ששינה פרטים בהצעה המקורית
ללא ידיעת והסכמת הנפגע, ובכך שביטל את ההצעה ובכך שלא יידע את הנפגע כי הוא נותר
ללא כיסוי ביטוחי. בית המשפט דחה את ההודעה לצד שלישי ששלח הסוכן כנגד מנורה, וכן
דחה הוא את ההודעה ששלח הסוכן כנגד המתלמד, שפעולותיו נעשו בידיעתו ובפיקוחו של
הסוכן. ההודעה לצד שלישי כנגד איילון - מבטחת האחריות של הסוכן - נתקבלה.
4. אשר לגובה הפיצוי בו חויב הסוכן כלפי הנפגע,
קבע בית המשפט כי פיצוי זה יהיה על בסיס ההצעה המתוקנת ופסק לנפגע את הסכומים
הבאים:
"130,000 ש"ח נכון ליום
1.6.93, הסכום ישא ריבית והצמדה כדין. 2,000 ש"ח (הכוונה לחודש, ט.ש.כ) נכון
ל 1.6.93 עד ליום הגשת התביעה. גם סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין".
בהחלטה מתקנת מיום 1.12.98 הוספו הסכומים הבאים:
"1. סכום של 100,000 ש"ח
ביטוח נכות תאונתית מ 1.6.93 צמוד ונושא ריבית כדין.
2. 30,000 ש"ח נכון ל 1.6.93 ביטוח מחלות
תאונתיות."
5. על פסק דין זה הוגשו שלושת הערעורים שלפנינו.
א. בערעורו (ע"א 190/99) טוען
הנפגע כי יש לחייב כלפיו את מנורה, באשר תניית שינוי השליחות אינה תקפה מאחר ולא
הבין את משמעותה בעת החתימה. כן טוען הוא, כי נעשה על-ידי מנורה קיבול קודם לביטול
ההצעה על-ידי הסוכן וכי מנורה התרשלה בכך שלא יידעה אותו אודות העיכוב בהנפקת
הפוליסה ובכך שהפעילה סוכן ביטוח שאינו מהימן או שלא פיקחה עליו כראוי. לחילופין,
טוען הוא, כי גם אם הסוכן היה שלוחו, לא היה הוא מוסמך לבטל את ההצעה או את החוזה שלטענתו
נכרת וכי ביטול חוזה ביטוח חיים, דורש - על פי החוק - הודעה בכתב של המבוטח למבטח,
דרישה שלא נתקיימה בענייננו. לעניין גובה הפיצוי, טוען הוא כי הוא זכאי לפיצוי
על-פי ההצעה המקורית ולא על פי ההצעה המתוקנת שתוקנה ללא סמכות וללא ידיעתו וכי יש
לפסוק לו פיצוי גם בגין "ביטוח השלב" - תשלום חודשי בגין אובדן ההכנסה -
המגיע לו לטענתו עד הגיעו לגיל 65, בעוד שבית המשפט פסק לו סכומים אלו רק עד ליום
הגשת התביעה.
ב. ערעורו של הסוכן (ע"א 282/99)
מצטמצם לשאלת גובה הפיצוי. לטענתו, בית המשפט פסק לנפגע תגמולי ביטוח בגין מקרי
ביטוח שלא אירעו ואף לא נתבקשו בכתב התביעה (הביטוח היסודי וביטוח מחלות קטלניות).
ג. איילון טוענת בערעורה (ע"א
249/99) - כטענה עיקרית - כי בין הנפגע למנורה נכרת חוזה תקף. כמו כן טוענת היא כי
ביטול ההצעה נעשה שלא כדין. לחילופין, טוענת היא כי היה על בית המשפט להפעיל את
דוקטרינת האשם התורם כלפי כל אחד מן המעורבים בפרשה. כלפי מבוטחה, הסוכן, טוענת
היא כי הסוכן הפר את חובת הגילוי כלפיה באופן מכוון ואף בכוונת מרמה, בכך שלא יידע
אותה כי הוא מעסיק "מתלמדים" להחתמה על הצעות ביטוח, וכי הביטוח מכסה
אחריות אישית של המבוטח ולא של המתלמד. לעניין סכום הפיצוי מצטרפת היא לטענות
הסוכן, ומוסיפה כי יש להפחית מן הסכום בו התחייבה לשפות את הסוכן, את השתתפותו
העצמית.
דיון
6. מעמדו של הסוכן
סעיף 33(א) לחוק חוזה הביטוח קובע, כי סוכן
ביטוח הוא שלוחו של המבטח לעניין משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולעניין
כריתת החוזה, זולת אם פעל הסוכן כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב. מוקמת חזקה, אם
כן, כי הסוכן הוא שלוחו של המבטח, חזקה הניתנת לסתירה על-ידי המבוטח. כאשר בפני
בית המשפט מונחת הצעת ביטוח הכוללת סעיף הפיכת שליחות שכזה, יש לבחון האם החזקה
אכן נסתרה ואין להסתפק באמירה הכללית כי חזקה על אדם כי הוא יודע את נפקות חתימתו
(ראו בהקשר זה: א' ידין חוק חוזה הביטוח, התשמ"א1981-, "פירוש
לחוקי החוזים" ג' טדסקי, עורך, ע' 18; וכן ד' ששון, דיני ביטוח
(תשמ"ט) 50). בחינה כזו צריכה להיעשות גם מחמת היות חוזה ביטוח, חוזה אחיד
כהגדרתו בחוק החוזים האחידים, התשמ"ג1982- (ראו הלכת ע"א 39/71 צור
נ' ווסונג, פ"ד כו(1) 190). ראיית סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח מעניקה,
לכאורה, למבוטח הפוטנציאלי יתרון בכך שהחברה והסוכן מהווים גוף אחד ומעשי הסוכן
מחייבים את המבטח. עם זאת, מאפשר, כאמור, החוק למבוטח לעשות את הסוכן שלוחו וזאת
על-פי דרישה בכתב מצידו. בענייננו קיימת דרישה כזו בכתב. בית המשפט המחוזי קבע, כי
מן הבחינה העובדתית על-פי העדויות ששמע וחומר הראיות שהיה לפניו "העובדות
מצביעות על כך" שהתובע הסמיך את גושן לשמש כשלוחו הוא לעניין המשא ומתן לקראת
כריתתו של חוזה הביטוח ולעניין עצם כריתת חוזה הביטוח. על קביעה זו ניתן להוסיף כי
בצידה האחורי של ההצעה מופיעות שתי תניות הנתונות בשתי מסגרות בולטות תחת כותרות
ברורות ומודגשות. האחת פונה למבוטח כדלקמן: "מבוטח נכבד: על פי
סימן ו' לחוק חוזה הביטוח תשמ"א1981-, נחשב הסוכן כשולחו של המבטח. על פי
דרישתך בכתב הינך יכול למנותו כשלוחך רק אם הינך מעוניין למנותו, נבקשך לחתום על
נוסח הפנייה לחברה". השניה נושאת כותרת "מינוי הסוכן כשלוחו של
המבוטח" ומתחתיה מופיע הסבר: "לפי חוק חוזה הביטוח
תשמ"א1981-, אני/אנו החתום/ים מעבר לדף ממנה/ממנים בזה את סוכן הביטוח ששמו
רשום מעבר לדף להיות שלוחי/שלוחנו לעניין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח
ולעניין כריתת חוזה הביטוח עם חברתכם". הטופס איננו עמוס במלל והמסגרות
האמורות בולטות בתוכו. בכך מתקיים האמור בסיפא של סעיף 33(א) ויש לראות את הסוכן
כשלוחו של המבוטח על-פי דרישתו בכתב. בהקשר זה יוער, כי סעיף 23(א)(2) לחוק החוזים
האחידים פוטר מתחולת החוק "תנאי התואם תנאים שנקבעו בחיקוק". מכאן, כי
תניית שינוי השליחות נעשתה במסגרת המותר על-פי החוק ובצורה ברורה ובולטת ועם חתימת
הנפגע על הדרישה האמורה, הפך הסוכן לשלוחו וחדל להיות שלוחה של מנורה. אמירה בעלמא
לפיה לא הבין הנפגע את משמעות התנייה עליה חתם אינה מספקת על מנת לבטל את מחויבותו
על-פי אותה חתימה.
7. הסוכן פעל איפוא בכל אשר עשה כשלוחו של הנפגע
וכך עשה גם כשהעביר את ההצעה המתוקנת למנורה. אחת מטענותיו המרכזיות של הנפגע היא,
כי נכרת חוזה ביטוח בינו לבין מנורה. בהקשר זה נשאלת השאלה האם נעשה על-ידי מנורה
קיבול של הצעת הביטוח שהועברה אליה. הצדדים מעלים טענות בשאלת סדר הקדימויות,
לאמור, האם נעשה על-ידי מנורה קיבול של ההצעה קודם לביטולה, או האם ההצעה בוטלה
קודם שנעשה קיבול. בית משפט קמא קבע - לאחר ניתוח הראיות וההתכתבויות בין הסוכן
ומנורה - כי בעת שבוטלה ההצעה טרם נעשה קיבול על-ידי מנורה. משכך, יש לראות את
המציע כמי שחזר בו מן ההצעה לניצע לפני שניתנה הודעת קיבול (סעיף 3(א) לחוק החוזים
(חלק כללי) התשל"ג1973-). אין מקום להתערב בקביעה זו של בית המשפט המחוזי,
שהיא קביעה עובדתית המבוססת על החומר שהיה בפני בית המשפט.
הנפגע ואיילון מעלים טענות בדבר פגמים שנפלו
בהודעת הביטול. לטענתם, ניתנה הודעת הביטול מטעם הסוכן תוך חריגה מסמכותו. כמו כן
טוענים הם, כי על-פי הוראות סעיף 45(א) לחוק חוזה הביטוח לא ניתן לבטל פוליסה אלא
בהודעה בכתב מטעם המבוטח. דינן של שתי הטענות להידחות. הסוכן הוסמך על-ידי הנפגע
לנהל את המשא ומתן לקראת כריתת החוזה ולעניין כריתת חוזה הביטוח. אכן, בפעולת
ביטול ההצעה לא פעל הסוכן לטובת האינטרסים של הנפגע, אך עניין זה נבחן במישור
היחסים שבין השלוח והשולח ואין בכך כדי לפגוע בביטול הצעת הביטוח שנשלחה למנורה
על-ידי הסוכן. משבוטלה ההצעה ולא קדם לה קיבול, ממילא לא נכרת חוזה ואין מקום לדון
בשאלת ביטול החוזה שלא השתכלל כלל. מכאן שבדין נדחתה תביעת הנפגע כנגד מנורה
ועלינו להמשיך ולבחון את מערכת היחסים שבין הסוכן לבין הנפגע.
הפרת חובת הנאמנות של הסוכן ותוצאותיה
8. מן הקביעה כי הסוכן היה שלוחו של הנפגע, נגזרת
חבותו כלפי הנפגע מכוח חובת הנאמנות. חובה זו מוטלת על שלוח מכוח סעיף 8 לחוק
השליחות, תשכ"ה1965-:
"8.
קיבל אדם עליו להיות שלוח, חייב הוא לנהוג כלפי השולח בנאמנות ולפעול בהתאם
להוראותיו; ובאין כוונה אחרת משתמעת ממהות השליחות או מתנאיה יחולו עליו חובות
אלו:
(1) יגלה לשולח כל ידיעה וימסור לו כל מסמך
הנוגעים לנושא השליחות ויתן לו דין וחשבון על פעולותיו;"
חובת הנאמנות מחייבת את השלוח לפעול בהגינות ובנאמנות, ועל
מנת לשרת את ענייניו של השולח (א' ברק חוק השליחות (כרך ב', תשנ"ו)
1036).
בענייננו, הופרה חובת הנאמנות של הסוכן כלפי
הנפגע בשלושה. ראשית, בשינוי הסכומים והתאריך שעל ההצעה המקורית מבלי
להודיע על כך לנפגע ומבלי לקבל לכך את אישורו; שנית, בביטול ההצעה על-ידי
הסוכן שלא על דעתו של הנפגע וללא ידיעתו של הנפגע; ושלישית, באי מסירת
הודעה לנפגע כי הוא איננו מבוטח בביטוח כלשהו על אף שבמשך תקופה של מספר שבועות
לפחות היה לסוכן ברור כי לא הונפקה פוליסה לנפגע ולא עומדת להיות מונפקת כזו
בעתיד. בכל אלה פעל הסוכן בניגוד לשליחותו ובניגוד לאינטרסים של הנפגע, תוך מעילה
בחובת הנאמנות כלפיו. מטעם זה אחראי הסוכן כלפי הנפגע וחייב לפצותו על הנזק שנגרם
לו.
ההודעות לצד שלישי
9. א. כאמור נדחתה ההודעה לצד שלישי
שנשלחה למנורה על-ידי הסוכן ובדין נדחתה.
ב. גם ההודעה לצד שלישי שנשלחה על-ידי
הסוכן למתלמד, בדין נדחתה. המתלמד הועסק על-ידי הסוכן וכל מגעיו עם הנפגע היו
בשליחות מעסיקו וכל שנעשה על ידו נעשה על דעתו של הסוכן. הסוכן נושא באחריות
שילוחית מלאה לפעולותיו ומחדליו של המתלמד. אין המקרה בא בגדר אותם מקרים חריגים
בהם עובד רשלן יחוייב כלפי המעביד החב כלפי צד שלישי מכוח אחריותו השילוחית.
ג. אשר להודעה לצד שלישי ששלח הסוכן
לאיילון, קבע בית המשפט, כי "שחם וגושן בוטחו בידי איילון בפוליסה לביטוח
חבות מקצועית ביחס לתביעה שתוגש נגדם בשל הפר חובה מקצועית שמקורה במעשה רשלנות,
טעות או השמטה שנעשו על ידם". בית המשפט דחה - ובדין דחה - את טענת איילון
שגרסה כי היא פטורה מחבות מאחר והסוכן לא גילה לה שהוא מעסיק אנשים שאינם מורשים
כסוכני ביטוח וכי הסתרת מידע זה נעשתה בכוונת מרמה. מקובלות עלי קביעותיו של בית
המשפט המחוזי הדוחה את טענות איילון. על הסוכן רובצת אחריות הישירה בגין פעולות
שהוא עצמו - (גושן) - עשה בהקשר להצעת הביטוח. ההתרשלות הישירה התבטאה בכך שהכניס
שינויים להצעת הביטוח ללא ידיעת וללא הסכמת הנפגע, שביטל את ההצעה ללא הרשאת הנפגע
ושלא יידע את הנפגע על כך שאין לו כיסוי ביטוחי. מכאן, שגם אם הביטוח לא כיסה
רשלנות של מתמחים או אחריות שילוחית של הסוכן בגין רשלנות כזו, די באחריותו הישירה
של הסוכן על מנת להכניסו לגדר האחריות המכוסה על ידי הפוליסה שהוצאה על-ידי איילון.
לאור האמור, בדין חייב בית המשפט את הסוכן כלפי הנפגע ואת איילון כלפי הסוכן.
סוף דבר לעניין החבות: מקובלות עלי קביעותיו
של בית משפט קמא לפיהן לא השתכלל חוזה ביטוח בין הנפגע לבין מנורה ומנורה אינה חבה
כלפיו וגם לא כלפי הסוכן; הסוכן חב כלפי הנפגע עקב הפרת חובת הנאמנות כשלוחו
ורשלנות מקצועית כסוכנו; איילון חבה כלפי הסוכן מכוח הפוליסה שהוציאה.
גובה הפיצוי
10. התרופות בגין הפרת השלוח את חובותיו כלפי השולח
- לרבות הפרת חובת הנאמנות - הן התרופות הקבועות בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת
חוזה, התשל"א1970-) אליו מפנה סעיף 9 לחוק השליחות. התרופה ההולמת במקרה דנן
היא פסיקת פיצויים לנפגע בגין הנזק שנגרם לו עקב העדר כיסוי ביטוחי שאמור היה
להינתן לפי הצעת הביטוח אילו פעל הסוכן כשורה. בקביעת גובה הפיצוי הסתמכה השופטת
קמא על ההצעה המתוקנת, משום שתוצאת הפרתה של חובת הנאמנות היא הצבת הנפגע במצב בו
היה נמצא לוּ מילא הסוכן אחרי חובותיו והיה משיג ביטוח עבור הנפגע.
לוּ היה הסוכן מקיים את שליחותו בנאמנות, היה
עליו להציע למנורה בשמו של הנפגע את ההצעה המקורית. אם זו היתה נתקלת בסירוב, היה
עליו לשוב אל הנפגע ולשאול את פיו. משלא עשה כן, הפר הוא את חובת הנאמנות שלו
כלפיו. אך בכך אין כדי לזכות את הנפגע בפיצוי על-פי ההצעה המקורית. על-פי חומר
הראיות לא ניתן היה לקבל פוליסת ביטוח על-פי ההצעה המקורית, משום שהפרמיה שנקבעה
עם הנפגע לא תאמה את סכומי הביטוח שנזכרו בהצעה המקורית. לפיכך, גם אילו הועברה
ההצעה המקורית למנורה ללא תיקון וללא שינוי לא ניתן היה להוציא פוליסה על-פיה (ראה
עדות המתלמד ועדות גושן שלא נסתרו). אשר על כן, בדין נקבע על-ידי בית המשפט המחוזי
כי הפיצוי יפסק על-פי ההצעה המתוקנת.
הנזק ושיעורו
11. אין חולק כי הפוליסה שאמורה היתה להיות מוצאת
על-פי ההצעה המתוקנת כללה ארבעה סוגי ביטוח:
א. ביטוח נכות תאונתית בסכום של
100,000 ש"ח האמור להשתלם למבוטח עם אירוע התאונה.
ב. ביטוח "שלב" בסכום של
2,000 ש"ח לחודש בגין אובדן הכנסה עד הגיע הנפגע לגיל 65.
ג. ביטוח יסודי בסכום של 130,000
ש"ח - שהוא ביטוח חיים שאמור להשתלם לנפגע בהגיעו לגיל 65 או עם פטירתו, לפי
המוקדם.
ד. ביטוח מוות ומחלות קטלניות בסכום של
30,000 ש"ח שאמור להשתלם לנפגע עם מותו או אם יחלה במחלה קטלנית.
ביטוח נכות תאונתית
12. א. אין מחלוקת בין הצדדים לגבי פסיקת
בית המשפט את הסכום של 100,000 ש"ח בגין נכות תאונתית, (סעיף 11.א. לעיל).
פרט ביטוח זה איננו עומד לדיון.
ביטוח השלב (אובדן ההכנסה)
ב. אין חולק כי בפסיקת בית המשפט
המחוזי לעניין אובדן הכנסה (סעיף 11.ב. לעיל) נפלה טעות בכך שהסכום החודשי של
2,000 ש"ח נפסק עד ליום הגשת התביעה. סכום זה אמור להיפסק עד הגיע הנפגע לגיל
65.
הנפגע טוען כי יש להוון את הסכום המגיע לו
בעתיד ולפסוק לו את הפיצוי המלא בסכום מהוון, נכון ליום פסק הדין. הסוכן ואיילון
טוענים כי אין לערוך היוון כלשהו ודי בחיובם בתשלומים חודשיים בעתיד, כל תשלום
במועדו.
טענות הסוכן ואיילון אינן מקובלות עלי. התקופה
שבגינה מגיעים התשלומים הינה ממושכת ביותר ואין מקום לפסוק "פיצויים
עיתיים" הן משום שפסיקה כזו היא חריגה והן משום שאין להעמיד את הנפגע בסיכון
עתידי לעניין אפשרות גביית הסכום שיגיע לו. אין מדובר באכיפת חוזה ביטוח, שכן חוזה
ביטוח לא נשתכלל. חיובו של הסוכן הוא חיוב בפיצויים עקב מעשיו או מחדליו, שמנעו
הוצאת פוליסת ביטוח לנפגע. משחוייב הסוכן, ובעקבותיו איילון, לפצות את הנפגע על
העדר פוליסה שאמורה היתה להיות מוצאת לו, מצויים אנו בתחום פסיקת הפיצויים
שבמסגרתם יש להעריך את הנזק שנגרם לנפגע כתוצאה ממעשי ומחדלי הסוכן שגרמו לאי
הוצאת הפוליסה. נזק כזה ניתן לקביעה ולכימות גם אם הוא אמור להתרחש בעתיד ואין
הדבר יוצא דופן בפסיקת פיצויים. במקרה של תשלומים חודשיים קבועים האמורים להשתלם
עד הגיע הנפגע לגיל 65, ומשאין בחומר אינדיקציה על תוחלת עבודה קצרה מזו, יש להוון
את הסכום המגיע על-פי התקופה בה הוא אמור להשתלם ולפסוק אותו בסכום אחד נכון ליום
מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
אשר על כן, החיוב תחת פרט ביטוח זה יהיה
כדלקמן: הסוכן ישלם לנפגע בגין העבר מאז חלוף 3 חודשים מיום התאונה, כאמור בהצעת
הביטוח, סכום של 2,000 ש"ח לחודש, כפי שווים ב 1.6.93, בצירוף הפרשי הצמדה
וריבית כחוק עד ליום מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לגבי העתיד, יערך היוון של
הסכום החודשי המשוערך, עד גיל 65. אין לנכות מהסכום המהוון את הפרמיות משום שעל-פי
תנאי הפוליסה הנפגע משוחרר מתשלומן מרגע היותו זכאי לכספי ביטוח השלב.
הביטוח היסודי
ג. הביטוח היסודי הוא כאמור ביטוח
חיים המשתלם לנפגע עם הגיעו לגיל 65 או עם מותו, לפי המוקדם. בית המשפט קמא פסק
לנפגע את הסכום במלואו - 130,000 ש"ח נכון ליום 1.6.93 - כשהסכום נושא הצמדה
וריבית כחוק, על אף שהאירוע הביטוחי לא ארע. לטענת הסוכן ואיילון, לא קמה לנפגע
הזכות לקבל את כספי הביטוח ויש להסתפק בהצהרה על זכותו העתידית של הנפגע לקבל את
הסכום כאשר יארע האירוע הביטוחי. הנפגע תומך בקביעת בית המשפט. הן קביעת בית המשפט
והן טענת הסוכן ואיילון אינן מקובלות עלי. לא היה מקום לפסוק את סכום הביטוח המלא
כפי שנקבע בהצעה לגבי אירוע ביטוחי שלא התרחש ואמור להתרחש בעתיד. כמו כן, אין
מקום להסתפק בהצהרה, אשר לא ברור אם וכיצד ניתן יהיה לממשה בקרות האירוע הביטוחי.
הדרך הנכונה היא להעניק לנפגע את הסכום הנ"ל לאחר שיהוון. לא הוגשו ראיות
שתוחלת חייו של הנפגע קצרה מגיל 65, שאז בוודאי יגיע לו סכום הביטוח, בחייו. לפיכך
יש לשערך את סכום הביטוח, 130,000 ש"ח, מאז 1.6.93 ולהוון את הסכום המשוערך
מיום מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד הגיע הנפגע לגיל 65 באופן שהסכום המהוון
ייפסק לו לתשלום לאלתר.
ביטוח מוות ומחלות קטלניות
ד. יוער כי בית המשפט המחוזי פסק את
הסכום של 30,000 ש"ח תחת הכותרת של מחלות תאונתיות. פרט ביטוח כזה לא קיים
והכוונה היא לפרט הביטוח "מוות ומחלות קטלניות". ראוי להעיר כי ביטוח
המוות בפרט זה בא בנפרד ובנוסף לבטוח החיים שבביטוח היסודי (סעיף 12.ג. לעיל). גם
כאן עניין לנו בתשלום סכום ביטוח עבור אירוע ביטוחי שטרם ארע ושלא ברור אם יארע
ומתי יארע. גם כאן אינני סבורה שיש להסתפק בפסק דין הצהרתי לימים יבואו, אלא יש
לפסוק את הסכום כשהוא משוערך מיום 1.6.93 ועד ליום מתן פסק דינו של בית המשפט
המחוזי, לאחר שיהוון עד גיל 65, באשר תקופת הביטוח היתה אמורה להיות 40 שנה ובעת
ההצעה, היה הנפגע בן 25.
13. א. אשר על כן, נדחים שלושת הערעורים ככל
שהדבר נוגע לשאלת החבות.
ב. פסק דינו של בית המשפט המחוזי ישאר
על כנו בכל הנוגע לפיצויים בגין נכות תאונתית, כאמור בסעיף 12.א. לעיל.
ג. פיצוי בגין ביטוח השלב יחושב כפי
שקבע בית המשפט המחוזי בסכום של 2,000 ש"ח לחודש נכון ליום 1.6.93 בצירוף
הצמדה וריבית אלא שתחת אשר נקבע בפסק הדין המחוזי כי התשלומים יעשו עד ליום הגשת
התביעה, יעשו תשלומים אלה עד ליום פסק דינו של בית המשפט המחוזי וכן יפסק לנפגע
פיצוי ביטוח השלב עד הגיעו לגיל 65 ויהוון בהתאם, מיום מתן פסק דינו של בית המשפט
המחוזי, כאמור בסעיף 12.ב. לעיל.
ד. סכומי הביטוח היסודי וביטוח מחלות
קטלניות שנפסקו על-ידי בית המשפט המחוזי כשהם משוערכים מיום 1.6.93 יהוונו מיום
מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי באופן שהסכומים שיפסקו יהיו סכומים שלאחר היוון
והכל כאמור בסעיפים 12.ג. ו12.ד. לעיל.
ה. איילון תשפה את הסוכן בגין חיוביו
לאחר ניכוי דמי השתתפותו העצמית של הסוכן.
ו. הסוכן ישלם הוצאות הערעור לנפגע סך
של 10,000 ש"ח, למנורה סך של 10,000 ש"ח ולמתלמד סך של 5,000 ש"ח.
איילון תשפה את הסוכן בגין מלוא הוצאות הערעור בהן חויב.
14. הצדדים יבואו בדברים על מנת לתרגם את האמור
לעיל לערכים כספיים ויודיעו תוצאות מגעיהם תוך 30 יום. במידה ומגעיהם לא ישאו פרי,
יחזור העניין לבית המשפט המחוזי על מנת לקבוע את הפיצויים המגיעים, בהתאם למפורט
לעיל, בין בעזרת אקטואר ובין אחרת, ככל שימצא בית המשפט לנכון. יש לציין כי הנפגע
הגיש חוות דעת של אקטואר בה הוונו סכומי ביטוח השלב ליום 1.3.97 וסכומי הביטוח
היסודי וביטוח ומחלות קטלניות לא הוונו כלל.
ש
ו פ ט ת
השופט ת' אור:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
השופטת א' פרוקצ'יה:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק-דינה של כבוד השופטת ט'
שטרסברג-כהן.
ניתן היום, י"א בתמוז תשס"א
(2.7.01).
ש ו פ ט ש
ו פ ט ת ש ו פ ט ת
_________________
העתק
מתאים למקור 99001900.J06
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ
פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
בבית
המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444