סנדור ישראל קאזרו נ. שר המשפטים

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1898/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת י' וילנר העותר: סנדור ישראל קאזרו נ ג ד המשיבים: 1. שר המשפטים 2. היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותר: עו"ד צבי קלנג; עו"ד ודים שוב; עו"ד יעל פטובי בשם המשיבים: עו"ד יעל מורג יקו-אל פסק-דין השופט י' עמית: עניינה של העתירה שלפנינו בהחלטת שר המשפטים מכוח סעיף 18 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: החוק או חוק ההסגרה), להורות על הסגרת העותר להונגריה. הרקע לעתירה 1. העותר, אזרח הונגריה, הורשע ביום 14.6.2018 בבית משפט בהונגריה, שלא בנוכחותו אך בנוכחות בא כוחו, בביצוע עבירה של כוונה להשפיע על עובד ציבור לשם קבלת טובת הנאה (שוחד), לפי סעיף 299(1) וסעיף 299(2) לקוד הפלילי ההונגרי. זאת, לאחר שהוכח כי בחודש ספטמבר 2012, הציע העותר, יחד עם אחרים, לסייע לאזרח הונגרי שהועמד לדין בהונגריה באותה עת – תמאס טיבור וינסזה (להלן: וינסזה) –להעביר שוחד לגורמים במערכת המשפט ההונגרית, במטרה להביא לסיום ההליכים נגדו, ולמצער להשיג תוצאה מקלה בהליך הפלילי. לאחר שוינסזה נעתר לבקשה, והעביר לעותר ולאחרים סכומי כסף משמעותיים, ניסה העותר לפסול את השופט הדן בתיק, וכשנכשל, ניסה לשחד את השופט על מנת שהכרעתו תהא מקלה. 2. בית המשפט בהונגריה גזר על העותר עונש של חמש שנות מאסר, וכן קנס כספי וחילוט רכוש. בחודש ינואר 2020 נדחה ערעור שהגיש העותר באמצעות בא כוחו בהונגריה, בעוד שערעור שכנגד שהגישה התביעה התקבל, ועונשו של העותר הוחמר ל-7 שנות מאסר בפועל. יצוין כי החל מיום 26.4.2018 העותר לא התייצב לדיונים בעניינו, ותחת זאת נכנס לישראל באשרת תייר, ומאז הוא שוהה בה. על כן, בהתאם לנמסר מרשויות הונגריה, בשל היעדרותו מחלק מהדיונים שהתקיימו בעניינו, עומדת לעותר זכות למשפט חוזר, ככל שיבקש זאת בשובו להונגריה. 3. ביום 16.6.2019 הגישה ממשלת הונגריה בקשה להסגרת העותר לידיה מכוח האמנה האירופית בענייני הסגרה, לשם המשך ההליך המשפטי המתנהל נגדו. ביום 22.12.2019 הורה שר המשפטים על הבאת העותר בפני בית המשפט המחוזי בירושלים, מכוח סמכותו לפי סעיף 3(ב) לחוק ההסגרה, על מנת שיקבע אם העותר בר הסגרה, וכך נעשה בעתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי ביום 2.1.2020. 4. בהחלטתו מיום 14.7.2020, קיבל בית המשפט המחוזי את העתירה והכריז על העותר כבר הסגרה להונגריה (תה"ג 5206-01-20; כב' השופטת ח' מ' לומפ). בית המשפט המחוזי קבע כי חומר הראיות שהוצג לו על ידי המדינה קושר את העותר למעשים המיוחסים לו, באופן שדרישות סעיף 9(א) לחוק ההסגרה מתקיימות. בנוסף, נקבע כי לא מתקיים סייג תקנת הציבור או הסייג בעניין עבירה בעלת אופי מדיני, וכי טענות העותר נטענו בעלמא. 5. ערעור שהגיש העותר לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחה (עה"ס 6170/20 קאזרו נ' היועץ המשפטי לממשלה (14.9.2021) (להלן: הערעור)). במסגרת הערעור נטען, בין היתר, כי הסגרת העותר להונגריה נוגדת את סייג תקנת הציבור נוכח הסיכון שנשקף לחייו כתוצאה מהסגרתו, הן בשל היותו יהודי הן בגין תנאי הכליאה הקשים בהונגריה, וכן נוגדת את הסייג הנוגע לעבירה בעלת אופי מדיני משום שהמניע להסגרתו הוא פוליטי וגזעני. בפסק הדין בערעור נדחו כל טענות העותר. נקבע כי העותר לא הצליח להוכיח כי המניע לחקירתו הוא פוליטי או מדיני, כי תנאי המאסר בהונגריה לא ראויים, וכי העותר ייפגע אם יוסגר בשל יהדותו או פעילותו הפוליטית. לבסוף, נדחתה אף בקשת העותר, שהועלתה לראשונה בערעור, לשאת את עונש המאסר שהוטל עליו במדינת ישראל חלף הסגרתו להונגריה. בכך, ובהתאם לסעיף 14 לחוק ההסגרה, ההכרזה על העותר כבר הסגרה הפכה חלוטה. 6. ביום 5.10.2021 פנה העותר לשר המשפטים בבקשה להורות על ריצוי מאסרו בישראל חלף הסגרתו להונגריה, בהתאם לסעיף 7(ב) לחוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר, התשנ"ז-1996. לאור פנייה זו ערך שר המשפטים בחינה נוספת של טענות העותר בדבר רדיפה פוליטית, עם משרד החוץ ועם שגריר ישראל בהונגריה. בחינה זו העלתה, כך על פי תשובת המשיבים, כי אין ממש בטענות העותר שנטענו בעלמא. 7. ביום 9.2.2022, כחמישה חודשים לאחר דחיית הערעור, חתם שר המשפטים על צו הסגרה של העותר להונגריה, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 18 לחוק ההסגרה. בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, שהגיש העותר לשר המשפטים, נדחתה ביום 7.3.2022. 8. מכאן העתירה שלפנינו, בגדרה מבקש העותר לבטל את החלטתו של שר המשפטים לחתום על צו ההסגרה, ולהורות על קבלת החלטה חדשה תוך שקילת כלל השיקולים הרלוונטיים לעניין. לחילופין, מבקש העותר כי אם יוחלט להסגירו, תותנה הסגרתו להונגריה בתנאים אשר יבטיחו את שלומו ואת ביטחונו. תמצית טענות הצדדים 9. העותר סבור כי שר המשפטים לא שקל את השיקולים הרלוונטיים בטרם החליט להסגירו להונגריה, וכי היה עליו לשקול שיקולים שונים מאלו שנשקלו על ידי ערכאות השיפוט, דוגמת שיקולים מדינתיים או פוליטיים. עוד נטען כי קיים חשש ממשי לפגיעה בחייו של העותר ולהפרת זכויותיו, בהיותו מתנגד לשלטון, ובשל היחס האנטישמי ממנו סובלים אסירים יהודים בהונגריה; כי תנאי המאסר בהונגריה ליהודים שומרי מצוות אינם טובים; כי היה על שר המשפטים לבדוק את טענות העותר באופן מעמיק ויסודי; וכי יש לאמץ את עמדתו של השופט מ' אלון במסגרת פסק הדין בבג"ץ 852/86 אלוני נ' שר המשפטים, פ"ד מא(2) 1 (1987) (להלן: עניין אלוני), לפיה די בהוכחת ספק סביר שחיי המבוקש בסכנה אם יוסגר, על מנת למנוע הסגרתו, וזאת נוכח חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לחלופין, נטען כי לכל הפחות על מדינת ישראל להגיע להסכם עם הונגריה, לפיו יישמרו זכויות העותר, למרות שאינו אזרח או תושב ישראל, מכוח היות מדינת ישראל המדינה המסגירה "ומדאגה ליהודי שומר מצוות". יצוין כי ביום 16.3.2022 ניתן צו ארעי המונע את ביצוע ההסגרה של העותר עד למתן החלטה אחרת. 10. המשיבים, מנגד, טוענים כי דין העתירה להידחות, על הסף ולגופה. לעמדתם, הטענות המועלות בעתירה נידונו לגופן בהליכים המשפטיים שהתנהלו בעניינו של העותר, ונדחו הן על ידי בית המשפט המחוזי הן על ידי בית משפט זה. כך, טענותיו של העותר בדבר תנאי הכליאה הקשים בהונגריה, בדבר היותו רדוף פוליטית, ובדבר החשש לחייו לו יוסגר נוכח היותו יהודי, נבחנו לעומקן על ידי בית משפט זה, ונדחו. על כן, עסקינן בעתירה המבקשת לערער על קביעות משפטיות חלוטות באצטלה מנהלית, ואין לאפשר זאת נוכח ההלכה הידועה לפיה בית משפט זה לא יושב כערכאת ערעור על הכרעותיו שלו בערעורים פליליים. לגופם של דברים, נטען כי החלטת שר המשפטים התקבלה לאחר שנשקלו כלל השיקולים הרלוונטיים, וכי פניותיו של העותר לשר המשפטים, וכלל החומר שצורף אליהן, נבחנו ונבדקו, עד אשר התקבלה המסקנה כי לא מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות הימנעות מהסגרתו להונגריה. בתוך כך, נטען כי טענותיו של העותר בדבר הסכנה הצפויה לחייו ובדבר יהדותו וזיקתו למדינת ישראל אינן מבוססות, בלשון המעטה, ולא הוצגו נתונים עובדתיים בדוקים המוכיחים קיומו של ספק סביר לפגיעה בחיי העותר לו יוסגר. אשר להצעת העותר להתנות את הסגרתו להונגריה בתנאים, טוענים המשיבים כי דינה להידחות בהיעדר עילה שבדין מכוחה יש לחייבם לעשות כן. דיון והכרעה 11. לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבים לה, מסקנתנו היא כי דין העתירה להידחות. 12. הליך הסגרת מבוקש למדינה זרה מורכב משלושה שלבים. בשלב הראשון, שר המשפטים רשאי להורות על הבאת המבוקש לפני בית המשפט המחוזי, מכוח סמכותו לפי סעיף 3(ב) לחוק ההסגרה, על מנת שיקבע אם הוא בר הסגרה. בשלב השני, מחליט בית המשפט המחוזי אם לקבל את העתירה או לדחותה ולמבוקש וליועץ המשפטי לממשלה קיימת זכות ערעור על החלטה זו. בשלב השלישי, ככל שבית המשפט המחוזי קיבל את עתירת ההסגרה, וניתן תוקף סופי להכרזת המבוקש כבר הסגרה בהתאם לסעיף 14 לחוק, רשאי שר המשפטים להורות על ביצוע ההסגרה, מכוח סמכותו הקבועה בסעיף 18 לחוק. שלב זה הוא השלב הרלוונטי לענייננו, ועליו נתעכב. 13. סעיף 18 לחוק ההסגרה קובע כדלקמן: "שר המשפטים רשאי לצוות על ביצוע הסגרתו של מבוקש שהכרזתו כבר-הסגרה קיבלה תוקף סופי, ומשציווה כך מותר למסור את המבוקש למדינה המבקשת ולהעבירו מחוץ לגבולות ישראל". 14. הכלל שהותווה בפסיקתנו הוא כי מי שנמצא בר הסגרה על פי דין, יוסגר למדינה המבקשת, אלא אם מתקיימות נסיבות חריגות וכבדות משקל המצדיקות הימנעות מכך (עניין אלוני, בעמודים 46-45; בג"ץ 793/83 קירשנבאום נ' שר המשפטים, פ"ד לח(1) 161, 164 (1984); בג"ץ 2933/20 גוטייר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 10 (18.5.2020); בג"ץ 7272/19 בורקוב נ' שר המשפטים, פסקה 6 (10.11.2019) (להלן: עניין בורקוב)). החלטה בדבר הסגרת מבוקש לפי סעיף 18 לחוק ההסגרה, ככל החלטה מנהלית אחרת, צריכה להתקבל לאחר שקילת כלל השיקולים הרלוונטיים לעניין (ראו והשוו: בג"ץ 1029/06 נודלמן נ' שר הפנים, פסקה 6 (14.5.2008); עניין בורקוב, בפסקה 7). לצד זאת, שני סוגים של שיקולים עשויים להצדיק מניעת הסגרת מבוקש למדינה זרה – שיקולים מדיניים בתחום יחסי החוץ, ושיקולים פרסונאליים או הומניטריים. במסגרת זאת, יילקחו בחשבון שיקולים מדיניים חדשים, שלא היו בפני ערכאות השיפוט בעת בחינת עתירת ההסגרה, ככל שישנם כאלה, וכן תידרש הצגת נתונים בדוקים אשר מעידים כי הסגרת המבוקש הינה בלתי צודקת בעליל או עולה בגדר התעמרות בו (עניין אלוני, בעמוד 46; עניין בורקוב, בפסקה 6; בג"ץ 2028/13 צבטקוביץ נ' שר המשפטים, פסקה 8 (21.7.2013); בג"ץ 3459/16 גרוזובסקי נ' שרת המשפטים, פסקה 12 (31.7.2016)). 15. בענייננו, העותר טען כי על שר המשפטים להימנע מלהורות על הסגרתו להונגריה בשל החשש לחייו אם יוסגר, בעיקר בשל היותו מתנגד לשלטון ורדוף פוליטית, וכן בשל תנאי המאסר הקשים בהונגריה עבור יהודים שומרי מצוות. עיון בפסקי הדין שניתנו בעניינו של העותר, הן בבית המשפט המחוזי הן בערעור בבית משפט זה, מלמד כי עיקר טענותיו של העותר נידונו ונדחו. כך, באשר לטענת העותר כי צפויה סכנה לחייו אם יוסגר, נקבע בערעור, בין היתר, כי "לא הוכח שיש סבירות גבוהה כי המערער ייפגע אם יוסגר בשל יהדותו או פעילותו הפוליטית". אף טענותיו של העותר לגבי תנאי המאסר הקשים בהונגריה, כמו גם טענתו כי הופלה לרעה ביחס למעורבים האחרים בפרשה בה הורשע, נדונו ונדחו. אמנם העותר מבקש לעטות על טענותיו כסות מנהלית, אך הלכה למעשה מדובר בטענות ממוחזרות, אשר כל מטרתן היא לדחות את מניעת הסגרתו להונגריה. נוכח ההלכה כי בית משפט גבוה לצדק לא יושב כערכאת ערעור על החלטותיו וקביעותיו של בית משפט זה בהליכים פליליים, אין מקום לשוב ולהידרש לטענות העותר פעם נוספת (ראו והשוו: בג"ץ 3275/14 שמלה נ' שר המשפטים, פסקה 6 (10.12.2014); בג"ץ 2942/22 וניש נ' שר המשפטים, פסקה 13 (24.05.2022); בג"ץ 6748/18 מלצ'יקוב נ' שרת המשפטים, פסקה 6 (10.10.2018); בג"ץ 353/21 פלוני נ' שר המשפטים, פסקה 7 (19.1.2021) (להלן: עניין פלוני)). לא הוכח כי חל שינוי בנסיבות מאז שניתן פסק הדין בערעור, באופן שמצדיק התערבותנו בקביעות שהתקבלו במסגרתו. 16. נקודת המוצא היא שבית משפט זה ימעט בהתערבות בהחלטותיהם של הגורמים המוסמכים לבצע הליכי הסגרה לפי חוק ההסגרה (עניין פלוני, בפסקה 7). מעבר לכך שטענותיו של העותר כבר נדונו והוכרעו לגופן בהליכים המשפטיים שהתנהלו בעניינו, אף לגופם של דברים מקובלת עלינו עמדת המשיבים כי החלטת שר המשפטים היא החלטה סבירה שלא מקימה עילה להתערבות. העותר לא הציג נתונים מבוססים ובדוקים מהם עולה כי צפויה סכנה לחייו או לשלמות גופו עקב הסגרתו להונגריה, ואין בנמצא נסיבות חריגות הנוגעות לאחד משני סוגי השיקולים שעשויים למנוע הסגרת מבוקש, והמצדיקות התערבות בשיקול דעתו של שר המשפטים. מתגובת המשיבים עולה כי גם לטענת העותר בדבר יהדותו אין תימוכין, בלשון המעטה. כאמור, פניותיו של העותר לשר המשפטים נבחנו ונענו באופן המניח את הדעת, והחומר והמידע שעמדו לנגד עיני שר המשפטים אף הועברו לעותר לעצמו. השורה התחתונה היא שהחלטת שר המשפטים התקבלה כדין, לאחר שנשקלו כלל השיקולים הרלוונטיים, כך שנקודת המוצא היא גם נקודת הסיום. 17. לבסוף, אין בידנו להיעתר אף לבקשתו החלופית של העותר, לפיה מדינת ישראל תתנה את הסגרתו להונגריה בהבטחה מצד הונגריה לשמור על ביטחונו ועל זכויותיו. זאת, מאחר שלא הוצגה עילה המצדיקה לחייב את המדינה לעשות כן (ראו והשוו: עניין בורקוב, בפסקה 10). מה עוד, שממילא הונגריה חתומה על האמנה האירופית לזכויות אדם, והיא כפופה למנגנון הפיקוח של מועצת אירופה (ראו והשוו: בג"ץ 9420/09 פלוני נ' שר המשפטים, פסקה 19 (10.3.2010)). אשר על כן, העתירה נדחית ועמה הבקשה לצו ביניים. הצו הארעי שהוצא ביום 16.3.2022 מבוטל בזאת. ניתן היום, ‏ג' באב התשפ"ב (‏31.7.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22018980_E10.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1