פלוני נ. בית דין רבני הגדול בירושלים

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1896/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ד' מינץ העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית דין רבני הגדול בירושלים 2. בית הדין הרבני האזורי תל אביב 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו בשם משיבים 2-1: עו"ד רפי רכס בשם משיבה 3: עו"ד רוברט ליכט פטרן פסק-דין השופט י' עמית: עתירה המופנית כלפי החלטת בית הדין הרבני הגדול בירושלים (להלן: בית הדין הגדול) מיום 1.2.2022, אשר דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין הרבני האזורי בתל אביב (להלן: בית הדין האזורי), שבגדרה נדחתה בקשה לפסילת הרכב הדיינים שדן בהליך המשפטי המתנהל בין העותר לבין המשיבה 3. 1. על פי האמור בעתירה, העותר והמשיבה 3 נישאו זה לזו בשנת 1992, ומנישואים אלו נולדו להם ארבעה ילדים. ביום 17.11.2011 הגיש העותר תביעת גירושין כרוכה לבית הדין האזורי בחיפה, בהמשך הועבר התיק לבית הדין האזורי בתל אביב, ומזה כ-8 שנים מתנהל בין הצדדים הליך חלוקת רכוש. 2. ככל שניתן להבין מהעתירה, ביום 28.11.2021 הגיש העותר, המייצג את עצמו, בקשת רשות ערעור לבית הדין הגדול לפסילת והחלפת הרכב. ביום 5.12.2021 הוחלט על דחיית הבקשה על הסף מן הטעם שכל עוד לא הוגשה בקשת פסלות נוספת לפני בית הדין האזורי ולא ניתנה החלטה לגביה, אין מקום להגיש ערעור לבית הדין הגדול. ביום 23.12.2021 הגיש העותר בקשה לפסילת ההרכב לבית הדין האזורי שנדחתה, ללא מתן התייחסות לבקשה לביטול ההחלטות שניתנו במעמד צד אחד (יובהר כי התיאור דלעיל לקוח מטיעוניו של העותר בעתירתו, באשר חלק מהבקשות ומההחלטות גופן לא צורפו לעתירה). ביום 1.2.2022 דחה בית הדין הגדול את בקשת העותר לפסילת ההרכב. 3. העותר מלין על כך שבית הדין האזורי ובית הדין הגדול נמנעו מלדון בבקשות שהובאו לפניהם בעניינו, ועל כך שניתנו החלטות, לרבות מתן צווי עיקול נגדו במשך כ-10 שנים, ללא מתן זכות טיעון, באופן שמהווה פגיעה בכללי הצדק הטבעי ופגיעה בזכויות היסוד של העותר בהליך המשפטי. בשורה התחתונה, ביקש העותר להורות על העברת סמכות השיפוט בעניינו לבית הדין הגדול, להורות לבית הדין האזורי לבטל לאלתר צווים והחלטות שניתנו במעמד צד אחד, להורות לבית הדין הגדול לבצע חלוקת רכוש שוויונית כולל כל מרכיבי הרכוש המשותף ולהורות על קביעת דיון בתביעות הנזיקין שנגרמו לעותר כתוצאה מהוצאת הצווים. 4. דין העתירה להידחות על הסף, אף ללא צורך בתגובת המשיבים. כלל נקוט בידינו כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים, ואינו מתערב בהחלטותיהם אלא "בנסיבות חריגות של חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות הדין החלות על בית הדין או בעניינים שבהם נדרש סעד מן הצדק שאינם בסמכות בית משפט או בית דין אחר" (ראו בג"ץ 156/18 הגין נ' הקדש הרב שלמה יעקב מוסאיוף ז"ל, פסקה 5 והאסמכתאות שם (23.3.2018)). כך ככלל, וכך גם בענייננו, משהעותר לא הוכיח כי מדובר בנסיבות חריגות ומשהטענות המועלות בעתירה נדונו בפני שתי ערכאות והן במהותן טענות ערעוריות, אשר לא מקימות עילה להתערבות. השגותיו של העותר אינן מנוסחות בבהירות, והעתירה כולה חסרה תשתית עובדתית ומשפטית ברורה דיה, באשר היא כוללת קטעי נספחים וחלקי החלטות "מודבקים" וערוכים ללא סדר פנימי ביניהם, לא כפי שהובאו במקור וללא הפניות כנדרש. העותר כרך עניינים שונים הקשורים להליך המתנהל בבית הדין האזורי ולאופן ניהולו, וצירף לעתירה מסמכים ממסמכים שונים: פרוטוקול דיון הוכחות חלקי הקשור בעבודתו של רואה החשבון בתיק, בקשות משנת 2011 ואילך הנוגעות לעיקולים שהוטלו על העותר, נספחים נוספים הקשורים להערכת שווי נכסים ועוד. זאת, במנותק מהקשר ובאופן שמקשה להבין את הסדר הכרונולוגי של הדברים ואת הגיונם. בנוסף, נראה כי החלטת בית הדין האזורי, שעליה נסב הערעור לבית הדין הגדול, כלל לא צורפה, ולמצער לא בשלמותה, וגם מטעם זה יש כדי להביא לדחיית העתירה (ראו בג"ץ 6793/16 פלוני נ' הנהלת בתי המשפט, פסקה 4 (15.9.2016)). נוסף על האמור, עיון בהחלטת בית הדין הגדול מיום 1.2.2022 מעלה כי העותר כלל לא העלה טענה מהותית בבקשת הפסילה: "יותר משטוען המערער (העותר בענייננו – י"ע) על החלטה מסוימת טוען הוא כלפי התמשכות התיק [...] דא עקא שעיון בטענות אינו מגלה טיעון מהותי שמחמתו יש להסיק כי בית הדין האזורי פסול לדון, אלא לכל היותר טענה הנוגעת ליעילות עבודת בית הדין האזורי – נושא שאינו בתחום סמכותו של בית הדין הגדול". בית הדין הגדול אף התייחס לטענות בדבר התמשכות ההליכים וציין כי לעותר יש חלק בכך, תוך שביקר את התנהלותו: "אמנם יש לתמוה מדוע תיק זה מתמשך כבר שנים רבות, אולם מאחר שכפי שעולה מהתיק ומטענות המומחה הראשון יש למערער (העותר – י"ע) לכל הפחות אשם תורם בהתמשכות זו (אם לא מעבר לכך), הרי שקיים קושי לשמוע את טענות המערער (העותר – י"ע) לגבי כך" (הדגשות הוספו – י"ע). נראה אפוא, כי בית הדין הגדול נתן דעתו על משך הזמן שבו ההליך מתנהל, כפי שציין בסופה של ההחלטה כי "[...] מבוקש מכבוד בית הדין קמא לעשות כל שביכולתו כדי לסיים את התיק". משכך, על יתר טענות העותר במישור זה להידחות גם מן הטעם שבית הדין הגדול התייחס לכך בהחלטתו, ועל העותר להסיק מכך מסקנות אף ביחס להתנהלותו שלו. 5. אשר על כן, ולנוכח האמור לעיל, העתירה נדחית. לפנים משורת הדין, ומשלא נתבקשה תגובת המשיבים, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ה באדר ב התשפ"ב (‏28.3.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22018960_E01.docx מנ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1