מנצור נ' מדינת ישראל ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 18946-04-25 לפני: כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט חאלד כבוב העותר: פאדי מנצור נגד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בשם המשיבים: עו"ד שאדי גנטוס עו"ד יונתן סיטון פסק-דין השופט אלכס שטיין: בעתירה שלפנינו, מבקש העותר כי נורה על ביטול החלטת הוועדה לבחינת תפיסת רכוש והיתכנות החרמתו (להלן: הוועדה) אשר ניתנה ביום 11.3.2025 ואשר המליצה למשיב 2, מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון (להלן: המפקד הצבאי), להחרים את הטובין של העותר שנתפסו על ידי כוחות צה"ל. העותר הוא תושב יהודה ושומרון. ביום 2.1.2025 תפסו כוחות צה"ל את רכבו של העותר מדגם "קיה סורנטו" (להלן: הרכב). לטענת המשיבים, תפיסת הטובין התבססה על מידע מודיעיני לפיו העותר קיבל לידיו כספים מסחר באמל"ח. ביום 5.1.2025 העותר הגיש השגה לוועדה במסגרתה טען כי לא ניתנה לו הזדמנות להבהיר מהו מקור הכסף שבאמצעותו נרכש הרכב. ביום 11.3.2025 התכנסה הוועדה לדון בהשגת העותר. לאחר דיון בטענות העותר ועיון בחומר החסוי שהוצג בעניינו, הוועדה החליטה להמליץ למפקד הצבאי להחרים את הרכב. יוער כי נכון לעת הנוכחית המפקד הצבאי טרם קיבל החלטה סופית בעניין החרמת הרכב. ביום 8.4.2025 הוגשה העתירה שלפנינו. העותר מכחיש את הטענה כי הרכב נרכש מכספי טרור וטוען כי הציג בפני הוועדה מסמכים אשר מעידים כי הלה נטל הלוואה מהבנק לצורך רכישת הרכב. עוד מלין העותר על החלטת הוועדה שלא לחשוף בפניו את החומר המודיעיני אשר עליו התבססה בהחלטתה. לטענתו, החלטה זו פוגעת בזכותו להתגונן כיאות מפני הטענות נגדו. כמו כן, העותר מבקש להתחשב בעובדה כי הרכב שנתפס משמש אותו כמקור פרנסה. מנגד, המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת היותה מוקדמת, שכן טרם ניתנה החלטת המפקד הצבאי בעניין החרמת הרכב. לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בשל היותה מוקדמת. החלטת הוועדה הנתקפת במסגרת העתירה שלפנינו היא בגדר המלצה בלבד, אשר ניתנה למפקד הצבאי על ידי הוועדה. בידוע הוא כי המפקד הצבאי הוא אשר מחזיק בסמכות ההחרמה, והוא, כאמור, טרם נתן את החלטתו הסופית בנדון. הלכה היא עמנו כי בית משפט זה לא יידרש לעתירה המוגשת בטרם השלימה הרשות המוסמכת את הליך קבלת ההחלטה – זאת, הן מטעמים של הפרדת רשויות, והן משום שההחלטה הסופית עשויה לייתר, בסופו של דבר, את הדיון בעתירה, או למצער, לחדד ולמקד את המחלוקת בין הצדדים (ראו: בג"ץ 3996/24 הילאנה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 8 (6.8.2024); בג"ץ 5932/19 נתשה נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית, פסקה 6 (15.9.2019)). העתירה נדחית אפוא בזאת. טענות העותר שמורות לו, והוא יוכל להעלותן לאחר שתתקבל החלטה סופית בעניינו על ידי המפקד הצבאי. לפנים משורת הדין, לא נחייב את העותר בהוצאות. ניתן היום, א' סיוון תשפ"ה (28 מאי 2025). אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת חאלד כבוב שופט