פלוני נ. פלוני

בבית המשפט העליון ע"א 1893/19 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 3.3.2019 בת.א 26043-12-13 אשר ניתן על ידי כבוד השופטת א' מור-אל בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת א' מור-אל) מיום 3.3.2019 בת"א 26043-12-13 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. המערער, פסיכולוג במקצועו, הגיש תביעה נגד המשיבה בסכום של 2,500,000 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לו לכאורה בעקבות טיפול ברפואה אלטרנטיבית שעבר אצלה. המשיבה הגישה הודעת צד ג' לגרושתו של המערער, למדינה ולפניקס חברה לביטוח. כעולה מהחלטת בית המשפט קמא, בקשת הפסלות של המערער הוגשה בבוקר ישיבת ההוכחות האחרונה בתיק. אולם, משהמערער לא הביא את דבר הגשתה לידיעת בית המשפט והמשיבה, הדיון נוהל כסדרו מבלי שבקשת הפסלות נדונה. בבקשת הפסלות טען המערער כי המותב גיבש דעתו וכי קיים חשש ממשי למשוא פנים המחייב את פסילתו. ביום 3.3.2019 דחה, כאמור, בית המשפט את הבקשה. בפתח הדברים הבהיר בית המשפט כי "ההליך דנן הוא הליך מורכב ורגיש שנדון על ידי בלא שגיבשתי כל דעה קדומה כנגד מי מהצדדים, בלב פתוח, בניסיון לאפשר לשני הצדדים להציג את גרסתם בצורה הוגנת והגונה [...] ובוודאי בלא כל משוא פנים". באשר לטענת המערער כי סיווג ההליך כהליך שמתנהל ב"דלתיים סגורות" מעיד על משוא פנים של המותב נפסק כי סיווג ההליך כאמור נעשה בהתאם להנחיות הקיימות ולאחר שהמשיבה ביקשה לקבוע כי התיק ישמע בדלתיים סגורות – בקשה שהמערער לא הגיב לה. בית המשפט הוסיף כי בעת מתן ההחלטה על סיווג ההליך ככזה המתנהל בדלתיים סגורות לא הייתה אפשרות טכנית במערכת "נט המשפט" לחסות אך את שמה של המשיבה, ועל כן החלטה על איסור פרסום שמו של נתבע בהליך יושמה על ידי מזכירות בית המשפט באופן של הגדרת התיק ככזה המתנהל בדלתיים סגורות. בית המשפט הדגיש כי גם אם ייקבע כי נעשתה טעות כלשהי בסיווג ההליך אין בכך כדי להצביע על קיומו של משוא פנים. זאת, בפרט שעה שהחלטה כאמור ניתנת להשגה, כפי שאכן עשה המערער עת הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה על סיווג ההליך ככזה המתנהל בדלתיים סגורות כחמש שנים לאחר הגשת התביעה (להלן: הבקשה לעיון חוזר). בית המשפט עמד על כך שלאורך כל הדיונים שהתקיימו בהליך לא העלה המערער כל טענה בעניין זה ולא ביקש היתר לפרסם דבר מהליכי המשפט, וכי בהחלטה בבקשה לעיון חוזר נפסק כי בשלב מתן פסק הדין בהליך יהיה מקום לשוב ולשקול את הדברים. עוד טען המערער כי במסגרת חקירתו הנגדית הופר החיסיון הרפואי של מטופליו לאחר שנרשמו בפרוטוקול שמות של מטופלים. כמו כן הוא טען כי במסגרת החקירה הנגדית הובאו חצאי ציטוטים מתוך טיפולים שעבר, תוך שבית המשפט מאפשר התעמרות בו והשפלתו באופן המלמד על קיומו של משוא פנים. בית המשפט דחה גם טענות אלו. נפסק כי בחקירתו הנגדית נחקר המערער על שמות האנשים המופיעים בשיקים באמצעותם שילם למשיבה, ולכן ככל שהוא טוען להפרת חיסיון בעקבות כך אין לו אלא להלין על עצמו, שעה שמסר שיקים שנמסרו לו על ידי מטופליו. לכך הוסף, כי ממילא הפרוטוקול הוגדר ככזה המתנהל בדלתיים סגורות ולכן שמות המטופלים לא יפורסמו. בית המשפט קבע כי הוא לא סבר בזמן אמת ואין הוא סבור כעת כי היה מדובר בחקירה נגדית לא לגיטימית, וכי אף במהלכה לא ביקש המערער להפסיק את החקירה ולא טען לחיסיון. באשר לטענות המערער הנוגעות לחקירתו על אודות טיפולים שעבר הדגיש בית המשפט כי מדובר בתביעת נזקי גוף שנגרמו למערער, לכאורה, בגין הטיפולים ועל כן מטבע הדברים יש לאפשר למשיבה לחקור את המערער על אודות מצבו הרפואי וטיפולים שעבר. בית המשפט הדגיש כי דיון ההוכחות נוהל באופן הוגן תוך שמירה על זכויות המערער. המערער טען כי אינדיקציה נוספת לקיומו של משוא פנים היא העובדה שבית המשפט לא הורה על מחיקת הודעות צד ג' שהגישה המשיבה, שהן לטענתו קנטרניות ונועדו לאיים עליו שלא להמשיך בתביעתו. בית המשפט דחה גם טענה זו ופסק כי מדובר בטענה משפטית באופייה, הניתנת להשגה בהתאם להוראות הדין הרלוונטיות. עוד הוסף כי המבקש לא העלה טענות בנוגע להודעות אלה. באשר לטענות הנוגעות להפקדת עירבון על ידי המערער נפסק כי מדובר בהחלטה שיפוטית שאינה מקימה עילת פסלות. בסיום הדברים פסק בית המשפט כי לא קמה עילת פסלות, וכי למען שלמות התמונה יצוין שהמערער הגיש שלוש תלונות נגד המותב לנציב תלונות הציבור על שופטים, שלמיטב ידיעת המותב טרם הוכרעו. מכאן הערעור דנן. המערער, שאינו מיוצג, חוזר על טענותיו בבית המשפט קמא והוא מדגיש כי ההחלטות אשר התקבלו לאורך ההליך מצביעות באופן חד משמעי על משוא פנים של המותב. לתמיכה בטענתו הוא מפנה לאותן החלטות שנזכרו בהחלטת בית המשפט קמא: ההחלטה על סיווג ההליך ככזה המתנהל בדלתיים סגורות; ניהול החקירה הנגדית תוך פגיעה בחיסיון הרפואי של מטופליו במהלך חקירתו הנגדית; ניהול החקירה הנגדית מתוך מטרה לבזותו ולהשפילו; החלטה בעניין העירבון שיפקיד; החלטות הנוגעות למחיקת הודעות צד ג' שהגישה המשיבה. עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. טענות המערער מופנות כנגד החלטות דיוניות שהתקבלו במהלך הדיון בהליך וכנגד אופן ניהולו על ידי המותב – בעניין ניהול החקירה הנגדית, בעניין העירבון, בעניין מחיקת הודעות צד ג' ובעניין ההחלטה על סיווג ההליך. ההחלטות הללו, כשלעצמן, אין בהן כדי להקים עילת פסלות והדרך להשיג עליהן היא באמצעות מסלולי ההשגה שנקבעו לכך בדין (ע"א 1330/19 חברת רוזמרין אילת בע"מ נ' חברת לוי פמילי בע"מ, פסקה 3 (21.3.2019)). לכך יש להוסיף כי אחדות מטענות המערער בהקשר זה הועלו בשיהוי – עובדה התומכת אף היא בדחיית הערעור (שם). בית המשפט קמא הדגיש בהחלטתו כי הוא אינו נושא פנים למי מן הצדדים, וחזקה עליו שכך הדבר. מכל מקום, לא נמצאו בטענות המערער טעמים המלמדים אחרת. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ‏י' בניסן התשע"ט (‏15.4.2019). ה נ ש י א ה 19018930_V01.docx גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il