עזבון המנוחה עסמאת בהאי אזל ע"י מנהל העזבון עו"ד י נ. הכנס ה

פסק-דין בתיק ע"א 1893/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1893/15 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ע' ברון המערערים: 1. עזבון המנוחה עסמאת בהאי אזל ז"ל 2. נגאר בהאי אמסלם 3. עזבון המנוחה מליחה מוחמד עלי אנסארי ז"ל נ ג ד המשיבה: הכנס הלאומי רוחני של הבאהים של ארה"ב סניף ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד' פיש) מתאריך 28.01.2015 ב-ת"א 37319-07-11 תאריך הישיבה: י"ד בכסלו התשע"ז (14.12.2016) בשם המערערים: עו"ד יוסף ברינט; עו"ד אביבית גל בשם המשיבה: עו"ד גדעון שרויאר; עו"ד שמעון אוחנינה פסק-דין השופט ח' מלצר: 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד' פיש) ב-ת"א 37319-07-11, בגדרו נדחתה תביעתן של המערערות לפי סעיף 9 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: הפקודה), במסגרתה המערערות טענו כי הן זכאיות לפיצוי בגין הפקעה שביצעה המשיבה בהרשאתו של שר האוצר, וזאת מכוח זכויות הבעלות שהיו רשומות לטובתן בלשכת רישום המקרקעין. להלן נביא בקצרה את הפרטים הנדרשים להכרעה. רקע והליכים קודמים 2. בתאריך 13.06.2006, שר האוצר פרסם הודעה (עליה חתם בתאריך 04.05.2006) בדבר "ציון גוף", או "הרשאה", לעניין סעיף 22(2) לפקודה, לפיה המשיבה הורשתה להשתמש בסמכות שהוקנתה לשר האוצר, או ליועץ המשפטי לממשלה, על פי הפקודה לצורך רכישת מקרקעין בהיקף של 73.197 דונם, בגושים: 18030 חלקה 4, 18031, חלקה 1, 18031 חלקה 9, 18037 חלקה 2, ו-18037 חלקה 3 (להלן: המקרקעין) לתועלת הציבור. 3. בתאריך 28.08.2006, פורסמה על-ידי נציגת המשיבה הודעה בדבר רכישת המקרקעין שבנדון, הקוראת כך: "הקרקע המתוארת בתוספת, והמוחזקת על ידה או מי מטעמה, דרושה לעמותה לחלוטין ולצמיתות לצרכי ציבור, למטרת פיתוח גני רידוואן בעכו כאתר קדוש ותיירותי למאמיני הדת הבהאית, אשר יארח מדי שנה אלפי עולי רגל בהאים וכן תיירים ותושבים מקומיים, וכי העמותה מוכנה לישא וליתן בדבר רכישת זכויות, ככל שישנן לאחר, בקרקע האמורה. כל התובע לעצמו זכות או טובת הנאה כלשהן בקרקע האמורה ורוצה לקבל פיצויים על כך, נדרש לשלוח לעמותה, לת"ד 155, חיפה 31001, בתוך חודשיים מיום פרסום הודעה זו ברשומות, הרצאה על זכותו או על טובת ההנאה אשר לו בקרקע האמורה.." 4. המערערות, שהן מצאצאיו של מייסד הדת הבהאית, היו רשומות, או זכאיות להירשם, כבעלים של חלק מהמקרקעין אותו ביקשה המשיבה להפקיע – הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי הנכבד לקבלת פיצוי בהתאם לפקודה (ביני לביני המערערות 1 ו-3 הלכו לבית עולמן ובהליך התייצב עזבונן). 5. בתאריך 28.01.2015 בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את תביעתן של המערערות, בקובעו, בין השאר, כי המקרקעין, נושא הערעור, הוקדשו לדת הבהאית ומאמיניה, וכי רישום הבעלות הפורמלית לא היווה אלא רישום בנאמנות עבור הקהילה הבהאית. משכך נקבע כי מדובר במקרה נדיר בו הרישום לא שיקף נאמנה את מצב הזכויות בפועל, ועל כן המערערות אינן זכאיות לפיצוי בגין ההפקעה הנ"ל. מכאן הערעור שבפנינו. השתלשלות ההליכים בפנינו 6. בתאריך 14.12.2016 התקיים בפנינו דיון בערעור. במהלך הדיון, ולאחר ששמענו את טיעוניהם של באי-כוח הצדדים, הצענו לצדדים כי יסכימו שנפסוק פיצוי למערערות, לפנים משורת הדין ועל דרך הפשרה – מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק) – כך ש"רצפת" הפיצוי תעמוד על סך של 200,000 ש"ח ואילו "תקרת" הפיצוי תעמוד על סך של 600,000 ש"ח, כל זאת מבלי שנתערב בפסיקתו של בית המשפט המחוזי הנכבד לגופם של דברים. 7. לאחר שמיעת הצעתנו – באי-כוח הצדדים הודיעו כי עליהם להיוועץ בשולחיהם וביקשו להשלים את טענותיהם. 8. בתאריך 04.01.2017 המערערות הגישו לבית משפט זה הודעה מעדכנת מטעמן, במסגרתה הן הודיעו כי הן מקבלות את הצעתנו. להודעה המעדכנת צירפו המערערות: הסדר פשרה מסוים שקיבל תוקף של פסק דין (ראו: בג"ץ 11614/05 אמסלם נ' מדינת ישראל – משרד האוצר אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין (27.04.2006) (להלן: הבג"ץ)), לפיו המערערת 2 שילמה סכום כולל בסך 25,000 ש"ח בגין מס שבח ומס מכירה, וזאת לשם סילוק חובותיה והשעבודים שהוטלו בגינם, וכן אסמכתאות המעידות כי תשלום זה אכן הועבר לידי רשויות המס. בתוך כך המערערות ביקשו כי סכומים אלו ילקחו בחשבון במסגרת הפיצוי שישולם להן. 9. בתאריך 21.02.2017 המשיבה הגישה בקשה, בגדרה נתבקשנו להורות למערערות להמציא לידה את כתבי הטענות שהוגשו במסגרת הבג"ץ, או לחילופין כי נאפשר לה לעיין בתיק האמור ולהעתיקו, וכן להותיר למשיבה להגיש התייחסות קצרה בכתב למסמכים שהוגשו על ידי המערערות והטענות שנטענו במסגרתם. במסגרת זו המשיבה טענה כי מאחר שהמסמכים הנ"ל הוגשו רק בהודעה המעדכנת מטעם המערערות מתאריך 04.01.2017 – לא ניתן ללמוד מהם האם המס בגין המקרקעין – אכן שולם. 10. בתאריך 08.03.2017, המשיבה הגישה הודעה מעדכנת מטעמה, בגדרה היא הודיעה כי היא מסכימה להצעתו של בית משפט זה, וזאת לפנים משורת הדין, ומבלי שיהיה בכך משום היקש, תקדים, או גזירה שווה למקרים אחרים. 11. בהחלטתנו מתאריך 30.04.2017, הורינו כי מזכירות בית המשפט תתיר לבא-כוח המשיבה, או מי מטעמו לעיין ולהעתיק החומרים שבתיק הבג"ץ, וכן קבענו כי המשיבה תהיה רשאית להגיש את התייחסותה לדברים, וזאת עד לתאריך 31.05.2017. 12. בתאריך 11.06.2017, המשיבה הגישה את התייחסותה. במסגרת זו – המשיבה גרסה כי המסמכים שהוגשו לבית משפט זה, מפריכים, לשיטתה, את טענת המערערות כי הן נשאו במשך כל השנים ועד לשנת 2000, במס הרכוש, אשר הוטל עליהן מתוקף רישום בעלותן במקרקעין. בתוך כך נטען, בין היתר, כי עיון במסמכי הבג"ץ מלמדים כי המערערות לא שילמו לאורך השנים את מס הרכוש בגין המקרקעין, וכי אלה אף מגלים, לגישתה, שהתשלום הנטען על ידי המערערות בוצע רק בשנת 2006, בעקבות ההליך המשפטי והיה בסכום נמוך, אשר שולם במסגרת הסדר פשרה שנערך לצורך קיומה של עסקה במקרקעין אחרים. 13. בשים לב לכך שהצדדים הסכימו כי נפסוק בעניין מכוח סעיף 79א' לחוק, כאמור לעיל – החלטנו, לאחר עיון במכלול החומר ושמיעת טענות באי-כוח הצדדים, להעמיד את סכום הפיצוי שהמשיבה תשלם למערערות, לפנים משורת הדין, על סך של 450,000 ש"ח, והכל במסגרת ההסכמה שנתנו הצדדים להצעתנו מתאריך 14.12.2016. התשלום יועבר למערערות באמצעות בא-כוחן תוך 30 ימים ממועד פסק דיננו זה. ניתנה היום, ‏כ"ט בתמוז התשע"ז (‏23.7.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15018930_K18.doc רה מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il