פלוני נ. פלוני

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים עפ"ס 18924-01-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: פלוני נגד המשיבים: 1. פלונית 2. פלוני 3. פלונית 4. פלונית 5. פלונית 6. פלונית 7. עו"ד איתי גור – מנהל מיוחד לנכסי הנתבעת ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו בתמ"ש 38433-07-24 מיום 24.12.2024 שניתנה על ידי כב' השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר בשם המערער: עו"ד אלימלך קורצווייל בשם המשיבים 4-1: עו"ד שירי אורון פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' ז'יטניצקי רקובר) מיום 24.12.2024 בתמ"ש 38433-07-24 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. המערער והמשיבים 6-1 הם אחים שהוריהם המנוחים הורישו להם נכס מקרקעין. בשנת 2022 הגישו חלק מהמשיבים תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין (תמ"ש 31601-02-22; להלן: הליך פירוק השיתוף). המערער והמשיבה 5 טענו בכתב ההגנה מטעמם, בין היתר, כי הם מחזיקים ב"זכויות מגורים לכל חייהם להם ולמשפחתם, ללא תמורה וללא אפשרות לפינוים" מן המקרקעין. ביום 21.5.2023 נתן המותב פסק דין בהליך וקבע, בין היתר, כי "אין מנוס מפירוק שיתוף במקרקעין בו לכל אחד יש שביעית בנכס" (פרוטוקול דיון מיום 21.5.2023, בעמ' 26 ש' 33-32; להלן: פסק הדין בעניין הפירוק). עוד נקבע כי ליורשים תינתן זכות ראשונים לרכישת הנכס בשווי השמאות שהוציא שמאי מטעם בית המשפט, וכי אם הצדדים לא יגיעו להסדר תוך 90 יום, יוצעו המקרקעין למכירה לצד ג'. בית המשפט הורה על עיכוב ביצוע פסק דינו למשך 30 יום על מנת לאפשר הגשת ערעורים, אך ערעורים כאמור לא הוגשו. בהמשך הודיע המערער על רצונו לרכוש את המקרקעין, אך הצדדים לא הגיעו להסכמה בהקשר זה – ובהחלטה מיום 29.2.2024 קבע בית המשפט כי יש להוציא את המקרקעין "למכירה בשוק החופשי". לבקשת בא כוח המערער הורה המותב על עיכוב ביצוע החלטתו למשך 30 יום, ובהמשך נקבעה ישיבת התמחרות ליום 25.7.2024. 2. ביום 15.7.2024 הגיש המערער את התביעה מושא הערעור דנן (להלן: תביעת הזכויות), שבה ביקש מבית המשפט להצהיר כי הוא זכאי להירשם כבעלים של מחצית המקרקעין; ולחלופין להצהיר, בין היתר, כי זכויותיו במבנה מגורים שהקים במקרקעין "הינן זכות של בר רשות בלתי הדירה לכל ימי חייו וחיי משפחתו", וכי "כל מכירה שתבוצע בקשר לזכויות ההורים המנוחים תהיה כפופה לזכויות [המערער – י"ע] במגרש". ביום 22.7.2024 הגיש המערער, במסגרת הליך פירוק השיתוף, בקשה לביטול ישיבת ההתמחרות שנקבעה ולעיון מחדש בהחלטת המותב מיום 29.2.2024. בבקשתו טען המערער, בין היתר, כי יש להכריע בתביעת הזכויות לפני ביצוע ההתמחרות. בהמשך יום 22.7.2024 קבע המותב כי הגשת תביעת הזכויות "אינה משנה דבר לענין ההתמחרות ועניינה בין היורשים בלבד ולא פוגעת כלל בצדדי ג', שרוכשים את כל הנכס"; וכן כי "[ה]רושם שנוצר הוא [שהמערער – י"ע] אכן מנסה ל[ט]רפד, שלא בתום לב, את ההתמחרות וביהמ"ש לא יתן לכך יד". בהחלטה נוספת מאותו היום ציין המותב כי אין מקום לביטול החלטתו מיום 29.2.2024 או לביטול ההתמחרות, וכי "אין כאן אינה ניסיון להכשלת ההתמחרות וביהמ"ש רואה התנהלות זו בחומרה" (כך במקור – י"ע). 3. ההתמחרות התקיימה אפוא במועדה, ובעקבותיה הוגש לבית המשפט הסכם למכירת המקרקעין לצד ג' הזוכה. המערער והמשיבה 5 התנגדו לאישור ההסכם, בין היתר, בטענה שאין מקום לאשרו לפני ההכרעה בתביעת הזכויות – אך המותב אישר את ההסכם ביום 2.9.2024. בהחלטתו ציין המותב שהמערער ניסה "לטרפד את קיום ההתמחרות על ידי הגשת תביעה, בה טען שיש לו זכויות בנכס [...]", וזאת באופן שמנוגד לטענתו הקודמת שלפיה "כל שמגיע לו הוא פיצוי על השבחת הנכס". עוד הדגיש המותב כי המערער והמשיבה 5 "מנסים להמשיך ולסכל את המכירה בטענות שווא, שהועלו ונדחו על ידי ביהמ"ש מספר פעמים, כשיודגש שוב, שהחלטת ביהמ"ש בדבר פירוק השיתוף על ידי מכירתו לצד ג' הינה החלטה חלוטה עליה לא הוגש ערעור". 4. ביני לביני הגישו המשיבים בקשה לסילוק תביעת הזכויות על הסף, והמערער מצדו הגיש בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה. ביום 10.11.2024 התקיים דיון לפני המותב, ולאחר שיח מחוץ לפרוטוקול ציין בא כוח המערער כי הוא עומד על ניהול תביעת הזכויות. בהקשר זה טען בא כוח המערער, בין היתר, כי פסק הדין בעניין פירוק השיתוף לא כלל דיון בטענותיו של מרשו, ובפרט בטענה לזכות בלתי-הדירה, כך שלא קיים לגביהן מעשה בית דין. במענה לכך ציין המותב שאם המערער סבר כי יש לו חלק בנכס, הרי שהיה עליו לטעון – כבר בעת שביקש לרכוש את הנכס – כי יש להפחית ממחיר השמאות את שווי החלק שלו. אולם, כך הדגיש המותב, המערער לא העלה טענה זו בזמן אמת, "כשהתנהלות [המערער – י"ע] עתה הינה בגדר התנהלות שאינה בתום לב" (פרוטוקול הדיון מיום 10.11.2024, בעמ' 3 ש' 12-11). בהמשך לכך מתועדים הדברים הבאים בפרוטוקול: "[בא כוח המערער:] [...] כשבית המשפט אומר לי [שהמערער – י"ע] התנהל לאורך כל הדרך בחוסר תום לב והתביעה הזו היא רק ההמשך [...], אני אומר שמצד אחד בית המשפט אומר שהוא פתוח לשמוע ולא ננעלה דעתו אבל אמירותיו של בית המשפט הינן חד משמעיות שהוא פוסק את הדין טרם נשמעה אפילו לא ראיה אחת בפניו ולמעשה הוא דוחה את התביעה כמו את יתר טענות ההגנה שהוגשו בתיקים אחרים מבלי שהוא שמע דבר ובצורה כזו אני באמת מתקשה לראות איך התביעה הזו תתנהל בפני מותב נכבד זה. בית המשפט מבהיר [למערער – י"ע] שכל שעושה בית המשפט הינו הבהרת הפן המשפטי וכי דעתו של בית המשפט לא ננעלה" (שם, בעמ' 3 ש' 25-17). הדיון המשיך כסדרו, וביום 14.11.2024 דחה המותב את בקשת המשיבים לסילוק תביעת הזכויות על הסף, בציינו (בפסקה 7 להחלטה): "בנסיבות דנן מעבר לטענה בעלמא של [המערער – י"ע] שהוריו נתנו לו זכות מגורים בלתי הדירה לא צרף [המערער – י"ע] ולו ראשית ראיה לביסוס טענתו ונראה שסיכויי [המערער – י"ע] להצליח בתביעתו קלושים ברם, כיוון [שהמערער – י"ע] העלה טענה זו בכתב הגנתו ועל מנת שלא יטען שלא ניתן לו יומו בביהמ"ש אני דוחה את בקשת [המשיבים – י"ע] לסילוק על הסף." 5. ביום 29.11.2024 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב מלדון בתביעת הזכויות, בטענה כי המותב גיבש עמדה נחרצת שלפיה סיכויי תביעתו "קלושים עד כי אין טעם ממשי בניהולה". המערער טען שעל אף בקשתו כי דברי המותב בדיון מיום 10.11.2024 יתועדו במלואם, הדבר לא נעשה – אך מכל מקום "הדברים שנאמרו משתקפים מתוך דברי [המערער – י"ע] אשר נרשמו". המערער פירט כי במהלך השיח מחוץ לפרוטוקול הציע לו המותב למשוך את תביעת הזכויות, בציינו "שאין לתביעה שכזו סיכוי שכן אין לו שום מסמך בכתב מאת הוריו על הזכויות שהם העניקו לו במגרש" וכי היה על המערער להעלות את טענותיו במסגרת הדיון בתביעת פירוק השיתוף (בפסקה 13 לבקשת הפסלות). לטענת המערער, בהמשך הדיון מיום 10.11.2024 הפנה בא כוחו לאסמכתאות שלפיהן ניתן להכיר בזכות "בר רשות בלתי הדירה" גם בהיעדר מסמך כתוב – אך המותב עמד על דעתו שדין התביעה להידחות וקבע שהמערער התנהל בחוסר תום לב באשר להגשת התביעה. לפי הנטען, המותב אף הוסיף שהתנהלותו של המערער "מקוממת" אך הדבר לא תועד בפרוטוקול. עוד נטען כי בהמשך הדיון, בעקבות החלטת המערער לעמוד על ניהול תביעתו, ציין המותב שהמערער "עושה מה שהוא רוצה". המערער הוסיף כי עמדתו המגובשת של המותב באה לידי ביטוי גם בהחלטתו מיום 14.11.2024, והלין על כך שהמותב לא הטיל הוצאות לטובתו. כמו כן הלין המערער על כך שהמותב הורה לו להגיש תצהירי עדות ראשית בעת שהמשיבים טרם הגישו כתב הגנה, ולטענתו המותב התעלם ממחדלם של המשיבים ומבקשת המערער למתן פסק דין בהיעדר הגנה. 6. ביום 24.12.2024 דחה המותב את הבקשה לפסילתו, וציין כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר וכי "כל מטרתה ניסיון פסול להלך אימים על ביהמ"ש". המותב הדגיש שהורה על עיכוב ביצוע פסק הדין בעניין הפירוק על מנת לאפשר הגשת ערעור, וכן כי דחה את הבקשה לסילוק תביעת הזכויות על הסף – "החלטות שאינן מתיישבות כלל עם טענת [המערער – י"ע] שננעלה דעתו של ביהמ"ש". 7. מכאן הערעור שלפניי, שבו עומד המערער על טענתו כי המותב הביע עמדה נחרצת ובלתי-מסויגת בשלב מקדמי של תביעת הזכויות. המשיבים 4-1, אשר הגישו תשובה לערעור בהתאם לתקנה 174(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), סבורים כי דין הערעור להידחות וכי המערער לא הניח בסיס לטענת הפסלות שלו. 8. לאחר שעיינתי בטענות המערער והמשיבים 4-1, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. תחילה אדגיש שהמערער מיקד את טענותיו באירועים מחודש נובמבר 2024 ואילך – ובצדק עשה כן, שהרי טענת פסלות יש להעלות "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת" (תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי). מכאן שההתרחשויות אשר קדמו לדיון מיום 10.11.2024 אינן יכולות לשמש בסיס לפסילת המותב, משלא הוגשה לגביהן בקשת פסלות במועד. אולם, כמפורט לעיל, המותב הביע זה מכבר ביקורת על התנהלותו של המערער ועל נסיבות הגשתהּ של תביעת הזכויות (ראו החלטות מהימים 22.7.2024 ו-2.9.2024), וההחלטות וההתבטאויות שבמוקד בקשת הפסלות אך חוזרות על ביקורת זו תוך שימוש בלשון דומה. בנסיבות אלו, יש ממש בקביעת המותב כי חלק מטענות המערער הועלו בשיהוי (ראו והשוו: עפ"ס 71629-12-24 כנאני נ' עזאיזה, פסקה 9 (16.2.2025); ע"א 1487/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 19 (7.7.2022); ע"א 5205/20 פלונית נ' פלוני, פסקה 9 (13.9.2020)). 9. ועתה לגופו של עניין: כעולה מן הפירוט שלעיל, תביעת הזכויות מצויה אמנם בשלב ראשוני, אך תחילתו של סיפור המקרה מצויה עוד בתביעת פירוק השיתוף. מצב מעין זה, שבו הליכים העוסקים בתשתית עובדתית דומה מתנהלים לפני אותו המותב, הוא חזון נפרץ בבתי המשפט לענייני משפחה. כפי שנפסק לא אחת, העובדה שמותב בבית המשפט לענייני משפחה דן במספר הליכים בעניינם של אותם הצדדים – ובתוך כך נחשף לטענותיהם ולראיותיהם, נותן החלטות שונות ומביע עמדה בנוגע לצדדים ולהתנהלותם – אינו מקים כשלעצמו עילת פסלות, ולמעשה "ההיכרות המוקדמת (והמתמשכת) של בית-המשפט עם הצדדים הניצבים מולו לא רק שאין בה פגם, אלא היא רצויה ומועילה" (ע"א 3576/98 פלוני נ' פלונית (5.8.1998); ראו גם: ע"א 7767/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 6 (23.11.2023); ע"א 296/23 פלוני נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל אביב, פסקה 9 (29.3.2023)). עוד נפסק כי השופט היושב בדין רשאי להציע לבעל דין לחזור בו מהליך שהגיש (ע"א 7678/22 פלונית נ' פלונית, פסקה 7 (15.12.2022)). כמו כן רשאי שופט להביע עמדה בנוגע לסיכויי ההליך שלפניו, ולעתים – כבענייננו – הוא אף נדרש לעשות כן כחלק מהדיון בבקשה שהוגשה לו. מצב שכזה אינו מקים עילת פסלות אוטומטית, וכפי שנפסק: "החלטות ביניים ניתנות, ככלל, על בסיס אמות מידה משפטיות שונות מאלו שיידרשו להכרעה בהליך העיקרי; והן מבוססות לא פעם על תשתית עובדתית שונה מזו שתונח בפני המותב בבואו להכריע בהליך העיקרי, בפרט כשההחלטה ניתנת בשלב מקדמי, לפני הגשת הראיות מטעם הצדדים" (ע"א 8190/21 דהרי נ' לדרמן, פסקה 11 (13.11.2022); ראו גם: ע"א 7085/23 אוריון נ' גולדפינגר, פסקה 6 (31.12.2023)). 10. קיומה של עילת פסלות ייבחן אפוא בכל מקרה לגופו, בשים לב לאמת המידה שבסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984: "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". בהקשר זה יש להכריע, על סמך הקשר הדברים והדבקם, אם התבטאויות או קביעות של המותב מלמדות על נעילת דעתו, או על גיבוש עמדה שממנה יתקשה להשתחרר במידת הצורך (ראו למשל: ע"א 6066/21 ליאב יזמות וניהול פרויקטים בע"מ נ' תורג'מן, פסקה 11 (3.11.2021); ע"א 8277/22 פארן נ' פלדמן, פסקה 15 (15.2.2023)). איני סבור שנסיבות חריגות כאלה מתקיימות בענייננו. 11. המערער מלין, כאמור, על אמירת המותב בדבר סיכוייה הנמוכים של תביעת הזכויות, ועל האמירה כי דחיית הבקשה לסילוקה על הסף נועדה "על מנת שלא יטען שלא ניתן לו יומו בביהמ"ש". אף שייתכן כי ניתן היה לנסח אמירה אחרונה זו באופן מסויג יותר – בנסיבות העניין ובשים לב להקשרם המלא של הדברים, איני סבור כי אמירות אלו מלמדות על נעילת דעתו של המותב. המותב נימק את קביעתו בדבר סיכויי תביעת הזכויות בכך שהמערער "לא צרף [...] ולו ראשית ראיה לביסוס טענתו", אך לצד זאת הכיר בצורך ליתן למערער את יומו בבית המשפט, בפרט נוכח העובדה שהמערער "העלה טענה זו בכתב הגנתו". על כן דחה המותב את הבקשה לסילוק תביעת הזכויות על הסף, והורה על המשך ניהולה. בנסיבות אלו, לא שוכנעתי שהמותב גיבש עמדה נחרצת שממנה לא יוכל לשנות בהמשך ההליך, אם וכאשר המערער יציג טענות וראיות מתאימות לתמיכה בטענותיו (השוו: ע"א 8866/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 13 (7.3.2023)). למען הסר ספק אציין שטענת המערער כי המותב לא ציין במפורש שהתבטאויותיו היו לכאוריות בלבד, אינה מעלה ואינה מורידה בהקשר זה (השוו: ע"א 6436/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 13 (29.11.2021)) – וחזקה על המותב כי ינהל את המשך הדיון בהליך בלב פתוח ובנפש חפצה. אוסיף כי במהלך הדיון מיום 10.11.2024 הבהיר המותב, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי דעתו לא ננעלה וכי אמירותיו נועדו אך לשקף את המצב המשפטי הרלוונטי. לפיכך אין בידי לקבל את הטענה שהמותב אמר אמירות נחרצות יותר, אשר לא תועדו בפרוטוקול – ואדגיש כי המערער לא ביקש את תיקון הפרוטוקול עובר להגשת בקשת הפסלות (ע"א 3816/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (9.7.2020); ולעניין העלאת טענת פסלות בעקבות דברים שנאמרו בשיח מחוץ לפרוטוקול, ראו למשל: ע"א 7528/22 פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (17.11.2022)). 12. עוד מלין המערער, כאמור, על הביקורת שהביע המותב כלפיו, ובפרט על האמירות כי הוא התנהל בחוסר תום לב וכי בקשת הפסלות נועדה להלך אימים על בית המשפט. איני סבור שדברים אלו חורגים מגדרי הביקורת הלגיטימית שרשאי מותב להביע כלפי בעל דין, ולא שוכנעתי כי הם מלמדים על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים (ראו והשוו: ע"א 3636/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (30.6.2024); ע"א 4606/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 (24.7.2024)). ההשגות שמפרט המערער על ניהול תביעת הזכויות, ועל החלטות דיוניות שניתנו או שלא ניתנו במסגרתה, אף הן אינן מקימות עילת פסלות – ומדובר בטענות ערעוריות שהליכי פסלות אינם האכסניה המתאימה לבירורן (ע"א 1168/23 חוות מוריה בע"מ נ' פוטירו גן פו בע"מ, פסקה 12 (15.3.2023)). 13. סוף דבר, שהערעור נדחה. בנסיבות העניין, ובשים לב לכך שתשובת המשיבים 4-1 הוגשה מבלי שהתבקשה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, י"ג אדר תשפ"ה (13 מרץ 2025). יצחק עמית נשיא