ניוויז'ין שרות מוניציפאלי נ. בית משפט עליון בשבתו כבית משפט

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1892/22 בג"ץ 1894/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר העותרות בבג"ץ 1892/22: 1. ניוויז'ין שרות מוניציפאלי בע"מ 2. רו"ח ויויאן שוקייר העותרת בבג"ץ 1894/22: רו"ח ויויאן שוקייר ושות'' נ ג ד המשיבים: 1. בית משפט עליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק 2. פרקליטות המדינה עתירות למתן צו על-תנאי בשם העותרות בבג"ץ 1892/22: רו"ח ויויאן שוקייר פסק-דין השופט נ' סולברג: לפנינו שתי עתירות המופנות נגד שתי החלטות של הנשיאה א' חיות לדחות בקשות לקיים דיון נוסף. העתירה האחת, בג"ץ 1892/22, מופנית נגד החלטת הנשיאה בדנג"ץ 1152/22 מיום 15.2.2022, שבו נדחתה בקשה לקיים דיון נוסף בפסק הדין שניתן בבג"ץ 836/22 ניווויז'ין שרות מוניציפאלי בע"מ נ' רשות המיסים בישראל מיום 13.2.2022 (כב' השופטים י' עמית, ד' ברק-ארז וע' ברון). העתירה השניה, בג"ץ 1894/22, מופנית נגד החלטת הנשיאה בדנג"ץ 949/22 מיום 7.3.2022, שבו נדחתה בקשה לקיים דיון נוסף בפסק הדין שניתן בבג"ץ 697/22 שוקייר נ' רשות המיסים בישראל מיום 9.2.2022 (כב' השופטים י' אלרון, א' שטיין וש' שוחט). 1. הרקע לדברים וטענות העותרת פורטו בשני פסקי הדין ובשתי החלטותיה של הנשיאה שפורטו לעיל, ומשכך אקצר בדברים. העותרת בבג"ץ 1894/22, רו"ח בהכשרתה המייצגת את עצמה (להלן: העותרת), עתרה לאחרונה לבית משפט זה בטענה כי דרישתה של רשות המיסים כי תמציא דין וחשבון על רכוש והתחייבויות, שהוצאה מכוח סעיף 135(1)(א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], מנוגדת לזכותה לפרטיות. העתירה נדחתה על הסף בהעדר עילה להתערבות (בג"ץ 697/22). העתירה בבג"ץ 1892/22 הוגשה על-ידי חברת ניוויז'ין שרות מוניציפאלי בע"מ (להלן: החברה), המנוהלת על-ידי העותרת. העותרת והחברה עתרו לבית משפט זה בטענה כי יש לבטל את תקנה 2 לתקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב), התשמ"ז-1987, וכי יש להורות על בטלות שומה שהופקה להן. עתירה זו נדחתה על הסף בשל שורה של טעמים, בכללם שיהוי, אי מיצוי הליכים, העדר עילה להתערבות וקיומו של סעד חלופי (בג"ץ 1152/22). 2. העותרת והחברה לא השלימו עם שני פסקי הדין והגישו בקשות לקיים דיון נוסף בשניהם (מלבד הבקשות לדיון נוסף, העותרת והחברה הגישו שורה ארוכה של בקשות נוספות). בקשות אלה נדחו כאמור על-ידי הנשיאה, שקבעה כי לא מתקיימים התנאים לקיומו של דיון נוסף בפסקי הדין, בין היתר משום שלא נקבעה בהם כל הלכה ובהינתן שטענות העותרת והחברה היו ערעוריות במהותן (דנג"ץ 949/22, דנג"ץ 1152/22). 3. העותרת והחברה לא אמרו נואש והגישו את שתי העתירות שלפניי, המופנות כאמור נגד החלטות הנשיאה לדחות את בקשותיהן לקיים דיון נוסף בפסקי הדין. בין היתר, נטען בעתירות (או באיזו מהן) נגד עילות הסף שהובילו לדחיית העתירה; כי מדובר בעתירה בעלת חשיבות ציבורית עליונה; וכי לפי הוראות חוק יסוד: השפיטה, המותב שהיה מוסמך לדון בבקשה לדיון נוסף הוא של חמישה שופטים או יותר. בנוסף לכך, העותרות מלינות נגד התנהלותו של בית המשפט, על השיהוי שנפל לטענתן בטיפול בבקשות ועל שגיאות שנפלו בפסקי הדין. 4. דין שתי העתירות להידחות על הסף. עיון בעתירות מעלה בבירור כי טענותיהן של העותרת והחברה מופנות נגד החלטות שיפוטיות שניתנו על-ידי בית משפט זה בהליכים שבהם נקטו העותרת והחברה. ברם, כפי שהובהר בפסיקה, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שניתנו על ידו (ראו, בין היתר, בג"ץ 4941/17 כצמן נ' המחלקה לחקירת שוטרים (11.7.2017)). באשר לטענה לגבי המותב שדן בבקשתה לדיון נוסף, הרי שהעותרת מגלה פנים שלא כהלכה בהוראות הדין. סעיף 18 לחוק יסוד: השפיטה אמנם קובע כי "ענין שפסק בית המשפט העליון בשלושה, ניתן לקיים בו דיון נוסף בבית המשפט העליון בחמישה או יותר...". אך דברים אלו מכוונים למצב שבו הוחלט לקיים דיון נוסף. באשר להחלטה הראשונית אם להעתר לבקשה לדיון נוסף אם לאו, הרי שסמכות זו נתונה ל"נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר או שופטים שיקבע לכך" (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). מובן אפוא כי לא נפל פגם במותב שהורה על דחיית בקשותיהן של העותרת והחברה לקיים דיון נוסף. 5. אי לכך, העתירות נדחות. הרבה לפנים משורת הדין, לא יֵעשה צו להוצאות לטובת אוצר המדינה. בשולי הדברים יוער כי טוב תעשינה העותרת והחברה אם תסתייענה בייעוץ משפטי, ככל שתבקשנה לנקוט הליכים משפטיים נוספים. ניתן היום, ‏י"ז באדר ב התשפ"ב (‏20.3.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22018920_O03.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1