פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים בע"מ 189-09-24 לפני: כבד השופט יוסף אלרון כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן המבקשים: 1. פלונית 2. פלוני נגד המשיבים: 1. היועצת המשפטית לממשלה 2. פלונית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים צ' ויצמן, א' גורמן וצ' גרדשטיין פפקין) אשר ניתן ביום 30.8.2024 ברמ"ש 67253-08-24 בשם המבקשים: עו"ד תמיר טורגל בשם המשיבה 1: עו"ד ברק מימון פסק-דין השופט אלכס שטיין: הבקשה במוקד הדיון בבקשה שלפנינו עומד סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: חוק האפוטרופסות או החוק), אשר קובע כדלקמן: "(א) בית המשפט רשאי, בכל עת, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו או לבקשת צד מעונין ואף מיזמתו הוא, לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת עניניו של קטין [...]; וכן רשאי בית המשפט לעשות, אם הקטין או האדם שמונה לו אפוטרופוס פנה אליו בעצמו. (ב) היתה הבקשה להורות על ביצוע ניתוח או על נקיטת אמצעים רפואיים אחרים, לא יורה על כך בית המשפט אלא אם שוכנע, על פי חוות דעת רפואית, כי האמצעים האמורים דרושים לשמירת שלומו הגופני או הנפשי של הקטין [...] לאחר ששקל את רצונו [...], חשיבות הטיפול, נחיצותו, דחיפותו, הפגיעה האפשרית באורח חייו ואת סיכויי השיפור באיכות חייו [...]". הוראה זו מהווה חריג למעמדם הריבוני של הורי הקטין בכל הקשור לקבלת החלטות בענייניו הרפואיים, לרבות חיסונים (ראו: סעיפים 14 ו-15 לחוק האפוטרופסות; וכן ע"א 2266/93 פלוני נ' פלוני, פ"ד מט(1) 221, פסקה 6 לפסק דינו של הנשיא מ' שמגר (1995)). בגדרו של חריג זה, מוסמך בית המשפט לענייני משפחה לכפות טיפול רפואי בקטין על הוריו אחרי שנוכח לדעת, על יסוד חוות דעת רפואית, כי מדובר בטיפול הנחוץ לשמירה על שלומו הגופני או הנפשי של הקטין. במקרה כזה, אין זה מן הנמנע כי הורי הקטין, שאינם מאפשרים לרופאיו להעניק לו טיפול רפואי נחוץ, מפרים את חובתם לפי סעיף 17 לחוק "לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות הענין". הפרה כאמור ממילא אינה בגדר תנאי מוקדם להפעלתו של סעיף 68 לחוק. הנשיאה המנוחה מרים נאור, ז"ל, לימדתנו כי – "המחוקק הסמיך את בית-המשפט לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת ענייניו של הקטין, גם כאשר לא מדובר בנסיבות שבהן נקבע כי הוריו של הקטין מזניחים את חובותיהם כלפיו או במצב שבו ההורים פנו יחד לבית המשפט בבקשה כי יכריע במחלוקת ביניהם [...]. סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית מסמיך את בית המשפט לנקוט בפעולות האמורות מיוזמתו שלו, לבקשת היועץ המשפטי, לבקשת צד מעוניין או לבקשת הקטין, פסול הדין או החסוי. מכוח סמכות זו הורה בעבר בית המשפט, למשל, על טיפול פסיכולוגי לקטין [...]; ועל ביצוע טיפולים רפואיים [...]. כן נדונה הוצאת כליה מגופו של פסול-דין לשם השתלתה בגופו של אביו [...] ובדיקת רקמות לקטינה על מנת לברר את זהותו של אביה. עוד שימש סעיף זה כמקור סמכות לבית המשפט לענייני משפחה להורות בצו על עריכתה של ברית מילה לקטין [...]" (ראו: בג"ץ 8533/13 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 18 לפסק דינה של המשנה לנשיא מ' נאור (29.6.2014) (להלן: בג"ץ פלונית)). זאת ועוד: סעיף 68 לחוק האפוטרופסות מסמיך את בית המשפט להורות על נקיטתו של אמצעי רפואי "גם כאשר אין בכך משום ריפויו הגופני הישיר של הקטין" – וזאת, כל אימת "שבית המשפט משוכנע כי הוא דרוש לשמירת שלומו הגופני או הנפשי של הקטין" (ראו: בג"ץ פלונית, פסקה 18 (ההדגשה במקור – א.ש.); וכן ר"ע 698/86 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני, פ"ד מב(2) 661, 675 (1988)). במילים אחרות: כל מקרה ומקרה לגופו כאשר טובת הקטין בראש מעייננו. חופש הבחירה של הורי הקטין באשר לטובתו הוא הכלל. ככלל, עמדתם של הורי הקטין, שאינם חלוקים ביניהם באשר לטובתו, תכובד; והמדינה לא תתערב, למשל, בבחירתם הכללית שלא לחסן את הקטין או לחסנו במועדים שהם, ההורים, ולא המדינה, יחליטו לגביהם. כפי שהזדמן לי להבהיר, בהסכמת חבריי, השופטים ד' מינץ וי' אלרון, "לפי הדין הישראלי, התחסנות [...] איננה בגדר חובה משפטית, אלא בגדר זכות שמימושה נתון לבחירה אוטונומית של כל אזרחית ואזרח" (ראו: סעיפים 16-13 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996; וכן, ע"א 1303/09 קדוש נ' בית החולים ביקור חולים, פ"ד סה(3) 164 (2012))" (ראו: בג"ץ 4341/21 פיינשטיין נ' שר הבריאות, פסקה 6 (4.7.2021)). מאידך, כאשר מדובר בטיפול רפואי, לרבות חיסון, הנחוץ לקטין, בהחלט ניתן לכפותו על ההורים במסגרתו של סעיף 68 לחוק האפוטרופסות, כאשר הנסיבות המתוארות באותו סעיף מתקיימות. בניגוד לעמדתו של בא-כוח המבקשים, סעיף זה אינו מבחין בין טיפול לשם ריפוי לבין טיפול רפואי מניעתי הצופה פני-העתיד; וגם אנחנו לא נעשה הבחנה זו. חלף זאת, נישען על לשונו של סעיף 68 לחוק ועל דברי הנשיאה נאור אודות הקשת הרחבה של הפעולות הרפואיות עליהן ניתן להורות בגדרי הסעיף בניגוד לעמדת ההורים. באשר לנטל ההוכחה: עיקרון האוטונומיה של ההורים וחופש הבחירה שלהם באשר לטובת צאצאם הקטין – הוא הכלל אשר מגן על זכות חשובה של הפרט. שלילתה של זכות כאמור במסגרת הפעלתו של סעיף 68 לחוק האפוטרופסות, בניגוד לעמדתם של שני ההורים, היא בגדר יוצא מן הכלל. לפיכך, הנטל להוכיח, לפי מאזן ההסתברויות, כי מדובר בטיפול רפואי נחוץ, כמו שאר הנסיבות עליהן מדבר הסעיף, מוטל על המדינה (ראו: יניב ואקי דיני ראיות ד' 1928-1921 והאסמכתאות שם (2021)). כדי להרים נטל זה, אין די בהצבעה על נתונים סטטיסטיים ערטילאיים באשר ליתרונות הטיפול הרפואי וחסרונותיו האפשריים; כפי שנאמר: "For statistics there are no individuals, and for individuals no statistics" (ראו: Alex Stein, The Flawed Probabilistic Foundation of Law and Economics, 105 Nw. U. L. Rev. 199, 213 (2011)). סעיף 68 לחוק דורש מבית המשפט לבסס את החלטתו על האמור בחוות דעת רפואית, והדעת נותנת שהכוונה כאן היא לחוות דעת רפואית אודות מצבו הספציפי של הקטין שעל דעת הוריו המדינה מבקשת לחלוק. מן הכלל אל הפרט בקשת רשות ערעור המונחת לפנינו תוקפת את פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים צ' ויצמן, א' גורמן וצ' גרדשטיין פפקין) אשר ניתן ביום 30.8.2024 ברמ"ש 67253-08-24, בגדרו דחה בית המשפט המחוזי את ערעורם של המבקשים דכאן – הורי הקטין בן 10 חודשים שנחבל במצחו ונזקק, לדעת רופאו, לחיסון נגד טטנוס (להלן: הקטין) – על החלטת בית המשפט לענייני משפחה ראשון לציון (השופט ד' שרז) מיום 27.8.2024, אשר ניתנה בא"פ 61032-08-24 ואשר כפתה על המבקשים ועל הקטין חיסון כאמור. ממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאות קמא – עליהם לא ניתן לחלוק במסגרת הנוכחית של בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" – מציגים לנגד עינינו את התמונה הבאה: הקטין אינו מחוסן בחיסוני שגרה. ביום 22.8.2024, הקטין נפל על הרצפה בביתו ונחבל במצחו. לקטין נגרם חתך עמוק במצח שניתן להדבקה. הסיכוי הכללי לחלות בטטנוס הוא נמוך ביותר, אולם המחלה עצמה עלולה להביא לפגיעה גופנית קשה ואף למוות. בניגוד לדעה הרווחת בציבור, חיידקי טטנוס יכולים להימצא לא רק בברזל חלוד, אלא גם בעץ, באדמה, ואפילו ברצפה מרוצפת. במקרה דנן, מאחר שמדובר בקטין רך בימים, שלא חוסן בחיסוני שגרה ושנגרם לו חתך עמוק במצח – מדובר בסיכון מוגבר לחלות בטטנוס, כאשר החיסון עצמו הוא בלתי מסוכן. תשתית עובדתית זו אומתה בחוות הדעת הרפואית של ד"ר אביעד נחמני, הרופא שטיפל בקטין, מבלי שהוגשה חוות דעת נוגדת. בית המשפט המחוזי סיכם ממצאים אלה בקבעו כדלקמן: "[...] לא עסקינן בחיוב ההורים במתן חיסון שיגרה כנגד טטנוס לקטין אלא בחיובם למתן החיסון נוכח התרחשותו של אירוע העלול באופן ממשי להביא להדבקתו של הקטין בנגיף. אנו למעשה מצויים במצב של סיכון ממשי ולא במצב של סיכון אפשרי ערטילאי. מעת שנפל הקטין בן ה-10 [חודשים – א.ש.] משולחן בביתו, נחבל בראשו, ונפצע בדרך של חתך המערב את הרקמה החיה, הרי שקיים סיכון ממשי לזיהום. במקרה כזה קיים סיכון להידבק בנגיף הטטנוס, גם אם סיכון זה אינו גבוה, הרי שככל שסיכון זה יתממש תוצאותיו הרסניות לקטין שאינו מחוסן בחיסוני השגרה – סיכון ממשי של מוות או שיתוק." (ראו: שם, בפסקה 23 לפסק הדין; ההדגשה הוספה – א.ש.). ממצאים אלה מתייחסים לקטין הספציפי ולמצבו הרפואי עקב החתך העמוק במצחו, ואין מדובר בחיסון לשם חיסון כעניין סטטיסטי גרידא. המדינה הוכיחה אפוא את הנחיצות האינדיבידואלית של החיסון באמצעות חוות דעת רפואית שנמצאה אמינה. המבקשים אף לא ניסו לסתור את האמור בחוות דעת זו על ידי הגשת תעודה רפואית או חוות דעת רפואית שתתמוך בעמדתם. בנסיבות אלה, לא נותר לנו אלא לקבוע כי המדינה והאפוטרופסית לדין, אשר מונתה לקטין, הוכיחו כדבעי את התקיימות הנסיבות אשר מצדיקות את הפעלתו של סעיף 68 לחוק האפוטרופסות ביחס לקטין והוריו – המבקשים דכאן – במקרה שלפנינו (ולא מעבר לכך). קביעה זו מוליכה מניה וביה אל המסקנה כי דינה של בקשת רשות הערעור דנן להידחות, וכי יש לדחות גם את הבקשה הנלווית לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי. כך אציע לחבריי לעשות מבלי לחייב את המבקשים בהוצאות. יתרה מכך: הנני מציע לחבריי לבטל את החיוב המותנה בהוצאות המשפט אשר הושת על המבקשים על ידי בית המשפט המחוזי, שכן סבורני כי לא היה זה נכון להטיל חיוב זה על אנשים תמי-לב, אשר מגדלים את ילדם לפי אמונתם כהורים ואשר בחרו לעמוד על זכויותיהם מבלי לפגוע כהוא זה ביעילות ההליכים המשפטיים. המועד החדש למתן החיסון לקטין ייקבע למחר, 2.9.2024, החל משעה 12:00. אלכס שטיין שופט השופט יוסף אלרון: אני מסכים. יוסף אלרון שופט השופטת רות רונן: אני מסכימה. רות רונן שופטת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט אלכס שטיין. ניתן היום, כ"ח אב תשפ"ד (01 ספטמבר 2024). יוסף אלרון שופט אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת