פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 189/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 189/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופט נתן נחמני), מיום 2.1.2008, לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 012070/05 בשם המערער: עו"ד דני שרמן פסק-דין ערעור על החלטתו של בית-המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופט נ' נחמני) לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 012070/05. 1. בבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופט נ' נחמני )התקיימו דיונים בין הצדדים החל מחודש יולי שנת 2006. במהלך הדיון הראשון מיום 5.7.06 טענה המשיבה כי קיים חשש שהשופט ידון בתיק, וזאת מאחר שמדבריו של המערער עלה שבא כוחו הוא חבר טוב של השופט ואף סועד במחיצתו. במהלך הדיון, הבהיר בית-המשפט כי אין לו בעיה לפסול עצמו אך הוסיף כי יחסיו עם בא כוח המערער הם לא מעבר ליחסים שבינו לבין בא כוח המשיבה. בא כוח המשיבה הבהיר בדיון כי אינו מבקש לפסול את השופט. בהמלצת בית-המשפט, התייעצו המשיבה ובא כוחה, ובהמשך הסכימו הצדדים כי בית המשפט ימשיך לדון בתיק. ואכן, לטענת המערער, מהדיון הראשון ועד הדיון ביום 2.1.08, התקיימו דיונים בפני השופט, הוגשו בקשות וניתנו על-ידו החלטות. 2. במהלך הדיונים הביע בית-המשפט את דעתו לגבי הדין הרצוי בדבר הצורך ליישם את חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: החוק), בין היתר, לגבי נכס שהיה בבעלות מי מהצדדים קודם הנישואין. בית-המשפט גרס שיש משמעות ללשון החוק ואין מקום להרחבתו בקלות יתר, ובהתאם הציע הצעות שונות לגישור. ביום 2.1.08 התקיים קדם משפט נוסף ובפתחו טענה המשיבה כי יש לה תחושה לא טובה בנוגע לשמיעת התיק על-ידי השופט, וזאת לאור החברות הקיימת בינו לבין בא כוח המערער. בית-המשפט איפשר לבא כוח המערער להגיב על הבקשה בעל-פה. בהמשך לתגובת המערער, ניתנה החלטה בה פסל עצמו בית-המשפט מלדון בתיק בקובעו כי לאור תחושות המשיבה כי לא תקבל את יומה בבית המשפט, לא יהא זה סביר להיכנס לשלב ההוכחות. אמנם, קבע בית המשפט, בקשת המשיבה לא הוגשה בהזדמנות הראשונה ואף לא בכתב, אך ברור כי אם פסק הדין לא ימצא חן בעיניה, יועלה עניין זה שנית. עוד קבע בית-המשפט כי יכולתו לפשר בין הצדדים והניסיונות שנעשו על-ידו לא יצליחו משום שהמשיבה סבורה שיש משוא פנים. כן קבע בית-המשפט כי בתיק זה כבר הבהיר כי אין חשש למשוא פנים הקשור ליחסיו עם באי כוח הצדדים, ויתכן כי טענתו של בא כוח המערער לפיה הביע בית-המשפט עמדה משפטית ממנה עולה כי החוק אינו מאפשר חלוקת דירה שנרכשה לפני הנישואין, היא הסיבה לבקשת הפסילה. לבסוף, קבע בית-המשפט כי הוא ער לכך שיתכן שבא כוח המערער יגיש ערעור על החלטתו זו והיא תבוטל על-ידי ערכאת הערעור, אולם אז יבוא הקץ על האפשרות להעלות טענות פסילה, והצעות לניסיונות פשרה שהושקע בהם זמן רב, יישמעו בדרך אחרת. 3. על החלטת הפסילה הוגש הערעור שבפניי. לטענת המערער, משקבע בית-המשפט כי לא מתקיימת עילה על-פי חוק המחייבת את פסילתו, הרי שהוא מחוייב לשבת בדין גם כאשר תחושותיו הסובייקטיביות של מי מהצדדים אינן נוחות. לגוף הדברים טוען המערער כי אין ולא היה מקום לחשש למשוא פנים, כפי שקבע בית-המשפט בעצמו. המערער מוסיף וטוען כי גם טעמים שבפרוצדורה מצדיקים את קבלת הערעור. לטענתו, טענת הפסלות לא הועלתה בהזדמנות הראשונה כמתחייב מתקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 והוגשה בשיהוי ניכר. כמו-כן, נטען, הוגשה הבקשה בעל-פה, כאשר לפי תקנה 258ו לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) יש להגיש כל בקשת ביניים בכתב, בצירוף תצהיר. עוד טוען המערער כי החלטת בית-המשפט ניתנה מבלי שניתנה למערער הזדמנות נאותה להשיב לדברים שנטענו על-ידי המשיבה. לטענת המערער, אין ספק כי המדיניות המשפטית בה נקט בית-המשפט במהלך הדיונים היא הסיבה האמיתית לבקשת הפסילה של המערערת. לעניין זה, טוען המערער, הביע בית-המשפט דעתו מספר פעמים בדיון ומבלי שיהיה בדברים שאמר כדי לקבוע מסמרות. לפיכך, טוען המערער, יש להורות על בטלות החלטת בית-המשפט מיום 2.1.08 ולהשיב התיק לשופט נחמני לצורך המשך הדיונים. 4. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל. ראשית, כפי שמציין המערער, בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי. הלכה היא כי טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי; ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד (לא פורסם, 13.1.1998); ע"א 10035/03 פרג' נ' נזאל (לא פורסם, 10.3.2004)). אין ספק כי המשיבה השתהתה בהעלאת טענת הפסלות. אמנם, כבר בדיון הראשון בתיק הביעה המשיבה חשש בקשר למותב, אולם משבית המשפט הבהיר לצדדים כי אין מניעה כי יפסול עצמו, וכי יחסיו עם בא-כוח המערער אינם מעבר ליחסים עם בא כוח המשיבה, ואף ניתנה למערערת הזדמנות להתייעץ עם בא כוחה, ובסופו של דבר הסכימו הצדדים כי בית המשפט ימשיך לדון בתיק, נראה כי בקשתה לפסול את השופט לאחר פרק זמן ממושך בו נוהלו דיונים בפניו, הוגשה בשיהוי ניכר. 5. גם לגופו של עניין, עולה כי יש טעם בטענת המערער, לפיה לא התקיימה במקרה הנוכחי עילה המצדיקה את פסילת בית-המשפט. אכן, מדובר במקרה של פסילה עצמית של בית-המשפט. במצב דברים זה, יש לתת משקל לתחושותיו של השופט הסובר כי לא ראוי שיידון בתיק, שכן לא הרי צו המורה לשופט, המבקש להמשיך לדון בתיק, להימנע מכך, כהרי צו המורה לשופט להמשיך ולשבת בדין, חרף החלטתו שלא לעשות כן. עם זאת, המבחן לפסילת שופט, בין אם מדובר בפסילה עצמית ובין אם מדובר בסירוב לפסילה, הינו אובייקטיבי, ואין עמדתו הסובייקטיבית של השופט מכרעת. להתחשבות בעמדת השופט לפסול עצמו יש גבולות. הם נקבעים על-פי אמת המידה הידועה והמקובלת של חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 4845/01 אלרון נ' קיבוץ עינת (לא פורסם, 19.7.2001); ע"א 6275/03 שגיא נ' סלע (לא פורסם, 28.7.2003); ע"א 756/04 הוועדה המקומית לתכנון ובניה כ"ס נ' יורשי טובה אחימן ז"ל (לא פורסם, 8.8.2004); ע"א 883/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' גלי אלפא תקשורת בע"מ (לא פורסם, 28.4.2005); ע"א 3158/05 טיולי אלון (טבריה) בע"מ נ' חופית קיבוץ כנרת בע"מ (לא פורסם, 25.4.2005); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו- 2006) 23-24). זאת ועוד, מהחלטת בית המשפט עולה כי הוא סבור שאין עילה אובייקטיבית המצדיקה את פסילתו, והחלטתו מונעת אך מתחושות סובייקטיביות של המשיבה. בעניין זה נקבע כי לא רגישותו הסובייקטיבית והמיוחדת של בעל דין היא הקובעת, אלא השאלה היא, האם הוכחה אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים בניהול המשפט (ע"א 5243/05 אב-קור בע"מ נ' מרסל ירושלים בע"מ (לא פורסם, 7.7.2005)). במקרה דנן, אין חשש למשוא פנים אובייקטיבי. מעיון בטענות המשיבה בבקשת הפסלות נראה כי הסיבה להגשת הבקשה היא חוסר שביעות רצונה מהעמדה המשפטית שהביע בית המשפט, ואפשרות זו אף עלתה בהחלטת בית-המשפט בבקשת הפסלות. מסקנה זו עולה במיוחד מעיתוי העלאת הבקשה, לאחר פרק זמן ממושך בו התקיימו דיונים ולאחר שבית המשפט דן בבקשות הצדדים ואף לאור העובדה כי כבר בדיון הראשון ניתנה למערערת ההזדמנות לעמוד על בקשת הפסילה, אך לא עשתה כן. אשר על כן, דין הערעור להתקבל. התיק יוחזר לשופט נחמני להמשך הדיון. ממילא, אין אני נדרשת לשאלה אם נפל פגם באופן שבו הועלה עניין הפסלות בבית משפט קמא, אם בכתב או בעל-פה (ראו: תקנות 471א(א), 471א(ב), 471ג(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; מרזל, בעמ' 56-57). בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ט' באדר ב' התשס"ח (16.3.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08001890_N03.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il