אוניפארם בע"מ נ. Merck &Co Inc

פסק-דין בתיק ע"א 189/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 189/03 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים: 1. אוניפארם בע"מ 2. תומר זבולון 3. תרימה מוצרי רפואה ישראליים מעבדות בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. Merck &Co Inc 2. Merck, Sharp and dohme (Israel -1996) Ltd ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 5.1.2003 בת.א. 208500 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא ד"ר גבריאל קלינג בשם המערערים: עו"ד עדי לויט; עו"ד ארנן גבריאלי בשם המשיבות: עו"ד ליעד וטשטיין פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט ג' קלינג), שלא להמשיך ולדון בת.א. 2085/00. 1. ביום 8.11.01 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי פסק דין, בו דחה בית המשפט את התובענה שהגישו המערערים נגד המשיבות בגין הפרת פטנט הנוגע לשיטות הכנה של החומר הפעיל בתרופה להידללות עצם ולחומר עצמו. המשיבות הגישו ערעור על פסק הדין. בית משפט זה, בהחלטתו מיום 17.12.02, הורה על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי, בקובעו כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו יכול לעמוד הואיל ואין בפסק הדין התייחסות לטענה מרכזית, הנוגעת לצורה גבישית חדשה של מולקולה ידועה, שהיא, על-פי הנטען על ידי המערערות (הן המשיבות בערעור שבפני) מושא הפטנט באחת התביעות, וכן אין בו הנמקה כלל לדחיית הטענה כי המשיבים (הם המערערים בערעור שבפני) מפרים את הפטנט שאליו מתייחסות התביעות שעניינן בתהליך הכנת החומר. לפיכך, נקבע כי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי למען יכריע בטענות אלה. כן צוין בפסק הדין, כי בית המשפט רשאי לקבל ראיות נוספות ולשמוע את טענות הצדדים, אם ימצא לנכון. בית המשפט ציין, למען הסר ספק, כי אין מדובר בשמיעת התיק מתחילתו אלא בהשלמתו. 2. המערערים הגישו לבית המשפט בקשה דחופה לקביעת סדרי דיון, אשר נקבעה לדיון במעמד הצדדים. יום לפני מועד הדיון הגישו המשיבות לבית המשפט תגובה לבקשת המערערים וכן בקשה לנשיא בית המשפט המחוזי לקביעת שופט שידון בתיק. בבקשתן טענו המשיבות כי אין זה ראוי כי כב' השופט קלינג ידון בתיק, הואיל ואין מקום לבקש משופט שכבר דחה את התביעה והכריע בשתי הפלוגתאות המרכזיות בהליך שיבחן מחדש את החלטתו. המשיבות טענו כי בית המשפט העליון לא החזיר פסק הדין לבית המשפט המחוזי לשם השלמה והנמקה, אלא ביטל את פסק הדין, ונראה כי בית המשפט המחוזי לא יהיה פתוח לשכנוע, שכן כבר החליט בעניין באופן סופי. בדיון מיום 2.1.03 חזרו המשיבות על טענתן כי אין מקום לכך שכב' השופט קלינג ישלים את הטעון השלמה בפסק הדין, וביקשו כי יורה על העברת התיק לשופט אחר. 3. בית המשפט, בהחלטתו מיום 5.1.03, קיבל את בקשת המשיבות והורה כי אין באפשרותו להמשיך ולדון בתיק. בית המשפט קבע כי החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי נועדה להשלמת הדיון ולא לשמיעתו מתחילה, וכי לאור הנחיותיו של בית המשפט העליון, יש לאפשר לבעלי הדין לעתור להוספת ראיות ולהוסיף טיעון קצר, אם יחפצו בכך. בית המשפט הוסיף וציין כי דרכם של בתי המשפט שאליהם מוחזר הדיון על ידי ערכאת הערעור היא כי אותו שופט או מותב שדן בעניין מלכתחילה הוא שישלים את מלאכתו על-פי הוראותיה של ערכאת הערעור, אלא אם ערכאת הערעור מורה במפורש כי בעניין המוחזר ידון שופט אחר. עם זאת, קבע בית המשפט כי נוכח פסק הדין שניתן על ידי בית משפט זה בבג"ץ 4057/00 ישקר בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נה(3) 734 (להלן: עניין ישקר), אין באפשרותו להמשיך ולדון בתובענה. בית המשפט ציין כי ספק בעיניו אם ראוי לבחון את הסוגיה שבפניו במבחנים שבשלהם מחליטים על פסלות שופט, אבל אפילו הולכים בדרך זו, ההלכות שנקבעו באשר לפסלות אינן מוליכות אותו למסקנה שאליה הגיע בית המשפט העליון בעניין ישקר, אלא שהוא אינו בן חורין להחליט אחרת משהחליט בית המשפט שם. עוד ציין בית המשפט, כי בבואו לשקול את טענת הפסלות, סבר כי במסגרת איזון האינטרסים נוטות היו כפות המאזניים לדחיית הטענה, באשר אין ספק כי השופט שידון בתיק יצטרך להקדיש זמן ניכר ללימודו של חומר המוכר וידוע לו, וההכרעה בעניין תידחה לזמן ניכר, אלא שכאמור חזקה עליו דעתו של בית המשפט כפי שנפסקה בעניין ישקר. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערערים טוענים כי פסק הדין בעניין ישקר ניתן בנסיבות מיוחדות שאינן רלבנטיות לענייננו. לטענתם, בעניין ישקר היה על חברי המותב שהחלטתם בוטלה בשל חוסר סמכות לדון מחדש בתיק, בעוד שבענייננו מדובר בהשלמת דיון בשאלות ספציפיות. כמו כן, פסק דין ישקר נוגע לדינמיקה של קבלת החלטות במותב, הכולל נציגי ציבור, בעוד שבענייננו מדובר בשופט יחיד. עוד טוענים המערערים, כי לא מתקיים כל חשש למשוא פנים, וכי דעתו של בית המשפט אינה יכולה להיות "נעולה" לגבי הטענות הצריכות השלמה, שכן ל"טענת הגבישיות" לא התייחס בית המשפט המחוזי ואילו לגבי "טענת התהליך" לא נימק את החלטתו. לבסוף טוענים המערערים, כי בית המשפט לא נתן דעתו לעינוי הדין שייגרם להם בעקבות החלטתו בשל כך ששופט חדש יצטרך ללמוד את כל התיק מחדש. המשיבות מתנגדות לערעור. המשיבות חוזרות על הטענות אותן העלו בפני בית המשפט המחוזי וטוענות כי בית המשפט המחוזי פסק באופן סופי ונחרץ בתובענה שהוגשה על ידן, לאחר שנכנס לעובי הקורה ובחן את הראיות, ולא ניתן להניח כי כעת יפסוק בניגוד מוחלט לפסק דינו המקורי. כן טוענות המשיבות, כי בית המשפט המחוזי עצמו לא ציין בהחלטתו כי הוא סבור שיוכל להשתחרר מהעמדה הסופית שהביע בפסק הדין שבוטל והכריע בעניין מחדש בפתיחות הנדרשת. עוד טוענות המשיבות, כי בית המשפט המחוזי נימק את קביעתו בעניין הפרת הפטנט שאליו מתייחסות התביעות שעניינו בתהליך הכנת החומר, אף כי מדובר בהנמקה לאקונית וכי גם העובדה שהחומר המוגן הוא בצורה גבישית לא נעלמה מעיניו של בית המשפט. יתר על כן, לטענת המשיבות, הפלוגתאות בהליך שלובות זו בזו ולא ניתן לבודד את הפלוגתאות בקשר לגבישיות של החומר או להפרת פטנט התהליך מהפלוגתאות האחרות בהן הכריע בית המשפט. לבסוף טוענות המשיבות, כי לא צפוי קושי מיוחד בשל כך ששופט חדש ילמד את התיק, וכי אין בעיכוב של מספר חודשים כדי לגרום למערערים נזק כלשהו. 5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. לא אחת נפסק, כי עצם הבעת עמדה או דעה בהליך קודם, אינה מקימה כשלעצמה חשש ממשי למשוא פנים. כך, בהליכי ביניים ובבקשות לסעדים זמניים (ראו: ע"א 6447/96 אחים שרבט נ' משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם)). כך גם, מקום בו מוחזר תיק לדיון בפני שופט, לאחר התערבותה של ערכאת הערעור (ראו: ע"פ 75/98 עציון נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). השאלה שיש לשאול היא, על כן, אם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה, שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" (ראו: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יו"ר ועדת החקירה, פ"ד מח(3) 573, 605). הדגש הינו, על כן, לא רק בהליך הדיוני, במסגרתו נתגבשה דעה כזו או אחרת (אם בבקשה לסעד זמני; בערעור; בהליך קודם באותו עניין וכיוצא בזה), אלא בשאלה המהותית, והיא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים לגוף העניין. במובן זה יכולה להיות, בין היתר, חשיבות לשאלה אם נשמעו ראיות אם לאו (ראו: ע"א 1016/97 פייקוב נ' פייקוב (לא פורסם)); ואם נשמעו טיעונים אם לאו. אין לקבוע רשימה סגורה של מקרים ועילות בעניין זה. כל מקרה לגופו. כל אירוע ונסיבותיו (ראו: ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שיווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי (לא פורסם)). במקרה זה, ערכאת הערעור הורתה על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שישלים את פסק דינו בשני עניינים, אשר לא זכו להתייחסות ודיון בפסק הדין. העניין הראשון הטעון השלמה הנוגע לחומר מושא הפטנט לא נדון על ידי בית המשפט המחוזי, ומשכך, הרי לא ניתן לומר כי בית המשפט גיבש את עמדתו בקשר אליו, וכי דעתו "ננעלה" באופן שלבו לא יהיה פתוח לשמיעת טענות הצדדים. בית המשפט אף ציין בהחלטתו כי לו היה ממשיך לדון בתיק, היה קובע מועד קרוב לדיון בראיות חדשות שמי שבעלי הדין חפץ להגיש ולטיעון משלים בעל-פה. העניין השני הטעון השלמה, הוא מתן הנמקה לקביעתו של בית המשפט לדחות את טענת המשיבות בדבר הפרת הפטנט בתהליך הכנת החומר. מטבע הדברים הוא, שבית המשפט שנתן את פסק הדין הוא זה שצריך לנמק את קביעתו. 6. אכן, בית המשפט המחוזי סבר אף הוא כי ההלכות שנקבעו לגבי פסלות שופט אינן מוליכות למסקנה כי עליו לפסול עצמו, וכי במסגרת איזון האינטרסים היו כפות המאזניים נוטות לדחיית טענת הפסלות. עם זאת, קבע בית המשפט כי אינו בן חורין להמשיך ולדון בתיק לאור ההלכה שנקבעה בפסק דין בעניין ישקר. אלא שאין באמור בפסק הדין בעניין ישקר כדי להוביל למסקנה כי בענייננו היה על בית המשפט לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתובענה. בעניין ישקר דובר בנסיבות מיוחדות בהן פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, אשר ניתן בהרכב חסר, בוטל על ידי ערכאת הערעור, והתיק הוחזר לבית הדין האזורי לעבודה לדיון חוזר ולמתן פסק דין חדש. בנסיבות אלה נקבע, כי הדיון בפני בית הדין האזורי לעבודה יהיה בפני מותב חדש, שבו לא ייטלו חלק חברי המותב שנתנו את פסק הדין הראשון, בין היתר, הואיל וחברי המותב המקורי גיבשו את עמדתם באופן סופי במסגרת פסק דין מלא ומפורט שניתן על ידם, בהסתמך על הראיות שהובאו בפניהם והתרשמותם מהעדויות, והואיל וערכאת הערעור לא התערבה בפסק הדין לגופו של עניין ולא נתנה הוראות לתיקונו, כך שלא מתקיימות נסיבות כלשהן המנתקות את חברי המותב המקורי מהאופן בו התרשמו מהעדויות והראיות שהיו לפניהם בהליך הקודם והמאפשרות להם לדון מחדש בתיק ללא שיהיו מושפעים ממשית מההליך הקודם. לא כך הוא בענייננו. במקרה זה התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך השלמת פסק הדין, בצירוף הנחייה מפורשת באילו עניינים על בית המשפט לדון - עניינים אשר כאמור לא זכו להתייחסות מלאה בפסק דינו. אין המדובר בדיון מחדש בתיק, כי אם בהשלמת פסק הדין בעניינים ספציפיים בהתאם להנחיותיה של ערכאת הערעור. בנסיבות אלו, ניתן לומר כי בית המשפט לא גיבש את דעתו בעניינים העומדים לדיון, וכי לא מתקיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. יתר על כן, בענייננו יש ליתן משקל גם לעובדה שהעברת הדיון לשופט אחר תכביד הן על בעלי הדין והן על בית המשפט, שכן כפי שציין כב' השופט קלינג בהחלטתו, אין ספק כי השופט אליו יועבר הדיון יצטרך להקדיש זמן ניכר ללימודו של חומר המוכר וידוע לו היטב, וההכרעה בעניין תידחה לזמן ניכר. בנסיבות אלו, ומשלא מתקיימת עילת פסלות, אין זה ראוי שהשופט יפסול את עצמו תוך גרימת נזק בלתי ראוי למערערים (ראו: 4160/96 שחר נ' מושונוב (לא פורסם)). הערעור מתקבל, אפוא. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי להמשך דיון בפני כב' השופט קלינג. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ד בשבט התשס"ג (27.1.2003). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03001890_A03.doc/דז/ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il