סייד סנדוקה נ. מנהל הלשכה האזורית למינהל אוכלוסין

פסק-דין בתיק עע"ם 1889/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים מנהליים עע"ם 1889/06 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ד' חשין המערערים: 1. סייד סנדוקה 2. סנאא סנדוקה 3. מחמוד סנדוקה 4. מלאק סנדוקה 5. מוסטפא סנדוקה נ ג ד המשיבים: 1. מנהל הלשכה האזורית למינהל אוכלוסין 2. שר הפנים ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים מיום 2.1.06 בעת"מ 764/05 שניתן על ידי כבוד השופטת י' צור תאריך הישיבה: כ"ב בכסלו תשס"ז (13.12.06) בשם המערערים: עו"ד מ' דחלה עו"ד נ' דקואר בשם המשיבים: עו"ד א' רביד פסק-דין השופט ד' חשין: 1. זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כבוד השופטת צור), שדחה את עתירתם של המערערים. בעתירתם ביקשו המערערים כי בקשתם לאיחוד משפחות תתקבל, וכי המשיבים יתנו למערער 1 (להלן – המערער) רשיון לישיבת קבע בישראל. 2. המערער נולד בירושלים בשנת 1963. במהלך שנות השמונים נסע לארה"ב, אליה העתיק את מרכז חייו, וגם קיבל אזרחות אמריקאית, לאחר שהתחתן עם אזרחית ארה"ב. בהמשך התגרש והתחתן בשנית. מאשתו השנייה יש למערער שני ילדים, הגרים כיום בארה"ב עם אמם, שגם ממנה התגרש. בשנת 1996 התחתן המערער בשלישית. הוא נישא למערערת 2 (להלן – המערערת), תושבת ישראל. השניים גרים בירושלים ולהם שלושה ילדים, ילידי 1997, 1999 ו-2003. נוכח איבוד תושבותו הישראלית של המערער (בעקבות קבלת הדרכון האמריקאי), הגישה המערערת, בסמוך לאחר נישואי השניים (בשנת 1996), בקשה לאיחוד משפחות (להלן – בקשת האחמ"ש). המערער קיבל אשרת שהייה זמנית, שחודשה מעת לעת. בשנת 2001 עתר המערער לבית משפט זה (בג"ץ 7671/01), לאחר שיצא מן הארץ וחזרתו לא התאפשרה בנימוק כי שהה בארץ לפני כן שלא כדין. בעתירה ביקש כי תאושר בקשת האחמ"ש וכי יינתן לו רשיון לישיבת קבע. העתירה נמחקה בהסכמת הצדדים, לאחר שהמשיבים הסכימו לאפשר למערער להיכנס לארץ ולהמשיך בטיפול בבקשת האחמ"ש. בשנת 2002 אושרה הבקשה, וניתן למערער רשיון ישיבה ארעי (מסוג א/5), שתוקפו הוארך בהמשך עד לשנת 2005. ביום 27.1.05 הגישו המערערים בקשה נוספת להארכת רשיון הישיבה הארעי. ביום 14.7.05 סורבה בקשת האחמ"ש "מטעמים פליליים". המשיבים הסבירו (בתשובתם לעתירה בבית משפט קמא), כי הסירוב התבסס על עמדת המשטרה, לפיה הורשע המערער בהחזקת סמים לצריכה עצמית, כמו גם בביצוע עבודות בנייה ללא היתר, ולאור מידע מודיעיני נוסף המצביע על מעורבות המערער בביצוע עבירות סמים. ביום 2.8.05 הגישו המערערים ערר על החלטת המשיבים, ובטרם קיבלו תשובה הגישו (ביום 21.9.05) את עתירתם לבית המשפט לעניינים מינהליים. 3. בפסק דינו, מיום 2.1.06, קבע בית המשפט כי סירוב המשיבים לבקשת האחמ"ש של המערערים מבוסס כראוי ואין הצדקה להתערב בו. בית המשפט קבע כי התכלית במתן שיקול הדעת הרחב לשר הפנים בעניין הענקת רשיון ישיבה, היא למנוע מתן מעמד בישראל למי שמהווה סיכון לשלום הציבור בשל מעורבות בעבירות פליליות. כן קבע כי רשות מינהלית מבססת את החלטותיה על יסוד הראיות המינהליות שלפניה, כשרמת הוודאות הנדרשת לשם קביעת קיומה של "מניעה מטעמים פליליים" פחותה מרמת ההוכחה הנדרשת לשם הרשעה בפלילים. בית המשפט עיין במעמד צד אחד בחומר המודיעיני הנוגע למערער, וקבע כי החומר "מתייחס לתקופה ממושכת, רמת אמינותו גבוהה ויש בו כדי לבסס את החלטת המשיב בדבר מסוכנותו של העותר לציבור". החומר המודיעיני, כך קבע בית המשפט, מצטרף להרשעת המערער (משנת 2001) בעבירה של סמים, להרשעתו (משנת 2002) בעבירת בנייה ללא היתר ולתיק נוסף שנפתח נגדו על החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית (שנסגר מחוסר ראיות מספיקות), ולפיכך, המשיך וקבע כי החלטת המשיבים מבוססת וסבירה. 4. בערעורו טוען המערער, כי החלטת המשיבים לסרב לבקשת האחמ"ש הינה שרירותית ולוקה בחוסר סבירות קיצוני המצדיק את ביטולה. לטענת המערער, ירושלים היא עיר מולדתו, בה גדל ובה התחנך, בה גרה משפחתו הגרעינית והמורחבת, ובה גיבש את זהותו ותודעתו. בירושלים הוא גר מזה עשר שנים, ובה הוא מגדל את ילדיו. המערער טוען כי הינו אדם נורמטיבי, ששב למולדתו "כדי לבנות חייו מחדש וכדי להשתקע בה סופית", בהוסיפו כי הוא המפרנס היחיד למשפחתו, וכי סירוב לבקשת האחמ"ש תוביל לניתוקו מחיק משפחתו, מאשתו ומילדיו. לטענת המערער, עבירת הסמים שבה הורשע בשנת 2001 הינה קלה יחסית, מה גם שככל שחולף הזמן, כך פוחתת חומרת העבירה והשפעתה דועכת. הוא טוען עוד, כי גם המידע המודיעיני "קיים מזמן", ומוסיף, כי המשיבים מצאו לנכון להאריך את תוקף האשרה שקיבל, אף שכל המידע היה בידיהם. כן הוא טוען, כי המשיבים גם לא העלו כל טענה בעניין בעת שעתר לבג"ץ בשנת 2001, כך שהם מנועים היום מלטעון כי בהתבסס על מידע זה הם דוחים את בקשת האחמ"ש. המערער טוען עוד, כי המשיבים יכולים אמנם להסתמך על ראיות מינהליות, אך כדי להצדיק פגיעה בזכות היסוד החוקתית של חיי משפחה והקמת תא משפחתי יש לעמוד "במבחן הוודאות הקרובה לגרימת נזק חמור ורציני לציבור". מאחר שהמשיבים לא עמדו במבחן זה, כך המערער, היה עליהם לשקול חלופות פחות חמורות מדחיית בקשת האחמ"ש, כמו למשל הארכת האשרות הזמניות שניתנו לו, לצורך בחינת המידע המודיעיני נגדו. 5. המשיבים, לעומתו, סבורים כי אין להתערב בהחלטתם שלא לאשר את בקשת המערער למתן מעמד של תושב קבע, וכי אין כל עילה להתערבות בפסק דינו של בית משפט קמא, שאישר את החלטתם. לטענתם, אין למערער זכות קנויה לקבלת מעמד בישראל. הם חוזרים על עמדתם, לפיה מתן מעמד למערער עלול לסכן את שלום הציבור בישראל, בהתבססם על המידע המודיעיני "המהימן והעיקבי" שבידי משטרת ישראל, המלמד על מעורבותו של המערער בעבירות סמים, כמו גם על עברו הפלילי של המערער. לשיטתם של המשיבים, אין בעובדה שניתנו למערער היתרי שהייה כדי "למחוק" את העבירות הפליליות המיוחסות לו. הם מוסיפים, כי בטרם קבלת החלטה על הענקת מעמד לפלוני, בוחנים הם את סך כל המידע העדכני המצוי בפניהם, כך שגם אם חרף הרשעותיו הפליליות של המערער הם סברו בעבר כי ניתן להעניק לו מעמד, הרי שבהצטרפן למידע חדש, הגיעו זו הפעם למסקנה אחרת. לטענתם, "דווקא בשל כך שהוענק למערער רישיון ישיבה בעבר, וחרף זאת, ובמהלך הימצאותו בהליך המבחן המדורג, המשיך הוא בפעילותו הפלילית, יש כדי להצביע על כך כי אין עוד מקום להמשיך ולהעניק לו רישיון זה". 6. במהלך הדיון שנערך בפנינו (ביום 13.12.06) עיינו במעמד צד אחד בחומר החסוי ומצאנו כי לכאורה יש בו ממש. בהחלטתנו מאותו יום ציינו, כי "לאחר העיון ובעקבות הערות בית המשפט, הסכים בא כוח המשיבים לשקול מחדש אם יש מקום להארכת תקופת 'המבחן', או למצער לשימוע", והורינו למשיבים להגיש לנו הודעה משלימה. בהודעתם המעדכנת (מיום 5.3.07), צירפו המשיבים תמליל של השימועים שנערכו למערער ולמערערת בלשכת מינהל האוכלוסין ביום 12.2.07. בשימוע ענה המערער על שאלות שונות הנוגעות למשפחתו ולעברו, הכחיש כי היה עצור אי פעם, טען כי הרשעתו בעבר (בעבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית) התבססה על סמים מסוג "גראס" שנמצאו במכוניתו ולא היו שלו, והוסיף כי אינו מכיר אנשים שמעשנים "גראס". אשתו, המערערת, סיפרה בין היתר בשימוע שנערך לה, כי עצרו פעם את בעלה "כי מצאו אצלו אוכל לציפורים", ולאחר מכן הוסיפה, כי "היה גם מריחואנה". הן המערער והן המערערת הכחישו כי המערער סוחר בסמים. המשיבים טענו בהודעתם, כי לאור אי אמירת אמת על ידי המערער בשימוע שנערך לו, לאור הכחשת המערערים את המיוחס למערער, ולאור מידע מודיעיני עדכני ביותר, נותרים הם בעמדתם כי יש לדחות את הערעור. המערערים, מצדם, טענו בתגובה כי לא עומתו בשימוע עם ראיות כלשהן הקושרות את המערער לפעילות פלילית, כך ש"דומה כי השימוע לא היה כן ואמיתי, ולא התנהל במטרה לתת למערער זכות שימוע מהותית, כי אם, המדובר היה בהליך שנועד כדי לצאת ידי חובה בלבד". המערער טוען, כי שיתף פעולה בשימוע, היה גלוי וענה על כל השאלות. לטענתו, לא היה לו מה להסתיר, מה גם שהמערערת, אישה מאמינה ודתייה שחיה חיים מסורתיים, לא הייתה יכולה לחיות ולגדל משפחה עם אדם המתעסק בסמים. 7. אכן, במסגרת שיקול הדעת הנתון לשר הפנים, לא זו בלבד שרשאי הוא, אלא מחויב הוא, להביא בחשבון גם חומר מודיעיני המתייחס לפעילות עבריינית שנעשית לכאורה על ידי מבקש המעמד, ורשאי השר להעדיף את שיקולי בטחון הציבור על פני האינטרסים של המבקש (השוו עע"ם 7154/05 פתאירגי נ' שר הפנים, ניתן ביום 2.10.05, פסקה 5, מפי השופטת פרוקצ'יה; עע"ם 4525/06 רשואן נ' משרד הפנים, ניתן ביום 2.7.06, פסקה 8, מפי השופט גרוניס). בשוקלו כיצד לנהוג עם מי שקיים לגביו מידע מודיעיני, על שר הפנים לתת דעתו, בין היתר, למהותו של המידע ולמהימנותו, ומנגד, לנסיבותיו של מבקש המעמד, ביניהן לזמן שבו הוא כבר מנהל את חייו בארץ, למקום מגוריה של משפחתו (הגרעינית והמורחבת), ועוד. החלטתו של שר הפנים עשויה להיות שונה ממקרה למקרה, ואין היא מצטמצמת רק לשתי האפשרויות של מתן רשיון ישיבת קבע או סירוב ליתן כל מעמד. מצב רגיל הוא, כי שר הפנים מחיל "הסדר מדורג", שהמעבר בו משלב לשלב, כמו גם הארכת תוקפו של כל שלב, מותנים בהמשך קיומו של התא המשפחתי בישראל, מזה, ובהיעדר פגיעה באינטרסים ציבוריים, מזה, כמו גם ביתר נסיבות העניין (השוו לדבריה של השופטת ביניש (כתוארה אז) בבג"ץ 2527/03 אסעיד נ' שר הפנים, פ"ד נח(1) 139, פסקה 4). זהו המצב אף בענייננו. המשיבים החילו על המערער את ההסדר המדורג, שבמהלכו הורשע המערער בעבירות (גם אם לא מהחמורות שבספר החוקים), ואף הצטבר מידע מודיעיני על פעילות עבריינית שלו בתחום הסמים. המשיבים אמנם האריכו את תוקף אשרת השהייה הזמנית שהעניקו למערער, ואף העניקו לו רשיון ישיבה ארעי, אך נוכח המידע המודיעיני שהצטבר נגדו החליטו בשלב מסוים להפסיק את ההליך המדורג. חרף נסיבותיו של המערער, בהן העובדה כי נולד בירושלים וכי מזה עשר שנים הוא מגדל בה יחד עם אשתו את שלושת ילדיהם הקטינים, אין בידינו לומר כי החלטת המשיבים הינה בלתי סבירה באופן המצדיק את התערבותנו. זאת בעיקר נוכח המידע המודיעיני, שאליו כאמור נחשפנו אף אנו. חומר זה מצביע (לכאורה) על מעורבותו הנמשכת של המערער בביצוע עבירות סמים, חמורות מזו שבה הורשע בשנת 2001. גם אם המשיבים יכלו לקבל החלטה אחרת בנסיבותיו של המערער (ובמיוחד נוכח ניתוקו הצפוי ממשפחתו ומילדיו), אין לומר כי יש להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא. החלטת המשיבים, כמו גם פסק דינו של בית המשפט, הינם סבירים, ולפיכך דין העתירה להידחות. אין בפסק דין זה כדי למנוע מהעותר, בחלוף תקופה ניכרת או שינוי בנסיבות, לשוב ולפנות למשיבים בבקשת אחמ"ש חדשה. אציע אפוא לחבריי לדחות את הערעור. בנסיבות העניין לא הייתי עושה צו להוצאות. ש ו פ ט השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד' חשין. ניתן היום, ט"ו בתמוז תשס"ז (1.7.07). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06018890_F12.doc חכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il