מאנקו יבוא ושיווק ומסחר מזון (2001) בע"מ נ. משרד האוצר

פסק-דין בתיק בג"ץ 1886/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1886/06 בפני: כבוד הנשיא (בדימ') א' ברק כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרות: 1. מאנקו יבוא ושיווק ומסחר מזון (2001) בע"מ 2. סמרה עובדיה (2001) בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. משרד האוצר 2. משד הבריאות עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י"ט בסיוון תשס"ו (15.6.06) בשם העותרים: עו"ד גיל נדל בשם המשיבים: עו"ד אמיר אילאיל פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שבפנינו הוא בבקשת העותרות, כי המשיבים יאפשרו לעותרת 1 להעביר את הבעלות בטובין המאוחסנים על שמה, מזון מסוג משמשים מיובשים, במחסני ערובה לעותרת 2, וכן יאפשרו לעותרת 2 לשחרר את הטובין מפיקוח אגף המכס. העובדות הצריכות לעניין 1. בראשית חודש דצמבר 2005, הגיע לנמל חיפה משלוח של עשרה טון משמשים מיובשים על שמה של העותרת 1, שהינה חברה העוסקת ביבוא מזון למדינת ישראל. לאחר הגעתו, הועבר המשלוח למחסן המכס באשדוד. העותרת 1, אשר בידיה תעודת רישום יבואן ותחנת הסגר של משרד הבריאות ואשר עמדה בכל הדרישות לייבוא הטובין, הגישה בקשה לרישום מזון, קיבלה תעודת רישום מזון מוקדם ובהתאם לבקשתה קיבלה זכות לסמן את הטובין במחסניה שלה, לאחר שחרורם מהמכס. משמע, העותרת 1 התחייבה להיות אחראית למוצר בכל הליך היבוא והשיווק. 2. המכסה שהוקצתה לעותרת 1 לייבוא בפטור ממכס עמדה על ארבעה טון. ואכן, שחררה העותרת 1 לשטח ישראל את אותם ארבעה טון מהמשלוח, אשר נכלל בהקצאה שניתנה לה לייבוא, בפטור ממכס. את יתרת המשלוח, אשר שחרורה כרוך היה בתשלום מכס, הותירה העותרת 1 במחסן רישוי בפיקוח המכס, לשם מכירתה בחלקים לסוחרים שונים, בטרם שחרורה. 3. לאחר שהעותרת 1 שחררה את החלק האמור במשלוח, פנתה למשיבים חברה בשם יוסף הרצל לוי, שזכתה בהקצאה לייבוא פטור ממכס. חברת יוסף הרצל לוי רכשה מהעותרת 1 חלק מהמשלוח ושחררה אותו במסגרת פטור ממכס. 4. לאחר מכן, גם העותרת 2, שאף היא זכתה בהקצאה לייבוא פטור ממכס, פנתה למחסן המכס וביקשה לשחרר את יתרת המשלוח על שמה. ואולם, בנקודת השחרור מהמכס, חלק זה המשלוח עלה במדגם ונשלח לבדיקה, אשר במהלכה מאמת המכס את הצהרת היבואן לגבי חוקיות היבוא של הטובין המיובאים וכן את גובה המס עליו הצהיר היבואן, כלומר, האם היבואן עומד בכל דרישות הדין. ברם, בבדיקת המכס התברר, כי למשלוח שביקשה העותרת 2 לשחרר מפיקוח המכס על שמה, צורפו אישור שירות המזון ואישור שחרור מתחנת ההסגר של שם העותרת 1. 5. כמו-כן, מבדיקת מסמכיה של העותרת 2 התברר, כי יש בידיה תעודת רישום יבואן, אך אין בידיה אישור שירות המזון ממשרד הבריאות על שמה. מבדיקה מול שירות המזון התברר, כי העותרת 2 מעולם לא פנתה לשירות המזון ומעולם לא הגישה בקשה לרישום מוקדם עבור הטובין האמורים. מאחר והעותרת 2 לא עמדה בדרישות דיני היבוא ודרישות הנהלים הנוגעות לחוקיות היבוא, רשויות המכס לא אפשרו לה לשחרר את הטובין. 6. באי-כוחה של העותרת 1 פנו למשיב 1 על-מנת שיחזור בו מסירובו לשחרר את יתרת הסחורה ונענו, במכתב מיום 9.2.2006, כי תעודת רישום המזון מתירה יבוא משמשים מיובשים על-ידי העותרת 1 בלבד ואינה ניתנת להעברה, וכי הגורמים המוסמכים במשיב 2 מתנגדים לשחרור הטובין לעותרת 2, שאינה רשומה כיבואן של המוצרים בתעודת רישום המזון. עוד נכתב, כי לו הודיעה העותרת 1 לתחנת ההסגר על כוונתה להעביר את הטובין לגורם אחר, לא היה ניתן לה האישור לפי סעיף 8 לפקודת בריאות הציבור (מזון). 7. ביום 30.7.06 הוצאנו צו ביניים, המאפשר לעותרות לשחרר את הטובין המאוחסנים - משמשים מיובשים - במחסני ערובה בפיקוח המשיב 1, בתנאי שהטובין ישוחררו על-פי רשימון על שם העותרת 1 ובכפוף להפקדת סכום המיסוי המלא בידי המשיב 1. 8. יש לציין, כי לעותרות הוצעו שתי אפשרויות במסגרתן תוכל העותרת 2 לשחרר את הטובין על שמה. האחת, שהעותרת 2 תפנה למשיבים ותקבל את האישורים הנדרשים בהתאם לנהלים. והשנייה, שהעותרות תבצענה העברת בעלות מלאה, תוך הצגת מסמכים והעברת האחריות לרבות העמידה בדרישות הסימון המתאימות. ואולם, העותרות התנגדו לשתי אפשרויות אלה בטענה הנוגעת לעלות האגרה הכרוכה בחלופות אלו. האפשרות הראשונה של הנפקת תעודת רישום מזון כרוכה באגרה בסכום של 397 ש"ח, והאפשרות השנייה של העברת הבעלות אינה כרוכה באגרה. בנוסף, שתי החלופות יחייבו תשלום אגרה בסכום של 397 ש"ח עבור שחרור הטובין. מכאן העתירה שבפנינו. טענות הצדדים 9. לטענת העותרות, אין יסוד לדרישת המשיבים, לפיה על העותרת 2 להצטייד בתעודת רישום המזון על שמה ליתרת הסחורה, מעבר לזו שהונפקה, שכן תעודה כזאת ניתנה כבר לטובין, באמצעות העותרת 1, וכל דרישה נוספת בעניין זה הינה בלתי אפשרית מבחינה תפעולית ואינה מוצדקת. לטענתן, סירובם זה של המשיבים מהווה שינוי המצב כפי שהיה נהוג מזה שנים, מבלי שהמשיבים יספקו נימוק או יסוד סביר לכך ומבלי שיודיעו על כך לכלל ציבור היבואנים בכלל והעותרות בפרט, זמן סביר מראש. העותרות טוענות, כי תעודת רישום המזון אליו מתייחס המשיב 1 הינו אישור שניתן לטובין ואשר בעניינו אין נפקא מינה מיהו היבואן. זאת, להבדיל מאישור הניתן ליבואן, כדוגמת רישיון יבוא או תעודת רישום יבואן, שהינו במהותו אישור אישי של היבואן. לטענתן, בתנאי רישיון היבוא של העותרת 2 נדרש אישור לטובין. הטובין קיבלו אישור כאמור, הגם שעל שמה של העותרת 1, בהיותה מגישת הבקשה, ובכך קיימו העותרת 1 והעותרת 2 את התנאי הנ"ל ברישיון היבוא. כמו-כן, טוענות העותרות, כי הצהרת היבואן המופיעה בנספח ט' לנוהל יבוא מזון רגיל, אותה מזכיר המשיב 1 במכתבו, נדרשת לצורך הנפקת תעודת רישום יבואן, כאמור בסעיף 6.22 לנוהל. העותרת 2 מחזיקה בתעודת רישום יבואן בתוקף ומכאן שהעותרת 2 חתמה על הצהרת היבואן שבנספח ט' לנוהל והתחייבה לקיים את כל התנאים המפורטים בנספח ט' לנוהל, בדיוק כשם שהעותרת 1 התחייבה לקיימם. עוד מוסיפות וטוענות העותרות, כי הנמקתו של המשיב 1 לסירובו, בכך שהדבר סותר את פקודת בריאות הציבור (מזון) תמוהה ביותר מאחר וסעיף 8 לפקודת בריאות הציבור (מזון), העוסק בשחרור מפיקוח המכס, עוסק כולו בבדיקת מזון ותקינותו ואין לו כל נגיעה למיהות היבואן. לפיכך, לטענתן, אין כל מניעה לשחרר את הסחורה על שם העותרת 2, כפי שנעשה בחלקה האחר, אשר שוחרר על שם הסוחר יוסף הרצל לוי וכשם שנהגו העותרת 1 ויבואנים רבים אחרים במקרים נוספים. לבסוף, טוענות העותרות, כי התנהגות המשיבים פוגמת ביכולת של העותרות ושל יבואנים בכלל, לייבא, מאחר וכל יבואן מוגבל למכסות הפטור שברישיון היבוא שלו והדבר פוגע בזכות לחופש העיסוק. ישנם ספקים בחו"ל, אשר דורשים הזמנת כמות מינימאלית של סחורה על-מנת לבצע משלוח לישראל וכמות כזאת הינה גבוהה מהמכסה שניתנת ליבואן בודד. בנסיבות אלה, האפשרות היחידה העומדת בפני היבואן הינה לייבא כמות גדולה יותר מהמכסה שלו ולהעביר את הבעלות בסחורה ליבואן אחר, שגם לו ניתנה מכסה. מנגד, טוענים המשיבים, כי הדרישה בדבר תעודת רישום מזון על שם היבואן הספציפי המייבא את המזון, המעוגנת בנוהל שירות המזון, הינה דרישה סבירה ומוצדקת, המשרתת תכלית ראויה. לצורך מימוש התכלית הראויה והחשובה בדבר הגנה ושמירה על בטיחות הציבור ובהתאם לעקרון המנחה, יצר הנוהל מנגנון לפיקוח על מוצרים המיובאים לישראל, תוך הבטחת קיומו של גורם מוכר וידוע, שהינו בעל אחריות למוצרים ספציפיים ואשר במקרה הצורך ניתן יהיה לזהותו ולאתרו בקלות. לטענת המשיבים, אחת הדרישות שנקבעו במסגרת הנוהל לצורך יבוא מוצר מזון, הינה הנפקת תעודת רישום מזון, בה מרוכזים ומפורטים פרטי הטובין המסוימים ובכלל זה פרטי היצרן ופרטי היבואן האחראי, באמצעותם אפשר לזהותו ולהשיגו במקרה הצורך. תכליתה של תעודת רישום מזון זו הינה הבטחת האפשרות להתחקות, במקרה הצורך, אחר היבואן האחראי למוצר ואף אחר היצרן בארץ המוצא. עוד טוענים המשיבים, כי לטעמם, הוויתור על דרישה בדבר תעודה המעידה על הקשר ועל אחריותו של יבואן מסוים על טובין מסוימים תסרבל, תקשה ואף תמנע את האפשרות לאתר את הגורם הנושא באחריות על הטובין וכי עלולות להיות לכך השלכות חמורות באשר להגנה ולשמירה על בריאות ובטיחות ציבור הצרכנים בישראל. יצוין, כי ביום 11.4.06 הודיעו המשיבים, כי הם שוקלים לשנות את הנוהל הרלוואנטי באופן שייתר את העתירה. ברם, לאחר בחינה ראשונית של אפשרות תיקון הנוהל לא נמצא פתרון ראוי, אשר מחד גיסא יעמוד בדרישות חוקיות היבוא ומאידך גיסא יגשים את התכלית החשובה בדבר שמירה על בריאות הציבור בישראל. לבסוף החליטו המשיבים, כי הנהלים הנוכחיים ייוותרו על כנם. דיון האם על העותרת 2 להצטייד באישור שירות המזון הרשום על שמה מלבד תעודת רישום היבואן הרשומה על שמה לצורך שחרור הטובין מפיקוח אגף המכס; והאם ניתן לומר, כי אישור שירות המזון כבר ניתן לטובין של העותרת 2 באמצעות אישור שירות המזון הרשום על שם העותרת 1? זוהי השאלה המרכזית העומדת לדיון בעתירה שלפנינו. המסגרת הנורמטיבית 10. ככלל, יבוא משמשים מיובשים למדינת ישראל מחויב בתשלום מכס בשיעור של 20%. עם זאת, משמשים מיובשים המיובאים מתורכיה פטורים מתשלום מכס, בכפוף לכך שהם מיובאים במסגרת מכסת הפטור של 50 טונות משמשים מיובשים תוצרת תורכיה, המפורטת בתוספת השמינית לצו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין, תשס"ו-2006 (להלן: צו תעריף המכס ומס קניה). מכסת המשמשים המיובשים הפטורה ממכס חולקה והוקצתה ליבואנים השונים בהתאם לנוהלי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. משרד הבריאות, המשיב 2, הוא הגוף המפקח על יבוא מזון למדינת ישראל, ובין היתר על מתן אישורים על-פי פקודת בריאות הציבור (מזון) [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 והחיקוקים על-פיו. 11. לצורך מימוש הזכות ליבוא בפטור ממכס, על היבואן לעמוד בדרישות המהותיות המופיעות בפקודת בריאות הציבור (מזון) [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 המעוגנות, באופן ספציפי, ביחס ליבוא, בצו יבוא חופשי, תשל"ט-1979 (להלן: צו יבוא חופשי) וקובע תנאים לחוקיות היבוא. סעיף 2(ו) לצו יבוא חופשי קובע, כי יבוא משמשים מיובשים טעון רישיון יבוא: "בלי לגרוע מהאמור בסעיפים קטנים (א) ו- (ב), הטובין המפורטים בתוספות החמישית ואילך לתעריף מכס ושלגביהם נקבעו מכסות מופחתות במכס... טעונים רישיון יבוא, על ידי הרשות המוסמכת על פי צו זה". לפי צו יבוא חופשי, יבואן המבקש לייבא משמשים מיובשים – פרט 8.13 לצו תעריף המכס - מחויב להציג שני אישורים: האחד, אישור מהרשות להגנת הצומח והשני, אישור משירות המזון במשרד הבריאות. בתוספת השנייה לצו יבוא חופשי נקבע, כי אישור משירות המזון כולל שתי דרישות: "אישור משירות המזון הארצי של משרד הבריאות ואישור שחרור מתחנת מעבר לפי סעיף 8 לפקודת בריאות הציבור (מזון) [נוסח חדש], תשמ"ג-1983". 12. לפי נוהל 5-007 "יבוא מזון רגיל – רישום מוקדם ושחרור מהנמל" של שירות המזון (להלן: הנוהל) תנאי לשחרור מזון מתחנות הסגר יהיה רישום מוקדם של המזון. ביסוס חוקי לנוהל מצוי בפקודת בריאות הציבור (מזון) (נוסח חדש), תשמ"ג-1983 והתקנות על-פיה. סעיף 3 לנוהל קובע את העקרונות עליהם מבוסס הנוהל. בסעיף 3.1 נקבע, כי העיקרון המנחה את הנוהל הינו: "3.1 הדגשת אחריותו של היבואן לבטיחותו ואיכותו של המזון אותו הוא מייבא תוך הגברת ההתמקדות של שירותי המזון והתזונה באבטחת האמינות של היבואן והמזון המיובא על ידו". בהמשך סעיף 3 לנוהל נקבעו הדרישות בהן חייב לעמוד יבואן לצורך רישום מוקדם. ואלו הדרישות: "3.2 תנאי לשחרור מזון רגיל מתחנות ההסגר יהיה רישום מוקדם של המזון ביחידת היבוא של מטרה שירותי המזון והתזונה. 3.3 הרישום ביחידת היבוא של מטרה שירותי המזון והתזונה יתבצע למזון רגיל המיועד ליבוא בישראל ע"י יבואן רשום. 3.4 בעת הרישום המוקדם יידרש היבואן למסור את שמו המקובל של המוצר שברצונו לייבא, שמו המסחרי בלועזית ואת שמו בעברית. 3.5 ניתן לכלול בבקשה אחת לרישום מוקדם ליבוא מזון רגיל מס' לא מוגבל של מוצרי מזון (מסוימים) מסדרות המזון שבקבוצת מוצרים אחת (כמפורט בנספח ח'), בתנאי שכל המוצרים יוצרו ע"י אותו יצרן, באותו מפעל מאותה ארץ מוצא. 3.6 באחריות היבואן לשמור מסמכים/ תעודות/ אנליזות/ ספציפיקציות וכו' כפי שיפורטו להלן המעידות על איכות ובטיחות המזון הרגיל אותו הוא מייבא זמינות לבקשת הגופים המפקחים. כמו כן באחריות היבואן לשמור את רשימת הרכיבים ותוספי המזון המשמשים לייצור המזון הרגיל שברצונו לייבא, התווית בעברית (ובמידה וניתן גם את התווית המקורית מהיצרן). 3.7 היבואן הינו אחראי לקיום כל דיני המזון המיובא על ידו. אחריות זו הינה לכל אורך חיי המדף של המזון המיובא על ידו גם אם הפסיק היבואן את פעילותו ו/או החליף את שם העסק או החברה. ... 3.9 הדבקת התווית בעברית תהא בהתאם לנדרש בתעודת "רישום מוקדם ליבוא מזון רגיל" (נספח ד'). 3.10 יבוא מזון רגיל יעשה ע"י יבואן רשום בלבד לאחר שהונפק לו רישום מוקדם ליבוא מזון רגיל שבכוונתו לייבא. 3.11 מוצרים עליהם לא קיים רישום מוקדם והגיעו למעברים לא ישוחררו עד לגמר ביצוע הרישום ביחידת היבוא של ש.מ.ת. הרישום ב ש.מ.ת. יתבצע באופן שבו נבדקת בקשה של מזון רגיל שעלה במדגם. כמו כן, יישקל שיוני סטטוס היבואן ל"יבואן בלתי אמין". ... 3.16 חל שינוי כלשהו במוצר המיובא לגביו ניתנה תעודת רישום מוקדם ליבוא מזון, יראו את המוצר כמוצר חדש לגביו לא קיים רישום מוקדם ליבוא מזון. 3.17 יבוא מזון רגיל ע"פ נוהל זה אפשרי רק במידה והוא נעשה ישירות מהיצרן או במציאות ספק ישיר/ספקים ישירים או בורסה (ראה סעיף דרישות במקרים אחרים)...". [ההדגשות הוספו – ס.ג'.] נוהל זה מספק את הפרוצדורה המפורטת ליבוא מזון למדינת ישראל. כפי שעולה מהנוהל, מוצרי מזון המיובאים למדינת ישראל נחלקים לשני סוגים: מזון רגיל ומזון רגיש. במסגרת הגדרת קבוצת 53 בנספח ח' לנוהל, נכנסים המוצרים אותם מייבאות העותרות – 53.1 פירות יבשים, המוגדרים כמזון רגיל וככזה נהנה מההקלה המופיעה בנוהל יבוא מזון רגיל. לפי צו יבוא חופשי, לצורך יבוא טובין מסוג מזון רגיל, יש לקבל, בין היתר, אישור שירות המזון. לשם כך, יש להגיש בקשה לתעודת רישום מוקדם ליבוא מזון. מהנוהל עולה, כי תעודת רישום מוקדם ליבוא מזון ניתנת ליבואן ספציפי, אשר הציג את מלוא המסמכים הנדרשים ועליה להעיד על הקשר בין היבואן, הטובין והיצרן. לצורך קבלת אישור מטעם שירות המזון, על היבואן לחתום על "הצהרת יבואן" בה הוא מצהיר על אחריותו לחוקיות היבוא ועמידתו בתנאים הנדרשים ליבוא. היבואן מצהיר, בין היתר, כי המזון המיובא עומד לפי כל דין ובהתאם לדרישות שירותי המזון והתזונה; כי סימון המוצר בעברית עומד בדרישות כל דין החל על המוצר וכי היבואן מתחייב לפעול בהתאם לדרישות שירותי המזון. כמו-כן, לפי הנוהל, יכול היבואן לבחור בין סימון הטובין לפני השחרור מהמכס או להתחייב לסמנו מיד לאחר השחרור. משמעות דרישת הסימון היא, כי היבואן המצוין על גבי התווית אחראי למוצר בכל תהליך היבוא והשיווק, לרבות בנוגע לבטיחות המוצר, תקינותו ואיכותו. 13. במקרה שלפנינו, מבדיקת מסמכיה של העותרת 2 עלה, כי יש בידיה תעודת רישום יבואן, אך אין בידיה אישור שירות המזון. מבירור שנערך מול שירות המזון עולה, כי העותרת 2 מעולם לא פנתה לשירות המזון ומעולם לא הגישה בקשה לרישום מוקדם עבור הטובין האמורים. נראה, כי בנסיבות בהן העותרת 2 אינה עומדת בדרישות הדין, לא קיימת אפשרות על-פי דין לאפשר לה לשחרר את הטובין מהמכס. 14. העותרות טוענות, כאמור, כי עמדת המשיבים פוגעת בחופש העיסוק שלהן, בתחרות החופשית ובצרכנים. טענה זו לא אוכל לקבל. כידוע, הזכות לחופש העיסוק הוכרה כזכות יסוד במשטר הדמוקרטי במדינתנו. עם חקיקת חוק יסוד: חופש העיסוק הועלתה הזכות לחופש העיסוק למעלה חוקתית על-חוקית, כאשר פגיעה בעקרונות חופש העיסוק תיתכן אך בתנאים המפורטים ב"פסקת ההגבלה" שבסעיף 4 לחוק יסוד: חופש העיסוק. במקרה דנן, אף אם נאמר, כי התנהגות המשיבים אכן פוגמת ביכולת העותרות וביכולתם של יבואנים בכלל, לייבא, מאחר וכל יבואן מוגבל למכסות הפטור שברישיון היבוא שלו, ובכך פוגעת בחופש העיסוק, עם זאת, אני סבור, כי פגיעה זו עומדת בתנאיה של פסקת ההגבלה הקבועים בחוק יסוד: חופש העיסוק ואף לא נפלו בה פגמים המצדיקים התערבותו של בית-משפט זה. חברי הנשיא א' ברק כותב בספרו פרשנות במשפט - פרשנות חוקתית, כרך שלישי, ירושלים, תשנ"ד, בעמ' 613-614, כי: "כל הגבלה על התחרות בביצוע המקצוע היא הגבלה על חופש העיסוק. על כן, כל משטר של רישוי יש בו פגיעה בחופש העיסוק. פגיעה זו היא ישירה. לעתים הפגיעה היא עקיפה. אמצעים כלכליים הננקטים על-ידי המדינה והמשפיעים על התחרות במשק, עשויים להחשב כפגיעה בחופש העיסוק." בענייננו, הוראות הדין האמורות נועדו לשרת תכליות ראויות ואל לעותרת 2 לשחרר את הטובין מבלי לעמוד בהן. נראה, כי התכלית הראויה העומדת בבסיס נוהל שירות המזון והדרישות המעוגנות בו היא השמירה על שלומו ובריאותו של ציבור הצרכנים בישראל. הנוהל נועד, למעשה, להוות מנגנון לפיקוח על מוצרים המיובאים לישראל על-מנת להבטיח את תקינותו ואיכותו של מוצר המזון המיובא. גורמי המקצוע בתחום סבורים, כי הגשמת התכלית והעיקרון המנחה מחייבת שמירה על מנגנון אשר יעיד על הקשר בין היבואן לבין הטובין המיובאים והיצרן ובין הטובין המשוחררים בתחנת ההסגר של משרד הבריאות לבין הטובין המשוחררים במכס ונכנסים לישראל. מטעם זה נראה, כי אין להסתפק באישור היבואן בלבד ובאישור הטובין כתקינים עובר להגעתם, אלא יש צורך בתעודה אשר תעיד על הקשר בין היבואן המסוים אשר ייבא את המזון ואחראי על קיום כל דיני המזון בעניינו לבין היצרן והטובין המיובאים. 15. יתרה מכך. תכליתה של תעודת רישום מזון הינה אף בהבטחת האפשרות להתחקות אחר היבואן האחראי למוצר ואחר היצרן בארץ המוצא, בעת הצורך. מסיבה זו, אחת הדרישות שנקבעו במסגרת הנוהל לצורך יבוא מוצר מזון הינה הנפקת תעודת רישום מזון, בה מרוכזים פרטי הטובין המסוימים, באמצעותם אפשר יהיה לזהות את פרטי היצרן ופרטי היבואן האחראי, בעת הצורך. 16. אף מהוראות הנוהל עולה, כאמור, כי תעודת רישום המזון ניתנת ליבואן קונקרטי, עבור טובין קונקרטיים המיוצרים במדינה אחת ועל-ידי יצרן קונקרטי. כך למשל, קובעת הוראה מספר 3.10 לנוהל, כי: "יבוא מזון יעשה על ידי יבואן רשום בלבד, לאחר שהונפק לו רישום מוקדם ליבוא מזון רגיל שבכוונתו לייבא". הוראה זו מעגנת את הקשר בין היבואן הרשום, אשר הונפקה עבורו תעודת רישום מזון לבין הטובין המסוימים המצוינים בתעודה. גם הוראה מספר 3.7 לנוהל, הקובעת, כי היבואן אחראי לקיום דיני המזון לכל אורך חיי המדף של מוצר המזון שייבא, מעגנת את הקשר בין היבואן, שעבורו הונפקה תעודת רישום מזון לבין מוצר המזון אותו ייבא ומטילה עליו את האחריות לאותו מוצר לעמידה בכל דרישות הדין. גם מהוראה מספר 3.19 עולה, כי הליך היבוא על-פי הנוהל צריך להתבצע כולו על-ידי יבואן אחד, אשר ייבא את המוצר ישירות מהיצרן ואשר עבורו הונפקה תעודת רישום המזון. מטעמים אלה אני סבור, כי הליך ייבוא ושחרור המוצרים מהמכס ניתן להשלים אך על-ידי מי שייבא את המוצר ישירות מהיצרן או באמצעות ספק ישיר, ואשר עבורו הונפקה תעודת רישום מזון. 17. עוד יש להוסיף ולציין, כי בתעודת רישום המזון שהונפקה לעותרת 1, נרשם במפורש בתחתית התעודה, כי: "בעל רישום זה אחראי ליבוא המוצר ולעמידתו בדרישות כל דין, לרבות סימון המוצר". מניסוח זה עולה, כי האחריות ליבוא המוצר ועמידה בכל הדרישות מוטלת על היבואן הספציפי ועבור טובין ספציפיים. אם נניח לרגע, בהתאם לרצון העותרת 2, כי רק לעותרת 1 הייתה מונפקת תעודת רישום מזון, הגם שהמזון היה בבעלותה של העותרת 2, במצב דברים זה, ברי, אפוא, כי בעת בעיה כלשהי, שירות המזון עשוי היה לפנות לעותרת 1, שלה הונפקה תעודת רישום המזון, ודורש ממנה לשאת באחריות על הטובין, אשר למעשה הבעלות בהם עברה לעותרת 2, שכן על-פי הרישום בתעודה, העותרת 1 היא הנושאת באחריות לטובין. ברם, מצב זה אינו רצוי והוא עלול להטיל אחריות על יבואן בנוגע לטובין שאינם בבעלותו. 18. ואם בזאת לא סגי. לעותרות הוצעו, כאמור, שתי אפשרויות במסגרתן תוכל העותרת 2 לשחרר את הטובין על שמה, אולם הן התנגדו לאפשרויות אלה בטענה הנוגעת לעלות האגרה הכרוכה בחלופות. יש לזכור, כי מדובר בהטבות כלכליות, אשר מוענקות ליבואנים על-ידי המדינה במסגרת הקצאות ליבוא בפטור ממכס. ברם, הטבות כגון אלה לא יינתנו מבלי לעמוד בדרישות הדין ומבלי שהיבואנים ישאו בעלויות הכרוכות בהליך היבוא. כמו-כן, ברי, אפוא, כי האינטרס של מתן הטבות כלכליות ליבואנים, אינו מצדיק פגיעה ביכולת הפיקוח על כניסת מזון, אשר נועד להגן על בריאותו ושלומו של ציבור הצרכנים הישראלי. 19. מטעמים אלה כולם, ונוכח אי עמידתה של העותרת 2 בדרישות הדין, שוכנעתי, כי קיימת מניעה לאפשר לעותרת 2 לשחרר את הטובין מפיקוח אגף המכס. סוף דבר 20. לסיכום ולאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את העתירה. צו הביניים שהוצא מבוטל. כמו-כן, אציע לחבריי לחייב את העותרות לשלם למשיבים שכר-טרחת עורך-דין בסכום של 10,000 ש"ח. ש ו פ ט הנשיא (בדימ') א' ברק: אני מסכים. נ ש י א (בדימ') השופט א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור, בפסק דינו של השופט ס' גובראן. ניתן היום, ה' בתשרי תשס"ז (27.9.06). הנשיא (בדימ') ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06018860_H13.doc דפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il