רותם דואני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1880/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1880/11 לפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת א' חיות המערער: רותם דואני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז ב-ת"פ 19762-06-09 מיום 27.1.2011 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' לורך תאריך הישיבה: א' בשבט התשע"ב (25.01.2012) בשם המערער: עו"ד ארז צברי בשם המשיבה: עו"ד דפנה פינקלשטיין בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. בית המשפט המחוזי (השופטת ר' לורך) הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות, בביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); זיוף בצוותא לפי סעיפים 418 ו-29(ב) לחוק העונשין; שימוש במסמך מזויף בצוותא לפי סעיפים 420 ו-29(ב) לחוק העונשין; התחזות לאחר בצוותא, לפי סעיפים 441 ו-29(ב) לחוק העונשין ועבירת יבוא סם מסוכן בצוותא לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ז-1973 יחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין. בית המשפט הטיל על המערער 7 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר, 24 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 8,000 וחילוט הכספים שנתפסו ברשות המערער. נפתח ונציין כי לא ביקשנו את תגובת המדינה לערעור לעניין ההרשעה, גם לעניין העונש אנו קובעים, לאחר שמיעת טענות הצדדים, כי דין הערעור להידחות. 2. המערער הורשע בכך שבין החודשים אפריל-מאי 2009 הוא קשר קשר עם משה פסח (להלן: פסח) לייבא מארגנטינה לישראל סם מסוכן. במסגרת הקשר זייפו השניים דרכון, כך שהחליפו תמונה של אחר בתמונתו של פסח. פסח השתמש בדרכון המזויף לצורך נסיעתו מישראל לארגנטינה. יום לפני שנסעו לחו"ל, רכשו השניים כרטיסי טיסה הלוך ושוב כך שתכננו לצאת ב-21.5.09 ולחזור ב-3.6.09. בעת רכישת הכרטיסים השתמש פסח בדרכון המזויף. השניים טסו לארגנטינה, ושהו שם כ-10 ימים. השניים היו רוב הזמן יחד באותו בית מלון. במהלך שהותם הם קיבלו 3.82 ק"ג קוקאין מוחבא בתוך אפוד, אותו לבש פסח בטיסה חזרה על גופו תחת חולצתו. השניים נחתו בארץ באותה טיסה. פסח נשא את הסם על גופו. בית המשפט קבע כי המערער, אשר הכיר את פסח משהות קודמת של שניהם בכלא, הוא שגייס את פסח לייבא את הסם. כן נקבע כי המערער טיפל גם בזיוף הדרכון ובסידורי הנסיעה. 3. ההרשעה בתיק זה מבוססת על עדותו של פסח שהודה במיוחס לו ונדון ל-5 שנות מאסר, ועל ראיות נסיבתיות שחלקן יוזכרו מיד. בא כוח המערער ניסה לשכנענו להתערב באמון שרחש בית המשפט לפסח. לדבריו, אין להוציא מכלל אפשרות שאנשים אחרים, אותם הזכיר פסח במשטרה, ולא המערער, הם ששלחו אותו להביא את הסם. אפתח ואציין: אילו עדותו של פסח הייתה עומדת לבדה, אולי היה קושי להסתפק בה. ואולם, העדות אינה עומדת לבדה. קיימות ראיות נסיבתיות רבות התואמות לעדותו של פסח, ועדות זו היא חלק ממארג ראייתי נסיבתי שלם, אשר מעיד, כשלעצמו, על מעורבותו של המערער ביבוא הסם. בראיות אלה יש בוודאי גם חיזוק של ממש לעדותו של פסח. אזכיר רק מקצת מבין הראיות שמנה בית המשפט: המערער ופסח רכשו כרטיסים עם מועדי יציאה וחזרה זהים. השניים עלו למטוס בישראל בנפרד, בהפרש זמן קצר, עובדה שאינה מתיישבת לכאורה עם כוונה לטייל יחד. רק בארגנטינה חברו השניים יחד ושהו יחד. ברשותם נמצאו פרטים זהים לגבי המלון ומספר טלפון שלטענת המערער שייך לחברו שעמד להתחתן בארגנטינה. לא ניתן הסבר מדוע מספר זה נמצא דווקא ברשותו של פסח, אשר אינו מכיר חבר זה. המערער הודה בזיוף הדרכון של פסח, עובדה המתיישבת עם יציאה שלא למטרה כשרה. בנמל התעופה בן גוריון, בחזרתו ארצה לא ניסה המערער לאסוף את מזוודתו מהמסוע וזירז את פסח לצאת, עובדה המתיישבת עם ניסיונו של המערער לעזוב במהירות את שדה התעופה ולא להיתפס כשברשותם סמים. בית המשפט ציין לעניין זה כי לפי גרסה כבושה של המערער אמר לו פסח לפני הנחיתה כי "יש עליהם סמים" וכי המערער רצה "לעזוב את השדה בלי להיתפס עם סמים". ראייה נוספת היא שברשות פסח נמצא פתק ובו הוראות כיצד עליו לפעול בדרכו לארגנטינה ובהגעתו לשם. לפי עדותו של פסח, הפתק נכתב על ידי המערער כדף הנחיות עבורו. המערער סירב למסור דוגמאות כתב יד לצורך השוואה עם כתב היד שעל דף ההנחיות. המערער טען כי דף ההנחיות היה בבחינת הנחיות לעצמו והוא הגיע לידיו של פסח רק במקרה, משום ששהו יחדיו באותו המלון. ואולם, הסבר זה סותר הסבר קודם שנתן המערער במשטרה ואינו עולה בקנה אחד עם העובדה כי פסח הכיר את תוכן דף ההנחיות. 4. על גרסתו של פסח ועל הראיות הנסיבתיות יש להוסיף כי בית המשפט לא נתן אמון בגרסת המערער, שבעיקרה היתה גרסה כבושה. בית המשפט התרשם כי המערער נמנע מלהציג גרסה ולא השיב לשאלות רבות שנשאל. במהלך עימות שנערך בין פסח ובין המערער, הטיח המערער בפסח כי הוא שקרן. תגובתו של המערער הצטמצמה לצעקות ולתנועות ידיים. המערער לא מסר בעימות גרסה משל עצמו לנסיעה המשותפת. 5. די בכל האמור (ובית המשפט עמד על עניינים נוספים) כדי להגיע לכלל מסקנה שאין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בממצאים שקבע בית המשפט המחוזי ובאמון שניתן לעדותו של פסח. על כן – הודענו ביום הדיון כי אין אנו מבקשים תשובה מהמדינה לעניין ההרשעה. 6. לעניין העונש: בצדק ציינה עו"ד פינקלשטיין, באת כוח המדינה, כי נקודת המוצא צריכה להיות גזר דינו של פסח. פסח הודה בעובדות כתב האישום ונגזר עליו עונש של חמש שנות מאסר שהוא עונש שסוכם במסגרת הסדר טיעון והתקבל על ידי בית המשפט. עונשו של המערער צריך להיות כבד מעונשו של פסח. בית המשפט התרשם כי המערער היה הרוח החיה בפרשה, וכי חלקו עלה על זה של פסח. המערער הורשע בעבירות של ייבוא סמים ארצה, ויש לנקוט בענישה מחמירה נגד עבירות אלה. בית המשפט הביא בחשבון לקולא נימוקים שהועלו גם בפנינו ובהם שהמערער החל בהליך גמילה בקהילת רטורנו והשתתף בהצלחה בטיפולים, וכן נתן דעתו לכך שהמערער שירת ביחידה מובחרת ונפגע פגיעה נפשית קשה. בית המשפט הניח כי פגיעה זו גרמה להתמכרותו של המערער לסמים. כן הביא בית המשפט בחשבון לקולא את נסיבותיו האישיות של המערער. בית המשפט המחוזי איזן נכונה בין כל הנימוקים לחומרה ולקולא שהועלו בפניו ושוב בפנינו, ואין להתערב במסקנותיו. 7. סוף דבר: הערעור נדחה. ניתן היום, ‏‏ט' בשבט, תשע"ב (2.2.2012). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11018800_C02.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il