סמיר עלי נ. בית הדין הארצי לעבודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 1876/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1876/06 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות העותר: סמיר עלי נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. מועצה מקומית דיר-חנא עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אחמד סעדי פסק-דין השופטת א' חיות: עתירה זו עניינה בקשתו של העותר כי נורה על ביטול פסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה בו נתקבל ערעור המשיבה 2 על פסק-דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה ונקבע כי הפחתת שכרו ופיטוריו של העותר היו כדין. 1. ביוני 1991 זכה העותר במכרז לתפקיד מזכיר המשיבה 2, המועצה המקומית דיר חנא. עם מינויו ניתן לעותר שכר בהתאם לדירוג מח"ר (דירוג מדעי חברה ורוח), אך בחלוף שלוש וחצי שנים החל לקבל שכר על פי "דירוג בכירים" בהתאם לחוזה להעסקת בכירים ברשויות המקומיות (להלן: חוזה להעסקת בכירים). בנובמבר 1998 ניבחר ראש מועצה חדש למשיבה 2 וסמוך למינויו הורה לשוב ולשלם לעותר שכר לפי דירוג מח"ר, תוך שנימק זאת בכך שהעותר לא חתם על החוזה להעסקת בכירים, כנדרש. לבקשת העותר הורה בית הדין האזורי לעבודה באותו שלב כי עד להכרעה בתביעה שהגיש העותר ישולם לו "שכר ביניים" שגובהו בין שכר הבכירים לבין דירוג מח"ר. מספר חודשים לאחר מכן החליטה מליאת המשיבה 2 על פיטוריו של העותר ובית הדין דחה את בקשתו להתלות את ההחלטה. בפסק-דינו קבע בית הדין האזורי לעבודה כי בפעילותו של העותר נפלו "ליקויים מנהליים, ארגוניים וכספיים" ואולם פיטוריו, כך הוסיף וקבע, נעוצים בטעמים פוליטיים ואישיים ועל כן, הינם שלא כדין. יחד עם זאת ובין היתר בשל חלוף הזמן ממועד הפיטורים ועד למתן פסק-הדין, קבע בית הדין כי אין מקום להחזיר את העותר לתפקידו במשיבה 2 וחלף זאת הטיל על המשיבה 2 לשלם לו פיצויים בגין הפרת חוזה שלא בתום לב. אשר לשכרו של העותר, קבע בית הדין כי "ראש המועצה הקודם לא נקט בדרך הנכונה והמחייבת ובחר בדרך עקלתון כדי לשלם לתובע שכר בכירים" אך שינוי רמת השכר של העותר שכך נקבעה, נבעה מנקמנות אישית ובנסיבות אלה סבר בית הדין האזורי כי ראוי להחיל עליו את ההסכם הקיבוצי מיום 3.3.1999, המכשיר בדיעבד תוספות שכר חריגות ברשויות המקומיות (להלן: הסכם חריגות השכר). לפיכך הוסיף בית הדין והורה למשיבה 2 לשלם לעותר את יתרת השכר בגין התקופה שממועד הפחתת השכר ועד למועד כניסת פיטוריו לתוקף בהתאם להסכם חריגות השכר. נוסף לאלה הורה בית הדין למשיבה 2 לשלם לעותר פיצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתו. 2. ערעור שהגישה המשיבה 2 לבית הדין הארצי על פסק-דינו של בית הדין האזורי התקבל. לעניין פיטוריו של העותר ציין בית הדין הארצי כי מתוך חומר הראיות שהוצג ומתוך קביעותיו העובדתיות של בית האזורי עצמו עולה כי התנהלותו של העותר כעובד ציבור לקתה בפגמים רבים וביניהם נטילת שכר לפי דרוג בכירים שלא כדין. עוד נקבע, כי לנוכח אי האמון אשר רחש ראש המועצה הנבחר לעותר מתעורר ספק באשר לאפשרות כי שניים אלה ישתפו פעולה. מסיבות אלה קבע בית הדין הארצי כי פיטוריו של העותר היו פיטורים כדין ועל כן, אין הוא זכאי לפיצוי כלשהו בעילה של הפרת חוזה שלא בתום לב. קביעתו של בית הדין הארצי כי העותר נטל לעצמו ביודעין שכר לפי דרוג בכירים שלא כדין התבססה על ממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית לפיהם לא התמלאו התנאים הקבועים בחוזר הממונה על השכר ובהסכמי עבודה מיום 23.3.1993, המסדירים תשלום שכר בכירים ברשויות מקומיות. כך, למשל, נקבע כי העותר לא חתם על החוזה להעסקת בכירים וכן נקבע כי לא נבחנו התנאים ההולמים את תפקידו ביחס לעובדים בכירים אחרים במועצה וביחס לגודלה של המועצה, כנדרש בחוזר. עוד קבע בית הדין כי לא הוכח בפניו ששכרו של העותר היה צריך להשתלם בהתאם להסכם חריגות השכר, זאת בין היתר לנוכח העובדה שסוגיית השוואת תנאי שכרו לתנאים הנהוגים בשירות המדינה כלל לא עמדה לדיון בפני בית הדין האזורי. בית הדין הוסיף וקבע כי הפגיעה בעותר היתה מתונה וסבירה והוא ציין בהקשר זה מכתב מטעם היחידה לשכר והסכמי עבודה במשרד האוצר המופנה אל ראש המועצה הנבחר, בו נכתב כי הפחתת שכרו של העותר בידי המועצה נעשתה כדין. בהתבסס על עובדות אלו קבע בית הדין הארצי, כי הוראת ראש המועצה הנבחר לשלם לעותר שכר לפי דירוג מח"ר ניתנה כדין וכי היא עולה בקנה אחד עם העקרונות שהותוו בהסכם חריגות השכר ובפסיקה ובהתאם הורה בית הדין הארצי לשלם לעותר את הפרשי השכר ואת פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי על פי קביעותיו אלה. 3. בעתירה שבפנינו מבקש העותר כי בית משפט זה יורה על ביטול פסק-דינו של בית הדין הארצי, ועל השבת פסק-הדין של בית הדין האזורי על כנו. העותר ער לכך שככלל אין בית משפט זה נוהג להתערב בהחלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה, אלא שלדעתו המקרה דנן הוא מקרה חריג, נוכח הטעויות המשפטיות המהותיות שנפלו בפסק-הדין. ראשית טוען העותר, כי בית הדין הארצי התערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, וזאת מבלי שנימק זאת ותוך סטיה מההלכה הנוהגת בעניין זה. שנית טוען העותר, כי בית הדין הארצי טעה בקובעו שראש המועצה היה מוסמך להורות על הפחתת שכרו, ובנוסף טוען הוא כי בניגוד לקביעת בית הדין הוכחו על ידו כל הפרמטרים הדרושים להחלת הסכם חריגות השכר בעניינו. שלישית טוען העותר, כי בית הדין הארצי התעלם מהעובדות שהוכחו בפני הערכאה הדיונית בדבר המניע שעמד מאחורי פיטוריו וכי עולה בהקשר זה שאלה עקרונית בדבר הסממנים לפיטורים פוליטיים ובדבר מידת ההוכחה הנדרשת להוכחתם. 4. דין העתירה להידחות. כפי שציין העותר בטיעוניו הלכה היא מלפנינו, כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה, והתערבותו בהחלטות אלה מוגבלת לאותם מקרים שבהם נפלה בהחלטה טעות משפטית מהותית אשר הצדק מחייב התערבות בה בנסיבות העניין (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673; בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל - ועד כבאים נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז(6) 810). במקרה דנן לא מצאנו כי בפסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה נפלה טעות משפטית מהותית המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה בממצאיו ובמסקנותיו. לפיכך, אין מקום להושיט לעותר את הסעד אותו ביקש, ודין עתירתו להידחות על הסף. העתירה נדחית. ניתן היום‏, ‏ח' אדר, תשס"ו (08.03.06). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06018760_V01.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il