יגאל אורן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1875/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1875/14 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ע' ברון המערער: יגאל אורן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 29.01.2014 בת"פ 51712-12-12 שניתן על-ידי כבוד השופטת מ' ברנט תאריך הישיבה: ח' בשבט התשע"ה (28.1.2015) בשם המערער: עו"ד אלון אייזנברג בשם המשיבה: עו"ד עילית מידן פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. אדם ביצע שני מעשי שוד ועבירות נוספות הכרוכות בהם בצוותא חדא עם אדם נוסף. האם היה מקום לתת משקל נוסף בגזירת עונשו לנסיבותיו האישיות הקשות, ובעיקר לתהליך נמשך של התדרדרות קיצונית במצב הכלכלי שלו ושל משפחתו, כאשר כל קריאותיו לעזרה לא צלחו? התשתית העובדתית וההליכים עד כה 2. נגד המערער ואחיו (להלן יחד גם: השניים) הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, שייחס להם שני אירועים של שוד, ועבירות נוספות הקשורות בהם – בגדרם של שלושה אישומים – שני אישומים שנסבו על אירועי השוד (בסוף שנת 2012 ובראשית שנת 2013), ואישום שלישי שנסב על שיבוש הליכי משפט שיוחס רק לאחיו של המערער. לפי האישום הראשון, המערער ואחיו קשרו קשר לבצע התפרצות לביתה של המתלוננת ולגנוב ממנו רכוש. המערער, שעבד עם המתלוננת במרכז אבחון ושיקום, גנב ממנה את מפתח ביתה. בתאריך 20.12.2012 בשעות הצהריים הגיעו השניים לביתה של המתלוננת ונכנסו אליו באמצעות המפתח שהיה ברשותם. כשהשניים כבר היו בתוך הבית, נכנס אליו אחיה של המתלוננת (להלן: המתלונן), ראה שהאזעקה הופעלה וכיבה אותה. כאשר השניים הבחינו במתלונן הם רצו לכיוונו, אחזו אותו בחולצתו ומשכו אותו בכוח לחדרו. בהיותם בחדר לקחו השניים סכין ודרשו מן המתלונן שיראה להם היכן הכספת, תוך שהם מחליפים "תפקידים" ביניהם – פעם האחד אוחז בסכין והאחר מחפש רכוש, ופעם להיפך. המערער אף איים על המתלונן כי הוא נושא אקדח עם משתיק קול וכי הוא "עם האלפרונים". השניים חיפשו על גופו של המתלונן ולקחו ממנו את מכשיר הטלפון שלו ואת ארנקו. כמו כן, נטלו השניים מחדרי הבית מסמכים שונים של בני המשפחה, תכשיטים וכסף מזומן. בשלב מסוים הגיע למקום סייר של חברת האבטחה בעקבות הפעלת האזעקה בבית, והמערער הטעה אותו לחשוב שהוא חבר של המתלונן, וזאת בזמן שאחיו נמצא עם המתלונן בחדר אחר ומאיים עליו בסכין. אחיו של המערער ברח מהבית כשברשותו מכשיר הטלפון הנייד וכרטיס האשראי של המתלונן, ואילו בהמשך יצא גם המערער מהבית כשהוא נושא עמו כסף מזומן ועגילים שלקח מן הבית, מסמכים שונים, וכן כפפות חד פעמיות וכובעים. זמן קצר לאחר מכן נעצר המערער על-ידי שוטרי סיור שהוזעקו למקום ורדפו אחריו. בהמשך, אחיו של המערער משך ממכשיר כספומט 2000 שקל באמצעות כרטיס האשראי שלקח מהמתלונן. בגין אירוע זה יוחסו לשניים עבירות של שוד בנסיבות מחמירות (בצוותא חדא) לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; כניסה והתפרצות למקום מגורים (בצוותא חדא) לפי סעיף 406(ב) בצירוף 29(א) לחוק העונשין וגניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין. 3. לפי האישום השני, מספר שבועות לאחר מכן, ובעוד המערער נתון במעצר בית בגין האירוע הקודם, הפר המערער את תנאי שחרורו. הוא ואחיו עצרו מונית וביצעו בה במשותף שוד של נהג המונית. במסגרת זו, המערער היכה את המתלונן בעורפו והצמיד אליו חפץ קהה תוך שהשניים גורמים לו לחשוב שמדובר באקדח. אחיו של המערער לקח מתא הכפפות של המונית את כרטיס הבנקט של הנהג והורה לאחרון למסור לו את הקוד הסודי. לאחר מכן, האח השליך את סוללת הטלפון הנייד של המתלונן לשיחים על מנת שזה לא יוכל להזעיק עזרה. לאחר מכן, הורה האח לנהג המונית לצאת ממנה והשניים נטשו אותו כשהם ממשיכים לנסוע במונית, תוך שהמערער נוהג בה. בסמוך לאחר מכן עצרו השניים בכספומט והמערער משך ממנו 600 שקל מחשבון הבנק של נהג המונית. בגין מעשים אלה יוחסו לשניים עבירות של שוד בחבורה לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29(א) לחוק העונשין; קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין; ושימוש ברכב ללא רשות לפי סעיף 413ג לחוק העונשין. למערער עצמו יוחסה גם עבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין. 4. להשלמת התמונה יצוין כי לאחיו של המערער יוחסה כאמור גם עבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין בגדרו של אישום שלישי. 5. לאחר שהוחל בשמיעת ההוכחות במשפטו של המערער הוא בחר לחזור בו מכפירתו ולהודות בכתב אישום מתוקן בגדרו של הסדר טיעון. בהתאם לכך, ביום 14.11.2013 הוא הורשע בעבירות שיוחסו לו. 6. לצורך גזירת דינו של המערער הוצגו לבית המשפט המחוזי נסיבותיו האישיות במסגרת תסקיר של שירות המבחן. במסגרת זו, התברר כי המערער, אדם נשוי שלו שלושה ילדים, מוכר לשירותי הרווחה משנת 2000, לנוכח מצוקה כלכלית והסדרים לפריסת חובות על רקע אי-עמידה בתשלומי משכנתה. בשנת 2010 עבר שני התקפי לב. כן דווחו ביחס אליו ניסיונות אובדניים והימצאות בהשגחה בשל ניסיון אובדני בעת שהיה מצוי במעצר. תסקיר שירות המבחן עמד על הקשר שהיה למערער עם גורמי טיפול בעבר, ועל כך שהוא לא ערך שינוי באופן חשיבתו והתנהלותו בהמשך להם. תסקיר שירות המבחן נדרש גם להתייחסותו של המערער לעבירות הנוכחיות, וקבע כי המערער הוא בעל תפיסה קורבנית ומתקשה לקחת אחריות על מעשיו. שירות המבחן סבר כי הסיכון להישנותה של התנהגות אלימה מצד המערער עם שחרורו ממאסר הוא גבוה. 7. במסגרת הטיעונים לעונש הובאו עדים וכן מכתבים של גורמי הרווחה וחוות דעת פסיכולוגית שממנה עולה כי המערער דיווח על תחושת מצוקה וסימפטומים של חרדה ודיכאון. המערער אף טען כי המעשים בוצעו ללא כל תחכום, מבלי להצטייד בכלי נשק כלשהו, בגילוי פנים ובידיים חשופות, ונבעו אך ממצוקה כלכלית. המערער גם הביע חרטה על מעשיו. 8. בסיכומו של דבר השית בית המשפט המחוזי על המערער עונש מאסר של 40 חודשים בגין האישום הראשון ועונש מאסר של חמש שנים בגין האישום השני, תוך חפיפה חלקית ביניהם כך שיישא בסך הכול בעונש מאסר בפועל בן שש וחצי שנים, בניכוי ימי מעצרו. בנוסף לכך, הושתו עליו 24 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירות אלימות או עבירות רכוש מסוג פשע; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירות אלימות או רכוש מסוג עוון; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירה של הפרת הוראה חוקית; קנס בסך 7,500 שקל או 60 ימי מאסר תמורתו; וכן פיצויים בסך 2,500 שקל למתלונן באישום הראשון ו-5,000 שקל למתלונן באישום השני. 9. להשלמת התמונה יצוין עוד, כי אחיו של המערער, אשר הודה בעבירות שיוחסו לו במסגרת כתב האישום, צירף תיקים נוספים להליך זה. לאחר הצירוף הוא הורשע הן בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתואר, והן באלה שיוחסו לו בתיקים הנוספים, וכללו ארבע עבירות של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין, וכן עבירה של גניבה ממעביד לפי סעיף 391 לחוק העונשין. ביום 30.6.2014 נגזר עונשו של האח כך שהוטלו עליו תשע שנים מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו, ובנוסף לכך עונשי מאסר מותנים שונים וכן חיוב בתשלום פיצויים לכלל המתלוננים על סך של 20,000 שקל. גם על גזר דינו הוגש ערעור לבית משפט זה (ע"פ 5928/14). הדיון בערעור האמור התקיים ביום 6.5.2015, וזה התקבל ביום 13.5.2015 על דרך הפחתת עונש המאסר בפועל שהוטל על אחיו של המערער בשנה. הערעור 10. הערעור שבפנינו התמקד בגזר דינו של המערער וכוון כנגד חומרתו של עונש המאסר בפועל שהושת עליו וכן כנגד גובה הקנס שהוטל עליו. הערעור התמקד במצוקה האישית הקיצונית שאליה נקלע המערער בשל "המדרון" שבו גלש בשל חובות המשכנתה שנקלע אליהם והביאו אותו, לדבריו, לכלל ייאוש. בא-כוחו של המערער נדרש בהרחבה למצוקתו של המערער, ובהקשר זה הפנה למכתבים הרבים שבהם פנה לרשויות רבות ושונות – במישור המקומי והארצי – בבקשה לקבל עזרה, אלא שבסופו של דבר, לא הצליח לחלץ עצמו מן המצוקה, גם בשל ההידרדרות שחלה במצבו הרפואי ופגעה בכושרו לעבוד, כמו גם ביכולתו למצוא מקום עבודה קבוע. בא-כוחו של המערער אף הצביע על ה"שלומיאליות" שאפיינה רבים מן המעשים (כגון שימוש בכרטיס הבנקט שנגנב לצורך משיכת 600 שקל במקום שבו ידוע לכל בר-בי-רב שמותקנת מצלמה), וכן את העובדה שהמערער לא הצטייד בנשק, ואת הכוונה לבצע התפרצות בלבד במסגרת האירוע הראשון (אשר התדרדרה לשוד בשל ה"הסתבכות" שהתבטאה בכניסת המתלונן לבית). בא-כוח המערער אף עדכן כי משפחתו של המערער אכן פונתה מדירתה ומתגוררת כרגע בשכירות, וסובלת מצוקה כלכלית קשה. 11. מנגד, הדגישה באת-כוח המדינה את חומרת העבירות שעבר המערער. היא הדגישה כי מצוקתו אינה יכולה להכשיר כמובן את העבירות, וכי התחשבותו של בית המשפט המחוזי במערער באה לידי ביטוי בחפיפה החלקית של עונשי המאסר שהושתו עליו. כן ציינה באת-כוח המדינה כי המערער היה דומיננטי בשני מעשי השוד, וכי מעשה השוד השני אף בוצע בזמן שהיה נתון במעצר בית. כן מפנה באת-כוח המדינה לתסקיר המבחן בעניינו של המערער, אשר לא כלל המלצה על טיפול, וציין את המניפולטיביות בהתנהגותו. עוד טוענת באת-כוח המדינה כי דווקא במעשים שנעשו מתוך "בצע כסף" יש מקום להטיל קנס על המערער על מנת שיבין את חומרת מעשיו. דיון והכרעה 12. לאחר ששקלנו את הדברים אנו סבורים שיש מקום לקבלת הערעור, אם כי במידה מתונה ומוגבלת בלבד, על דרך חפיפה נוספת בין העונשים שהושתו בגין כל אחד מן האישומים וכן ביטול הקנס שהושת על המערער. זאת, על מנת לתת ביטוי לצורך להקל עם המערער מעט בהתחשב בנסיבותיו הקשות, כמפורט להלן. 13. בעיקרו של דבר, עונשי המאסר שהושתו על המערער בגדרם של כל אחד מן האישומים תואמים את רמת הענישה המקובלת לעבירות שוד מסוג זה, שככלל מיוחסת להן חומרה רבה, לא כל שכן כשמדובר בעבירות שוד ואלימות שבוצעו בצוותא ולאחר תכנון מראש. הפגיעה הנודעת מעבירות שוד היא גם לקורבן השוד, אך גם לתחושת הביטחון הכללית. אלה הם פני הדברים אף כאשר האלימות הנלווית למעשה השוד אינה עומדת על הדרגה הגבוהה ביותר (ראו: ע"פ 4521/12 סואמי נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (30.6.2014) (להלן: עניין סואמי); ע"פ 6862/13 חג'אזי נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (7.7.2014); ע"פ 7661/13‏ אשרף אבו-נאסר נ' מדינת ישראל, פסקה 23 (21.8.2014)). הדברים מקבלים אף משנה תוקף ביחס לשוד נהגי מוניות, שבית משפט זה עמד לא פעם על היותם "טרף קל" למעשי שוד מסוג זה (וראו למשל: ע"פ 1885/07 נאיף נ' מדינת ישראל (1.7.2008); ע"פ 5944/13 סלמאן נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (18.2.2014)). עם זאת, בנסיבות המיוחדות של המקרה לא ניתן להתעלם מכך שאכן כלל העבירות שבהן הורשע המערער היו חלק מ"התמוטטות כללית" שלו. המערער, הסובל אף מחולשות רגשיות ונפשיות, הלך מדחי אל דחי, ובסופו של דבר "התפרק" כליל תחת הלחץ, כאשר חש שהוא קול קורא במדבר, ללא מענה וללא מושיע. 14. אין בכל אלה כדי לגרוע ולו במעט מחומרת העבירות שעבר. מצוקה כלכלית אינה יכולה להכשיר מעשי נבלה ופריעת חוק (ראו: ע"פ 2304/11 ארליכסון נ' מדינת ישראל, פסקאות ה'-ו' (19.1.202); עניין סואמי, בפסקה 12). במקרה זה, המערער אף לא נרתע מנקיטת מעשים שיש בהם אלימות, ועבר שתי עבירות שוד יחד עם אחיו, כשאחת מהן אף בוצעה תוך הפרת הוראה חוקית. בהקשר זה אנו מייחסים משקל גם לתסקיר שירות המבחן שהונח בפנינו. התסקיר עמד אמנם על המניפולטיביות של המערער, אך התייחס גם לנסיבות חייו הקשות של המערער ולצורך שלו בטיפול משמעותי על מנת למנוע הישנות עבירות בעתיד. 15. בהתחשב בכל השיקולים האלו, במסגרת "האיזונים העדינים" של גזירת הדין אנו סבורים שניתן כיום – ואף נוכח דברי החרטה שהשמיע בפנינו – להקל מעט יותר בעונש המאסר בפועל שלו, כך שמידת החפיפה בין עונשי המאסר שלו תוגבר, והוא ירצה בפועל בסך הכול חמש וחצי שנות מאסר, וזאת כדי לעודדו להמשיך וללכת בדרך השיקום הארוכה שבפניו, ולהתגבר על קשייו. 16. בנוסף, סברנו כי בנסיבותיו המיוחדות של העניין יש מקום לבטל את הקנס הכספי שהושת על המערער, שמצבו הכלכלי קשה מאד (וזאת להבדיל מסכומי הפיצוי שבהם חויב כלפי המתלוננים). 17. עונשי המאסר המותנה שהושתו על המערער, כמפורט בפסקה 8 לעיל, יישארו בעינם. 18. המערער כשל בעבירות חמורות, ולכן צריך לשאת בעונש ממשי. עם זאת, מצאנו לנכון לתת לו פתח תקווה, ויש לקוות כי ישכיל מעתה ללכת בדרך הישר, וכי אף יקבל את הסיוע לכך. ש ו פ ט ת השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ע' ברון: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז. ניתן היום, ‏כ"ד באייר התשע"ה (‏13.5.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14018750_A09.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il