פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

החלטה בתיק בג"ץ 1875/12 בבית המשפט העליון בג"ץ 1875/12 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד ישראל אהרוני בשם המשיב 1: עו"ד שמעון יעקבי, היועץ המשפטי לשיפוט הרבני בשם המשיב 2: עו"ד משה גוזלן פסק-דין השופט ע' פוגלמן: 1. העותרת, בת 78, היא אימו של המשיב 2 (להלן: המשיב), שאותו ילדה כאשר הייתה בת 16. בתעודת הלידה נרשם המשיב כבנם של העותרת ושל אדם נוסף (להלן: המנוח). שנתיים לאחר שנולד המשיב, נישאה העותרת לאדם אחר. המנוח הלך לעולמו בשנת 1992. בחודש דצמבר 2009, הגישה העותרת בקשה למתן צו ירושה שבה ציינה כי היא ובנה (המשיב) הם ילדיו של המנוח. המשיב התנגד לבקשה. הסכסוך הועבר לדיון בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון. בהמשך, טענה העותרת (ככל הנראה בניגוד לטענתה המקורית) כי היא אומצה על-ידי המנוח, ולכן היא בתו, בעוד שבנה – המשיב – אינו בנו הביולוגי של המנוח, על אף הרישום בתעודת הלידה שלו. עם זאת, העותרת לא הציגה כל רישום בדבר אימוצה כדין על-ידי המנוח. לשם הוכחת טענתה כי המשיב איננו בנו של המנוח, עתרה היא לבית המשפט לענייני משפחה כי יבקש מבית הדין הרבני תיעוד המוחזק שם הנוגע למעורבים בפרשה. בין היתר, ביקשה העותרת לקבל פרוטוקול דיון שבמסגרתו הצהיר המנוח כי הוא איננו אביו של המשיב. בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' השופטת ו' בן שחר) נעתר לבקשה, והורה למזכירות בית הדין הרבני להעביר את תיקיהם של המנוח, המשיב והעותרת כדי לאפשר לו לקבל החלטה מושכלת בדבר הקשר המשפחתי הסבוך. 2. לאחר מספר פניות, החליט בית הדין הרבני הגדול לדחות את הבקשה להעביר חלק מתיק הנישואין של המשיב, שבו נכללת הצהרתו הלכאורית של המנוח שלפיה הוא איננו אביו של המשיב (החלטה מיום 3.5.2012). בית הדין הרבני הגדול מצא כי חלק מהחומרים בתיק אבדו, ולכן התמונה המוצגת בו היא חסרה. בנוסף, צוין כי דברי המנוח בדיון לא התקבלו כהצהרה מחייבת מבחינה משפטית הלכתית. בעקבות החלטה זו, שבה העותרת ופנתה לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון בבקשה כי יורה למזכיר בית הדין הרבני להמציא את התיקים שבהם היא מבקשת לעיין. בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה בקובעו כי אין לו סמכות להוציא צווים המחייבים ערכאות שיפוטיות אחרות. בנוסף, התיר בית המשפט למשיב לקבל לידיו תמצית רישום ממשרד הפנים של העותרת ושל אביה. בית המשפט הוסיף כי אם לא תוכיח העותרת אימוץ כדין, תידחה תביעתה. 3. מכאן העתירה שלפנינו המכוונת להחלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 3.5.2012. העותרת טוענת כי החלטת בית הדין הרבני הגדול פוגעת קשות בסיכוייה להוכיח את טענתה, כי המשיב איננו בנו של המנוח, וכנגזרת מכך – כי היא היורשת היחידה של המנוח. בהתאם להחלטתי מיום 7.3.2012, הגיש היועץ המשפטי לשיפוט הרבני (להלן: היועץ לשיפוט הרבני) את תגובתו המקדמית לעתירה. בתגובה זו נטען כי נושא העיון בתיקי בית הדין הרבני מוסדר בתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל – התשנ"ג (להלן: תקנות הדיון) ומסור לשיקול דעתה של הערכאה השיפוטית. תקנה ר"ו לתקנות הדיון קובעת כי אדם שאינו צד בעניין יכול לעיין בתיק רק ברשות בית הדין "אם יראה כי למבקש יש עניין צודק בדבר". לדברי היועץ לשיפוט הרבני, הדברים אמורים במשנה תוקף כאשר מדובר בענייני יוחסין ובשאלת הכשרות לבוא בקהל ולהינשא כדמו"י. באיזון בין הפגיעה האפשרית בזכויות המשיב וילדיו, ובאפשרותם להינשא – מול האינטרס הממוני של העותרת – נוטה הכף לטובת שמירה על חיסיון התיק העוסק במעמדו האישי של המשיב. לגופם של דברים מציין היועץ לשיפוט הרבני כי דברי המנוח בדיון בשנת 1973 – שעליהם תולה העותרת את יהבה – לא התקבלו כהצהרה מחייבת, בשל סתירות שנפלו בעדותו ומטעמים נוספים. לפיכך, אין לדברים אלה משקל ראייתי מכריע. היועץ לשיפוט הרבני מביע ספק אם העברת המסמכים בתיק לבית המשפט לענייני משפחה תשרת את עניינה של המשיבה, שכן לפי ההחלטות האחרונות של בית המשפט, תביעתה עתידה להידחות אם לא תוכיח כי אומצה כדין על-ידי המנוח. המשיב טוען כי ניסיונות העותרת לחפש ראיות בבית הדין הרבני שיוכיחו כי המשיב איננו בן המנוח, גם אם יצלחו – אינם יכולים לסייע לה. זאת משום שכפי שבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון חזר והבהיר לעותרת, כדי שתביעתה לירושה תתקבל, עליה להציג ראיות פוזיטיביות שהיא בתו המאומצת של המנוח – וזאת היא לא הצליחה לעשות. ביום 29.5.2012 הגישה העותרת בקשה להשיב לתגובת היועץ לשיפוט הרבני, ובה התנגדה לעמדתו בנדון. 4. דין העתירה להידחות על הסף. התערבותו של בית משפט זה בהחלטות בית הדין הרבני "מוגבלת למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר" (בג"ץ 8638/03 סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 10 (לא פורסם, 6.4.2006))). החלטת בית הדין הרבני הגדול שלא להתיר עיון בתיק המעמד האישי של המשיב מצויה במתחם שיקול הדעת של בית הדין כערכאה שיפוטית, בהתאם להוראות הדין שאליהן התייחס היועץ המשפטי לשיפוט הרבני בתגובת המקדמית, ואין עילה להתערבותנו בה. זאת ועוד, כפי שציין המשיב בתגובתו, בית המשפט לענייני משפחה הורה לעותרת להציג לו אישור בדבר אימוצה כדין על-ידי המנוח כתנאי להמשך דיון בתביעתה. ככל שעולה מהעתירה שלפניי, העותרת טרם המציאה אישור כאמור, ולכן לא הוכיחה כי זכאית לחלק מירושת המנוח. בנסיבות אלה, נראה לכאורה כי הקושי שמתעורר בתביעתה של העותרת לירושת המנוח אינו קשור למידע שאותו היא מבקשת להשיג במסמכי בית הדין הרבני הגדול (שיכול לכל היותר להביא לקביעה כי המשיב איננו זכאי לירושת המנוח). ממילא סירובו של בית הדין הרבני הגדול לאפשר לעותרת לעיין בתיק הנישואין של המשיב איננו פוגע בזכויותיה במידה המצדיקה את התערבות בית משפט זה. העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט' בסיון התשע"ב (‏30.5.2012). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12018750_M03.doc יב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il