פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1871/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1871/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, ביום 12.2.07, בתיק פ.ח. 7054/06, שניתן על ידי כבוד השופטים י' צבן, נ' סולברג, ג' כנפי-שטייניץ תאריך הישיבה: ד' בתמוז התשס"ח (07.07.08) בשם המערער: עו"ד אלון גביזון בשם המשיבה: קצינת המבחן: עו"ד דגנית כהן ויליאמס גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את המערער בעבירות של אינוס ומעשים מגונים בבת משפחה, מעשה סדום, וכן בעבירה של החזקת חומר תועבה, עבירות לפי סעיפים 345(א)(3) + 351(א), 347(ב), 345(א)(3) + 351(א) ו-214(ב3), לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות כך נדון המערער ל-11 שנות מאסר, שנה מאסר על-תנאי, קנס בסך 3,000 ש"ח, והוא חויב לשלם פיצוי בסכום של 30 אלף ש"ח. במישור העובדתי נטען, כי המערער ביצע את העבירות בבתו-שלו, קטינה ילידת חודש אוגוסט 1998 (להלן: הקטינה), מאז היתה בת שמונה. המעשים החלו כאשר הקטינה עברה להתגורר עם המערער לאחר שהוריה התגרשו, ולטענת המשיבה, החדיר המערער, במספר הזדמנויות, את אצבעותיו ואיבר מינו לאיבר מינה של הקטינה, ובמספר הזדמנויות החדיר את איבר מינו לפיה עד שהגיע לפורקן. כן נטען, כי המערער נהג לצפות בחברת הקטינה בסרטים פורנוגראפיים, ואיים עליה שאם תספר על המתרחש ביניהם, הוא יפגע בה. במהלך משפטו לא הכחיש המערער כי נגע עם אצבעותיו באיבר מינה של בתו, וכי ביקש ממנה למצוץ את פיטמותיו, אולם הכחיש את הטענה לפיה החדיר את איבר מינו או חפצים כלשהם לאיבר מינה. 2. במרכז ראיותיה של המשיבה בפני בית-המשפט המחוזי עמדה גרסתה של הקטינה כפי שתועדה על ידי חוקרת הילדים. את ההתרשמות מהקטינה סיכמה החוקרת במסמך ת/6, לאמור: "[הקטינה] מסרה מספר אפיזודות מפורטות של אירועים מיניים. את דבריה מסרה במלל חופשי ודיבורה אינו מופנם. דבריה מכילים כמות פרטים רבה הכוללת מעשים מיניים שונים, פרטים ייחודיים וכן פרטים אשר לא הובנו על ידה כראוי. [הקטינה] משלבת מספר ציטוטים בלשון המקורות וכן התייחסות למצבה הנפשי בעת האירוע. בדבריה של [הקטינה] באה לידי ביטוי דינאמיקה ברורה המאפיינת הן ילדים, הן חשודים והן חקירות של פגיעות מיניות. על אף הכעס אותו מתארת כלפי אביה, תיאור הכעס בא לידי ביטוי בתיאור חייה כשגרה אצל אביה, ולא בהתייחס לתיאור הפגיעה המינית. לאור כל זאת, להערכתי [הקטינה] מתארת חוויות אותנטיות אותן חוותה ודבריה מהימנים". לאותה מסקנה הגיע גם בית-המשפט המחוזי בתום שמיעתן של הראיות (ראו עמ' 53), ובלשונו: "יש לקבוע אפוא, כי חרף גילה הצעיר, עדותה של [הקטינה] הינה מהימנה ביותר ובעלת משקל רב". השקפתו זו של בית-המשפט המחוזי מקובלת עלי במלואה, ולמסקנה זו הגעתי לאחר שצפיתי אף אני בקלטת חקירתה של הקטינה. ניכר בה בילדה תמימה זו שהיא משוחחת על פי תומה, וגרסתה מלאה בפרטים שקטין אינו אמור לדעת אותם לולא חווה אותם על בשרו. תיאור הסרטים הפורנוגראפיים בהם נאלצה לצפות; הכאב שנגרם לה בעקבות מעשיו של המערער באיבר מינה ("שורף"); ההתרגשות שתקפה את המערער שעה שמצצה את פטמותיו (לגרסתה הוא נראה "חולה"); תנועות הגוף שלו כאשר כפה את עצמו עליה (הוא הכניס את הבולבול שלו לפופיק ועשה ככה... הוא הזיז את הבולבול שלו... למעלה ולמטה... כאילו משפשף בקבוק" (ראו ת/2 עמ' 17 ואילך); תיאור איזור איבר מינו של המערער ("יש לו הרבה פצעים" – חלקו השני של התמליל ת/2, עמ' 7); ולבסוף, הטעם הדוחה שהותיר זרעו של המערער אותו פלט לתוך פיה של הקטינה ("זה היה מגעיל, ירקתי את זה, ורציתי לספר לסבא שלי... אבל פחדתי", ת/2, עמ' 22). 3. בערעור שבפנינו לא שינה המערער מקו ההגנה בו נקט בבית-המשפט המחוזי, לאמור, הוא ביצע מעשים מגונים בבתו, וכן החזיק בחומר תועבה שכלל סרטים פורנוגראפיים בהם צפה בחברת בתו. מאידך, הוסיף המערער לדבוק בגרסתו לפיה מעשיו לא הסלימו מעבר לאותם מעשים מגונים, ועל כן הרשעתו בעבירות של אינוס ומעשה סדום, הנה שגויה. לעניין זה היפנה המערער להוראתו של סעיף 11 לחוק לתיקון דיני הראיות [הגנת ילדים], התשט"ו-1956, ולדרישת הסיוע הכלולה בו. להשקפת המערער, סיוע כזה לא הוכח על ידי המשיבה. הרציונל הניצב בבסיס הדרישה לתוספת ראייתית זו של סיוע היא העובדה כי גרסתו של הקטין נשמעת בפני חוקר הילדים ולא בפני בית-המשפט. בנסיבות אלה עלולות הערכאות – השומעות את העדות מכלי שני – להתקשות בהערכת מהימנות הגרסה, ולכך מתווספת העובדה כי גם מההגנה נשללת האפשרות לקיים חקירה נגדית. על קשיים אלה נועדה לענות דרישת הסיוע, והשאלה הצריכה לעניין היא האם בנסיבותיו של המקרה הנוכחי באה דרישה זו על סיפוקה. בהכריעו בסוגיה זו, שם בית-המשפט המחוזי לנגד עיניו את התנאים שעל פי הפסיקה צריכים להתקיים בראיית סיוע, היינו, עדות ממקור עצמאי ולא מן הראיה הטעונה סיוע, היותה ראיה המסבכת את הנאשם, ומתייחסת לעניין השנוי במחלוקת בין הצדדים (ע"פ 387/83 מדינת ישראל נ' יהודאי, פ"ד לט(4) 199, 203 (1985); ע"פ 4596/98 פלונית נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 145, 165 (2000)). בית-המשפט מצא כי כל אלה מתקיימים בגרסה אותה מסר המערער בחקירתו, והשקפה זו מקובלת עלי כפי שיפורט להלן. 4. בתחילת חקירתו במשטרה תאר המערער מגע מינורי בבתו ("הייתי פשוט נוגע להתפרק או משהו כזה לכמה דקות ומפסיק... נוגע בה באזור הזה של הלמטה ... באיבר המין ... עם האצבע" עמ' 2 להודעה). המערער נשאל והשיב שהוא עצמו נותר לבוש, בעוד שבתו נהגה לפשוט את מכנסיה. לשאלת החוקר מדוע הסירה הקטינה את המכנסים, השיב המערער: "לא יודע אולי בגלל כמו שאמרתי לו לפעמים היינו רואים סרט אבל ברוב המקרים לא היינו עושים כלום אחר כך, אבל בתור ילדה קטנה אולי היא חשבה שככה עושים". בהמשך, נשאל המערער אם בסרטים הפורנוגראפיים בהם צפו, נכללו גם קטעים ש"בהם הוחדרו חפצים כלשהם לילדה", ועל כך השיב המערער (עמ' 3) "אני חושב שכן אני לא בטוח". כאמור, המערער טען תחילה כי נותר בבגדיו, אולם באחת מתשובותיו אישר כי יש לו פצעונים באיבר-מינו, ממש כפי שמסרה הקטינה. בעקבות כך נאלץ המערער להודות כי הסיר את מכנסיו ואף את תחתוניו, ולטענתו נהג לעשות זאת קודם שהגיע לפורקן (ראו עמ' 5). ברם, זה אינו העניין היחיד ממנו חזר המערער, הואיל וכאשר שב ונשאל אם החדיר לקטינה "אצבע או חפץ כלשהו לפי הטבעת", הוא לא מיהר להשיב בשלילה, ונשמע מסויג: "לא מה שזכור לי" (עמ' 5), והוסיף והסביר: "אני הייתי מדחיק את זה פנימה". זה לא היה העניין היחיד בו לא היה המערער בטוח בהמשך חקירתו, הואיל ובניגוד לגרסתו בתחילת החקירה לפיה רק נגע עם אצבעו באיבר מינה של הקטינה, כאשר נשאל (בעמ' 11) "כמה מתוך האצבע היית מחדיר ל[קטינה]", הוא לא מיהר להשיב ולשלול זאת, והשיב: "לא יודע לא הסתכלתי עליה אני גם לא מתאר לעצמי שפגעתי בה היא היתה צועקת באותו רגע" (עמ' 11. והנה מתברר, כי הוא פגע בה גם פגע, הואיל והוא העיד (ראו עמ' 12), כי לפחות באחד המקרים אמרה לו הקטינה ש"שורף לה" באיבר המין, ומהמשך עדותו אנו ידועים שתלונה דומה נשמעה גם בהזדמנויות אחרות. להשקפתי, בדברים אלה שבאו מפי המערער אף ניתן לראות ראשית הודיה, אם לא למעלה מכך. ברי הוא כי בדברים אלה יש כדי סיוע לגרסת הקטינה. זאת ועוד, הקטינה מסרה (ראו ת/2 עמ' 12), כי המערער נהג למרוח על ידו חומר כדי שלא להכאיב לה: "הוא היה שם מרגרינה על היד שיהיה חלק ואני לא ירגיש את זה והיה עושה לאט שהייתי רואה טלוויזיה היה מכניס". לעניין זה של מריחת היד בחומר סיכה, ניתן אישור חלקי גם מפיו של המערער. וכך נרשם בעמ' 5 של ההודעה: "משמן הידיים שלי תמיד הייתי שם קרם בגלל שיש לי יובש", ולשאלה אם נהג לעשות זאת לפני אקט מיני עם הקטינה, השיב: "לא, אולי זה היה יוצא תוך כדי אבל בחיים לא עשיתי את זה במיוחד בשביל זה". 5. התמונה המצטיירת מכל האמור, היא שמול הכחשתו של המערער בדבר ביצוען של עבירות המין שחרגו מגדרם של מעשים מגונים, ניצבות עובדות אלו: הוא צפה עם הקטינה בסרטים פורנוגראפיים, בהם נראו גברים מחדירים לאיבר מינן של קטינות חפצים שונים; המערער נהג לשכב לצד הקטינה כאשר פלג הגוף התחתון של שניהם ערום; הוא לא שלל את האפשרות כי החדיר "אצבע או חפץ כלשהו לפי הטבעת של בתו", ואת פשרה של תשובה תמוהה זו הציע הסבר תמוה לא פחות, היינו, שהוא לא זוכר הואיל והיה "מדחיק הכל פנימה"; ולבסוף, המערער נהג למשוח את ידיו בחומר סיכה, ממש כפי שטענה בתו, אף כי בפיו היה הסבר שונה. כזכור, בתחילתה של הדרך בה צעדנו בניסיון להגיע לחקר האמת, ניצבה עדות שמסרה הקטינה והותירה רושם מהימן ביותר על חוקרת הילדים, על בית-המשפט המחוזי, וזה הרושם שהתגבש גם אצלי לאחר שצפיתי בקלטת החקירה. אותן עובדות נוספות שמניתי, שחלקן הגדול נסמך על דברים שאמר המערער בחקירתו, מספקות את דרישת הסיוע הקבועה בחוק, עד ששוב אין ספק כי בפני בית-המשפט המחוזי הונח מארג שלם של ראיות אשר חייב את הרשעת המערער בכל העבירות שיוחסו לו. 6. באשר לערעור כנגד העונש – תקופת המאסר שהושתה על המערער אינה קלה כלל ועיקר. אולם היא נגזרה לו בעקבות שורה של עבירות קשות, אותן ביצע בבתו-שלו, בשר-מבשרו, עליה היה מצווה לשמור מכל פגע. במקום למלא תפקיד זה בדבקות, במיוחד לאחר שדרכם של ההורים נפרדה, הפך אותה המערער כלי קל וזמין לפרוק בו את תאוותו, ומעשים מסוג זה ראויים הם לתגובה קשה. אשר על כן, אני מציע לדחות את הערעור על שני חלקיו. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' א' לוי. ניתן היום, כ"ה בתמוז התשס"ח (28.07.08). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07018710_O05.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il